בפרטי דיני כלי שמלאכתו לאיסור – חלק ב'

ז. רוצה לטלטל כלי שמלאכתו לאיסור מחמה לצל כדי שלא יפסד, ולכן חושב עליו גם לתשמיש מותר לטלטלו, וזה קרוי בפי הלומדים הערמה בכלי שמלאכתו לאיסור לטלטלו לצורך גופו ג"כ מותר, מ"א בשם הירושלמי, והובא במ"ב שם ס"ק ט"ז.

יתר על כן כתב החו"ב בסי' י"ב סוף סק"ה דאפשר שיש ללמוד לדינא בכלי שמלאכתו לאיסור שמותר לטלטלו כדי שיהא ראוי לאורחים אם יזדמנו, כלומר שיש לו בכלל ספק אם ישתמשו בכלי אם לאו, ואפי' אם עיקר כונתו מחמה לצל, עי"ש.

עוד יש ללמוד מכאן, דאדם שרוצה לטלטל כלי שמלאכתו לאיסור לצורך גופו או מקומו א"צ שיהא בו אותו צורך גופו או מקומו מיד לאחר גמר הטלטול, אלא סגי לן במה שמייעדו למשך השבת לאיזה צורך גופו או מקומו, וכבר כעת יהא מותר לטלטלו מחמת כן.



ח. כלי שמלאכתו לאיסור – אין הפרש אם האיסור הוא מדאורייתא או מדרבנן, ביאור הלכה שם ד"ה כלי שמלאכתו לאיסור כו' בשם הפמ"ג.



ט. כלי שמלאכתו לאיסור מחמת חומרא ולא מן הדין, אינו בגדר כלי שמלאכתו לאיסור ומותר לטלטלו בשבת גם שלא לצורך גופו או מקומו אלא מחמה לצל אע"פ שבפועל מחמת החומרא אין משתמשין בו בשבת.

וב' דוגמאות לדבר, הראשון מה שכתב הלבוש בסי' ש"ח סעי' מ"ט דמכבדות שמכבדים בהם הקרקע מותר לטלטלם דהו"ל כלי שמלאכתו להיתר לפי שמותר לכבד בהם קרקע המרוצף שאין שייך בה אשווי גומות, ואף על גב שאין נוהגין לכבד אפי' מרוצף אטו שאינו מקוצף, היינו חומרא בעלמא, אבל לענין טלטול יש להקל.

וכך העתיקו גם הפמ"ג באשל אברהם סימן של"ז דכיון דמכבדות במרוצף הוה רק חומרא בעלמא לא חשיב מלאכתו לאיסור, ומותר בטלטול מחמה לצל.

עוד דוגמא לזה הביא הפמ"ג באשל אברהם סימן של"ח בענין כלי המיוחד להשמעת קול אשר אינו קול של שיר שנתבאר ברמ"א שם סעי' א' לאסור את השימוש בו, ובתחילה צידד הפמ"ג שאסור לטלטלו בשבת כדין כלי שמלאכתו לאיסור, אבל הוסיף ז"ל שלפי דברי הלבוש הנ"ל גבי מכבדות אפשר דכל מחמת חומרא בעלמא יש להתיר הטלטול, ואפשר דהוא הדין כאן לדידיה, ע"כ.

ודין זה האחרון העתיק הביאור הלכה בסי' של"ח ד"ה אסור ולכן כו' בזה הלשון, ולענין אם מותר לטלטל אותו הכלי אם מקרי כלי שמלאכתו לאיסור, עיין בפמ"ג שמסתפק בזה, ע"כ.



י. יל"ע כלי שעיקר יעודה לצורך סיוע של מלאכה האסורה בשבת, אבל אין עושין בכלי באופן חיובי מלאכה האסורה כמו שעושין ע"י פטיש וקורנס או מחט האם ג"כ דינו ככלי שמלאכתו לאיסור או לא?

כגון ארנק ריק ממעות בשבת דאמנם הכלי מיועד בימות החול בעיקר להחזקת מעות, אבל אין הארנק מוגדר שעושין עמו מלאכה האסורה בשבת.

אי נמי מגש מיוחד שעליו דולקים הנרות שאין המגש משמש בפועל למלאכה האסורה, אלא שעליו עושין את האיסור, וכמו כן נייר שמיוחד לכתיבה האם הנייר חשוב ככלי שמלאכתו לאיסור.

אי נמי נר זכוכית שמניח בה שמן והפתילה דולקת, אין בזכוכית עצמה משום עשיית מלאכה האסורה בשבת, אלא שבתוכה דולק הנר, ואולי גם אטבי כביסה שעיקר יעודם לשמש בגדים לחים התלויין על החבל, והבגדים הם מוקצים בשבת כמבואר ברמ"א סי' ש"ב סעי' מ"ו, אבל אין עושין באותן אטבי כביסה מלאכה ממש [באופן שאין בהן פס"ר של סחיטה]?

הנה כתבו הרמב"ן והרשב"א שבת קכ"ב ב' בשם הראב"ד דנרות לאו מלאכתו לאיסור הוא שאינו אלא בסיס לפתילה ושמן, ואין עושין מלאכה, ולא אמרו אלא כגון קורנס ומגירה שבהן עושין מלאכת איסור, לפי"ז גם פמוטות לא יהיו בדין כלים שמלאכתן לאיסור.

עוד סברא מיוחדת כתב הרמב"ן ז"ל מדנפשיה גבי נרות, ולי נראה שנרות "משמשי שבת הן" ואין מלאכתן לאיסור אלא כגון קורנס ורחת שאין להן תשמיש קבוע בשבת, ע"כ, משמע שבעיקר דברי הראב"ד חולק הרמב"ן ז"ל.


ברם להלכה נראה דלא קי"ל הכי, כמבואר ברמ"א סי' ש"י סעי' ז' דכיס המיועד למעות אע"פ שהוציא המעות ממנו מבעו"י חשיב כלי שמלאכתו לאיסור דלצורך גופו או מקומו מותר, עי' מ"ב שם ס"ק כ"ז, והסכים לזה גם הבית מאיר, וגם המ"ב בסי' רע"ט ס"ק ט"ז סתם דנרות לאחר שכבו לא עדיפא משאר כלי שמלאכתו לאיסור.

ואכן העיר הגרע"א ז"ל בגליון על המ"א שם סק"ה דאיך כתב המ"א דכו"ע מודו בזה דהוי כלי שמלאכתו לאיסור, לענ"ד לאו כולי עלמא הוא, שהרי הרשב"א בפרק כל הכלים וכן בתשו' תשב"ץ בשם הראב"ד כתבו דנר לא מקרי מלאכתו לאיסור דאינו משמש מלאכת איסור, אלא דהאיסור מונח עליו, א"כ ה"נ במטה וכיס שאינן משמשין מלאכת איסור רק דהמעות מונח עליהן או בתוכן לא מקרי מלאכת איסור, ע"כ.



יא. כתב הביאור הלכה בסי' רע"ט סעי' ו' בשם הא"ר דנר חשיב ככלי שמלאכתו לאיסור דוקא אם נשתמש בו פעם אחת ע"י שהדליקו פעם אחת או בחול או בשבת שעברה, אבל אם לא הדליקו בה מעולם רק ייחדו אותו להדלקה הרי הוא עדיין בכלל כלי שמלאכתו להיתר, דהזמנה לאו מילתא היא, ע"כ.

ונראה דכל זה נכון בזמנם גבי נר שהיה כלי קטן כשאר כלים קטנים, ועד השימוש בפועל לצורך הדלקה היה ראוי גם לשימושים אחרים של היתר כגון להניח בהן פירות כמבואר ברש"י חולין י"ד ב', אבל פטיש או מברג וכן קדירה או מגשי תבניות של תנור שמיוחדים לאיסור גם אם עדיין חדשים הם ולא נשתמש בהן אפי' פעם אחת, דינם ככלי שמלאכתו לאיסור דמותר לטלטלן רק לצורך גופו או מקומו, עי' הליכו"מ מוקצה סי' ו' סק"א וסי' כ"ג סק"ו.



יב. יש להסתפק איך דנים כלי אחד שראוי מב' צדדיו לב' תוצאות, מצד אחד "מלאכתו לאיסור" כגון שפותח קופסאות שימורים ומצד שני "מלאכתו להיתר" שפותח פקק פשוט של בקבוק ללא טבעות מסביב, האם חשיב כשאר כלים שמלאכתן לאיסור דאע"פ שהם ראויים ג"כ לשימוש היתר מ"ס מוגדרים ככלי שמלאכתן לאיסור או"ד שאני הבא דבחלק שמלאכתו לאיסור אינו ראוי כלל להיתר ובחלק של ההיתר הוא לגמרי של היתר והוה כעין שני כלים נפרדים של איסור ושל היתר שלעולם מטלטלן יחד.

ואפשר שיהא תלוי בזה מהו רוב תשמישו של האדם באותו הכלי, כעין דברי המ"ב בסי' ש"ח ס"ק י' כלפי הגדרת כלי שמלאכתו לאיסור, ועי' עוד במ"ב סק"כ.​