בפרטי דיני כלי שמלאכתו לאיסור – חלק א'

​

א. שו"ע סימן ש"ח סעיף ג' כלי שמלאכתו לאיסור מותר לטלטלו בין לצורך גופו כגון קורנס של זהבים או נפחים לפצוע בו אגוזים, קרדום לחתוך בו דבילה, בין לצורך מקומו דהיינו שצריך להשתמש במקום שהכלי מונח שם כו' אבל מחמה לצל דהיינו שאינו צריך לטלטלו אלא מפני שירא שישבר או יגנב שם אסור.



הנה למדנו כאן על שלשה סוגי כלים שמוגדרים "כלים שמלאכתם לאיסור" קורנס של זהבים או קורנס של נפחים, וקרדום.

מהו קורנס? היינו פטיש של צורפים או פטיש של נפחים שמתקנים את הכלי ע"י הכאה על הסדן, וכן קרדום שדרכו לחפירה.

בכל אלו עיקר שימושו של הכלי בימות החול הוא למלאכה האסורה בשבת, ומ"מ בשבת אין דינם כמוקצה גמור, אלא עדיין מותר לטלטלן ל"צורך גופן" היינו כדי לפצוע בהן אגוזים או קרדום לחתוך את הדבילה, וכן מותר לטלטלן ל"צורך מקומן" היינו שצריך להשתמש במקום שהכלי מונח שם, או שצריך לשבת שם או שצריך להניח שם חפץ המותר.

אבל אם כל הצורך בטלטול הכלי שמלאכתו לאיסור הוא רק מפני שרואה שמתקלקל בחמה או שיגנב שם אסור לטלטלו, וזהו הנקרא טלטול מחמה לצל.


ומדוע אין לכלי שמלאכתו לאיסור דין מוקצה גמור, הרי כל עיקר שימושו של הכלי הוא לצורך מלאכה האסורה בשבת?

תשובה: כיון דמ"מ יש עליו תורת כלי וגם פעמים שהוא ראוי לשימושים נוספים אין הקצאתו גמורה מצד האדם, ולכן נתנו בו חכמים דינים מיוחדים שעדיין יהיו מותרים לשימוש של צורך גופו או מקומו ולא אסרוהו לגמרי כשאר מוקצה.



ב. כמה דוגמאות בני זמנינו לכלים שמלאכתן לאיסור: כגון פטיש צבת או מברג, דאמנם עיקר מלאכתן למעשה האסור בשבת, אבל אפשר גם לפצע בפטיש או בצבת קליות ומיני אגוזים, ובמברג אפשר לפתוח דלת [כשנפל ידית הדלת) או לסובב ברז שנפל ממנו הכפתור.

מטריה חשיב נמי כלי שמלאכתו לאיסור, וראוי להשתמש בו גם להיתר כמקל הליכה, וכן מחט עיקרה למלאכת תפירה אבל אפשר גם להוציא על ידה את הקוץ, עי' מ"ב שם ס"ק מ"ו, ואולי גם עפרון או עט פשוט דינם ככלי שמלאכתן לאיסור, אבל צריך שיהיו ראויין גם לשימוש המותר כגון להצביע בהן בספר לתינוקות או כל שימוש אחר המותר ואפי' שהוא באופן רחוק או ע"י הדחק.

כלי שמלאכתו לאיסור, ורק לאיסור, דינו יהא כמוקצה גמור, עי' לקמן אות ד'.



ג. מהו הגדר של כלי שמלאכתו לאיסור? אין צריך שישתמשו בכלי בימות החול רק לאיסור, אלא אפי' אם רוב מלאכתו לאיסור אע"פ שלפעמים משתמש בה גם להיתר חשיב כלי שמלאכתו לאיסור, כן כתב הפמ"ג.

אבל הביאור הלכה ד"ה קרדום כו' מצדד להקל יותר מהפמ"ג דגדר כלי שמלאכתו לאיסור הוא דוקא בכה"ג שעיקר יעודה הוא רק למלאכת איסור אלא שלפעמים משתמש בה להיתר, דוגמת קדירה שעיקר מלאכתה נעשית לתבשיל אלא שלפעמים משתמשין בה למים ולפירות.

אבל אם דרך הכלי להשתמש לשניהם, ורק שלאיסור משתמשין בה יותר אין האדם מקצה דעתו מן הכלי כי היא עשויה גם למלאכת היתר, ברם במ"ב שם סק"י סתם כהפמ"ג.



ד. כלי שמלאכתו לאיסור שבפועל אין לו שום שימוש של היתר גם לא של שימוש רחוק ועראי, דעת החזו"א בסי' מ"ד ס"ק י"ג דאין דינו ככלי שמלאכתו לאיסור אלא דינו כשאר מוקצה מחמת גופו, ואחרונים ז"ל סתמו בזה.

ואפשר לציין כמה דוגמאות לכך, כגון תפילין [להט"ז ומ"א דסברי דהוה כלי שמלאכתן לאיסור, עי' מ"ב סי' ל"א סק"ב וסי' ש"ח ס"ק כ"ד] שופר חצוצרות ומספריים לכאורה אין להם שום שימוש אחר של היתר, או מכונת תספורת זולה שאינה בגדר של מוקצה מחמת חסרון כיס דלכאורה אין שימוש היתר בהן אף לא באופן רחוק ודחוק, וכן מה שכתב החזו"א שם דבמקומינו אין שום תשמיש בנרות לצורך גופן לכן יהיו אסורין כדין מקצה להן בידים.

וכיוצא בזה כתב הפמ"ג באשל אברהם סי' ש"ח ס"ק י"ז וזה לשונו כללא דמילתא כל שראוי לשום תשמיש שרי לגופו ואף מקומו, מה שאין כן כשאין ראוי לתשמיש בשבת ויום טוב אף דתורת כלי עליו, מה מהני, ואסור למקומו, ע"כ.

גם בתו' הגרע"א ז"ל על המשניות סוף פרק כירה מבואר דפתילה לא הוי כלי כלל דמלאכתו לאיסור ואין משתמשין בה בחול שום דבר אחר רק הדלקה, עי"ש.

ברם לפי"ז לא יהא מובן מה שכתב המ"ב בסי' ש"ח ס"ק ל"ד גבי פתילה דחשיב כלי שמלאכתו לאיסור דמותר לצורך גופו או מקומו, וכן מה שסתם המ"ב בסי' ש"ח ס"ק כ"ד כ"ה גבי שופר וחצוצרות ותפילין, לכן צ"ע מה דעת המ"ב בזה.

ואכן כתב החזו"א בסי' מ"א ס"ק ט"ז לבאר דעת התו' שבת מ"ז א' דפתילה הראויה להדלקה מיקרי כלי, ומותרת לצורך גופה או מקומה כדין כלי שמלאכתו לאיסור, דפתילה ראויה לתשמיש לצור עפ"י צלוחיתו וכיוצא בזה, ע"כ.

ברם א"כ צ"ע מהמבואר לעיל בשם החזו"א סימן מ"ד סקי"ג שהרי לכל אפשר למצוא איזה שימוש המותר כעין לצור עפ"י צלוחיתו, וצ"ע.



ה. טלטול כלי שמלאכתו לאיסור ע"י אמירה לגוי מותר גם אם הצורך הוא מחמה לצל, מ"ב סי' ש"ח ס"ק ט"ו בשם הפמ"ג.



ו. מותר לאדם לטלטל כלי שמלאכתו לאיסור לצורך גופו או מקומו גם שאין הוא עצמו צריך לגופו או מקומו אלא חבירו צריך לה, כן מבואר בגמ' שבת קכ"ד ב' אייתו ליה שותא לכהנא.

אבל לצורך נכרי יש להסתפק אם מותר לטלטל כלי שמלאכתו לאיסור לצורך גופו או מקומו, דמצד אחד לא שנא לצורך בהמתו [שמותר כמ"ש בספר תהלה לדוד סי' ש"ה סק"ז] לא שנא לצורך נכרי, אבל מאידך יל"ע בדברי המ"ב סי' ש"ח ס"ק ל"ד דלפו"ר משמע שלא התיר לטלטל נר על מנת ליתנו לנכרי שידליקנו לעצמו, דשימושו של הנכרי לא חשיב חלק מצרכי הישראל.

ברם יתכן שכונת המ"ב לאסור מסירת כלי שמלאכתו לאיסור לנכרי דוקא כאשר הנכרי עומד להשתמש בזה שימוש האסור דעי"ז נחשב כאילו הישראל משתמש בו שימוש של איסור, אבל אם מוסר לו קורנס לפצח בו אגוזים אפשר דשפיר דמי כיון דחשיב כשימוש של הישראל, וצ"ע בזה.
​

מתלמיד חכם אחד​