בכוונת תפילת שמונה עשרה וברכת אבות – חלק ב'

עוד בזה מתשובת הרשב"א ח"א סימן תכ"ג – קולא גדולה בכונה בתפילה שהכל יכולין לעמוד בה!​

ז. וזה לשונו, ועל ענין התפלה שאמרת כי בלתי הכוונה נחשבת כמאומה לעובד באמת כי הכונה יסוד הכל, אבל הכונות רבות ונחלקות למדרגות רבות זו לפנים מזו כפי רבוי הידיעות והשגות, מן הקטן שבאישים ועד משה רבינו עליו השלום, ולפי השגת כל אחד ואחד ימצא חן.

והמדרגה הראשונה שבכונות, שכל ישראל עומדים עליה היא שהכל יודעים ומודים שיש אלוק יתברך מחוייב המציאות, חידש העולם ברצונו כאשר רצה, ושנתן תורה לעמו ישראל בסיני תורת אמת וחקים ומשפטים צדיקים, ולו אנחנו ולפניו נעבוד, והוא שצונו למסור נפשותינו אליו בקראינו השם.

ואליו נודה ולפניו נתפלל כי מאתו נמצא הכל, והוא המשגיח והמשקיף על מעשינו לגמול ולשלם שכר, ועל הכונה הזאת יתפלל כל מתפלל בישראל.

ואפי' הנשים ועמי הארץ וכולם מקבלים שכר חלף עבודתם אשר הם עובדים, ואפילו מי שאינו יודע לכוין המלות ומחליף מלה במלה מקבל שכר על הכונה הכללית, ע"כ.

וכמובן כל דברי הרשב"א הללו מוסבים רק על שאר ברכות שמונה עשרה, אבל בברכה ראשונה של ברכת אבות לדברי הכל הכוונה מעכבת, וכפי שיתבאר בסייעתא דשמיא לקמן.


​

דעת השו"ע שאם לא כיוון בברכת אבות פירוש המילות לא יצא יד"ח תפילה וצריך לחזור ולהתפלל​

ח. שו"ע הלכות תפלה סימן ק"א סעי' א' המתפלל צריך שיכוין בכל הברכות, ואם אינו יכול לכוין בכולם לפחות יכוין באבות, אם לא כיון באבות אע"פ שכיון בכל השאר יחזור ויתפלל.

הנה למדנו עכ"פ בדעת המחבר ג' דינים, א. דלכתחילה צריך כונת פירוש המילות בכל תפילת שמונה עשרה. ב. שאם אינו יכול לכוין בכולם יכוין עכ"פ באבות. ג. שאם לא כיון באבות אע"פ שכיוון בכל שאר תפילת שמונה עשרה לא יצא ידי חובתו ויחזור ויתפלל.


ומה הטעם שדוקא ברכה ראשונה שהיא ברכת אבות מעכבת? כתב המ"ב בסק"ג שהטעם כי הוא סידור שבחו של מקום, על כן אינו בדין שיהא אז פונה לבבו לדברים אחרים.

ויש לשאול א"כ מדוע חז"ל החמירו רק בכוונת ברכה הראשונה שרק היא מעכבת מלצאת ידי חובת התפילה הא לכאורה שלושת הברכות הראשונות של התפילה עוסקות בסידור שבחו של מקוסי

וכנראה שלא החמירו כולי האי, ורק בתחילת סידור שבחו של מקום קבעו חכמים שהוא לעיכובא!


​

חידוש גדול כתב הביאור הלכה בשם הרשב"א והוא חומרא גדולה לענין כונה בברכת אבות!​

ט. כתב הביאור הלכה ריש סימן ק"א דמשמע מלשון הרשב"א המובא בב"י לעיל בסימן ס"ג ד"ה כתב כו' דיש ליזהר באבות שלא יהא לבו פונה באמצע הברכה לדברים אחרים, ואפי' אם בעת שיאמר אח"כ התיבות של הברכה יחזור ויכוין.

כן משמע לכאורה שם מפשטות לשונו, אף דיש לדחות קצת, ויש לעיין לענין דיעבד, ועכ"פ לכתחילה יש ליזהר בזה מאוד, ע"כ.

כלומר, מעתה צריכים אנו כולנו לא להרהר בכלום בעת אמירת "ברכת אבות" כי הרהורים אחרים שלא מענין הברכה עצמה אע"פ שכיוון לבו בשעת אמירת כל תיבות הברכה הראשונה רק שהסיח דעת בין התיבות לא יצא ידי חובתו, והדברים מבהילים ומבעיתים!

ואם מסקנת הביאור הלכה דעכ"פ לכתחילה יש ליזהר בזה מאוד, בודאי שעמד בזה מרן החפץ חיים זללה"ה בכל תפילת שמונה עשרה!


​

בדעת הרמ"א דהאידנא אין חוזרין להתפלל בשביל חסרון כוונה – האם רק לאחר שסיים כל תפילת שמו"ע, או אפי' לאחר שסיים ברכת אבות בלחוד​

י. דעת הרמ"א דהאידנא אין חוזרין בשביל חסרון כוונה, שאף בחזרה קרוב הוא שלא יכוין, אם כן למה יחזור, וכל זה מדברי הטור.

וכתב הביאור הלכה ד"ה והאידנא כו', דלכאורה כונת הרמ"א לומר שאם האדם כבר סיים את כל תפילת שמונה עשרה ונזכר שלא כיוון בברכת אבות לא יחזור להתפלל לפי שאף בחזרה קרוב הוא שלא יכוין.

אבל אם סיים רק ברכת מגן אברהם ונזכר כעת קודם שמתחיל אתה גבור כו' שלא כיוון בברכת אבות, כיון דמצד הדין לא יצא בזה, היאך נאמר לו שימשיך ויברך עוד ברכות שלא יצא בהם אחרי שחסר לו ברכת אבות, וכי מפני שקרוב שלא יכוין נאמר לו שיברך עוד ברכות שבודאי לא יצא בהם.

ברם הוסיף הביאור הלכה שמדברי החיי אדם משמע שאינו חוזר אפי' עומד בתחילת הברכה השניה של אתה גבור כו'.

ודברי החיי אדם במילואם הובאו במ"ב סק"ד שכתב לחדש גם לדעת הרמ"א שאין חוזרין על התפילה מחמת חסרון כוונה בברכת אבות, דמיחו כיון שמצד הדין צריך לחזור ולהתפלל לכן אם עכ"פ נזכר קודם שאמר ברוך אתה השם מגן אברהם שלא כיוון בברכה זו של אבות יחזור שוב לומר מאלוקי אברהם כו'.

ומכאן למד המ"ב בביאור הלכה דגם לפי החיי אדם אליבא דהרמ"א, אם כבר סיים ברכת מגן אברהם אע"פ שעדיין לא התחיל ברכת אתה גבור לא יחזור להתפלל את ברכת אבות.


ברם עדיין יש לשאול את תמיהת המ"ב על החיי אדם, גם אם סיים ברכת מגן אברהם ועומד לפני תחילת ברכת אתה גבור כיון שמצד הדין לא יצא בזה, היאך נאמר לו שימשיך ויברך עוד ברכות שלא יצא בהם אחרי שחסר לו ברכת אבות.


ותירץ החו"ב דלא קשה איך אנו מתירין לו להמשיך בתפילתו, דה"נ יש לשאול איך מורים לו מלכתחילה להתפלל כיון דקרוב הדבר שלא יכוין, דהא מהך טעמא פוטרין אותו מלחזור ולהתפלל.

אלא הטעם שלא רצו לבטל ענין התפילה בכללותו בגלל שלא מכוונים בתפילה, ולכך מורינן להתפלל אף שקרוב שלא יכוין.

ומהאי טעמא נמי כשעומד בתחילת ברכת אתה גבור אין להורות לו לחזור ולהתפלל כיון שקרוב הדבר שלא יכוין, ויש להורות לו להמשיך בתפילתו כמו שלכתחילה מורין לו שיתפלל, ע"כ.


נמצינו למידין, דמי שהתפלל שמו"ע ולא כיוון באבות לא עבר על איסור ברכה לבטלה, אלא שתפילתו אינה חשובה כתפילה ראויה, ולכן מעיקר הדין היה חייב לחזור ולהתפלל בכונה כדעת השו"ע, אבל הרמ"א סובר דהאידנא אין מחזירין אותו, ולכן אם כבר סיים ברכת מגן אברהם שפיר מורין לו להמשיך ברכת אתה גבור כו' כיון דאין תפילתו לבטלה אלא כמי שאינה ראויה.​