בעניין האיסור לעבור כנגד המתפלל – חלק א'

א. ברכות כ"ז א' רב איקלע לבי גניבא וצלי של שבת בערב שבת, והוה מצלי רבי ירמיה בר אבא לאחוריה דרב, וסיים רב ולא פסקיה לצלותיה דרבי ירמיה.

שמע מינה תלת, שמע מינה מתפלל אדם של שבת בערב שבת, ושמע מינה מתפלל תלמיד אחורי רבו, ושמע מינה אסור לעבור כנגד המתפללין.

מסייע ליה לרבי יהושע בן לוי דאמר רבי יהושע בן לוי אסור לעבור כנגד המתפללין, איני והא רבי אמי ורבי אסי חלפי, רבי אמי ורבי אסי חוץ לארבע אמות הוא דחלפי, ע"כ.


למדנו אם כן שאסור לעבור כנגד המתפללים בתוך ארבע אמותיהן.


ויל"ע מה כונת הגמ' "ולא פסקיה לצלותיה דר' ירמיה"? מפרש רש"י כלומר לא הפסיק בין ר' ירמיה ולכותל לעבור לפניו ולישב במקומו, אלא עמד על עמדו, ע"כ.


​

ולכאורה יש לדקדק מדברי רש"י דרב לא עבר לפני ר' ירמיה כדי שלא להפסיק בינו לבין הכותל, ומקור דברי רש"י מבואר ברכות ה' ב' שלא יהא דבר חוצץ בינו לבין הכותל, וכן פסק השו"ע בסימן צ' סעי' כ"א.

לפי"ז כל היכא דבלאו הכי איכא הפסק בין המתפלל לכותל, לא אסרינן לעבור לפני המתפלל, וכן משמע בלבוש סימן ק"ב סעיף ד' שכתב אסור לעבור כנגד המתפללים בתוך ד' אמות "ודוקא לפניהם שלא יפסיק בינם לכותל" אבל בצידיהם מותר לעבור ולעמוד.

ומדכתב טעמא כדי שלא יפסיק בינם לבין הכותל יש לדייק, דכל היכא דבלאו הכי יש דבר המפסיק בינו לבין הכותל אפשר דליכא להאי איסורא.

אבל האליה רבה בסק"ז כתב לבאר את דברי הלבוש דרצונו לומר, מפני שבהפסק יבטל כוונתו ולא מפני חציצה, ע"כ, נמצא לדבריו לדבריו דגם אם בלאו הכי יש דבר המפסיק בין המתפלל לכותל אין לעבור לפני המתפלל.


ונראה הביאור פשוט בזה, דודאי הקפיד ר' ירמיה בתפילתו שלא יחצוץ דבר בינו לקיר כמו שנתבאר בגמ', וזה מה שהזכיר רש"י בדבריו, אבל מה שעמד רב על מקומו ולא עבר לפני המתפלל לשוב למקומו היה מפני הפסק כונתו של המתפלל.

תדע שכתב הט"ז בסימן צ' סק"ה דכשיש דבר המפסיק בינו לבין הכותל אין איסור להתפלל רק מצוה מן המובחר.

ובישועות יעקב אף הקשה שהרי בשו"ע שם סעי' כ"א נפסק שאדם אינו חוצץ, וא"כ למה שרב בהעברה יחצוץ בין ר' ירמיה לכותל.

אבל לפי האמור עפ"י הא"ר ניחא דבאמת אין האיסור לעבור כנגד המתפלל הוא משום חציצה אלא משום שמבטל כוונתו, ולכן אף שאדם עומד אינו חוצץ מ"מ כשהוא עובר לפני המתפלל תנועתו מבטלת את כונת המתפלל.

וכיוצא בזה נקטו המ"א וגינת ורדים וחיי אדם כלל כ"ו ג' שהאיסור לעבור לפני המתפלל הוא משום שמפסיק בין המתפלל לשכינה, ואע"פ שאדם אינו חוצץ מ"מ אין זה כבוד השכינה.


​

ב. עוד דייק המ"א בסימן ק"ב סק"ז מדברי רש"י הנ"ל שפירש שלא הפסיק רב בין ר' ירמיה ולכותל לעבור לפניו ולישב במקומו אלא עמד על עמדו, דאם אדם השלים את תפילתו והיה אדם אחר מתפלל אחריו מותר לפסוע לאחריו אע"פ שהוא בתוך ד' אמות של המתפלל, רק שהאיסור הוא לעבור לפני המתפלל לחזור ולשוב למקומו, ונמצא זה שלא כפסק השו"ע שם סעי' ה' שאסור לפסוע ג' פסיעות עד שיגמור מי שאחריו את תפילתו.

ודחה המ"א דאפשר דרש"י סובר שר' ירמיה היה עומד קצת רחוק מרב באופן שרב יכל לפסוע ג' פסיעות לאחוריו, וא"כ אין ראיה משם שמותר לפסוע ג' פסיעות לאחריו גם שהוא בתוך ד' אמות של מתפלל.


​

ג. והנה בספר חמד משה הבין את כונת דחיית המ"א אליבא דרש"י שר' ירמיה היה משוך קצת אחרי רב לצדדים, ולא היה עומד אחרי רב ממש, דהיינו שלא היו פני ר' ירמיה נגד אחורי רב, ולכך כתב המ"א שיכול לפסוע ג' פסיעות דהא מן הצדדים מותר, וכיון דהיה ר' ירמיה משוך לצדדים לא עבר רב לפניו, אלא דמקום ישיבת רב היה מן הצד לא במקום שהתפלל, ואם היה רוצה רב לשוב למקומו היה צריך לעבור נגד פני ר' ירמיה וזה אסור, ולכן עמד על עמדו.



אבל המחצית השקל חולק על החמד משה שלא לזה נתכוין המ"א, ומה שכתב דר' ירמיה עומד קצת רחוק מרב ר"ל דודאי היה עומד אחורי רב ממש, אלא לא היה עומד כל כך סמוך לרב תוך שיעור ג' פסיעות, אלא היה רחוק מרב שיעור שהיה יכול רב לפסוע לאחריו ג' פסיעות, ובאמת פסע רב לאחריו ג' פסיעות וגם חזר למקום שהתפלל וכדלקמן סימן קכ"ג, אלא לישב שם היה אסור כיון שהיה לפני ר' ירמיה וגם תוך ד' אמות.


ומה שדייקו בגמ' שמע מינה אסור לעבור כנגד המתפללין, היינו מדעמד רב שם ולא עבר לפניו לישב במקומו שהיה מן הצד, אלא משום שהיה צריך לעבור לפני ר' ירמיה שהיה מתפלל.


נמצא לפי המחצית השקל בדעת המ"א, דאין ראיה מרב ור' ירמיה להשו"ע דאם אדם מתפלל שמו"ע לאחריו אסור לו לפסוע, דודאי מותר לפסוע ואפי' לשוב למקום התפילה כיון דצורך תפלה היא ועוסק בלפסוע ג' פסיעות מאת המלך מותר.

ובאמת שהבית יוסף כתב לאסור אופן זה רק בשם הארחות חיים [וכך פסק בשו"ע סי' ק"ב ס"ה], הרי שאין לזה הכרע מהגמ'.
​

מתלמיד חכם אחד​