בענין ברכו בתרא בערבית של שבת
מנהג קהילות אשכנז שאין אומרים ברכו בתרא בליל שבת
א. מנהג קהילות אשכנז שאין חוזרים ואומרים ברכו בסוף התפילה בתפילות השבת הן בלילה הן ביום. [הנמשכים במנהגם אחר האריז"ל נוהגים לאומרו אחר כל תפילה, וכך מנהג הספרדים וקהילות החסידים בימינו.]ומקור המנהג בדברי השו"ע קל"ג, בשבת ויו"ט אין אומרים ברכו אחר קדיש בתרא. הגה: אפי' במקום שנהגו לאומרו בימות החול, שמא לא היו יחידים בבהכ"נ כשאמרו ברכו, מכל מקום בשבת ויו"ט אין לאומרו, דהכל באין לבהכ"נ קודם ברכו (ב"י בשם ריב"ש).
וכתב המ"ב סק"ב, דהכל באין לבהכ"נ קודם ברכו, דאפילו אם אירע לאחד שנתאחר לבוא אחר ברכו מ"מ מסתמא כבר שמע ברכו מהעולים לתורה. והרואה יראה שאינו פירוש דברי הרמ"א אלא כמוסיף טעם. וע"כ הגם שבתפילת ערבית של שבת ל"ש טעם המ"ב, ס"ס עיקר הדין לא בקריאת התורה תלוי, אלא במה שכולם באו לביה"כ קודם לברכו.
מתקנת מעין שבע נראה שהיו מאחרין, ולפי"ז צריך לומר ברכו בתרא בערבית של שבת
ב. ושאלני הבחור הנחמד מ. ס. נ"י, הרי כל תקנת ברכת מעין שבע שתקנו לומר בלילי שבתות הוא מפני המאחרין לבא, כמש"כ רש"י שבת כד,ב והביאו במ"ב רסח,כ וא"כ איך נאמר שכולם באו קודם ברכו. וש"י.וראיתי שצדקו דבריו מאוד, שמקור הדין הוא הריב"ש בתשובה של"ד הביאו הב"י סי' רס"ח, ושם יצא לדון במקום שנהגו לומר ברכו אחר קדיש בתרא וקם חכם וביטל מנהגם והורע בעיניהם ורצו לחזור לאומרו, וכתב במסקנת דבריו 'ולצאת ידי כולם נראה לי שיעשו בדרך זה שבימות החול ובלילי שבתות וימים טובים ישובו למנהגם הקדום לומר ברכו, באשר יש שם לעולם קצת אנשים שלא שמעוהו, אבל ביום שבת ויום טוב שכבר התפללו כולם בשעה שיוצאים מבית הכנסת יהיו דברי המתקן קיימים כי באמת נראה לי כי האומרו אז הוא טועה'.
לדעת הריב"ש עצמו אין הדבר תלוי אלא בזה שיש שעדיין לא סיימו תפילתן
ג. פירוש מש"כ הריב"ש 'שכבר התפללו כולם בשעה שיוצאים מבית הכנסת', קאי בזה על מה שפתח באותה תשובה, שם יסד שלא תקנו ברכו אלא קודם ברכות ק"ש, והיינו שברכו הוא כקריאה לבא ולברך את השם בברכות שיאמר אחרי כן, ומה שנהגו לחזור ולאומרו הוא 'להוציא אותם יחידים שלא התפללו עם הציבור והציבור הולכים לדרכם והיחידים ההם נשארים שם ומתפללים כל אחד לעצמו', אבל במקום שסיימו כולם תפילתם אין מקום להכרזת ברכו. וזה המנהג נהג בכמה מקומות וקראו הריב"ש 'המנהג היפה'. (וראה דרכי משה סי' ס"ט מה שהשיב לטענה שברכו צריכה להקדים דווקא ברכות ק"ש, שבמה שעונים הציבור 'ברוך ה' המבורך' מתקיימת הקריאה ברכו את ה'.)והביא שיש שנהגו לאומרו לעולם אחר התפילה ויש לזה אסמכתא בדברי חז"ל במסכת סופרים, ואחר שיש מנהג קדום כזה אין לגעור במי שאומרו אף שהמנהג האחר יפה ממנו, וע"כ כתב לאותו מקום שרצו לחזור לאומרו, לצאת ידי כולם שבימות החול ולילות השבת יאמרו כיון שלעולם יש שם קצת אנשים שלא שמעוהו, ובהכרח כוונתו שלא שמעוהו והם עדיין עומדים בתפילה כמו שכתב בהדיא בתחילת תשובתו, אבל בשבת ויו"ט בשחרית אין לאומרו שכבר התפללו כולם, וע"פ המנהג הנכון אין לומר ברכו אחר שהתפללו כולם.
ואין לתמוה איך נותרו מתפללים אחר ברכת מעין שבע, שכל עניינה שיספיקו המאחרים לסיים תפילתן, שאין ללמוד מדור לדור וממקום למקום, ובימיו היו שמאחרין הרבה עד שלא סיימו תפילתן גם במשך הוספת ברכת מעין שבע (שבזמן חז"ל שהיו בתי הכנסיות מחוץ לעיר לא היו מאחרים אלא באונס, שמצד עצמם היו מתייראים להישאר לבדם אחרי שילכו הקהל לביתם, אבל בבתי הכנסיות שבתוך העיר לא זרזו עצמם הרבה). ובדרך זה גופא יש ליישב מה שבדורות האחרונים נהגו שלא לאומרו בליל שבת, שאין למדים מדור לדור וממקום למקום, וכיון שפשט מנהג אמירת סדר קבלת שבת וראו שאין מצויים מאחרים פסקו מלאומרו.
מש"כ הרמ"א שכולם שמעו ברכו קמא הוא מהלבוש, וקאי אשחרית
ד. ולשון הרמ"א דהכל באין לבית הכנסת קודם ברכו, אין מקורו בריב"ש (שכתב בהדיא שיש המאחרים), אלא מקורו מהלבוש, והמעיין בו יראה שדיבר בתפילת שחרית, וז"ל, ובשבת ששוהין הרבה מלבא לבית הכנסת וכולם הם בבית הכנסת בשעת ברכו וכו' אין פורסין על שמע בשבת ויו"ט כלל אפילו אחר קדיש יתום, מפני שכבר כולם שמעו קדיש וברכו שהרי כולם היו בבית הכנסת. (קיצרתי לשונו.) וכוונתו למש"כ רמ"א רפא,א שנוהגין שבשבת מאחרין יותר לבוא לבית הכנסת מבחול, משום דבתמיד של ימות החול נאמר 'בבוקר', ואצל שבת נאמר 'וביום השבת' דמשמע איחור'. ובמגן אברהם כ' 'מצוה לאחר שחרית', והיינו טעמא שבשבת כולם בבית הכנסת בשעת ברכו.דעת הרמ"ע שאם שמעו ברכו בקריה"ת א"צ לחזור לאומרו
ה. ומש"כ המ"ב שכבר שמע ברכו בקריאת התורה הוא מדברי הרמ"ע מפאנו שהביא בשיירי כנה"ג סי' נ"ז (אך לא העתיק כולו ומפני זה א"א להבין כל דבריו), ותוכן דבריו, שבשביל הנמצאים בשעת ברכו קמא אין אומרים שוב ברכו, אך אם היה אחד מהם שלא התפלל עם הצבור אלא האריך בסדר התמיד ופסוקי דזמרה ומבעי ליה למימר יוצר אור באפי נפשיה, אזי אם הוא קודם יוצר חוזרין בשבילו ברכו אפילו כבר שמע תחילה, ואם לא שמע כלל חוזרין בשבילו אפילו בלי סמיכת יוצר אור (ופרט זה הוא דלא כמנהג הנכון של הריב"ש), אבל אם כבר שמע מאחד העולים לתורה אין חוזרים בשבילו.וסיים שם, ואין הפרש בזה בין שבת לחול, אבל שחרית בלבד, וכל כך למה משום מאי דאתמר בספרי דאגדתא כי במה נחשב הוא בכל בקר האדם אשר נשמה באפו ולא מתישבא גביה עד דעני ברכו, ובערבית דליכא האי טעמא לא הנהיגו בו ברכו בתרא כלל ולא שמענו מעולם מי שפרס בה על שמע. עכת"ד.
ומנהגינו שלא כן, שהרי אנו אומרים ברכו בתרא גם בערבית.
ו. ועפי"ד הרמ"ע, פשט המנהג בקהילות הפרושים באר"י שלא לומר ברכו בתרא בשחרית של כל יום שיש בו קריאת התורה, דהיינו שני וחמישי, ר"ח חוה"מ ותעניות.
נראה שבימינו ראוי לומר ברכו בתרא בערבית של שבת
ז. העולה מכל הנ"ל, שבימינו שנהגו לחזור ברכו בערבית בחול, וגם לא הקפידו אם סיימו כולם תפילתם, ועינינו הרואות שלא כולי עלמא באים לבית הכנסת קודם ערבית של שבת, הרי שנכון לחזור ולקבוע אמירתו בלילות השבת, וכדברי הריב"ש. וכן כתב במאמר מרדכי וז"ל, מנהג פשוט במקומינו לומר אותו גם בשבת וי"ט והיה נראה לי הטעם בפשיטות משום דעינינו הרואות דאין כל העם בבה"כ בשעה שאומרים ברכו שלפני ברכות ק"ש, והרי מרן ז"ל לא אמר שאין לאומרו אלא מטעם דכולם שמעוהו וכמו שביאר הרמ"א ז"ל וכן מבואר בהדיא בלבוש, עכ"ל.וראיתי שכך הנהיג הגאון רבי יצחק מרדכי הכהן רובין שליט"א בבית מדרשו.
