בפרטי דיני כלי שמלאכתו להיתר

​

א. שו"ע סימן ש"ח סעיף ד' כלי שמלאכתו להיתר מותר לטלטלו אפי' אינו אלא לצורך הכלי שמא ישבר או יגנב, אבל שלא לצורך כלל אסור לטלטלה, כתבי הקודש ואוכלין מותר לטלטלם אפי' שלא לצורך כלל.

הגדרת "מלאכתו להיתר" הוא גם כאשר הכלי משמש לאיסור ולהיתר כאחד, כל זמן שאין רוב מלאכתו לאיסור הרי הוא מוגדר ככלי שמלאכתו להיתר, כן כתב המ"א בשם שלטי הגבורים, וכך פסק המ"ב בסי' ש"ח סק"כ.



ב. יל"ע מה הסיבה שכלי שמלאכתו להיתר יהא מותר בטלטול ואפי' מחמה לצל שאינו צורך האדם כלל כי אם צורך הצלת הכלי עצמו, ומ"מ שלא לצורך כלל יהא אסור בטלטול, ממ"נ אם הכלי שמלאכתו להיתר בכלל "גזירת כלים" שגזרו חז"ל בזמן נחמיה בן חכליה שיהא אסור גם בטלטול מחמה לצל כמו כלי שמלאכתו לאיסור ואם אינו בכלל גזירת כלים שיהא מותר לגמרי?


תשובה: לעיל הבאנו מהגמ' שבת פרק כל הכלים קכ"ג ב' שבזמן נחמיה בן חכליה היו הרבה מהעם שנכשלו באיסורי שבת, ולכן גזרו חכמים גדר וסייג לשמירת השבת ואסרו לגמרי את כל הכלים בטלטול, ואפי' כלים שמלאכתן להיתר.

פרט לג' כלים שתשמישם תדיר, כגון מקצוע של דבילה [היינו קרדום לחתוך דבילה] וזוהמא ליסטרון של קדירה [היינו כף גדולה לסלק בה זוהמא של קדירה] וסכין קטנה שע"ג שולחן, פירש"י סכין קטן שחותכין בו לחם ובשר ואוכלין.

וכאשר ראו חכמים שהעם התחיל להזהר בהלכות שבת הקלו בגזירה זו עד שהתירו טלטול כלי שמלאכתו להיתר לצורך גופו ומקומו ואח"כ חזרו והתירו גם לצורך הצלה כמו מחמה לצל.

למדו מכאן הפוסקים דאפי' בלי שמלאכתו להיתר היה וגם נשאר עדיין בכלל "גזירת כלים", אלא שהתירו בהן חכמים יותר מדין כלי שמלאכתו לאיסור שיהא מותר אפי' מחמה לצל, אבל השאירו עדיין את הדין של "גזירת כלים" לאסור עכ"פ בטלטול שלא לצורך כלל, דאל"כ היה צריך לומר שחזרו והתירו לגמרי.

ואילו לגבי ג' כלים הנזכרים שלא היו מעולם בכלל "גזירת כלים" הם באמת מותרים לגמרי ואפי' בטלטול שלא לצורך כלל.


ברם יש לעיין האם באמת היה זמן מוגדר בחיי עם ישראל שהיה מותר לטלטל רק את ג' כלים הללו לחוד, ומה כ"כ דחוף היה לחז"ל להתיר לטלטל קרדום או כף גדולה לסלק את זוהמת הקדירה, וכי בהן תשמישם היה תדיר ונצרך ביותר, והאם באמת היו אנשים מתענגים בשבתות באכילה בבית ללא כפיות ומזלגות וללא כוסות וקערות וצלחות רק אכלו בידים או בסכין קטנה שע"ג שולחן? וגם מה היו עושים אנשים בענין בגדים אוכלין או ספרים?


תשובה: הנה פשיטא דעל ספרי הקודש ואוכלין וכנראה גם בגדים לא גזרו ואסרו חכמים מעולם, וכבר כתב הר"ן ע"ז דכל המחמיר בהן עליו להביא ראיה.

ברם על אותן ג' כלים אכן נחלקו רש"י ותו' ועוד ראשונים בדבר, רש"י כתב שלשה כלים התירו ותו לא, [והמ"ב בשעה"צ סי' ש"ח סק"כ הוסיף דמ"מ כל סכין היה בכלל ההיתר של סכין קטן שע"ג שולחן, ומה שנקטו בגמ' דוקא סכין קטן היינו לאפוקי מסכין גדול שמקצבין בשר] וכך גם נראה מדברי הר"ן דג' כלים התירו לפי שהן היו צריכים ביותר, ואין לנו אלא מה שהתירו חכמים בהם וכל המתיר יותר מכן עליו הראיה, אבל תו' כתבו דנקטו ג' דוגמאות הללו לפי שיש בהן חידוש שהן כלים שאין להם בית קיבול והתירוהו, אבל פשיטא דכוסות וקערות וצלוחיות היו מטלטלין, וכיוצא בזה כתב גם הריטב"א שהגמ' הזכירה ג' כלים הללו לפי שרוב תשמישן להיתר, ויש בהן חידוש, אבל כלים שלעולם משמשים להיתר כגון כלי אכילה ושתיה ודאי שהם מותרים בטלטול, וכן כתב בעל שלטי הגבורים.


לפי"ז יהא נפ"מ גדולה מה לא היה בזמן נחמיה בן חכליה בכלל גזירת כלים כדי שיהא מותר היום בטלטול שלא לצורך כלל, לפי רש"י חוץ מג' כלים הנזכרים לעיל שיצאו מכלל "גזירת כלים" הכל היה בכלל הגזירה, ומה שהותר בהן היינו דוקא לצורך "מחמה לצל" אבל שלא לצורך כלל נשאר אסור עד היום, ואילו לפי תו' והריטב"א הרבה היו בכלל הג' כלים שלא היו בכלל "גזירת כלים" כמו כלי אכילה ושתיה קערות וצלוחיות, ואותן יהיה מותר לטלטל היום ואפי' שלא לצורך כלל כמו ספרי הקודש ואוכלין ובגדים, וכן כתב להדיא בעל השלטי גבורים.



ג. מהו הלכה למעשה בכל האמור? כתבי הקודש ואוכלין ודאי מותר לטלטלם אפי' שלא לצורך כלל, וכן מפורש בשו"ע שם, ברם האם את כל הכלים שאנו רגילים לטלטל בבית מידי שבת בשבתו כמו סכו"ם כוסות צלחות וקערות מותר לטלטלן רק לאיזה צורך או אפי' שלא לצורך כלל?


תשובה: כתב הרמב"ם פרק כ"ה מה' שבת ה"ג כל כלי שמלאכתו להיתר בין היה של עץ או של חרס או של אבן או של מתכת מותר לטלטלו בשבת בין בשביל עצמו של כלי בין לצורך מקומו בין לצורך גופו.


ודייק המגיד משנה, ודע שמדברי רבינו נראה שאין לטלטל שום כלי שלא לצורך כלל, ואף הרשב"א ז"ל כן העלה שיש להחמיר שלא ליטול כלי ללא צורך, וכן בדין שהתיר רבא בגמ' אפי' מחמה לצל, ואם דעת רבא היא להתיר אפי' שלא לצורך כלל, לא היה לו להזכיר מחמה לצל, אלא היה לו לומר שלא לצורך כלל, ויש מפרשים מתירין כלי שמלאכתו להיתר אפי' שלא לצורך כלל ואין להם על מה שיסמוכו, ע"כ.

וכך פסק גם השו"ע בסי' ש"ח סעי' ד' דכלי שמלאכתו להיתר אסור לטלטלו שלא לצורך כלל, ברם סתם ולא פירש את הג' כלים שהותר גם שלא לצורך כלל, ולא מפלוגתת הראשונים ז"ל מה נכלל באותו ההיתר של ג' כלים.

אבל המ"ב בס"ק כ"ג הביא בשם השלטי גבורים ושאר אחרונים שכוסות וקערות וצלוחיות וסכין שע"ג השולחן כיון שתדירין בתשמיש לא חלה עלייהו תורת מוקצה כלל, ועל כן מותרין לטלטלן אפי' שלא לצורך כלל, ויש מחמירין אפי' בכלים הללו, ובשעה"צ ציין דכן משמע מהרמב"ם, ע"כ.

וכמדומה שכך אנו נוהגין כיום למעשה להחמיר כדעת הרמב"ם והרשב"א דשלא לצורך כלל אנו לא מטלטלין אפי' סכו"ם כוסות וצלחות, וכפי שפירש המ"מ, ואין בין שבת ליום טוב בדבר זה.



ד. מעתה צריך לדון מהו הגדר של טלטול "שלא לצורך כלל" הרי אם למעשה מטלטלו סימן שיש לו בה איזה צורך, אחרת למה מטלטלו? ואם מדובר שלאדם אין כרגע צורך כלל בטלטול הכלי, ומ"ם רוצה עכשיו לטלטלו מחמת שיצטרך לו במשך יום השבת ויהא מוכן לו לשעתו זה ודאי מותר בטלטול ואפי' בכלי שמלאכתו לאיסור דחשיב צורך גופו, וכל שכן שמותר בכלי שמלאכתו להיתר, ואפי' בספק אם יצטרך שרי.


תשובה: לכאורה היה מקום להביא כמה דוגמאות לטלטול "שלא לצורך כלל" א' כאותן דרשנים שמחזיקין בקבוקים ריקים או כלים קטנים שמונחין ע"ג שולחן ומנענעין אותן לכאן ולכאן בשעת שיחתם בגדרי "מתעסק".

ב' אנשים שבשעת סעודה מחזיקים בידם סכו"ם וכל כיו"ב בלי לאכול בהן.

ג' באופן ששכח ומטלטל בכיסו בתוך הבית כלי שמלאכתו להיתר.

ולכאורה יש ליזהר בכל אלו, עכ"פ אם נחמיר את שיטת הרמב"ם הנ"ל שהביא השעה"צ, ולמעשה לא נראה שמקפידים ליזהר בכך.


וכנראה חדא מתרתי, או שלא כולם אכן מקפידים להחמיר את שיטת הרמב"ם שהביא השעה"צ, או שאנו סבורים דבשתי האופנים הראשונים שהזכרנו יש בהן "צורך" לאדם וזה אכן לא נחשב "שלא לצורך כלל", כי אם הנענועים בבקבוק שלפניו עוזר לדרשן לשלוט על מהלך התוכן שבשיחתו זהו אפי' צורך גדול לו ולשומעים, ואם בשעת הסעודה חייב הבחור להחזיק משהו ביד להשקיט את עצמו גם זה איזה שהוא "צורך", נמצא דרק באופן ששכח כלי שמלאכתו להיתר בכיסו חשיב "שלא לצורך כלל".


ונשאל מורינו הגר"ד שליט"א בזה, ואמר ששמע בשם מרן החזו"א זללה"ה שאמר לחכם אחד שאינו יודע לפרש מהו שלא לצורך כלל, וכל פעולה בידו נוח לאדם לעשות כן ולהנאתו עביד, וזהו צרכו!

וסיפר באותו מעמד כי באחד הספרים מובא [לאח"ז מצאתי בספר מנחת שבת] כי האדמו"ר מטשורטקוב ז"ל הקודם היה מחזיק כל התפילה בשבת את הפישקאלע טאביק בידו אע"פ שלא היה מריח בו, והכל היה לצורך כונה בתפילה, וכי זה לא צורך מסוים.


ובספר חוט שני הביא שהחת"ס היה רגיל להזהר בכל ימות השבוע מליגע בכלי בלא כונה כדי שלא ישכח בשבת ויטלטל כלים שלא לצורך כלל.

ובספר בן איש חי וכף החיים כתבו שידים עסקניות הם ויש לאדם שיושב אצל השלחן ליזהר לא לטלטל כוסות וקערות וסכין ומזלג מכאן לכאן ללא צורך!



ה. והנני מצטט מספר נחלת אליהו להגאון ר' אליהו דושניצר ז"ל בהערות וחידושי דינים אות ס' שאלה: קי"ל דכלי שמלאכתו להיתר אין ניטל אלא לצורך דמסתבר דלאו דוקא בידים אסור ליטלו שלא לצורך הוא הדין בבגדו, ולפי"ז אולי יש למחות מה שנוהגים להניח בכיס מכתבים ישנים וכדומה דברים שאינם נצרכים לצורך היום דלכאורה שלא לצורך היום הו"ל מוקצה.

אך הגה"צ בעל החזו"א צידד להתיר די"ל דגם זה חשיב לצורך היום כשמתעצל לנער את הנייר מהבגד זה גופא חשיב לצורך למעט טירחא, גם דזה נקרא טלטול מה"צ כשנושא הבגד לצורך לבישה, דלא נעשה בסיס למה שבתוך הכיס כמובא באחרונים, ע"כ.



ו. מצוי לכל אחד שיש סולם בביתו, האם לדונו ככלי שמלאכתו לאיסור שמותר לטלטלו רק לצורך גופו או מקומו או"ד כדין כלי שמלאכתו להיתר שמותר לטלטלו גם מחמה לצל?

תשובה: בשו"ע סי' ש"ח סעי' י"ט מבואר שיש הבדל בין סולם של עלייה שהוא גדול ועשוי כדי להטיח בו את גגו שאסור לטלטלו ואפי" לצו"ג או מקומו לבין סולם של שובך שמותר לנטותו ממקום למקום אבל לא משובך לשובך כדי שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול ויבא לצוד.

וכתב המ"ב דסולמות שבבית שעשויין לטלטל מזוית לזוית לצורך איזה תשמיש לא אתי למימר שלהטיח את גגו הוא צריך, לכן מותר לטלטלו כדי להוציא על ידו איזה דבר מן העליה או להעלותו, ואפי' אם הסולם גדול מותר, ע"כ.


ונראה שסולמות שלנו דינם ככלי שמלאכתו להיתר, דעיקרו לצורך הרבה שימושים שבבית לפעמים של היתר כגון להוציא ולהכניס חפצים או ספרים ממקום גבוה, ולפעמים של איסור כגון לסייד או להחליף מנורה, אבל אי אפשר לקבוע דעיקרו של סולם בבית הוא למלאכת איסור או שרוב השימוש בו למלאכת איסור.

ברם יש מקום לדון על אותן סולמות שונים בצורתן ובגודלן מהסולמות שמצויין בכל בית שבדרך כלל הם מיוחדים לשימוש הסיידין או החשמלאים ושאר בעלי מלאכה דאפשר שדינם ככלי שמלאכתו לאיסור ומותרין בטלטול לצו"ג או מקומן בלבד או אפי' אסורין לגמרי, עי' מ"ב ס"ק פ' וביאור הלכה שם.

מיהו בלא טלטול רק לעלות עליהן אפשר דמותר בכל גווני אע"פ שהסולם או השלבים מתנדנדים קצת לית לן בה, משום דחשיב טלטול מן הצד לצורך דבר המותר.
​

מתלמיד חכם אחד​