הנחת מיחם על גבי מיחם

בסוף במה טומנין איתא, מניחים מיחם על גבי מיחם וקדרה על גבי קדרה ומיחם על גבי קדרה וקדרה על גבי מיחם וטח את פיה בבצק ולא בשביל שיחמו אלא בשביל שיהיו משומרים.

ובריש במה טומנין איתא, רבה ורבי זירא איקלעו לבי ריש גלותא, חזיוהו לההוא עבדא דאנח כוזא דמיא אפומא דקומקומא, נזהיה רבה, א"ל ר' זירא מאי שנא ממיחם על גבי מיחם, א"ל התם אוקומי קא מוקים הכא אולודי קא מוליד. ע"כ.

והסביר רש"י, שהמיחם התחתון אינו אלא מעמיד חומו של העליון. והקשו תוד"ה מאי, במה מדובר אם התחתון הוא חם באופן שהיס"ב הרי זה אסור מצד בישול, כדין תולדות האור. ואם זה פושר הרי מותר להניח כנגד המדורה באופן שאין היס"ב. ותרצו תוס' שכנגד המדורה מותר רק באופן שהוא שם את זה במקום שהוא לעולם לא יוכל לבוא לכדי יס"ב , אבל לו יהי שהוא יוכל לבוא ליס"ב אסור כי גוזרים שמא משתלי. ובזה פירשו דברי הגמ' אסור להניח מיחם על גבי מיחם בכדי שיחמו, והיינו במקום שיוכל לבוא ליס"ב.

וביתר ביאור מובא בר"ן שהסיבה שרבה נזף בר' זירא מפני ש כל הסיבה שהתירו להפשיר רק במקום שלא יבוא לידי בישול משא"כ במקום שיכול לבוא לידי בישול אפי' הפשר אסור. ור' זירא סבר שלהפשיר מותר בכל גוונא. ע"כ.

והנה התבאר לנו איסור חדש "מוליד חום". ואיסור זה לא ידענו מה הוא, ולכאורה בהשקפה ראשונה היה נראה שזה איסור מבשל, אבל מהב"י בסוגיין מוכח שזה שני דברים נפרדים.

והר"ן הביא שיטת רבנו יונה שמדובר בהטמנה, כגון שכיסה הקומקום מערב שבת והיה רוצה להטמין הכוזא על המיחם בשבת. ובתחילה סבר ר' זירא שמותר להטמין הכוזא גם בשבת כדין הטמנת צונן בדבר שאינו מוסיף הבל וגער בו רבה שלא התירו על גבי מיחם מפני שתוספת חום המיחם ניכר בכיסוי, ואפי' שהוא עצמו לא מוסיף הרי הוא כמטמין בדבר המוסיף, ולא התירו אלא במשמר חומו. וע"ע בזה בסימן רנ"ז ס"ו בביאור הלכה.

והמחבר בסימן רנח כתב, מותר להניח מבעוד יום כלי שיש בו דבר קר על גבי קדירה חמה שאין זה כטומן בדבר המוסיף הבל. וכתב בבית יוסף שאדרבה חומה מתמעט והולך.

והנה שואלים הלכו בו, חדא, שטעם זה הוא דעת רבנו ברוך שהובא בתוד"ה זיתים דאיירי באופן ששם הקדירה מער"ש על מקום גרוף ובכה"ג התיר להטמין אף בשבת. והמחבר הרי סובר שמוליד חום לאו מטעם הטמנה הוא וא"כ למה הביא את טעם זה.

ועוד, שלרבנו ברוך שחומה של הקדרה מתמעט והולך משמע שבשבת יהיה אסור להניח על מיחם כדין טומן בדבר שאינו מוסיף הבל שאסור אף בשבת. ולמה בסימן שיח היקל לתת בשבת דבר חם או דבר קר יבש על גבי קדירה שנמצאת על האש.

והאחרון הכביד שזה עתה למדנו בריש רנג ובסוף רנז דלמחבר איכא איסור הטמנה במקצת, וא"כ שהקדירה מונחת ע"ג קדירה אחרת שהיא על האש היכי שרי הרי זה מטמין במקצת.

והנה מכל אלין צריך לברורי היטב שיטת המחבר. ובריש אמי'ר ניגע בדין הטמנה ומאליהם יפרדו חבילי ט'רדין דאייתי עלן.

הט"ז כתב, שעיקר טעם ההיתר שאין כאן דרך הטמנה. ופירוש הדברים שהטמנה במקצת היא רק על גבי גחלים ממש ולא על קדירה. וזאת מתרי טעמי, מטעמו של רבנו ברוך שמצד עצם הקדירה היא מתקררת והולכת ולולי האש שתחתיה היא לא הייתה מחזיקה בחומה. ובנוסף הטמנה הרגילה היא ע"ג גחלים שאפשר להטמין בתוכם ובכה"ג שאי אפשר להטמין בתוך הקדרה אין זה דרך הטמנה.

גם המ"א כתב, שאם הקדירה התחתונה עומדת על האש הרי זה כדין שהייה שהובא ברנג. ובמחצה"ש הביא דברי התוספת שבת שרצה לגרוס הטמנה. אך הרב מחצה"ש העיר בדבריו שסימן רנג עוסק בהלכות שהיה. וגם המחבר בא להסביר דברי הטור ומנא ליה שדברי הטור איירי בהטמנה וזה לא נזכר בדבריו כלל. אלא ודאי שגם לפי דברי המחבר שמחמיר בדין הטמנה במקצת בכה"ג אין בזה דין הטמנה מהטעם שקדירה מתקררת והולכת.

חזינן מדברי המג"א והט"ז בפשיטות שגם למחבר בכה"ג ששם קדירה על גבי קדירה אין בזה דין הטמנה כלל כי אין הדרך להטמין בכה"ג וגם מטעמו של רבנו ברוך. וע' בשועה"ר רנז קו"א סק"ב שכתב גם ברוח הדברים האלה.

פש גבן לברורי איך יצא הדין בזה לשיטת המ"ב שפוסק את שיטת רבנו יונה להלכה. והנה בביאור הלכה אחר שהביא דברי הפרי מגדים שאם הוא צונן באופן שאינו יכול לבוא ליס"ב מותר אף להטמין דחה דבריו, דהב"י לא מיירי בדרך הטמנה אלא באופן שהקדירה מגולה מלמעלה ולכן מותר לתת עליו באופן שאינו יכול לבוא לידי יס"ב. ומה שכתב ב"י הטעם שמתקרר והולך הוא רק לפרש שיטת הטור שסובר שמבעוד יום מותר אפילו להטמין.

ונראה שמסקנת הביאור הלכה שמותר להטמין רק מערב שבת בקדרה על גבי קדירה אבל בשבת אסור להטמין אפילו במקום שלא יבוא ליד סולדת בו. וכדברי הגר"א ותוספת שבת.

מגן אברהם.

המגן אברהם (כאן) כתב, שמה שהתיר המחבר להניח קדירה על גבי קדירה בערב שבת, היינו שאין הקדירה התחתונה מונחת על האש אבל אם הקדירה התחתונה מונחת על האש יש לה דין שיהוי. ע"כ.

והסבירו הפרי מגדים והביאור הלכה בדעתו שאם הקדירה התחתונה מונחת על האש, יש לה דין הטמנה בדבר המוסיף הבל , ואז אסור לכסותה בבגדים אף מבעוד יום, כי אפי' שהבגדים עצמם אינם מוסיפים הבל אבל מחמת חום האש שתחתיהם הרי הם מוסיפים הבל. ואפי' אם אינו מכסה בבגדים מלמעלה עכ"פ יש לזה דין שיהוי ע"ג כירה שאינה גו"ק.

ובעיקר דברי הפמ"ג יש להעיר, שהרי הפמ"ג גופיה (רנג ס"ק לג) חילק בין מניח קדירה בשבת על גבי קדירה מלאה למניח על גבי קדירה ריקנית, שע"ג קדירה מלאה מותר להחזיר בשבת לכתחילה אף ללא תנאי חזרה, ובקדירה ריקנית בעינן לתנאי חזרה כדין כירה גו"ק. וקלסיה המשנ"ב בביאה"ל (ס"ג ד"ה ויזהר), ואילו כאן החמירו במניח על גבי קדירה אפילו מבעוד יום שיש לזה דין שהייה.

ואמנם הפמ"ג הרגיש בזה וכתב דהכא מיירי בקדירה ריקנית וצוננת. ומשמע מדבריו שאילו הייתה קדירה התחתונה חמה חמיר טפי אפילו היא מלאה. וצ"ע בדבריו דבסימן רנג לא חילק בקדירה מלאה בין צוננת לחמה והתיר בשניהם. ע"כ.

ובשועה"ר הקשה על מגן אברהם מסימן שיח שהתם התיר להניח קדירה על גבי קדירה אפי' שהאש תחתיה ולא חילק כלל, אלמא ס"ל שהנחה על גבי קדירה עדיפא מכירה גו"ק דבעינן תנאי חזרה. ומחמת כן חלק על מג"א.

ובאמת התוספת שבת כתב להעיר בדברי המ"א שצ"ל שאם הקדירה התחתונה עומדת על האש יש לה דין הטמנה. דמיקרי דבר המוסיף הבל מחמת האש שתחתיה. והשיב עליו המחצה"ש, שהן אמת לדעת הש"ע דאית ליה דין הטמנה במקצת יש לחלק בין קדירה העומדת על האש דהוי הטמנה במקצת לבין אינה עומדת על האש דהיא מתקררת והולכת ואין בזה הטמנה במקצת וכמו שהסביר הב"י. אבל לדעת הרמ"א דלית ליה הטמנה במקצת באופן שאינה עומדת על האש א"כ בעומדת על האש הוי ליה שיהוי. ע"כ. אולם יש להעיר בדבריהם כדלעיל שהרי המחבר התיר להעמיד קדירה על גבי קדירה בשבת אפי' שהתחתונה על האש ולא הזכיר דין הטמנה במקצת.