וירא העם כי בשש משה לרדת מן ההר ויקהל העם על אהרן ויאמרו קום עשה לנו אלהים אשר ילכו לפנינו כי זה משה האיש אשר העלנו מארץ מצרים לא ידענו מה היה לו, כבר כתבו הראשונים שלא היה זה עבודה זרה כתחליף לה' ח''ו אלא כתחליף למשה.
ואמנם כמו שכתב ההעמק דבר התברר למפרע שהעם מלכתחילה תפס את משה בצורה לא פרופורציונלית, ובשונה מים סוף ששם האמינו בה' ובמשה עבדו שזה הכרה מוחלטת ואיתנה שה' הוא העיקרי בכל הסיפור ומשה רק העבד שלו, בהמשך ההליכה במדבר אנו מוצאים ירידה בדרגה והתבטאות של כי הוצאתם אותנו אל המדבר הזה למה זה העליתנו ממצרים שמיחסים את היציאה למשה ואהרן ולא לקב''ה.
וכתב הרשב''ם שלא שוטים היו שיחשבו שהעגל שבראו כעת הוא הוציאם ממצרים, אלא שרצו מנהיג שיעזור להם בתחושת הבטחון הנצרכת כל כך להולכים במדבר בארץ לא זרועה, ובאשר עמוד הענן הוא גילוי שכינה כמו שכתוב וה' הולך לפניהם יומם בעמוד ענן וכדי להשיגו צריכים דרגא גבוהה וכמוש''כ הגר''א רק הצדיקים ראו את הענן בדרך כלל נזקקו ישראל להנהגה המתאימה לדרגתם שאפשר לסמוך עליה ותפסו את משה כמנהיג ראוי אבל שכחו שאין הוא בעל כוח לעצמו אלא עבד ה' בלבד.
והנה כאשר בשש לרדת כך היה המבחן האם משה העבד מעכב וא''א להסתדר בלעדיו עד כדי שעוברים על ציווי ה' לא לעשות אלהי זהב אפילו לשם שמים ואמנם בעוונות לא עמדנו בנסיון ועלובים אנחנו שזיננו תחת חופתנו ועשינו עגל לעורר כוחו של יוסף כמאמרם ז''ל בהשלכת הטס עלה שור של מיכה שבו הוציאו ארונו של יוסף. והנה החטא לא היה מופקע לגמרי מאמת שהרי הקב''ה בעצמו ציוה למשה לעשות לכאורה אלהי זהב בדמויות הכרובים וכמבואר בגמ' שעל זה הזילונו בני עמון ומואב בחורבן הבית כמו שדרשו חז''ל.
אלא שכמה חילוקים יש בדבר : הראשון שלא נצטוו לעשות כן ולא עוד אלאל שנצטוו שלא לעשות כן וכמו שדרשו חז''ל אם עשיתם ארבעה כרובים הרי הם לפני כאלהי זהב. והשני שכרובי הארון לא היו אלהות אלא מקום מושב לכבוד ה' השורה למעלה מעשרה טפחים בין שני הכרובים כמאמרם ז''ל מעולם לא ירדה שכינה לארץ. והדבר יסודי ועקרוני שאין שום אפשרות לבן אנוש להשיג באופן חי ומלא את מראה דמות כבוד ה' במציאות מגושמת שהרי הוא נעלה וגבוה מעל גבוה.
והשלישי כמו שכתב הרמב''ן שלא שיערו נכון לדמות המתאימה שהרי במרכבת ה' ישנה ארבע דמויות כמבואר ביחזקאל ופני שור היא אל השמאל והיא רומזת למידת הדין, וסברו ישראל שראויים למידה זו שהיא המידה השלמה שביקש הקב''ה לברוא העולם בה אלא שטעו שלא היו ראויים לה ולכך היו ראויים לכליון לולא משה עמד בפרץ. ואמנם ר''ע דחה את דברי פפוס שדרש בתבנית שור של מעלה ואמר לו דיך פפוס כתבנית שור אוכל עשב שהוא מזוהם. אבל זה מה שקרה לבסוף שעבירה גוררת עבירה ונתן רשות לערב רב והכניסו בזה כוחות טומאה כמבואר בזוהר אבל מלכתחילה כיונו כשרי ישראל לשור של מעלה.
וכללו של דבר חטאנו בתפיסת נברא ככח אלהי שא''א בלעדיו ולכך נתפסנו לעשות אלהי זהב בבשישת משה לבוא ולא נתאמצנו להדבק יותר ויותר באלהים חיים ללא אמצעי.
ומה נאמר ומה נדבר שחטא זה לא עזבנו עד היום הזה באשר רבים רבים מאתנו מתקשים לבנות את עבודת ה' שלהם בקשר ישיר לקב''ה ללא אמצעי קבוע של סגולות וצדיקים. ויש לתמוה אם ביום שיבוטלו כל הסגולות וכל הצדיקים יעלמו לפתע באיזה מקרה אם לא נראה את שארית העם עושים עגל בדמות הצדיק ומתפללים לפניו כמעשה אבותיהם. והאם לא תחשכנה עינים מראות מודעות רחוב הכותבות בריש גלי באותיות של זהב רבי שמעון נפשי חולת אהבתך ר''ל כאילו רשב''י הוא אלהינו וטועים במאמר הזוהר הנודע ר''ל.
וכמה וכמה גזירות בי''ד שונות נחתכים חדשים לבקרים בעוד ששנינו במשנתנו שכל שאינו כחוני שהוא בן המחטא לפני המקום הרי שהעושה כן וגוזר שלא כדרך הטבע ראוי לנידוי. וכמה וכמה ריבוי ריבי סגולות שונות ומשונות וקברי צדיקים שאבדו את הפרופורציות ברמת החשיבות והאדיקות שמיחסים להם ואין פוצה פה ומצפצף. וה' יזכנו לשוב להדבק בו לבדו כי עמך מקור חיים באורך נראה אור ונזכה לתקן מה שפגמנו בחטא העגל ולחזרת השכינה לשרות בישראל.
ואמנם כמו שכתב ההעמק דבר התברר למפרע שהעם מלכתחילה תפס את משה בצורה לא פרופורציונלית, ובשונה מים סוף ששם האמינו בה' ובמשה עבדו שזה הכרה מוחלטת ואיתנה שה' הוא העיקרי בכל הסיפור ומשה רק העבד שלו, בהמשך ההליכה במדבר אנו מוצאים ירידה בדרגה והתבטאות של כי הוצאתם אותנו אל המדבר הזה למה זה העליתנו ממצרים שמיחסים את היציאה למשה ואהרן ולא לקב''ה.
וכתב הרשב''ם שלא שוטים היו שיחשבו שהעגל שבראו כעת הוא הוציאם ממצרים, אלא שרצו מנהיג שיעזור להם בתחושת הבטחון הנצרכת כל כך להולכים במדבר בארץ לא זרועה, ובאשר עמוד הענן הוא גילוי שכינה כמו שכתוב וה' הולך לפניהם יומם בעמוד ענן וכדי להשיגו צריכים דרגא גבוהה וכמוש''כ הגר''א רק הצדיקים ראו את הענן בדרך כלל נזקקו ישראל להנהגה המתאימה לדרגתם שאפשר לסמוך עליה ותפסו את משה כמנהיג ראוי אבל שכחו שאין הוא בעל כוח לעצמו אלא עבד ה' בלבד.
והנה כאשר בשש לרדת כך היה המבחן האם משה העבד מעכב וא''א להסתדר בלעדיו עד כדי שעוברים על ציווי ה' לא לעשות אלהי זהב אפילו לשם שמים ואמנם בעוונות לא עמדנו בנסיון ועלובים אנחנו שזיננו תחת חופתנו ועשינו עגל לעורר כוחו של יוסף כמאמרם ז''ל בהשלכת הטס עלה שור של מיכה שבו הוציאו ארונו של יוסף. והנה החטא לא היה מופקע לגמרי מאמת שהרי הקב''ה בעצמו ציוה למשה לעשות לכאורה אלהי זהב בדמויות הכרובים וכמבואר בגמ' שעל זה הזילונו בני עמון ומואב בחורבן הבית כמו שדרשו חז''ל.
אלא שכמה חילוקים יש בדבר : הראשון שלא נצטוו לעשות כן ולא עוד אלאל שנצטוו שלא לעשות כן וכמו שדרשו חז''ל אם עשיתם ארבעה כרובים הרי הם לפני כאלהי זהב. והשני שכרובי הארון לא היו אלהות אלא מקום מושב לכבוד ה' השורה למעלה מעשרה טפחים בין שני הכרובים כמאמרם ז''ל מעולם לא ירדה שכינה לארץ. והדבר יסודי ועקרוני שאין שום אפשרות לבן אנוש להשיג באופן חי ומלא את מראה דמות כבוד ה' במציאות מגושמת שהרי הוא נעלה וגבוה מעל גבוה.
והשלישי כמו שכתב הרמב''ן שלא שיערו נכון לדמות המתאימה שהרי במרכבת ה' ישנה ארבע דמויות כמבואר ביחזקאל ופני שור היא אל השמאל והיא רומזת למידת הדין, וסברו ישראל שראויים למידה זו שהיא המידה השלמה שביקש הקב''ה לברוא העולם בה אלא שטעו שלא היו ראויים לה ולכך היו ראויים לכליון לולא משה עמד בפרץ. ואמנם ר''ע דחה את דברי פפוס שדרש בתבנית שור של מעלה ואמר לו דיך פפוס כתבנית שור אוכל עשב שהוא מזוהם. אבל זה מה שקרה לבסוף שעבירה גוררת עבירה ונתן רשות לערב רב והכניסו בזה כוחות טומאה כמבואר בזוהר אבל מלכתחילה כיונו כשרי ישראל לשור של מעלה.
וכללו של דבר חטאנו בתפיסת נברא ככח אלהי שא''א בלעדיו ולכך נתפסנו לעשות אלהי זהב בבשישת משה לבוא ולא נתאמצנו להדבק יותר ויותר באלהים חיים ללא אמצעי.
ומה נאמר ומה נדבר שחטא זה לא עזבנו עד היום הזה באשר רבים רבים מאתנו מתקשים לבנות את עבודת ה' שלהם בקשר ישיר לקב''ה ללא אמצעי קבוע של סגולות וצדיקים. ויש לתמוה אם ביום שיבוטלו כל הסגולות וכל הצדיקים יעלמו לפתע באיזה מקרה אם לא נראה את שארית העם עושים עגל בדמות הצדיק ומתפללים לפניו כמעשה אבותיהם. והאם לא תחשכנה עינים מראות מודעות רחוב הכותבות בריש גלי באותיות של זהב רבי שמעון נפשי חולת אהבתך ר''ל כאילו רשב''י הוא אלהינו וטועים במאמר הזוהר הנודע ר''ל.
וכמה וכמה גזירות בי''ד שונות נחתכים חדשים לבקרים בעוד ששנינו במשנתנו שכל שאינו כחוני שהוא בן המחטא לפני המקום הרי שהעושה כן וגוזר שלא כדרך הטבע ראוי לנידוי. וכמה וכמה ריבוי ריבי סגולות שונות ומשונות וקברי צדיקים שאבדו את הפרופורציות ברמת החשיבות והאדיקות שמיחסים להם ואין פוצה פה ומצפצף. וה' יזכנו לשוב להדבק בו לבדו כי עמך מקור חיים באורך נראה אור ונזכה לתקן מה שפגמנו בחטא העגל ולחזרת השכינה לשרות בישראל.
