בס"ד
קונטרס תיקון גדול
תוכן עניינים
פרק א'- מבוא: מדברי רבותינו בענין מדה כנגד מדה והלימוד ממנה.
פרק ב'- עיקרי הדינים בענין הפרדה במקומות תפילה ועוד מקומות.
פרק ג'- תשובות הפוסקים בענין צורת ההפרדה המחויבת בין עזרת הנשים לעזרת הגברים.
(עיקרי הדברים נכתבו בכ"ד תשרי תשפ"ד, בעקבות הטבח הנורא שארע בחג שמיני עצרת)
נחפשה דרכינו ונחקורה,
ידועים דברי הרמב"ם (הל' תעניות פ"א):
'ודבר זה מדרכי התשובה הוא, שבזמן שתבוא צרה וכו' וידעו הכל שבגלל מעשיהם הרעים הורע להן ככתוב עונותיכם הטו וגו', וזה הוא שיגרום להם להסיר הצרה מעליהם. אבל אם לא יזעקו ולא יריעו אלא יאמרו דבר זה ממנהג העולם אירע לנו וצרה זו נקרה נקרית, הרי זו דרך אכזריות וגורמת להם להדבק במעשיהם הרעים, ותוסיף הצרה צרות אחרות, הוא שכתוב בתורה והלכתם עמי בקרי והלכתי עמכם בחמת קרי, כלומר כשאביא עליכם צרה כדי שתשובו אם תאמרו שהוא קרי אוסיף לכם חמת אותו קרי'.
ואמנם, אין אנו יודעים חשבונות שמים ואין לנו נביא ולא רוה"ק לדעת על מה יצא הקצף, מ"מ מוטל עלינו החיוב לעשות חשבון נפש ולפשפש במעשינו כל אחד ואחד בינו לבין עצמו ו'לב יודע מרת נפשו'.
והנה לימדונו חז"ל שכל מדותיו של הקב"ה מדה כנגד מדה, והמכוון בזה הוא שבבוא הצרה ח"ו על האדם יפשפש במעשיו אם יש בהם איזה עון שהוא מעין דוגמת העונש וכך ידע על מה לשוב בתשובה, ויסוד זה מבואר במקומות רבים בד' חז"ל ונציין מקצתם:
בספר חסידים (סי' צב) כ' ז"ל החי יתן אל לבו מקראות ופגעי בני אדם וידע כי על חטאיהם היה להם כן ובדבר אשר זדו נפרע להם מדה כנגד מדה ומתוך כך יפשפש במעשיו פן יקרה לו כאשר קרה להם.
וכ"כ המבי"ט (שער התשובה פ"ט) ז"ל צריך שיכיר האיש המוכה על איזה חטא באו אליו יסורין הללו וידע השגחת האל ית' עליו שמעניש אותו מדה כנגד מדה, ומביא עליו יסורין דומים לחטא שחטא, ובזה יוכר לאדם היסורין שהם באים לכפרת עון ולא מקרה היה לו. עכ"ל.
וכ"כ בס' צרור המור[1] (פ' וילך) כי זה חסד גדול מהשם למדוד מדה כנגד מדה. בענין שיאמר האדם צדיק הוא וצדיק דינו. כי בזה חטאתי ובזה בא לי העונש. וזהו ולך ה' חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו מדה כנגד מדה. בענין שבזה יכיר חטאתו.
וכ"כ בפי' מהר"ם אלשיך (פ' שמיני) כי זה חסדו יתברך בפרוע פרעות תוכחות על עון מדה כנגד מדה פורע, למען החי יתן אל לבו כי תבואהו שואה אל אשר לא טוב עשה דוגמתה וישוב ממנה, כדבר שנאמר (תהלים סב יב) ולך ה' חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו, שהוא מדה כנגד מדה. שעל ידי כן יפשפש וימצא מאשר חטא על הנפש מעין המאורע, ושב ורפא לו. וכ"כ הוא (שם) ז"ל כי אתה תשלם לאיש כמעשהו ממש מדה כנגד מדה למען יבין לשוב ע"י מה שלוקה.
וכ"כ ר' עזריה פיג'ו בס' בינה לעיתים (דרוש נ) ז"ל פשפש ולא מצא עבירה בידו, שבשבילה ייסורין הללו ראויין לבוא. נמצא שהפשפוש הוא, לבקש בין המון עוונותיו איזו עבירה שיהיו אותן הייסורין ראויים ומכוונין לה, מדה כנגד מדה.
וכ"כ ביערות דבש (ח"א דרוש ו) ז"ל אבל איש נבוב ילבב למאוד, כי רואה אני כי לא היה כן מימים ימימה והטבע יתמיד ומה יום מיומים, ויתן אל לבו לראות אימת קרה לו ובאיזה אופן, ואז יכיר כי היום והענין גורם שהוא לעונש, כי כך מדותיו של הקדוש ברוך הוא מכוונים לפי ענין החטא, והכל מכוון מדה כנגד מדה, בזמן, בכונה, מבעל החכמה, אשרי איש שישכיל בזה וטוב לו.
וכ"כ הרחיד"א (חומת אנך יחזקאל ז) וידעתם כי אני ה' מכה. פירוש כאשר תראו שהעונש הוא מדה כנגד מדה תדעו שאינו מקרה רק אני ה' מכה. וע"ע בפתח עינים (אבות ספ"ה).
וכ"כ בנפש החיים (ש"ד פכ"ט) והוא כי מדתו יתברך שפועל אדם ישלם מדה כנגד מדה וכו' ותכלית כוונתו יתברך בזה כדי שמתוך היסורין יבין האדם וידע על איזה חטא באו. וישיב אל לבו להיות מודה ועוזב ושב ורפא לו. ז"ש שאם רואה אדם שיסורין באים עליו יפשפש במעשיו ויבין דרכו מתוך היסורין. (וע"ע בראש יוסף ברכות ה. ד"ה פשפש).
וכ"כ הגר"ש גנצפריד (פני שלמה ברכות ה.) ז"ל הא דקאמר יפשפש במעשיו, היינו שיפשפש למצוא עברה מעין העונש, מפני שהקב"ה מעניש במדה כנגד מדה.
וכן מבואר בעוד מקורות בחז"ל, ודי בזה.
ועל כל פנים, הדברים דלהלן אמתיים ונכונים לכשעצמם, וכמו שיוכח המעיין בס"ד.
והנה, לאחר יוהכ"פ תשפ"ד שנודע המעשה המזעזע שנעשה ע"י אנשי בליעל בת"א ובעוד מקומות שנלחמו בעיצומו של היום הקדוש ובאמצע התפילות לפרוץ הגדרות ולהפיל המחיצות ונכנסו בכח גברים למקום הנשים ולהיפך, נזכרתי בדברי הגר"י סלנטר שאמר שכאשר בן תורה אינו נזהר בהלכות מוקצה כראוי זה יכול לגרום שיהודי בקצה האחר של העולם יבעיר אש בשבת במזיד, כמו כן , בעניננו, מי יודע אם מה שקרה ביוהכ"פ לא נגרם ע"י מה שמקצת המקומות המשתייכים למחנה החרדים לדבר ה', אין נזהרים מספיק בענין ההפרדה בביהכנ"ס בתפילות ובימי השמחה.
וביותר נתעוררתי להתבונן בטבח והמאורעות הנוראים שארעו ביום שמיני עצרת, שכידוע, הכל נתגלגל ע"י שנפרצו פירצות בגדר ההפרדה שמשם חדרו המרצחים ימ"ש, שמא דבר זה בא לעורר אותנו, במדה כנגד מדה, לגדור את הפירצות שבגדר ההפרדה שלנו בין גברים לנשים בביהכנ"ס .
ולצערנו, מצויה המכשלה בדבר, ובפרט בחג הסוכות כשעושים זכר לשמחת בית השואבה וכן בשמחת תורה ואף בימים הנוראים ר"ה ויוהכ"פ[2], נכשלים בזה במקצת מקומות שאין הפרדה כראוי ולפעמים גם ערבוביא. וכבר כ' התוס' (קידושין פא.) וז"ל- סקבא דשתא ריגלא. פירוש ריעוע של ימות השנה לייחוד ולעבירה כלומר ימות הרגל, שיש קבוצות אנשים ונשים לשמוע הדרשה ונותנין עין זה על זה וי"א לכך נהגו להתענות לאחר פסח ולאחר סוכות. עכ"ל.
וראיתי בכמה בתי כנסת שבהם ההפרדה היא ע"י וילון והנשים רגילות להסיט הוילון בעת שמוציאין הס"ת או בזמן ההקפות בשמח"ת וכן בזכר לשמחת בה"ש ופעם אחת אף נוכחתי בדרשה של רב מפורסם והנשים הסיטו הוילונות לגמרי ועמדו ממש בחלונות באופן שחלק גדול מהציבור יושב מולם ואין פוצה פה ומצפצף. עוד ראיתי בביכנ"ס אחר שנקלעתי אליו ביום ראש השנה ש'המחיצות' של העזר"נ היו באופן שרב הפרוץ על העומד ובמקום מחיצה אחידה ישנם מעט עיטורים מעץ מגולף באופן שרואים להדיא את רוב המקומות בעזרת הנשים וגם כאן היה זה באופן שהאנשים יושבים מולם (מלמטה) ואין פוצה פה וכו' וזאת אע"פ שרב ביהכנ"ס הוא ת"ח ידוע[3]. ופעם א' הייתי נוכח בהקפות ברוב עם, ואשה אחת נתיישבה על כסא בפתח ביהכנ"ס (בעזרת האנשים) וסביבה נתקבצו עוד נשים בעמידה באופן שכל היוצא ונכנס היה צריך לפלס לו דרך בין אותן נשים, ובאותו הזמן נערכו ההקפות ברב עם ואין פוצה פה ומצפצף. ונראה שלא במזיד עושים כן אלא מפני שאין ידוע להם חשיבות וחומרת הענין ולכל העם בשגגה, לכן אספנו כאן דברים ברורים מדברי כל רבותינו בחשיבות הענין שהוא הגורם להשראת השכינה בישראל ובפרט במקום מקדש מעט ושמחה של מצוה.
חיוב ואופן עשיית המחיצה בעזרת נשים
בגמ' (סוכה נא:): במוצאי יום טוב כו'. מאי תיקון גדול? - אמר רבי אלעזר: כאותה ששנינו, חלקה היתה בראשונה והקיפוה גזוזטרא, והתקינו שיהו נשים יושבות מלמעלה ואנשים מלמטה. תנו רבנן: בראשונה היו נשים מבפנים ואנשים מבחוץ, והיו באים לידי קלות ראש, התקינו שיהו נשים יושבות מבחוץ ואנשים מבפנים. ועדיין היו באין לידי קלות ראש. התקינו שיהו נשים יושבות מלמעלה ואנשים מלמטה.
ופירש הרמב"ם[11] תיקון גדול, כלומר גדול התועלת, והוא שהיו מכינים מקום לנשים ומקום גדור לאנשים, ומקום הנשים למעלה על מקום האנשים גבוה ממנו כדי שלא יסתכלו האנשים בנשים. עכ"ל. וכ' בתוספות יו"ט (שם) ז"ל פירש הרמב"ם כדי שלא יסתכלו האנשים בנשים. והדין עמו. כי האנשים שלמטה היו הרואין בשמחה לא השמחים בעצמן. כמ"ש הר"ב במדות שם. כי השמחים היו חסידים וכו' כדלקמן. וא"כ הוצרך לטעם. ואמנם הסתכלות האנשים בנשים מביא לידי קלות ראש. כי הוא ימשל בך כתיב, ועוד משום קי' לדעת. ושמא יראה קר'. כ"ש בחצרות בית ה'. עכ"ל.
שו"ת מהר"ם שיק (או"ח סי' עז)
והנה חלילה לכם הכשרים לשתוק על דבר הפריצות שעשו החצופים ההם, כי מדינא אנו מחוייבים לעשות הפסק בין עזרת אנשים לעזרת נשים, כמו שהיה בבית המקדש עזרת נשים לחוד ועזרת אנשים לחוד. ובאותן הימים שהיה שמחת בית השואבה עשו שם תיקון גדול, כדאיתא במסכת סוכה בפרק החליל דף נ"א [ע"ב], וילפינן שם מקרא דצריך לעשות תיקון שלא יראו אנשים לנשים, מפני שמביא לידי קלות ראש ושאר עבירות, ועיין שם בתוס' יום טוב [ד"ה תקון גדול]. והפורצים עוברין גם כן משום 'לא תעשו כן לד' אלקיכם' [דברים י"ב ד'], ובית הכנסת הוא מקדש מעט, ועיין בחתם סופר זצ"ל חלק אורח חיים סימן כ"ח. וחייבים למחות על זאת ולהוכיח לעוברי עבירה. והכשרים שיש כח בידם למחות עוברין על עשה ד'הוכח תוכיח' [ויקרא י"ט י"ז], וכל מי שיש בידו למחות עובר על עשה הנ"ל. וגם קיימא לן ביורה דעה סימן קנ"ז [סעיף א'] דהוי כאילו הוא עשה ונתפס בעון ההוא.
שו"ת מנחת יצחק (ח"ב סי' כ)
ובשו"ת מנחת יצחק כ' ז"ל והנני בזה להעתיק מה שדבר בקדשו הגאון מוה"ר שאול ז"ל מאמשטרדם יצ"ו (נדפס בספר תורת משה מהאלשיך הקדוש סו"פ קדושים) וז"ל, וזאת העולה ראשונה, ראוי לשית לב על לשון רש"י שכתב כ"מ שאתה מוצא גדר ערוה אתה מוצא לשון קדושה, מה ענין גדר הזה, ויתכן לפרשו ע"פ לשון המשנה במס' סוכה (פרק החליל), במוצאי יום טוב ראשון של חג ירדו לעזרת נשים ומתקנין שם תיקון גדול כו', ומפרש בגמ' שהיו מקיפין אותה גזוזטראות ומושיבין הנשים מלמעלה והאנשים מלמטה כדי שלא יב ואו לידי קלות ראש ולמדו לעשות כן ממ"ש הכתוב וספדה הארץ משפחת בית דוד לבד ונשיהם לבד ע"ש באורך, שכך הוא חובת כל ישראל ומוטל על עיני העדה בהקהל את הקהל אנשים ונשים לעשות מסך מבדיל בין אלה לאלו לבלתי היות שם ערוב כי בקרבם קדוש ולא יראה בהם ערות דבר ח"ו כי אם כל העדה כולם קדושים ובתוכם ד', והנה פרשה זו שלפנינו לפי שרוב גופי התורה תלוים בה נאמרה בהקהל אנשים ונשים וטף כמ"ש הרא"ם ושאר מפרשים, בא הכתוב לזרז את עיני העדה ראשי אלפי ישראל שישקדו על תקנת בני ישראל, שקד המקום ב"ה על תקנתם בבאם אל אוה"מ לשמוע את דברי התורה לא יתערבו אנשים ונשים יחד פן יפרצו ויפרץ בהם ח"ו, לכן הקדים להזהירם ואמר להם ביחוד קדושים תהיו שיעשו בקום ועשה גדר ערוה ומחיצה מפסקת בין אנשים לנשים, כאשר עשו בבית שני למען תהא קדושתן קיימת וקדוש ישראל ישכון בתוכם ושמו יתקיים עליהם כמו שכתוב כי קדוש אני וגו' וכו' עכ"ל, העתקתי דבריו הקדושים החוצבים מלהבת אש, ויש בהם תשובה גדולה להפורצי פרצות בישראל ח"ו, וגם מיושב הערת הרה"ג הנ"ל.
שו"ת הרב"ז חלק א (או"ח יו"ד סי' ב)
ונוסף עוד באיסור כולל, ובאיסור מוסיף, שעון חמור וגדול למעול מעל, בתערובות אנשים ונשים בבית אלקי ממעל, וגם בעזרת נשים היו מתקנים ע"ז תיקון גדול, כסוכה נ"א ע"ב שבראשונה היו נשים מבפנים ואנשים מבחוץ, והיו באים לידי קלות ראש, התקינו שיהיו נשים מבחוץ ואנשים מבפנים, ועדיין היו באין לידי קלות ראש התקינו וכו' עכשיו שעסוקין בשמחה ויצה"ר שולט בהם על אחת כמה וכמה, ע"ש ברש"י ובפיהמ"ש להרמב"ם ובתויו"ט, ותראו שעון חמור הוא בבית ה' לעשות כן. וצריכין למחות בזה.
שו"ת ציץ אליעזר חלק ז סימן ח
בחיוב עשיית מחיצה בין ביהכ"נ לבין עזרת נשים. ב"ה, יום ה' ז' אלול תשי"ט. ירושלים עיה"ק תובב"א לאחי היקר הרב הגאון וכו' מוהר"ר נחום שליט"א. שלום וברכה וכל טוב.
מכתבך היקר מיום א' דנא קבלתי. והנני ממהר להשיבך על אודות בקשתך לברר לך דברי הפוסקים המדברים מחיוב עשיית מחיצה מבדלת בין ביהכ"נ לעזרת נשים באופן שלא יוכלו להסתכל. בהיות והנך נזקק לזה למעשה.
אמנם צדקת בכתבך כי הנך חושב שהמקור הוא ממשנה בסוכה פ' החליל במוצאי יום טוב וכו' תיקון גדול וכו' ובגמ' שם וברמב"ם בפיה"מ ע"כ. וכך מציינים באמת כל המדברים מזה את דברי הגמ' והרמב"ם הנ"ל כמקור ראשון לדבר.
ואם אמנם שבפ"ח מה' לולב הי"ב כותב הרמב"ם הטעם כדי שלא יתערבו אלו עם אלו. אבל בפיה"מ שם מדגיש לכתוב הטעם כדי שלא יסתכלו האנשים בנשים, וזה אפשרי רק ע"י עשיית מחיצה בגובה איש או וילונות. ועיין גם בתיו"ט בסוכה שם שמביא דברי הרמב"ם שבפיה"מ ומוסיף וכותב: והדין עמו וכו' ואמנם, הסתכלות האנשים בנשים מביא לידי קלות ראש כי הוא ימשל בך כתיב ועוד משום קישוי לדעת ושמא יראה קרי כ"ש בחצרות בית ה' עיין שם.
וגדולה מזאת מצאתי בשו"ת מהר"ם שיק חאו"ח סי' ע"ז שנשאל מרב אחד על אודות כמה פריצי עם שמאיימים שאם לא יתנו להם להפיק זממם להרוס דבר המפסיק בין עזרת נשים לעזרת אנשים שלא תהא סגור לגמרי בקרשים רק בעמודים ויוכלו לראות ולהראות יפרשו עצמן מהקהל ותיכף יפתחו חנותם אף בשבת וכו', אם טובה בכה"ג השתיקה, והשיב וז"ל: חלילה לכם להכשרים לשתוק ע"ד הפריצות שעשו החצופים ההם כי מדינא אנו מחויבים לעשות הפסק בין עזרת אנשים לעזרת נשים כמו שהיה בבית המקדש וכו' כדאיתא במס' סוכה פ' החליל ד' נ"א וכו' ועיין שם בתיו"ט, והפורצים עוברים ג"כ משום לא תעשון כן לד' אלקיכם ובהכ"נ הוא מקדש מעט ועיין בחת"ס חלק או"ח סי' כ"ח, וחייבים למחות על זאת ולהוכיחן לעוברי עבירה וכו' ואפי' אם הי' האמת כדברי הרשעים הנ"ל שעי"ז לא יפתחו החנות בשבת מכל מקום הרי קי"ל דאין אומרים לאדם חטא בשביל שיזכה חבירך היכא דפושע כמבואר במג"א סי' ש"ו ס"ק כ"ח כ"ט וכל שכן בנידון דידן שיאמרו מדשתקו רבנן ש"מ דניחא להו וכו' עיין שם ביתר אריכות בדברים חוצבים.
הרי שהגאון המהר"ם שיק עמד במפגיע על ענין סידור המחיצה המבדלת בין בית הכנסת לעזרת נשים בירר חומר האיסור וחיוב המחאה וצוה שלא לחוש אפילו מפני איומים של פריצי עם שיעברו על חילולי שבת וכדומה. והחרה החזיק אחרי תוקף פסקו זה של המהר"ם שיק גם בספר שו"ת משיב דברים חאו"ח סי' מ"ד עיין שם.
גם בספר שו"ת זכרון יהודה (גרינוואלד) חלק א' סי' ס"ב דן בענין המחיצה ומביא ג"כ דברי הגמ' בסוכה והרמב"ם בפיה"מ וכן דברי התיו"ט ומאריך קצת בדבריו, וכותב להרב השואל כי בודאי מחויב ביותר לעשות בדבר כהוגן יען כי דבר זה אינו נוגע רק משום שינוי מנהגן של ישראל בלבד אלא נוגע באיסור דאורייתא וכו' דמלבד האיסור של הסתכלות וכו' שהוא איסור דאורייתא וכו' עוד בו איסור דאורייתא שעובר על מקדשי תיראו שמורא מקדש מעט בכללו, ועוד יש בו איסור משום אל תסג גבול עולם כשמשנים ממנהג ישראל הקדושים מעולם שעושים המחיצה הנ"ל באופן שלא יוכלו להסתכל וכו' עיין שם.
וזה שלא נזכר בשו"ע מדין עשיית מחיצה בין ביהכ"נ לעז"נ הוא מפני שאז לא היתה קיימת בעיה כזאת בכלל, כי כל בתי הכנסיות היו עשוים באופן שכותל עב היה מפסיק בין ביהכ"נ לעז"נ והיתה מגעת מהרצפה ועד הגג וקול התפלה היה מגיע להם דרך חלונות קטנים או דרך חלולים חלולים, שהיו עשוים בכותל, ולא עלה על הדעת כי תתקיים בכלל בעיא כזאת אם צריכים מחיצה.
וש"ב הגאון הגר"י אברמסקי שליט"א מדי דברנו פעם על אודות הצרכת מחיצה בין ביהכ"נ לעז"נ הצביע על דברי המרדכי בפ' כירה שמובא בט"ז באו"ח סי' שט"ו סק"א שכותב לענין שבת דמחיצה הנעשה לצניעות כגון מחיצה שעושין בשעת דרשה בין אנשים לנשים מותר, הרי דמדי שמתאספים אנשים ונשים יחד אפילו לשעת דרשה שהוא עראי צריכים לעשות מחיצה בין אנשים לנשים, דון מינה דמכ"ש דצריכים לעשות מחיצה בין ביהכ"נ לבין עז"נ כדי שתהא חייצי מדי שיתאספו בשם לתפלה שהוא קבוע.
חושבני שמהאמור מספיק כבר להווכח על חומר החיוב של עשיית מחיצה מבדלת בין בית הכנסת לבין עזרת נשים באופן שהאנשים לא יוכלו לבוא לידי הסתכלות. אחיך אוהבך בלו"נ מברך אתכם בברכת כתיבה וחתימה טובה אליעזר יהודא וולדינברג.
עוד כ' שם (ח"כ סי' ז) וז"ל
חיוב הקמת מחיצה מבדלת בין אנשים לנשים, אנו למדים מדברי הגמרא בסוכה ד' נ"א, דבמתניתין שם איתא דבמוצאי יום טוב הראשון של חג ירדו לעזרת נשים ומתקנין שם תיקון גדול, ומפרשת הגמ' מאי תיקון גדול, חלקה היתה בראשונה והקיפוה גזוזטרא והתקינו שיהא נשים יושבות מלמעלה ואנשים מלמטה.
ומבאר הרמב"ם בפיה"מ שלכן התקינו מקום הנשים למעלה ממקום האנשים דהוא "כדי שלא יסתכלו האנשים בנשים", זאת אומרת "שגדול התועלת" בזה (כביטויו של הרמב"ם שם) היה לא רק בגלל כדי שלא ישבו בתערובות בלבד אלא גם כדי שעי"ז לא יסתכלו האנשים בנשים.
ויעוין בתוס' יום טוב שם על המשניות שכותב על דברי הרמב"ם דהדין עמו כי אמנם ההסתכלות האנשים בנשים מביא לידי קלות ראש כי הוא ימשל בך כתיב, ועוד משום קישוי לדעת ושמא יראה קרי, כ"ש בחצרות בית ה' ע"ש.
ובפי' מלאכת שלמה על המשניות שם מעתיק ג"כ דברי הרמב"ם בזה, וכאל דבר הפשוט. גם המאירי בסוכה שם מבאר בכזאת מדידיה בפשיטות שהתיקון שהתקינו היה זה כדי שלא יסתכלו האנשים בנשים ע"ש.
בברכה, אליעזר יהודא וולדינברג.
שו"ת משנה הלכות חלק יא סימן קכה
אסרו רבותינו באסיפה הגדולה שהתקיימה יותר משבעים זקנים בשנת תרכ"ו ג' וישלח (במיהאלאוויטץ) ומשם תצא הוראה לכל ישראל בפסק דין בית דין לכמה תקנות ובתוכם וכו' אסור לעשות המחיצה המבדלת בין עזרת נשים ונשים באופן שיוכלו להסתכל אנשים בנשים רק יעשו כנהוג מימי קדם, וכן אם כבר נעשה לא יכנסו בה אלו בתי כנסיות אשר כתבנו שאסור ליכנס בתוכם אין חילוק בין שאר ימים לשבת ור"ה ויו"כ, ואף אם צריך להתפלל עי"כ ביחידות.
ובאו על החתום על זה גדולי ישראל מהר"מ א"ש מהר"ש גאנצפריעד בעקצש"ע מהר"ח סופר בעל מחנה חיים בעל יטב לב מהר"י טייטעלבוים ועוד וליתן תוקף כתב מרן הגה"ק אדמו"ר בעד"ח וז"ל וכל הדברים הנ"ל אסורים המה ע"פ הש"ע והפוסקים ואסור לשנות שום מנהג ישראל בבנין ביהכנ"ס או באיזה נימוס ומנהג המקובל מאבותינו ומדורות הראשונים וכל המשנה ידו על התחתונה, הק' חיים הלברשטאם מצאנז בעה"מ ס' דברי חיים וחתם עו"ש הגה"ק אדמו"ר מוהרי"י מזידיטשוב ומהר"צ מליסקא וחכם באשי אברהם אשכנזי ועוד הרבה מחכמי ספרד וחכמי אשכנז זלה"ה.
שו"ת שבט הלוי חלק א סימן כט
אשר שאל בענין מחיצת בית הכנסת שבין אנשים ונשים והיא של זכוכית ונראין דמות נשים אעפ"י שאין ניכרין אבל נראין, אם כי קשה להורות למקומות שיש בהם מורה הוראה ות"ח כי אולי עשו עפ"י הוראת חכם ירא אלקים, מ"מ באופן כללי נראה הדבר תמוה, דאפילו נימא דהוא באופן שאין חשש ראי', מ"מ עצם הדבר לעשות רק מחיצה של זכוכית, חדשה היא ומאן מפיס באיזה שיעור ואופן, ועיין ברכות כ"ה ע"ב ערוה בעשישית, וביומא ל"ה ע"ב ולא הניחוהו אחיו הכהנים וכו' אמר אביי כחמרא במזגא, ועיין נדרים ט' ע"ב ונסתכלתי בבואה שלי ופחז עלי יצרי, ומכ"ש כה"ג, ועיין סוכה נ"א ע"ב.
הגרי"ש אלישיב (שורת הדין כרך יב עמוד קכא)
בס"ד
ז' בתמוז תשס"ב
במענה למכתבכם למע"כ מרן עט"ר הגרי"ש אלישיב שליט"א ובהתאם למצוין במכתבכם כי גם הרב שליט"א דקהלתכם מסכים לקבל חו"ד של מרן שליט"א נצטויתי להודיעכם... והיו שסברו שחובת התקנת מחיצה היא מדאורייתא... בספר "לב העברי" (ח"ב עמ' קס"ג אות ה') הביא פסק דין מכל גדולי ארץ שהמחיצה יעודה למנוע את ראית הנשים מעזרת גברים וז"ל: אסור לעשות המחיצה המבדלת בין עזרת הנשים ואנשים רק באופן אשר לא יוכלו להסתכל אנשים בנשים... ". ומוסיף "וכך היה המנהג בארץ ישראל מקדמת דנא לעשות מחיצה שתסתיר את הנשים המתפללות בעזרת נשים, ולא רבו פורצי גדר ח"ו אשר הבינו לעשות מחיצה נמוכה אשר לא הסתירה מעיני המתפללים בעזרת גברים את הנעשה בעזרת נשים, וודאי שכך גם עליכם לנהוג והדבר אינו נתון במחלוקת, כי כל דברי בעל האגר"מ זצוקל"ה להקל במחיצה נמוכה טפי נאמרו בארה"ב, מקום שלא היה בהם מנהג ברור, אבל פשוט וברור שגם הוא היה מורה בארץ ישראל לעשות מחיצה גבוהה המסתירה את עזרת הנשים, שהרי הקבלה, המעשה והמנהג מעמודי ההוראה הם, וחלילה לכלול בית מדרשכם בכלל פורצי גדר.. והאמת והשלום אהבו.
הכו"ח בהוראת מרן רבינו שליט"א ,יוסף יקותיאל אפרתי
כנים הדברים האמורים לעיל,
יוסף שלום אלישיב.
שורת הדין כרך יב עמוד קכב
"אשוב על הראשונות כמו שכתבתי במכתבי הקודם, לדעת מרן הגרי"ש אלישיב שליט"א, הבא לנהוג כהלכה צריך לעשות מחיצה שלא יראו האנשים את הנשים הן מבחינת הגובה (ובפשטות גובה האדם הוא 1.80 מ') והן מבחינת המחיצה". וחותם הרב אפרתי.
שו"ת דברי יציב ליקוטים והשמטות (סי' טו ד"ה ונראה)
והגם שהרמב"ם סיים עלה לפיכך צריך אדם לשתף עצמו עם הצבור ולא יתפלל ביחיד וכו', נראה דהיינו דוקא כשיש ביניהם יחידים חוטאים אבל לא כשהכלל חוטאים. וברור דאלו שאינם חוששים להתפלל תמיד ובתדירות עם הנשים בבית אחד כשרואים אלו את אלו אינם יראי השם כדבעי, שאינם יראים שח"ו יכשלו במחשבות לא טובות, ולכן בודאי טוב יותר להתפלל ביחידות מלהתפלל בביהמ"ד כזה.
[1] לר' אברהם סבע חותנו של מרן הב"י.
[2] וכ' התוספות (מגילה לא.) במנחה (ביוהכ"פ) קורין בעריות - לפי שהנשים מקושטות בשביל כבוד היום לפיכך צריך להזכירם שלא יכשלו בהן. עכ"ל.
[3] וע' לקמן ד' הפוסקים שאסרו להתפלל בכזה מקום.
[4]מכתב החזו"א ככתבו וכלשונו. מר"ח אלול תשי"ג. הובא בקובץ שפתי ישנים (עמ' קיט). והביאו ג"כ בס' לבושה של תורה (עמ' תתע"ט). ומ"ש שאפשר לראות מעזרת נשים לעזרת ישראל, ר"ל ולא להיפך וכמ"ש בפסקי הרי"ד (סוכה נא:) ז"ל מאי תיקון גדול וכו' שיעמדו עליהן הנשים ויראו השמחה מלמעלה, והאנשים יעמדו למטה בעזרה ולא יוכלו האנשים להביט בנשים, שהיו לה מחיצות סביב ועשויות כמין סריגי חלונות, שהנשים בפנים רואות מבחוץ ושבחוץ לא יוכלו לראות מבפנים. עכ"ל.
וכן דעת הגרי"ש אלישיב זצ"ל כמ"ש הגר"י אפרתי ( שורת הדין חלק יב עמ' קכב) וז"ל: "אשוב על הראשונות כמו שכתבתי במכתבי הקודם, לדעת מרן הגרי"ש אלישיב שליט"א, הבא לנהוג כהלכה צריך לעשות מחיצה שלא יראו האנשים את הנשים הן מבחינת הגובה (ובפשטות גובה האדם הוא 1.80 מ') והן מבחינת המחיצה".
עוד כ' שם (עמ' קכ"א) בזה"ל במענה למכתבכם למע"כ מרן עט"ר הגרי"ש אלישיב שליט"א וכו' חו"ד של מרן שליט"א נצטויתי להודיעכם וכו' והיו שסברו שחובת התקנת מחיצה היא מדאורייתא וכו' בספר "לב העברי" (ח"ב עמ' קס"ג אות ה') הביא פסק דין מכל גדולי ארץ שהמחיצה יעודה למנוע את ראית הנשים מעזרת גברים וז"ל: אסור לעשות המחיצה המבדלת בין עזרת הנשים ואנשים רק באופן אשר לא יוכלו להסתכל אנשים בנשים". ומוסיף "וכך היה המנהג בארץ ישראל מקדמת דנא לעשות מחיצה שתסתיר את הנשים המתפללות בעזרת נשים, ולא רבו פורצי גדר ח"ו אשר הבינו לעשות מחיצה נמוכה אשר לא הסתירה מעיני המתפללים בעזרת גברים את הנעשה בעזרת נשים, וודאי שכך גם עליכם לנהוג והדבר אינו נתון במחלוקת, כי כל דברי בעל האגר"מ זצוקל"ה להקל במחיצה נמוכה טפי נאמרו בארה"ב, ( וע' לקמן הע' 7 מ"ש בענין ההיתר הנ"ל של האג"מ ) מקום שלא היה בהם מנהג ברור, אבל פשוט וברור שגם הוא היה מורה בארץ ישראל לעשות מחיצה גבוהה המסתירה את עזרת הנשים, שהרי הקבלה, המעשה והמנהג מעמודי ההוראה הם, וחלילה לכלול בית מדרשכם בכלל פורצי גדר. והאמת והשלום אהבו. הכו"ח בהוראת מרן רבינו שליט"א, יוסף יקותיאל אפרתי. עכ"ל. ובשולי המכתב כ' הגריש"א זצ"ל בזה"ל: "כנים הדברים האמורים לעיל, יוסף שלום אלישיב".
וע' בשו"ת דברי מלכיאל (ח"ה סי' יח) שכ' ז"ל ועוד יש להעיר בזה אשר החלונות לעז"נ יעשו גבוהים מקומת איש כדי שלא יבאו המתפללים בצד צפון לידי מכשול הסתכלות בנשים. ויצא שכר בואם להתפלל בציבור בהפסד עבירה חמורה זו. ובעו"ה בכמה בתי כנסיות נכשלים בזה. ואם א"א לעשות החלונות גבוהים מקומת איש. אזי חלילה לבנות באופן זה וחלילה לירא ד' לקחת חלק בזה. עכ"ל.
ובשו"ת ציץ אליעזר כ' ז"ל ובספר לב העברי ח"ש נדפס פסק דין על כך אשר עליו חתומים למעלה משבעים גאונים ובראשם המהר"מ אש והגר"ש גאנצפריד ז"ל ובסע' ה' מהפס"ד פסקו בסכינא חריפא וז"ל: אסור לעשות המחיצה המבדלת בין עזרת נשים ואנשים רק באופן אשר לא יוכל להסתכל אנשים בנשים, רק יעשו כנהוג בימי קדם, וכן אם כבר נעשה לא יכנסו בה. עכ"ל. אנו למדים לדעת שאפי' המתקנים דאז לא עלה על דעתם שלא לעשות מחיצה מבדלת אשר לא יוכלו להסתכל אנשים בנשים, ורק רצו להקל מעליה בעניין אחר, אחרת ממה שהיה נהוג שם עד כה ובכל זאת עמדו בפרץ כל אלה הגדולים החתומים שם והביעו תוקף דעתם שלא לשנות. דון מינה בק"ו בן בנו של ק"ו לתוקף איסור זה כשאין אפי' מחיצה כזאת באופן שלא יוכלו להסתכל. עכ"ל.
והגר"ע יוסף זצ"ל כ' בתשובה בכ"י שהובאה בס' ילקוט יוסף (סי' קנ הערה ו) שבקיר העזרת נשים, או במחיצה, יש לקבוע חלונות שנפתחים שלבים שלבים, מלמעלה למטה (ר"ל תריסים), או וילונות, שלא יראו את הנשים. וכמו כן יש להקפיד היכא דאפשר לבנות את חדרי השירותים של העזרת נשים במקום נפרד לחלוטין מחדרי השירותים של האנשים. עכ"ל.
ובשו"ת שבט הלוי (ח"א סי' כט) כ' וז"ל אשר שאל בעניין מחיצת בית הכנסת שבין אנשים ונשים והיא של זכוכית ונראין דמות נשים אעפ"י שאין ניכרין אבל נראין, אם כי קשה להורות למקומות שיש בהם מורה הוראה ות"ח כי אולי עשו עפ"י הוראת חכם ירא אלוקים, מ"מ באופן כללי נראה הדבר תמוה, דאפילו נימא דהוא באופן שאין חשש ראי', מ"מ עצם הדבר לעשות רק מחיצה של זכוכית, חדשה היא ומאן מפיס באיזה שיעור ואופן, ועיין ברכות כ"ה ע"ב ערוה בעשישית, וביומא ל"ה ע"ב ולא הניחוהו אחיו הכהנים וכו' אמר אביי כחמרא במזגא, ועיין נדרים ט' ע"ב ונסתכלתי בבואה שלי ופחז עלי יצרי, ומכ"ש כה"ג, ועיין סוכה נ"א ע"ב.
[5]כ"כ בס' לב העברי (במכתב הנ"ל מע' רבנים) הובא לעיל בהערה. וכ"כ בשו"ת מחנה חיים (ח"ג ס"י) ז"ל לא אחפוץ להאריך בזה, רק אגיד שלדעתי שטוב שלא להתפלל אפילו בר"ה ויוהכ"פ בצבור, מלעמוד במקום כזה אשר הנשים נראין וכו', אין זה מקום לה', אם אי אפשר לרומם מחיצה בעזרת נשים ראוי ליסע ממקום ההוא, כאשר כתב הרמב"ם (פ"ו מהלכות דעות ה"א) יעו"ש, ואם אי אפשר ליסע משם לא יתפלל בצבור שם כל זמן שלא נעשה תיקון שלא יוכל איש להסתכל בצורת אשה .עכ"ל.
וכ"כ בשו"ת בית הלל (לגה"ק ר' הלל מקאלאמיא, סי' קד) וז"ל נפשו בשאלתו אם מותר ליכנס לביהכ"נ אשר מחיצה המבדלת בין עזרת נשים לאנשים הוא דקה מן הדקה עד שיוכלו אנשים לראות הנשים וכו', לא ידעתי מה זו שאלה, הלא בפירוש נאמר שם (במכתב הנ"ל בס' לב העברי) שאסור לעשות המחיצה באופן שיוכלו להסתכל אנשים בנשים, ואם כבר נעשה לא יכנסו בה, ומה שצידד מעלתו אי מהני החזרת פנים (או"ח סי' ע"ה סע"ו) או אם נידון דידן דומה לשפת הבור שמביא הטו"ז (שם סק"ב), מאחר שאנשים עומדים למטה, אחר מחכ"ת טעה בזה, אלא אפילו אין שום אשה בבית הכנסת, אסור ליכנס להתפלל בה כי עבור פריצות זאת נתחללה מקדש מעט. עכ"ל.
[6] כל זה לשון החזו"א (שם).
[7] פשוט, כיון שהמחיצה צריכה להסתיר את הנשים לא סגי בפחות מזה וכן דעת הגרי"ש אלישיב וע' לעיל מ"ש שכן היא הסכמת הפוסקים ודלא כמ"ש האגרו"מ. ובאמת שאף הוא לא הורה כן אלא כהוראת שעה. וכמ"ש בבאר משה (שם אות כ"ט ד"ה אחר) עמ"ש האגרו"מ להתיר לעשות מחיצות בעזר"נ בבהכנ"ס שמגיעות רק עד גובה הכתפים וז"ל מה ראה על ככה לפרש פי' דחוק מאוד וכו' ביראתו הקודמת לחכמתו רצה להציל חלק גדול מיושבי אמעריקא שלא יהיו נדחים וכו' ויעברו ממילא על שאר איסורים ויכריזו על עצמם שהם רעפארמען וא"ל חלק באלקי ישראל כן נ"ל ברור להצדיקו שלש"ש היתה כוונתו וכו' ואין ספק אצלי שהגאוה"צ בעומק לבו הטהור ג"כ ס"ל כן. ע"ש. ובענין המצב הרוחני הירוד בארה"ב באותו הזמן, כ' האג"מ עצמו (יו"ד ח"ג סי' עג ד"ה והנה אף) ז"ל והנה אף שבעוה"ר נתפרץ ואין בידינו לפעול במדינה זו בלבישת הפריצות וכו'. ע"ש. וע"ע שם (אבן העזר ח"א סי' ס"ט) ז"ל והנה מהשאלות ששאלת יש דברים שקשה לדבר בהם מצד רוב הפרצה שאף הרבה כשרים ויראי ה' נפרצו בזה בעוה"ר. עכ"ל. ושם (אה"ע א סי' ע"ז) כ' ז"ל ואף שהכא ליכא למיטעי בדין אבל מצד שהן ע"ה בזה"ז שגם דינים הפשוטים נמי ידוע לכל שרובא דרובא מבני אמעריקא אין יודעין מהם כלום. עכ"ל.וע"ע שם (יו"ד ח"ד סי' כ"ח) ושם (או"ח ח"ה סי' י"ב). וע"ע בשו"ת באר משה (שם בריש התשובה ד"ה אחריות). ובשו"ת משנה הלכות (ט"ו סי' ריג) כ' ז"ל וידוע דבאמעריקא יותר מששים אחוז מבנ"י נתערבו בין הגוים עם נישואין אזרחים יהודים בין העכו"ם ר"ל. עכ"ל. ובשו"ת מלמד להועיל (ח"א או"ח סימן כט) כ' ז"ל וכן הגיד לי הרב מו"ה משולם זלמן הכהן ז"ל בשם הגאון בעל שואל ומשיב שכתב שהאנשים מאמעריקא אינם נפסלים ע"י חילול שבת שלהם מפני שהם כתינוק שנשבה לבין הנכרים. עכ"ל. ובכתב עת אוצרות ירושלים (רי"א סי' נ"ח) כ' יש תחת ידי מכתב מהגר"א וסרמן זצ"ל שכ' לאחד מבחורי ישיבת מיר שרצה לבא לאמריקה קודם המלחמה וכ' שם ז"ל וגם יצא לברוח מסכנה גשמית לסכנה רוחנית. עכ"ל. וכעי"ז כ' בס' מאמרים ואגרות להגר"א וסרמן ח"א עמ' צו. ע"ש. שוב מצאתי בס' פסקי תשובות שג"כ ע"ד האג"מ הנ"ל (סי' קנא הע' 13) בזה"ל וגם הוא לא אמר דבריו אלא לשעתו ובמקומות מסוימים.
[8] כ"כ בס' לבושה של תורה (עמ' תתפ"א) ע"ש. וכ"כ בילקו"י שם בשם הגר"ע יוסף זצ"ל. וכיו"ב כ' בס' פסקי תשובות (סי' ק"נ ס"כ).
[9] כ"כ בס' לבושה של תורה (עמ' תת"פ) בשם הפנים מאירות. ובכמה בתי כנסיות נוהגים שהחזן מזכיר לנשים לצאת כמה דקות לפני סיום התפלה. וע' בהערה הבאה מ"ש מס' עז והדר לבושה.
[10] כ' הגר"נ קרליץ זצ"ל במכתב (הובא בס' חוט שני אה"ע סי' כ"א עמ' עא) וז"ל כאשר בנות ישראל באות לזכות ולראות בכבוד התורה בהקפות של שמחת תורה, חייבים להיזהר שלא יהיה מכשולים ע"י עירוב אנשים ונשים וכמבואר ברמב"ם הל' לולב, על כן יש לקבוע מקום ברחבה שע"י ביהכנ"ס מקום מיוחד לנשים, ועל הנשים להיות רק במקום המיוחד. כמו כן, בשעת יציאה מביהכנ"ס עליהן להקפיד שלא תהיה תערובת. עכ"ל.
וכ' בס' עז והדר לבושה (עמ' 469) ז"ל דרכו של היצר לנצל מסוה של מצוה לעידוד תערובות בין גברים לנשים, משום שאנשים אינם חושדים ביצה"ר של עריות שיתערב על רקע כה קדוש. לדוגמא בחתונות, קורה שגברים ונשים עומדים בפתח האולם, צוחקים ומתלוצצים יחד, לפני שמתיישבים לסעודה, וכן לקראת יציאתם, ישיבה מעורבת בהרצאה וכו', תערובות נשים וגברים בשמחת בית השואבה, במיוחד חשוב לציין את "ההתכנסות שלאחר התפילה", כאשר נשים ונערות עומדות סמוך לפתח יציאת הגברים, ממתינות לבעלים ולאבות. התקהלות והתערבות זו פסולה בפני עצמה . היא גורמת לגברים להתבונן בנשים הלבושות במיטב מחלצותיהן, וגם מסתיימות בשיחה קלילה עם נשות חברים ובנותיהן. כמה חבל! הקדושה שנשאבה בתפילה עלולה להיאבד בעטיה של חוסר הקדושה המתרחשת עם יציאת בית הכנסת. כדי למנוע בעיה זו, על הנשים לעמוד בצד, כדי שלא תיווצר תערובת בשעה שהגברים יוצאים מביהכנ"ס. בדומה לכך, כאשר אשה אחת ממתינה לבעלה מחוץ לביהמ"ד, עליה לעמוד בצד ולא להוות תצוגה לעיני כל היוצאים מביהמ"ד. עכ"ל. ע"ש.
[11] בפיה"מ (סוכה ה, ב).
קונטרס תיקון גדול
תוכן עניינים
פרק א'- מבוא: מדברי רבותינו בענין מדה כנגד מדה והלימוד ממנה.
פרק ב'- עיקרי הדינים בענין הפרדה במקומות תפילה ועוד מקומות.
פרק ג'- תשובות הפוסקים בענין צורת ההפרדה המחויבת בין עזרת הנשים לעזרת הגברים.
פרק א'-מבוא
(עיקרי הדברים נכתבו בכ"ד תשרי תשפ"ד, בעקבות הטבח הנורא שארע בחג שמיני עצרת)
נחפשה דרכינו ונחקורה,
ידועים דברי הרמב"ם (הל' תעניות פ"א):
'ודבר זה מדרכי התשובה הוא, שבזמן שתבוא צרה וכו' וידעו הכל שבגלל מעשיהם הרעים הורע להן ככתוב עונותיכם הטו וגו', וזה הוא שיגרום להם להסיר הצרה מעליהם. אבל אם לא יזעקו ולא יריעו אלא יאמרו דבר זה ממנהג העולם אירע לנו וצרה זו נקרה נקרית, הרי זו דרך אכזריות וגורמת להם להדבק במעשיהם הרעים, ותוסיף הצרה צרות אחרות, הוא שכתוב בתורה והלכתם עמי בקרי והלכתי עמכם בחמת קרי, כלומר כשאביא עליכם צרה כדי שתשובו אם תאמרו שהוא קרי אוסיף לכם חמת אותו קרי'.
ואמנם, אין אנו יודעים חשבונות שמים ואין לנו נביא ולא רוה"ק לדעת על מה יצא הקצף, מ"מ מוטל עלינו החיוב לעשות חשבון נפש ולפשפש במעשינו כל אחד ואחד בינו לבין עצמו ו'לב יודע מרת נפשו'.
והנה לימדונו חז"ל שכל מדותיו של הקב"ה מדה כנגד מדה, והמכוון בזה הוא שבבוא הצרה ח"ו על האדם יפשפש במעשיו אם יש בהם איזה עון שהוא מעין דוגמת העונש וכך ידע על מה לשוב בתשובה, ויסוד זה מבואר במקומות רבים בד' חז"ל ונציין מקצתם:
בספר חסידים (סי' צב) כ' ז"ל החי יתן אל לבו מקראות ופגעי בני אדם וידע כי על חטאיהם היה להם כן ובדבר אשר זדו נפרע להם מדה כנגד מדה ומתוך כך יפשפש במעשיו פן יקרה לו כאשר קרה להם.
וכ"כ המבי"ט (שער התשובה פ"ט) ז"ל צריך שיכיר האיש המוכה על איזה חטא באו אליו יסורין הללו וידע השגחת האל ית' עליו שמעניש אותו מדה כנגד מדה, ומביא עליו יסורין דומים לחטא שחטא, ובזה יוכר לאדם היסורין שהם באים לכפרת עון ולא מקרה היה לו. עכ"ל.
וכ"כ בס' צרור המור[1] (פ' וילך) כי זה חסד גדול מהשם למדוד מדה כנגד מדה. בענין שיאמר האדם צדיק הוא וצדיק דינו. כי בזה חטאתי ובזה בא לי העונש. וזהו ולך ה' חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו מדה כנגד מדה. בענין שבזה יכיר חטאתו.
וכ"כ בפי' מהר"ם אלשיך (פ' שמיני) כי זה חסדו יתברך בפרוע פרעות תוכחות על עון מדה כנגד מדה פורע, למען החי יתן אל לבו כי תבואהו שואה אל אשר לא טוב עשה דוגמתה וישוב ממנה, כדבר שנאמר (תהלים סב יב) ולך ה' חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו, שהוא מדה כנגד מדה. שעל ידי כן יפשפש וימצא מאשר חטא על הנפש מעין המאורע, ושב ורפא לו. וכ"כ הוא (שם) ז"ל כי אתה תשלם לאיש כמעשהו ממש מדה כנגד מדה למען יבין לשוב ע"י מה שלוקה.
וכ"כ ר' עזריה פיג'ו בס' בינה לעיתים (דרוש נ) ז"ל פשפש ולא מצא עבירה בידו, שבשבילה ייסורין הללו ראויין לבוא. נמצא שהפשפוש הוא, לבקש בין המון עוונותיו איזו עבירה שיהיו אותן הייסורין ראויים ומכוונין לה, מדה כנגד מדה.
וכ"כ ביערות דבש (ח"א דרוש ו) ז"ל אבל איש נבוב ילבב למאוד, כי רואה אני כי לא היה כן מימים ימימה והטבע יתמיד ומה יום מיומים, ויתן אל לבו לראות אימת קרה לו ובאיזה אופן, ואז יכיר כי היום והענין גורם שהוא לעונש, כי כך מדותיו של הקדוש ברוך הוא מכוונים לפי ענין החטא, והכל מכוון מדה כנגד מדה, בזמן, בכונה, מבעל החכמה, אשרי איש שישכיל בזה וטוב לו.
וכ"כ הרחיד"א (חומת אנך יחזקאל ז) וידעתם כי אני ה' מכה. פירוש כאשר תראו שהעונש הוא מדה כנגד מדה תדעו שאינו מקרה רק אני ה' מכה. וע"ע בפתח עינים (אבות ספ"ה).
וכ"כ בנפש החיים (ש"ד פכ"ט) והוא כי מדתו יתברך שפועל אדם ישלם מדה כנגד מדה וכו' ותכלית כוונתו יתברך בזה כדי שמתוך היסורין יבין האדם וידע על איזה חטא באו. וישיב אל לבו להיות מודה ועוזב ושב ורפא לו. ז"ש שאם רואה אדם שיסורין באים עליו יפשפש במעשיו ויבין דרכו מתוך היסורין. (וע"ע בראש יוסף ברכות ה. ד"ה פשפש).
וכ"כ הגר"ש גנצפריד (פני שלמה ברכות ה.) ז"ל הא דקאמר יפשפש במעשיו, היינו שיפשפש למצוא עברה מעין העונש, מפני שהקב"ה מעניש במדה כנגד מדה.
וכן מבואר בעוד מקורות בחז"ל, ודי בזה.
ועל כל פנים, הדברים דלהלן אמתיים ונכונים לכשעצמם, וכמו שיוכח המעיין בס"ד.
והנה, לאחר יוהכ"פ תשפ"ד שנודע המעשה המזעזע שנעשה ע"י אנשי בליעל בת"א ובעוד מקומות שנלחמו בעיצומו של היום הקדוש ובאמצע התפילות לפרוץ הגדרות ולהפיל המחיצות ונכנסו בכח גברים למקום הנשים ולהיפך, נזכרתי בדברי הגר"י סלנטר שאמר שכאשר בן תורה אינו נזהר בהלכות מוקצה כראוי זה יכול לגרום שיהודי בקצה האחר של העולם יבעיר אש בשבת במזיד, כמו כן , בעניננו, מי יודע אם מה שקרה ביוהכ"פ לא נגרם ע"י מה שמקצת המקומות המשתייכים למחנה החרדים לדבר ה', אין נזהרים מספיק בענין ההפרדה בביהכנ"ס בתפילות ובימי השמחה.
וביותר נתעוררתי להתבונן בטבח והמאורעות הנוראים שארעו ביום שמיני עצרת, שכידוע, הכל נתגלגל ע"י שנפרצו פירצות בגדר ההפרדה שמשם חדרו המרצחים ימ"ש, שמא דבר זה בא לעורר אותנו, במדה כנגד מדה, לגדור את הפירצות שבגדר ההפרדה שלנו בין גברים לנשים בביהכנ"ס .
ולצערנו, מצויה המכשלה בדבר, ובפרט בחג הסוכות כשעושים זכר לשמחת בית השואבה וכן בשמחת תורה ואף בימים הנוראים ר"ה ויוהכ"פ[2], נכשלים בזה במקצת מקומות שאין הפרדה כראוי ולפעמים גם ערבוביא. וכבר כ' התוס' (קידושין פא.) וז"ל- סקבא דשתא ריגלא. פירוש ריעוע של ימות השנה לייחוד ולעבירה כלומר ימות הרגל, שיש קבוצות אנשים ונשים לשמוע הדרשה ונותנין עין זה על זה וי"א לכך נהגו להתענות לאחר פסח ולאחר סוכות. עכ"ל.
וראיתי בכמה בתי כנסת שבהם ההפרדה היא ע"י וילון והנשים רגילות להסיט הוילון בעת שמוציאין הס"ת או בזמן ההקפות בשמח"ת וכן בזכר לשמחת בה"ש ופעם אחת אף נוכחתי בדרשה של רב מפורסם והנשים הסיטו הוילונות לגמרי ועמדו ממש בחלונות באופן שחלק גדול מהציבור יושב מולם ואין פוצה פה ומצפצף. עוד ראיתי בביכנ"ס אחר שנקלעתי אליו ביום ראש השנה ש'המחיצות' של העזר"נ היו באופן שרב הפרוץ על העומד ובמקום מחיצה אחידה ישנם מעט עיטורים מעץ מגולף באופן שרואים להדיא את רוב המקומות בעזרת הנשים וגם כאן היה זה באופן שהאנשים יושבים מולם (מלמטה) ואין פוצה פה וכו' וזאת אע"פ שרב ביהכנ"ס הוא ת"ח ידוע[3]. ופעם א' הייתי נוכח בהקפות ברוב עם, ואשה אחת נתיישבה על כסא בפתח ביהכנ"ס (בעזרת האנשים) וסביבה נתקבצו עוד נשים בעמידה באופן שכל היוצא ונכנס היה צריך לפלס לו דרך בין אותן נשים, ובאותו הזמן נערכו ההקפות ברב עם ואין פוצה פה ומצפצף. ונראה שלא במזיד עושים כן אלא מפני שאין ידוע להם חשיבות וחומרת הענין ולכל העם בשגגה, לכן אספנו כאן דברים ברורים מדברי כל רבותינו בחשיבות הענין שהוא הגורם להשראת השכינה בישראל ובפרט במקום מקדש מעט ושמחה של מצוה.
פרק ב'- עיקרי הדינים בענין ההפרדה במקומות תפלה ועוד מקומות
חיוב ואופן עשיית המחיצה בעזרת נשים
- המחיצה שבעז"נ צריכה להיות באופן שאי אפשר לראות מעזרת ישראל לעזרת נשים, אבל אפשר לעשות את המחיצה מבגד מעשה חורי חוריםדקים, באופן שאפשר לראות מעזרת נשים לעזרת ישראל[4].
- מחיצה זו היא חיובית מעיקר הדין ,והסתכלות מעזרת ישראל לעזרת נשים היא איסור גמור, ואסור להתפלל בבית כנסת שפרוץ בין עזרת נשים לעזרת ישראל[5], והשומעים לעשות המחיצה כהלכתה יתברכו בכל טוב[6].
- גובה המחיצה כקומת אדם[7] .
- נכון מאד לבנות את המדרגות אל העז"נ והכניסה אל העזרה באופן נפרד לחלוטין מן הכניסה הראשית של הגברים, היכא דאפשר[8].
- ראוי ונכון שהנשים תקדמנה לצאת מביהכנ"ס מעזרת הנשים זמן מה קודם יציאת האנשים מביהכנ"ס כדי שלא יתערבו ביציאתם אנשים עם נשים ואח"כ כל אשה תלך לביתה ולא תישאר ברחוב[9].
- ביותר צריך זהירות בימי השמחה זכר לשמחת השואבה ובשמחת תורה להקפיד על ההפרדה כראוי וכאמור לעיל וכבר הזהירו על זה גדולי הדורות. וע' בהערה[10].
פרק ג'- תשובות הפוסקים בענין צורת ההפרדה המחויבת בין עזרת הנשים לעזרת הגברים
בגמ' (סוכה נא:): במוצאי יום טוב כו'. מאי תיקון גדול? - אמר רבי אלעזר: כאותה ששנינו, חלקה היתה בראשונה והקיפוה גזוזטרא, והתקינו שיהו נשים יושבות מלמעלה ואנשים מלמטה. תנו רבנן: בראשונה היו נשים מבפנים ואנשים מבחוץ, והיו באים לידי קלות ראש, התקינו שיהו נשים יושבות מבחוץ ואנשים מבפנים. ועדיין היו באין לידי קלות ראש. התקינו שיהו נשים יושבות מלמעלה ואנשים מלמטה.
ופירש הרמב"ם[11] תיקון גדול, כלומר גדול התועלת, והוא שהיו מכינים מקום לנשים ומקום גדור לאנשים, ומקום הנשים למעלה על מקום האנשים גבוה ממנו כדי שלא יסתכלו האנשים בנשים. עכ"ל. וכ' בתוספות יו"ט (שם) ז"ל פירש הרמב"ם כדי שלא יסתכלו האנשים בנשים. והדין עמו. כי האנשים שלמטה היו הרואין בשמחה לא השמחים בעצמן. כמ"ש הר"ב במדות שם. כי השמחים היו חסידים וכו' כדלקמן. וא"כ הוצרך לטעם. ואמנם הסתכלות האנשים בנשים מביא לידי קלות ראש. כי הוא ימשל בך כתיב, ועוד משום קי' לדעת. ושמא יראה קר'. כ"ש בחצרות בית ה'. עכ"ל.
שו"ת מהר"ם שיק (או"ח סי' עז)
והנה חלילה לכם הכשרים לשתוק על דבר הפריצות שעשו החצופים ההם, כי מדינא אנו מחוייבים לעשות הפסק בין עזרת אנשים לעזרת נשים, כמו שהיה בבית המקדש עזרת נשים לחוד ועזרת אנשים לחוד. ובאותן הימים שהיה שמחת בית השואבה עשו שם תיקון גדול, כדאיתא במסכת סוכה בפרק החליל דף נ"א [ע"ב], וילפינן שם מקרא דצריך לעשות תיקון שלא יראו אנשים לנשים, מפני שמביא לידי קלות ראש ושאר עבירות, ועיין שם בתוס' יום טוב [ד"ה תקון גדול]. והפורצים עוברין גם כן משום 'לא תעשו כן לד' אלקיכם' [דברים י"ב ד'], ובית הכנסת הוא מקדש מעט, ועיין בחתם סופר זצ"ל חלק אורח חיים סימן כ"ח. וחייבים למחות על זאת ולהוכיח לעוברי עבירה. והכשרים שיש כח בידם למחות עוברין על עשה ד'הוכח תוכיח' [ויקרא י"ט י"ז], וכל מי שיש בידו למחות עובר על עשה הנ"ל. וגם קיימא לן ביורה דעה סימן קנ"ז [סעיף א'] דהוי כאילו הוא עשה ונתפס בעון ההוא.
שו"ת מנחת יצחק (ח"ב סי' כ)
ובשו"ת מנחת יצחק כ' ז"ל והנני בזה להעתיק מה שדבר בקדשו הגאון מוה"ר שאול ז"ל מאמשטרדם יצ"ו (נדפס בספר תורת משה מהאלשיך הקדוש סו"פ קדושים) וז"ל, וזאת העולה ראשונה, ראוי לשית לב על לשון רש"י שכתב כ"מ שאתה מוצא גדר ערוה אתה מוצא לשון קדושה, מה ענין גדר הזה, ויתכן לפרשו ע"פ לשון המשנה במס' סוכה (פרק החליל), במוצאי יום טוב ראשון של חג ירדו לעזרת נשים ומתקנין שם תיקון גדול כו', ומפרש בגמ' שהיו מקיפין אותה גזוזטראות ומושיבין הנשים מלמעלה והאנשים מלמטה כדי שלא יב ואו לידי קלות ראש ולמדו לעשות כן ממ"ש הכתוב וספדה הארץ משפחת בית דוד לבד ונשיהם לבד ע"ש באורך, שכך הוא חובת כל ישראל ומוטל על עיני העדה בהקהל את הקהל אנשים ונשים לעשות מסך מבדיל בין אלה לאלו לבלתי היות שם ערוב כי בקרבם קדוש ולא יראה בהם ערות דבר ח"ו כי אם כל העדה כולם קדושים ובתוכם ד', והנה פרשה זו שלפנינו לפי שרוב גופי התורה תלוים בה נאמרה בהקהל אנשים ונשים וטף כמ"ש הרא"ם ושאר מפרשים, בא הכתוב לזרז את עיני העדה ראשי אלפי ישראל שישקדו על תקנת בני ישראל, שקד המקום ב"ה על תקנתם בבאם אל אוה"מ לשמוע את דברי התורה לא יתערבו אנשים ונשים יחד פן יפרצו ויפרץ בהם ח"ו, לכן הקדים להזהירם ואמר להם ביחוד קדושים תהיו שיעשו בקום ועשה גדר ערוה ומחיצה מפסקת בין אנשים לנשים, כאשר עשו בבית שני למען תהא קדושתן קיימת וקדוש ישראל ישכון בתוכם ושמו יתקיים עליהם כמו שכתוב כי קדוש אני וגו' וכו' עכ"ל, העתקתי דבריו הקדושים החוצבים מלהבת אש, ויש בהם תשובה גדולה להפורצי פרצות בישראל ח"ו, וגם מיושב הערת הרה"ג הנ"ל.
שו"ת הרב"ז חלק א (או"ח יו"ד סי' ב)
ונוסף עוד באיסור כולל, ובאיסור מוסיף, שעון חמור וגדול למעול מעל, בתערובות אנשים ונשים בבית אלקי ממעל, וגם בעזרת נשים היו מתקנים ע"ז תיקון גדול, כסוכה נ"א ע"ב שבראשונה היו נשים מבפנים ואנשים מבחוץ, והיו באים לידי קלות ראש, התקינו שיהיו נשים מבחוץ ואנשים מבפנים, ועדיין היו באין לידי קלות ראש התקינו וכו' עכשיו שעסוקין בשמחה ויצה"ר שולט בהם על אחת כמה וכמה, ע"ש ברש"י ובפיהמ"ש להרמב"ם ובתויו"ט, ותראו שעון חמור הוא בבית ה' לעשות כן. וצריכין למחות בזה.
שו"ת ציץ אליעזר חלק ז סימן ח
בחיוב עשיית מחיצה בין ביהכ"נ לבין עזרת נשים. ב"ה, יום ה' ז' אלול תשי"ט. ירושלים עיה"ק תובב"א לאחי היקר הרב הגאון וכו' מוהר"ר נחום שליט"א. שלום וברכה וכל טוב.
מכתבך היקר מיום א' דנא קבלתי. והנני ממהר להשיבך על אודות בקשתך לברר לך דברי הפוסקים המדברים מחיוב עשיית מחיצה מבדלת בין ביהכ"נ לעזרת נשים באופן שלא יוכלו להסתכל. בהיות והנך נזקק לזה למעשה.
אמנם צדקת בכתבך כי הנך חושב שהמקור הוא ממשנה בסוכה פ' החליל במוצאי יום טוב וכו' תיקון גדול וכו' ובגמ' שם וברמב"ם בפיה"מ ע"כ. וכך מציינים באמת כל המדברים מזה את דברי הגמ' והרמב"ם הנ"ל כמקור ראשון לדבר.
ואם אמנם שבפ"ח מה' לולב הי"ב כותב הרמב"ם הטעם כדי שלא יתערבו אלו עם אלו. אבל בפיה"מ שם מדגיש לכתוב הטעם כדי שלא יסתכלו האנשים בנשים, וזה אפשרי רק ע"י עשיית מחיצה בגובה איש או וילונות. ועיין גם בתיו"ט בסוכה שם שמביא דברי הרמב"ם שבפיה"מ ומוסיף וכותב: והדין עמו וכו' ואמנם, הסתכלות האנשים בנשים מביא לידי קלות ראש כי הוא ימשל בך כתיב ועוד משום קישוי לדעת ושמא יראה קרי כ"ש בחצרות בית ה' עיין שם.
וגדולה מזאת מצאתי בשו"ת מהר"ם שיק חאו"ח סי' ע"ז שנשאל מרב אחד על אודות כמה פריצי עם שמאיימים שאם לא יתנו להם להפיק זממם להרוס דבר המפסיק בין עזרת נשים לעזרת אנשים שלא תהא סגור לגמרי בקרשים רק בעמודים ויוכלו לראות ולהראות יפרשו עצמן מהקהל ותיכף יפתחו חנותם אף בשבת וכו', אם טובה בכה"ג השתיקה, והשיב וז"ל: חלילה לכם להכשרים לשתוק ע"ד הפריצות שעשו החצופים ההם כי מדינא אנו מחויבים לעשות הפסק בין עזרת אנשים לעזרת נשים כמו שהיה בבית המקדש וכו' כדאיתא במס' סוכה פ' החליל ד' נ"א וכו' ועיין שם בתיו"ט, והפורצים עוברים ג"כ משום לא תעשון כן לד' אלקיכם ובהכ"נ הוא מקדש מעט ועיין בחת"ס חלק או"ח סי' כ"ח, וחייבים למחות על זאת ולהוכיחן לעוברי עבירה וכו' ואפי' אם הי' האמת כדברי הרשעים הנ"ל שעי"ז לא יפתחו החנות בשבת מכל מקום הרי קי"ל דאין אומרים לאדם חטא בשביל שיזכה חבירך היכא דפושע כמבואר במג"א סי' ש"ו ס"ק כ"ח כ"ט וכל שכן בנידון דידן שיאמרו מדשתקו רבנן ש"מ דניחא להו וכו' עיין שם ביתר אריכות בדברים חוצבים.
הרי שהגאון המהר"ם שיק עמד במפגיע על ענין סידור המחיצה המבדלת בין בית הכנסת לעזרת נשים בירר חומר האיסור וחיוב המחאה וצוה שלא לחוש אפילו מפני איומים של פריצי עם שיעברו על חילולי שבת וכדומה. והחרה החזיק אחרי תוקף פסקו זה של המהר"ם שיק גם בספר שו"ת משיב דברים חאו"ח סי' מ"ד עיין שם.
גם בספר שו"ת זכרון יהודה (גרינוואלד) חלק א' סי' ס"ב דן בענין המחיצה ומביא ג"כ דברי הגמ' בסוכה והרמב"ם בפיה"מ וכן דברי התיו"ט ומאריך קצת בדבריו, וכותב להרב השואל כי בודאי מחויב ביותר לעשות בדבר כהוגן יען כי דבר זה אינו נוגע רק משום שינוי מנהגן של ישראל בלבד אלא נוגע באיסור דאורייתא וכו' דמלבד האיסור של הסתכלות וכו' שהוא איסור דאורייתא וכו' עוד בו איסור דאורייתא שעובר על מקדשי תיראו שמורא מקדש מעט בכללו, ועוד יש בו איסור משום אל תסג גבול עולם כשמשנים ממנהג ישראל הקדושים מעולם שעושים המחיצה הנ"ל באופן שלא יוכלו להסתכל וכו' עיין שם.
וזה שלא נזכר בשו"ע מדין עשיית מחיצה בין ביהכ"נ לעז"נ הוא מפני שאז לא היתה קיימת בעיה כזאת בכלל, כי כל בתי הכנסיות היו עשוים באופן שכותל עב היה מפסיק בין ביהכ"נ לעז"נ והיתה מגעת מהרצפה ועד הגג וקול התפלה היה מגיע להם דרך חלונות קטנים או דרך חלולים חלולים, שהיו עשוים בכותל, ולא עלה על הדעת כי תתקיים בכלל בעיא כזאת אם צריכים מחיצה.
וש"ב הגאון הגר"י אברמסקי שליט"א מדי דברנו פעם על אודות הצרכת מחיצה בין ביהכ"נ לעז"נ הצביע על דברי המרדכי בפ' כירה שמובא בט"ז באו"ח סי' שט"ו סק"א שכותב לענין שבת דמחיצה הנעשה לצניעות כגון מחיצה שעושין בשעת דרשה בין אנשים לנשים מותר, הרי דמדי שמתאספים אנשים ונשים יחד אפילו לשעת דרשה שהוא עראי צריכים לעשות מחיצה בין אנשים לנשים, דון מינה דמכ"ש דצריכים לעשות מחיצה בין ביהכ"נ לבין עז"נ כדי שתהא חייצי מדי שיתאספו בשם לתפלה שהוא קבוע.
חושבני שמהאמור מספיק כבר להווכח על חומר החיוב של עשיית מחיצה מבדלת בין בית הכנסת לבין עזרת נשים באופן שהאנשים לא יוכלו לבוא לידי הסתכלות. אחיך אוהבך בלו"נ מברך אתכם בברכת כתיבה וחתימה טובה אליעזר יהודא וולדינברג.
עוד כ' שם (ח"כ סי' ז) וז"ל
חיוב הקמת מחיצה מבדלת בין אנשים לנשים, אנו למדים מדברי הגמרא בסוכה ד' נ"א, דבמתניתין שם איתא דבמוצאי יום טוב הראשון של חג ירדו לעזרת נשים ומתקנין שם תיקון גדול, ומפרשת הגמ' מאי תיקון גדול, חלקה היתה בראשונה והקיפוה גזוזטרא והתקינו שיהא נשים יושבות מלמעלה ואנשים מלמטה.
ומבאר הרמב"ם בפיה"מ שלכן התקינו מקום הנשים למעלה ממקום האנשים דהוא "כדי שלא יסתכלו האנשים בנשים", זאת אומרת "שגדול התועלת" בזה (כביטויו של הרמב"ם שם) היה לא רק בגלל כדי שלא ישבו בתערובות בלבד אלא גם כדי שעי"ז לא יסתכלו האנשים בנשים.
ויעוין בתוס' יום טוב שם על המשניות שכותב על דברי הרמב"ם דהדין עמו כי אמנם ההסתכלות האנשים בנשים מביא לידי קלות ראש כי הוא ימשל בך כתיב, ועוד משום קישוי לדעת ושמא יראה קרי, כ"ש בחצרות בית ה' ע"ש.
ובפי' מלאכת שלמה על המשניות שם מעתיק ג"כ דברי הרמב"ם בזה, וכאל דבר הפשוט. גם המאירי בסוכה שם מבאר בכזאת מדידיה בפשיטות שהתיקון שהתקינו היה זה כדי שלא יסתכלו האנשים בנשים ע"ש.
בברכה, אליעזר יהודא וולדינברג.
שו"ת משנה הלכות חלק יא סימן קכה
אסרו רבותינו באסיפה הגדולה שהתקיימה יותר משבעים זקנים בשנת תרכ"ו ג' וישלח (במיהאלאוויטץ) ומשם תצא הוראה לכל ישראל בפסק דין בית דין לכמה תקנות ובתוכם וכו' אסור לעשות המחיצה המבדלת בין עזרת נשים ונשים באופן שיוכלו להסתכל אנשים בנשים רק יעשו כנהוג מימי קדם, וכן אם כבר נעשה לא יכנסו בה אלו בתי כנסיות אשר כתבנו שאסור ליכנס בתוכם אין חילוק בין שאר ימים לשבת ור"ה ויו"כ, ואף אם צריך להתפלל עי"כ ביחידות.
ובאו על החתום על זה גדולי ישראל מהר"מ א"ש מהר"ש גאנצפריעד בעקצש"ע מהר"ח סופר בעל מחנה חיים בעל יטב לב מהר"י טייטעלבוים ועוד וליתן תוקף כתב מרן הגה"ק אדמו"ר בעד"ח וז"ל וכל הדברים הנ"ל אסורים המה ע"פ הש"ע והפוסקים ואסור לשנות שום מנהג ישראל בבנין ביהכנ"ס או באיזה נימוס ומנהג המקובל מאבותינו ומדורות הראשונים וכל המשנה ידו על התחתונה, הק' חיים הלברשטאם מצאנז בעה"מ ס' דברי חיים וחתם עו"ש הגה"ק אדמו"ר מוהרי"י מזידיטשוב ומהר"צ מליסקא וחכם באשי אברהם אשכנזי ועוד הרבה מחכמי ספרד וחכמי אשכנז זלה"ה.
שו"ת שבט הלוי חלק א סימן כט
אשר שאל בענין מחיצת בית הכנסת שבין אנשים ונשים והיא של זכוכית ונראין דמות נשים אעפ"י שאין ניכרין אבל נראין, אם כי קשה להורות למקומות שיש בהם מורה הוראה ות"ח כי אולי עשו עפ"י הוראת חכם ירא אלקים, מ"מ באופן כללי נראה הדבר תמוה, דאפילו נימא דהוא באופן שאין חשש ראי', מ"מ עצם הדבר לעשות רק מחיצה של זכוכית, חדשה היא ומאן מפיס באיזה שיעור ואופן, ועיין ברכות כ"ה ע"ב ערוה בעשישית, וביומא ל"ה ע"ב ולא הניחוהו אחיו הכהנים וכו' אמר אביי כחמרא במזגא, ועיין נדרים ט' ע"ב ונסתכלתי בבואה שלי ופחז עלי יצרי, ומכ"ש כה"ג, ועיין סוכה נ"א ע"ב.
הגרי"ש אלישיב (שורת הדין כרך יב עמוד קכא)
בס"ד
ז' בתמוז תשס"ב
במענה למכתבכם למע"כ מרן עט"ר הגרי"ש אלישיב שליט"א ובהתאם למצוין במכתבכם כי גם הרב שליט"א דקהלתכם מסכים לקבל חו"ד של מרן שליט"א נצטויתי להודיעכם... והיו שסברו שחובת התקנת מחיצה היא מדאורייתא... בספר "לב העברי" (ח"ב עמ' קס"ג אות ה') הביא פסק דין מכל גדולי ארץ שהמחיצה יעודה למנוע את ראית הנשים מעזרת גברים וז"ל: אסור לעשות המחיצה המבדלת בין עזרת הנשים ואנשים רק באופן אשר לא יוכלו להסתכל אנשים בנשים... ". ומוסיף "וכך היה המנהג בארץ ישראל מקדמת דנא לעשות מחיצה שתסתיר את הנשים המתפללות בעזרת נשים, ולא רבו פורצי גדר ח"ו אשר הבינו לעשות מחיצה נמוכה אשר לא הסתירה מעיני המתפללים בעזרת גברים את הנעשה בעזרת נשים, וודאי שכך גם עליכם לנהוג והדבר אינו נתון במחלוקת, כי כל דברי בעל האגר"מ זצוקל"ה להקל במחיצה נמוכה טפי נאמרו בארה"ב, מקום שלא היה בהם מנהג ברור, אבל פשוט וברור שגם הוא היה מורה בארץ ישראל לעשות מחיצה גבוהה המסתירה את עזרת הנשים, שהרי הקבלה, המעשה והמנהג מעמודי ההוראה הם, וחלילה לכלול בית מדרשכם בכלל פורצי גדר.. והאמת והשלום אהבו.
הכו"ח בהוראת מרן רבינו שליט"א ,יוסף יקותיאל אפרתי
כנים הדברים האמורים לעיל,
יוסף שלום אלישיב.
שורת הדין כרך יב עמוד קכב
"אשוב על הראשונות כמו שכתבתי במכתבי הקודם, לדעת מרן הגרי"ש אלישיב שליט"א, הבא לנהוג כהלכה צריך לעשות מחיצה שלא יראו האנשים את הנשים הן מבחינת הגובה (ובפשטות גובה האדם הוא 1.80 מ') והן מבחינת המחיצה". וחותם הרב אפרתי.
שו"ת דברי יציב ליקוטים והשמטות (סי' טו ד"ה ונראה)
והגם שהרמב"ם סיים עלה לפיכך צריך אדם לשתף עצמו עם הצבור ולא יתפלל ביחיד וכו', נראה דהיינו דוקא כשיש ביניהם יחידים חוטאים אבל לא כשהכלל חוטאים. וברור דאלו שאינם חוששים להתפלל תמיד ובתדירות עם הנשים בבית אחד כשרואים אלו את אלו אינם יראי השם כדבעי, שאינם יראים שח"ו יכשלו במחשבות לא טובות, ולכן בודאי טוב יותר להתפלל ביחידות מלהתפלל בביהמ"ד כזה.
[1] לר' אברהם סבע חותנו של מרן הב"י.
[2] וכ' התוספות (מגילה לא.) במנחה (ביוהכ"פ) קורין בעריות - לפי שהנשים מקושטות בשביל כבוד היום לפיכך צריך להזכירם שלא יכשלו בהן. עכ"ל.
[3] וע' לקמן ד' הפוסקים שאסרו להתפלל בכזה מקום.
[4]מכתב החזו"א ככתבו וכלשונו. מר"ח אלול תשי"ג. הובא בקובץ שפתי ישנים (עמ' קיט). והביאו ג"כ בס' לבושה של תורה (עמ' תתע"ט). ומ"ש שאפשר לראות מעזרת נשים לעזרת ישראל, ר"ל ולא להיפך וכמ"ש בפסקי הרי"ד (סוכה נא:) ז"ל מאי תיקון גדול וכו' שיעמדו עליהן הנשים ויראו השמחה מלמעלה, והאנשים יעמדו למטה בעזרה ולא יוכלו האנשים להביט בנשים, שהיו לה מחיצות סביב ועשויות כמין סריגי חלונות, שהנשים בפנים רואות מבחוץ ושבחוץ לא יוכלו לראות מבפנים. עכ"ל.
וכן דעת הגרי"ש אלישיב זצ"ל כמ"ש הגר"י אפרתי ( שורת הדין חלק יב עמ' קכב) וז"ל: "אשוב על הראשונות כמו שכתבתי במכתבי הקודם, לדעת מרן הגרי"ש אלישיב שליט"א, הבא לנהוג כהלכה צריך לעשות מחיצה שלא יראו האנשים את הנשים הן מבחינת הגובה (ובפשטות גובה האדם הוא 1.80 מ') והן מבחינת המחיצה".
עוד כ' שם (עמ' קכ"א) בזה"ל במענה למכתבכם למע"כ מרן עט"ר הגרי"ש אלישיב שליט"א וכו' חו"ד של מרן שליט"א נצטויתי להודיעכם וכו' והיו שסברו שחובת התקנת מחיצה היא מדאורייתא וכו' בספר "לב העברי" (ח"ב עמ' קס"ג אות ה') הביא פסק דין מכל גדולי ארץ שהמחיצה יעודה למנוע את ראית הנשים מעזרת גברים וז"ל: אסור לעשות המחיצה המבדלת בין עזרת הנשים ואנשים רק באופן אשר לא יוכלו להסתכל אנשים בנשים". ומוסיף "וכך היה המנהג בארץ ישראל מקדמת דנא לעשות מחיצה שתסתיר את הנשים המתפללות בעזרת נשים, ולא רבו פורצי גדר ח"ו אשר הבינו לעשות מחיצה נמוכה אשר לא הסתירה מעיני המתפללים בעזרת גברים את הנעשה בעזרת נשים, וודאי שכך גם עליכם לנהוג והדבר אינו נתון במחלוקת, כי כל דברי בעל האגר"מ זצוקל"ה להקל במחיצה נמוכה טפי נאמרו בארה"ב, ( וע' לקמן הע' 7 מ"ש בענין ההיתר הנ"ל של האג"מ ) מקום שלא היה בהם מנהג ברור, אבל פשוט וברור שגם הוא היה מורה בארץ ישראל לעשות מחיצה גבוהה המסתירה את עזרת הנשים, שהרי הקבלה, המעשה והמנהג מעמודי ההוראה הם, וחלילה לכלול בית מדרשכם בכלל פורצי גדר. והאמת והשלום אהבו. הכו"ח בהוראת מרן רבינו שליט"א, יוסף יקותיאל אפרתי. עכ"ל. ובשולי המכתב כ' הגריש"א זצ"ל בזה"ל: "כנים הדברים האמורים לעיל, יוסף שלום אלישיב".
וע' בשו"ת דברי מלכיאל (ח"ה סי' יח) שכ' ז"ל ועוד יש להעיר בזה אשר החלונות לעז"נ יעשו גבוהים מקומת איש כדי שלא יבאו המתפללים בצד צפון לידי מכשול הסתכלות בנשים. ויצא שכר בואם להתפלל בציבור בהפסד עבירה חמורה זו. ובעו"ה בכמה בתי כנסיות נכשלים בזה. ואם א"א לעשות החלונות גבוהים מקומת איש. אזי חלילה לבנות באופן זה וחלילה לירא ד' לקחת חלק בזה. עכ"ל.
ובשו"ת ציץ אליעזר כ' ז"ל ובספר לב העברי ח"ש נדפס פסק דין על כך אשר עליו חתומים למעלה משבעים גאונים ובראשם המהר"מ אש והגר"ש גאנצפריד ז"ל ובסע' ה' מהפס"ד פסקו בסכינא חריפא וז"ל: אסור לעשות המחיצה המבדלת בין עזרת נשים ואנשים רק באופן אשר לא יוכל להסתכל אנשים בנשים, רק יעשו כנהוג בימי קדם, וכן אם כבר נעשה לא יכנסו בה. עכ"ל. אנו למדים לדעת שאפי' המתקנים דאז לא עלה על דעתם שלא לעשות מחיצה מבדלת אשר לא יוכלו להסתכל אנשים בנשים, ורק רצו להקל מעליה בעניין אחר, אחרת ממה שהיה נהוג שם עד כה ובכל זאת עמדו בפרץ כל אלה הגדולים החתומים שם והביעו תוקף דעתם שלא לשנות. דון מינה בק"ו בן בנו של ק"ו לתוקף איסור זה כשאין אפי' מחיצה כזאת באופן שלא יוכלו להסתכל. עכ"ל.
והגר"ע יוסף זצ"ל כ' בתשובה בכ"י שהובאה בס' ילקוט יוסף (סי' קנ הערה ו) שבקיר העזרת נשים, או במחיצה, יש לקבוע חלונות שנפתחים שלבים שלבים, מלמעלה למטה (ר"ל תריסים), או וילונות, שלא יראו את הנשים. וכמו כן יש להקפיד היכא דאפשר לבנות את חדרי השירותים של העזרת נשים במקום נפרד לחלוטין מחדרי השירותים של האנשים. עכ"ל.
ובשו"ת שבט הלוי (ח"א סי' כט) כ' וז"ל אשר שאל בעניין מחיצת בית הכנסת שבין אנשים ונשים והיא של זכוכית ונראין דמות נשים אעפ"י שאין ניכרין אבל נראין, אם כי קשה להורות למקומות שיש בהם מורה הוראה ות"ח כי אולי עשו עפ"י הוראת חכם ירא אלוקים, מ"מ באופן כללי נראה הדבר תמוה, דאפילו נימא דהוא באופן שאין חשש ראי', מ"מ עצם הדבר לעשות רק מחיצה של זכוכית, חדשה היא ומאן מפיס באיזה שיעור ואופן, ועיין ברכות כ"ה ע"ב ערוה בעשישית, וביומא ל"ה ע"ב ולא הניחוהו אחיו הכהנים וכו' אמר אביי כחמרא במזגא, ועיין נדרים ט' ע"ב ונסתכלתי בבואה שלי ופחז עלי יצרי, ומכ"ש כה"ג, ועיין סוכה נ"א ע"ב.
[5]כ"כ בס' לב העברי (במכתב הנ"ל מע' רבנים) הובא לעיל בהערה. וכ"כ בשו"ת מחנה חיים (ח"ג ס"י) ז"ל לא אחפוץ להאריך בזה, רק אגיד שלדעתי שטוב שלא להתפלל אפילו בר"ה ויוהכ"פ בצבור, מלעמוד במקום כזה אשר הנשים נראין וכו', אין זה מקום לה', אם אי אפשר לרומם מחיצה בעזרת נשים ראוי ליסע ממקום ההוא, כאשר כתב הרמב"ם (פ"ו מהלכות דעות ה"א) יעו"ש, ואם אי אפשר ליסע משם לא יתפלל בצבור שם כל זמן שלא נעשה תיקון שלא יוכל איש להסתכל בצורת אשה .עכ"ל.
וכ"כ בשו"ת בית הלל (לגה"ק ר' הלל מקאלאמיא, סי' קד) וז"ל נפשו בשאלתו אם מותר ליכנס לביהכ"נ אשר מחיצה המבדלת בין עזרת נשים לאנשים הוא דקה מן הדקה עד שיוכלו אנשים לראות הנשים וכו', לא ידעתי מה זו שאלה, הלא בפירוש נאמר שם (במכתב הנ"ל בס' לב העברי) שאסור לעשות המחיצה באופן שיוכלו להסתכל אנשים בנשים, ואם כבר נעשה לא יכנסו בה, ומה שצידד מעלתו אי מהני החזרת פנים (או"ח סי' ע"ה סע"ו) או אם נידון דידן דומה לשפת הבור שמביא הטו"ז (שם סק"ב), מאחר שאנשים עומדים למטה, אחר מחכ"ת טעה בזה, אלא אפילו אין שום אשה בבית הכנסת, אסור ליכנס להתפלל בה כי עבור פריצות זאת נתחללה מקדש מעט. עכ"ל.
[6] כל זה לשון החזו"א (שם).
[7] פשוט, כיון שהמחיצה צריכה להסתיר את הנשים לא סגי בפחות מזה וכן דעת הגרי"ש אלישיב וע' לעיל מ"ש שכן היא הסכמת הפוסקים ודלא כמ"ש האגרו"מ. ובאמת שאף הוא לא הורה כן אלא כהוראת שעה. וכמ"ש בבאר משה (שם אות כ"ט ד"ה אחר) עמ"ש האגרו"מ להתיר לעשות מחיצות בעזר"נ בבהכנ"ס שמגיעות רק עד גובה הכתפים וז"ל מה ראה על ככה לפרש פי' דחוק מאוד וכו' ביראתו הקודמת לחכמתו רצה להציל חלק גדול מיושבי אמעריקא שלא יהיו נדחים וכו' ויעברו ממילא על שאר איסורים ויכריזו על עצמם שהם רעפארמען וא"ל חלק באלקי ישראל כן נ"ל ברור להצדיקו שלש"ש היתה כוונתו וכו' ואין ספק אצלי שהגאוה"צ בעומק לבו הטהור ג"כ ס"ל כן. ע"ש. ובענין המצב הרוחני הירוד בארה"ב באותו הזמן, כ' האג"מ עצמו (יו"ד ח"ג סי' עג ד"ה והנה אף) ז"ל והנה אף שבעוה"ר נתפרץ ואין בידינו לפעול במדינה זו בלבישת הפריצות וכו'. ע"ש. וע"ע שם (אבן העזר ח"א סי' ס"ט) ז"ל והנה מהשאלות ששאלת יש דברים שקשה לדבר בהם מצד רוב הפרצה שאף הרבה כשרים ויראי ה' נפרצו בזה בעוה"ר. עכ"ל. ושם (אה"ע א סי' ע"ז) כ' ז"ל ואף שהכא ליכא למיטעי בדין אבל מצד שהן ע"ה בזה"ז שגם דינים הפשוטים נמי ידוע לכל שרובא דרובא מבני אמעריקא אין יודעין מהם כלום. עכ"ל.וע"ע שם (יו"ד ח"ד סי' כ"ח) ושם (או"ח ח"ה סי' י"ב). וע"ע בשו"ת באר משה (שם בריש התשובה ד"ה אחריות). ובשו"ת משנה הלכות (ט"ו סי' ריג) כ' ז"ל וידוע דבאמעריקא יותר מששים אחוז מבנ"י נתערבו בין הגוים עם נישואין אזרחים יהודים בין העכו"ם ר"ל. עכ"ל. ובשו"ת מלמד להועיל (ח"א או"ח סימן כט) כ' ז"ל וכן הגיד לי הרב מו"ה משולם זלמן הכהן ז"ל בשם הגאון בעל שואל ומשיב שכתב שהאנשים מאמעריקא אינם נפסלים ע"י חילול שבת שלהם מפני שהם כתינוק שנשבה לבין הנכרים. עכ"ל. ובכתב עת אוצרות ירושלים (רי"א סי' נ"ח) כ' יש תחת ידי מכתב מהגר"א וסרמן זצ"ל שכ' לאחד מבחורי ישיבת מיר שרצה לבא לאמריקה קודם המלחמה וכ' שם ז"ל וגם יצא לברוח מסכנה גשמית לסכנה רוחנית. עכ"ל. וכעי"ז כ' בס' מאמרים ואגרות להגר"א וסרמן ח"א עמ' צו. ע"ש. שוב מצאתי בס' פסקי תשובות שג"כ ע"ד האג"מ הנ"ל (סי' קנא הע' 13) בזה"ל וגם הוא לא אמר דבריו אלא לשעתו ובמקומות מסוימים.
[8] כ"כ בס' לבושה של תורה (עמ' תתפ"א) ע"ש. וכ"כ בילקו"י שם בשם הגר"ע יוסף זצ"ל. וכיו"ב כ' בס' פסקי תשובות (סי' ק"נ ס"כ).
[9] כ"כ בס' לבושה של תורה (עמ' תת"פ) בשם הפנים מאירות. ובכמה בתי כנסיות נוהגים שהחזן מזכיר לנשים לצאת כמה דקות לפני סיום התפלה. וע' בהערה הבאה מ"ש מס' עז והדר לבושה.
[10] כ' הגר"נ קרליץ זצ"ל במכתב (הובא בס' חוט שני אה"ע סי' כ"א עמ' עא) וז"ל כאשר בנות ישראל באות לזכות ולראות בכבוד התורה בהקפות של שמחת תורה, חייבים להיזהר שלא יהיה מכשולים ע"י עירוב אנשים ונשים וכמבואר ברמב"ם הל' לולב, על כן יש לקבוע מקום ברחבה שע"י ביהכנ"ס מקום מיוחד לנשים, ועל הנשים להיות רק במקום המיוחד. כמו כן, בשעת יציאה מביהכנ"ס עליהן להקפיד שלא תהיה תערובת. עכ"ל.
וכ' בס' עז והדר לבושה (עמ' 469) ז"ל דרכו של היצר לנצל מסוה של מצוה לעידוד תערובות בין גברים לנשים, משום שאנשים אינם חושדים ביצה"ר של עריות שיתערב על רקע כה קדוש. לדוגמא בחתונות, קורה שגברים ונשים עומדים בפתח האולם, צוחקים ומתלוצצים יחד, לפני שמתיישבים לסעודה, וכן לקראת יציאתם, ישיבה מעורבת בהרצאה וכו', תערובות נשים וגברים בשמחת בית השואבה, במיוחד חשוב לציין את "ההתכנסות שלאחר התפילה", כאשר נשים ונערות עומדות סמוך לפתח יציאת הגברים, ממתינות לבעלים ולאבות. התקהלות והתערבות זו פסולה בפני עצמה . היא גורמת לגברים להתבונן בנשים הלבושות במיטב מחלצותיהן, וגם מסתיימות בשיחה קלילה עם נשות חברים ובנותיהן. כמה חבל! הקדושה שנשאבה בתפילה עלולה להיאבד בעטיה של חוסר הקדושה המתרחשת עם יציאת בית הכנסת. כדי למנוע בעיה זו, על הנשים לעמוד בצד, כדי שלא תיווצר תערובת בשעה שהגברים יוצאים מביהכנ"ס. בדומה לכך, כאשר אשה אחת ממתינה לבעלה מחוץ לביהמ"ד, עליה לעמוד בצד ולא להוות תצוגה לעיני כל היוצאים מביהמ"ד. עכ"ל. ע"ש.
[11] בפיה"מ (סוכה ה, ב).
