בכוונת תפילת שמונה עשרה וברכת אבות – חלק ג'

עצה אחרת למי שעומד בתחילת אתה גבור ונזכר שלא כיוון בברכת אבות​

יא. והנה מחמת דברי החיי אדם שמיאן במה שצידד המ"ב להורות דכשעומד בתחילת ברכת אתה גבור יחזור להתפלל על ברכה ראשונה משום חסרון כוונה, פנה הביאור הלכה להורות עצה אחרת.

וזה לשונו, ויותר נראה לי עצה אחרת באופן זה, שלא יאמר עוד עתה כלל, וימתין על הש"ץ שיאמר ברכת אבות, ויכוין לצאת, וכשיגיע הש"ץ לברכת אתה גבור יתחיל בעצמו, דהלא בתפלה קי"ל דאינו מוציא אלא דוקא מי שאינו בקי, משא"כ באבות כיון שאינו יכול לברך אותה בעצמו, ע"כ.


ומכאן תצא טובה וישועה גדולה אם הש"ץ יכוין בברכת אבות של חזרת הש"ץ בשחרית ובמנחה להוציא ידי חובה גם אם יש מאן דהוא מן הציבור שכבר סיים תפילת שמו"ע ולא זכה לכוין בעצמו בברכת אבות, ואם גם יכוין הש"ץ בכל ברכות שמונה עשרה כדי לזכותינו להתפלל בכונה כל ברכות שמו"ע, מה יקר חסדו וטובו עמנו!


​

עצה נוספת בשם מרן החזו"א​

יב. כתב בספר זכרון יונה להגר"ש הלוי גלעד שליט"א פרק ח' אות ז' וזה לשונו ואם עומד באתה גבור ונזכר שלא כיוון באבות שמענו בשם מרן החזו"א שמאחר שאין חוזרים כמו שכתב הרמ"א, הרי טוב שיהרהר בלבו ברכת אבות ואח"כ ימשיך אתה גבור[1], ע"כ.

ושמעתי מפי הרב המחבר שליט"א שאות באות ממה שכתוב בספרו הנ"ל כך הורה מרן בעל החו"ב זללה"ה לכתוב!


​

שלשה נפ"מ בין עצת הביאור הלכה לעצת החזו"א​

יג. ונפ"מ בין העצה של הביאור הלכה לעצמו של החזו"א הוא בכמה אנפי, א. בתפילת מעריב דליכא חזרת הש"ץ, עצת הביאור הלכה אינה קיימת ועצת החזו"א עומדת לעד. ב. בתפילה ביחידות עצת הביאור הלכה אינה קיימת ועצת החזו"א עומדת לעד. ג. גם בתפילת שחרית ומנחה אם הש"ץ אינו מכוין בברכת אבות עצת הביאור הלכה אינה קיימת ועצת החזו"א תיכון לעד.


​

מצינו אופן מסוים דגם להרמ"א דהאידנא אין חוזרין בשביל חסרון כונה יחזור להתפלל ברכת אבות​

יד. יש אופן מסוים דגם לדעת הרמ"א דסובר דהאידנא אין חוזרין בשביל חסרון כונה יוכל לחזור על ברכת אבות משום חסרון כונה.

דהנה כתב המחבר סימן צ"ו סעי' א' כשהוא מתפלל לא יאחוז בידו תפילין ולא ספר מכתבי הקודש ולא קערה מלאה ולא סכין ומעות וככר מפני שלבו עליהם שלא יפלו ויטרד ותתבטל כונתו.

וכתב המ"ב שם סק"ב בשם הט"ז דבדיעבד א"צ לחזור ולהתפלל, אם לא שיודע שעי"ז לא כיוון באבות, והוסיף שם בשעה"צ סק"ב ונראה לי דבזה יחזור אף בזמנינו שאם לא יאחזם יכוין, ע"כ!

נראה ביאור הדברים, דכל מה שסובר הרמ"א בסי' ק"א דהאידנא אין חוזרין בשביל חסרון כונה היינו משום שאף בחזרה קרוב הוא שלא יכוין, דהרי אין לנו הסבר ברור מדוע לא כיוון בפעם ראשונה, וא"כ מהיכי תיתי לתת לו לחזור ולהתפלל שוב.

אבל כשסיבת הדבר שמנעה ממנו לכוין בברכת אבות ברורה לפנינו כגון שאחז בידו תפילין או סכין וכל שאר דברים שפירט השו"ע, אין מניעה לחזור שוב על ברכת אבות, דאכן אם לא יאחזם בידו שפיר יכוין כראוי.



טו. לסיכום: המתפלל צריך שיכוין בכל ברכות שמונה עשרה, וכונה זו היינו פירוש המילות, ואם אינו יכול לכוין בכולם יכוין לפחות בברכת אבות שהיא הברכה הראשונה בתפילת שמו"ע.

ויש פוסקים דגם ברכת מודים חשוב כאבות לכתחילה, וירגיל אדם עצמו לכוין עכ"פ בחתימת כל ברכה, כן כתב המ"ב בסק"א בשם הטור.

ואם לא כיוון באבות, אע"פ שכיוון בכל הברכות, דעת המחבר שיחזור ויתפלל, ודעת הרמ"א דהאידנא אין חוזרין בשביל חסרון כונה.

ומ"מ אם נזכר קודם שסיים ברוך אתה השם מגן אברהם כתב החיי אדם שיחזור לומר מאלוקי אברהם כו'.

ואם כבר סיים ברכת מגן אברהם ונזכר קודם ברכת אתה גבור שלא כיוון בברכה ראשונה, כתב הביאור הלכה שימתין לש"ץ ויכוין לצאת ממנו את ברכת אבות, וכשיגיע הש"ץ לברכת אתה גבור יתחיל בעצמו.

והחזו"א יעץ עצה אחרת נוחה יותר למעשה, שטוב שיהרהר בלבו ברכת אבות ואח"כ ימשיך אתה גבור, ע"כ.
​

[1] הגרש"ז אויערבאך זצ"ל: מי שלא כיון באבות ונזכר באמצע התפלה, אף שאין אנו נוהגים לחזור ולהתפלל, מכל מקום כיון שמדינא חוזר, ראוי לנהוג כמו שאומרים בשם החזו"א להרהר בלבו מברכת אבות ואילך בכוונה עד מקום שעומד. (הליכות שלמה פרק שמיני – תפלת שמונה עשרה, אות ט)

[ואף דמעיקר הדין יל"ע אם מהני, מ"מ כיון שאין אנו נוהגים לחזור, וגם אין נוהגים למעשה כמו שיעץ המ"ב (בבה"ל סי' ק"א ד"ה והאידנא) שימתין בשתיקה עד חזרת הש"צ ואז יכוין לצאת בברכתו (ואף דבכל ימות השנה אין הש"צ מוציא אלא את שאינו בקי, בכה"ג שפיר חשיב כאינו בקי, הואיל ואין דינו ברור מה יעשה, וכן בכל שאר ספיקא דדינא), יש להדר עכ"פ להרהר כנ"ל, דמשמעות הפוסקים היא שכל תפלת שמו"ע דינה לכמה דברים כברכה אחת, ולכן י"ל דמהני, ולא חשיב רק כתפלה בלבו, אלא דמחשבתו עתה מצטרפת לדבוריו הקודמים, ובפרט דמתאמרא הך עצה משמי' דגברא רבה. (דבר הלכה שם אות יב)].



הגר"ח קניבסקי זצ"ל: שמעתי ממרן החזו"א זצ"ל שאם לא כיון בברכה ראשונה של ש"ע אם עדיין לא התחיל בברכה שני' יכול לחשוב בלבו פי' המלות של ברכה ראשונה ומקרי שכיון בה (ועי' במ"ב סי' ק"א סק"ד מבואר דלא ס"ל כן) וצ"ע בברכות ל"ג ב' ודילמא מעיקרא לא כיון דעתי' כו' ומבואר דצריך לחזור התיבות וצ"ל דמיירי שכבר התחיל תיבה מפסוק שאחרי' אבל במ"ב סי' ס"א סקכ"ב ל"נ כן אך כבר כתבנו דהמ"ב לא ס"ל כן. (שיח השדה חלק ג, ברכות דף יג עמוד ב ד"ה כיון שכיון לבו בפרק ראשון)

והוסיף, שלפי זה גם אם נזכר שלא כיון לאחר שכבר אמר ברוך אתה ה' ועדיין לא חתם מגן אברהם, לא יסיים למדני חוקיך ויחזור לומר את הברכה בכוונה, אלא יכוון במחשבתו מראש הברכה. (אשי ישראל בסוף הספר תשובה קכ-קכא, הובא בדרשו)​