הש"ך (בסעיף קטן א) נחלק על הסמ"ע וכתב "אולי נמשך למה שכתב הטור לעיל ריש סימן קט סוף סעיף ב' והרא"ש פרק מי שהיה נשוי[1], וכמ"ש בסמ"ע סוף סימן זה, אבל לפי מה שפסקתי לקמן סימן קט"ו סוף סעיף א' כהרמב"ן והראב"ד ובעל התרומות וריב"ש, א"כ אינו יכול לסלקו עד שיתן לו כל חובו", הרי שדעת הש"ך שאין הלוקח יכול לסלק את המלוה בשווי הקרקע עד שיתן לו כל החוב.
דוקא כשטוען כן המלוה
והתומים (בסעיף קטן ב) העיר על דברי הש"ך "הבין דסמ"ע מיירי דהמלוה אומר אני אקבל השדה בכל החוב, וזה אינו, דמזה לא איירי כלל וזה תליא במחלוקת רבוותא הנ"ל, רק מיירי בפשוט דמלוה מקבל השדה כפי שומא והכרזה ופשוט". ואמנם אין נראה בדברי הש"ך שהבין שבזה מיירי הסמ"ע שהרי לא הזכיר כאן כלל שאומר המלוה לקבלה בכל חובי.
והנתיבות (ביאורים סעיף קטן ב) תמה על דברי הש"ך "והנה דברי הש"ך תמוהין מאד בעיני כל מעיין, דמ"ש לפי מה שכתבתי בסימן קט"ו אינו יכול לסלקו עד שיתכן לו כל חובו, תמוה מאד דשם דוקא כשאומר לדידי שוה לי כל חובי, משא"כ הכא מיירי דאין המלוה רוצה לקבל יותר משויה, משו"ה כתב הסמ"ע דהלוקח יכול לומר הא לך זוזי כפי שויה, כיון דלא יהיה להלוה נפקא מינה כלל במה שתגבה הקרקע, כיון שגם עתה לא תגבה לו מחובו יותר משויה".
וביאור הדברים לפי שהש"ך (סימן קטו סעיף קטן כ) הביא דברי הב"י וז"ל "כתב ב"י מחודש ב' וז"ל כתב בעל התרומות בשער ג' (חלק ו אות יא) אם הלוקח או היתומים רוצים לסלקו בדמים ואינו שוה אלא פלג חובו והוא טוען לדידי שוה שיעור כל חובי י"א שאינו יכול לומר כן והראב"ד כתב שיכול לומר כן וכן הנהו עיזי דיכול לטעון עד כדי דמיהן אם בא לומר אני אקח העזים במאה שומעין לו ולא יוכל בעל העזים לומר אתן לך מה ששוים העזים לכל העולם והרמב"ן השיב כהראב"ד ע"כ".
ומסיק הש"ך "ולענין דינא נראה לי עיקר כהרמב"ן והראב"ד ובעל התרומות דכל זמן שאין הלוקח מסלקו בכל החוב יכול הבע"ח לטרוף הקרקע ולומר היא שוה לי כשיעור כל החוב, אף על פי שמת הלוה ואין תועלת ללוה בכך, שקרקע זו משועבדת לו עד כדי חובו, וכן פסק הריב"ש בתשובה סי' תפ"ג ע"ש כו', ולפ"ז אפילו בא הלוקח לסלק לבע"ח קודם שעשו בית דין שומא והכרזה בשדה זו בשביל הלוה הדין כן ודלא כהסמ"ע סימן קי"ד ס"ק ד'".
ופשטות דברי בעל התרומות והראב"ד שהביא הש"ך נראה שרק אם אומר הבע"ח שוה לי הקרקע כשיעור כל החוב יכול לטרוף הקרקע כל זמן שאין הלוקח מסלקו בכל החוב[2], וא"כ אם רוצה הבע"ח ליקח הקרקע בשוויה יכול הלוקח לסלקו כפי שווי הקרקע, ולכך ביאר התומים בכוונת הש"ך שנחלק על הסמ"ע בכה"ג שאומר המלוה לדידי שוה לי הקרקע בכל חובי והעיר שהסמ"ע כוונתו כשאין הלוקח אומר כן, והנתיבות תמה ג"כ על הש"ך שכשאין המלוה אומר לדידי שוה לי הקרקע יוכל הלוקח לסלקו בשווי הקרקע וכדברי הסמ"ע.
שעבוד הקרקע לכל החוב
וכתב הנתיבות לבאר "סבירא להו להנך פוסקים דאין הלוקח יכול לסלקו בדמי השומא מטעם דיכול המלוה לומר לדידי שויא לי כל חובי, ואין הכונה בהא דאמר לדידי שויא לי דהיינו שמקבלו בכל חובו דבהא לא פליגי כלל כנ"ל, רק הכונה במה שאומר לדידי שויא לי, פירוש, דמתחילה כשהלויתי עליו נשתעבד לי השדה בכל חובי ובאם שלא יהיה להלוה מעות הקרקע שוה בכל חובי, וא"כ ע"כ הא דאמר בש"ס דהלוקח מצי מסלק בזוזי היינו כשמסלק כל חובו, והרי מסלק להמלוה מכל זכות שהיה לו להמלוה, אבל במקצת חובו ס"ל להך דיעה דאינו יכול לסלקו כיון דאף אם מסלק מקצת חוב דהיינו שיווי הקרקע עדיין נשאר זכות להמלוה בהקרקע כו', ומשו"ה אין הלוקח יכול לסלקו בזוזי רק כשמסלק כל החוב".
והיינו דלדבריו מה שכתבו שהמלוה טוען לדידי שוה לי כל החוב היינו שכיון שהוא משועבד לחובי או אטרפנו ואקח הקרקע או תפרעו לי כל חובי ואסתלק אבל אינו רוצה לקבלו בכל דמי חובו שיפטר הלוה לגמרי, ומכל מקום כיון שיכול המלוה ליפרע מהקרקע כל חובו יכול הוא לטורפה ואין יכולים לסלקו מהקרקע אלא עד שיפרעו כל החוב ויסלקוהו מהקרקע.
ודוקא משום שיכול המלוה לומר לדידי שוה לי כל חובי ואקבלנו בכל חובי לכך הקרקע משועבדת בכל חובו ואין הלוקח יכול לסלקו ממנה, אבל אם אין המלוה יכול לתובעו בכל חובו אף אם רוצה לקבלו בכל החוב לעולם אין הקרקע משועבדת לו לכל חובו, וזהו שכ' הנתיבות "ודעה הראשונה ס"ל דאין הקרקע משועבדת להמלוה רק כפי שומתה ומשו"ה במקום דליכא טובת הלוה אינו יכול לומר לדידי שויא לי", ומכל מקום אם רוצה המלוה לקבלו בכל חובו אין הלוקח יכול לסלקו בשוויה משום טובת הלוה דלכך אין שומעין ללוקח.
ביורש
ונמצא לפי דברי הש"ך והנתיבות ביורש נמי אין יכול לסלקו אלא אם יתן לו כל דמי חובו שהרי כל זמן שלא נתן לו אלא דמי הקרקע כפי שוויה עדיין שעבוד המלוה על הקרקע, ולכך מה שכתב השו"ע (סימן קט סעיף א) "ואם יאמר המלוה אני אקבל השדה בלא שומא בפרעון חובי והיורש אומר לא כי אלא ישומו אותה בית דין שומעין ליורש" הרי לדעת הש"ך אין שומעין ליורש, ולכך כ' הש"ך (שם סעיף קטן א) "מיהו כל זה לדעת הטור ורא"ש, אבל כבר העליתי לקמן סימן קט"ו סוף סעיף א' דלא כוותיה אלא כהרמב"ן והראב"ד כו' וכן פסק הריב"ש בתשובה סימן תפ"ג דבכל ענין אין יכולים היתומים או הלוקח לסלק הבע"ח עד שיתנו לו כל שיעור חובו, הא לאו הכי יכול למימר הקרקע שוה לי כשיעור כל חובי וכן עיקר".
שומא והכרזה
ועוד כ' הש"ך "עוד שם בסמ"ע, ואם עשו כבר שומא והכרזה כו' אא"כ יתן לו כל דמי חובו, לא הבנתי דבריו, ולא דמי לדלקמן סוף סעיף ז, דהתם אומר המלוה לא ישומו, אבל כשכבר שמו למה יצטרך ליתן כל דמי חובו יתן לו כפי השומא", ולכאו' נראה מזה שדעת הש"ך בהיפך מדעת הסמ"ע וסובר הש"ך שקודם שומא והכרזה אינו יכול לסלקו אלא אם כן יתן לו כל חובו אבל אחר שומא והכרזה כיון שכבר שמו הקרקע בדמיה יכול לסלקו בדמי השומא.
ואמנם ממש"כ הנתיבות (חידושים סעיף קטן ב) "הסמ"ע מחלק דקודם גמר השומא והכרזה יכול לסלק בדמי שיווי השדה ואחר הכרזה אינו יכול לסלק רק בדמי כל חובו כו', והעיקר דלעולם אין הלוקח יכול לסלק להמלוה רק בדמי כל חובו, ש"ך", ולכאו' מבו' מזה שלדעת הש"ך אף שכבר עשו שומא והכרזה אין הלוקח יכול לסלק אלא בדמי חובו, ומש"כ הש"ך "בשכבר שמו למה יצטרך ליתן לו כל דמי חובו יתן לו כפי השומא" לא כ' כן אלא דלדעת הסמ"ע דיכול לסלקו בשווי הקרקע א"כ גם לאחר שומא והכרזה נמי כל זמן שאין המלוה אומר אקח בלא שומא יתן לו כפי השומא ויסלקנו.
והתומים (שם) כתב לתמוה "וכמו כן אינם מובנים דברי הש"ך במה שכתב על הסמ"ע דכתב דאם כבר עשו שומא והכרזה דאין יכול לסלקו רק בנותן לו כל החוב וכתב הש"ך דלא דמי לסוף הסימן דהתם אין המלוה רוצה השומא כלל אבל בשכבר נישום למה יתן יותר מכפי שומא, ולא עיין כל הצורך כי הסמ"ע לא נתכוון לסעיף ז' רק לסעיף ו' דשם מבואר כמ"ש הסמ"ע", והיינו דבסעיף ו' כ' השו"ע דאין שומעין ללוקח אם רוצה להוסיף מעט אלא אם כן יהיה כל החוב פרוע ומבו' בהדיא שאין הלוקח יכול לסלקו בדמי שוויו והיינו אחר שומא והכרזה וכדכ' הטור בהדיא.
וביאר הנתיבות בדעת הש"ך דבסעיף ו' מיירי שהעלה המלוה ודעתו לקבל את הקרקע ביותר משווי הקרקע ולכך שם אין הלוקח יכול לסלקו אלא אם כן מסלקו מכל החוב, אבל כשהמלוה רוצה לקבל את הקרקע רק כפי שומתה, א"כ מנא ליה להסמ"ע שאין הלוקח יכול לסלקו בשווי הקרקע, ולכך אין ראי' למש"כ הסמ"ע שאחר שומא והכרזה אין הלוקח יכול לסלק את המלוה אלא אם מסלקו בכל חובו.
ובדעת הסמ"ע נראה שסבר דאם כוונת הרא"ש והטור מחמת שהעלה המלוה יותר משווי הקרקע, אם כן עדיין יוכל הלוקח לסלקו כפי מה שהעלה המלוה אף אם אינו כדי כל החוב, וממה שהצריך הרא"ש שיסלק הלוקח בכל החוב מוכרח שדעתו שכיון שעשו שומא והכרזה אינו יכול לסלקו בשווי הקרקע אלא בכל חובו.
דוקא כשטוען כן המלוה
והתומים (בסעיף קטן ב) העיר על דברי הש"ך "הבין דסמ"ע מיירי דהמלוה אומר אני אקבל השדה בכל החוב, וזה אינו, דמזה לא איירי כלל וזה תליא במחלוקת רבוותא הנ"ל, רק מיירי בפשוט דמלוה מקבל השדה כפי שומא והכרזה ופשוט". ואמנם אין נראה בדברי הש"ך שהבין שבזה מיירי הסמ"ע שהרי לא הזכיר כאן כלל שאומר המלוה לקבלה בכל חובי.
והנתיבות (ביאורים סעיף קטן ב) תמה על דברי הש"ך "והנה דברי הש"ך תמוהין מאד בעיני כל מעיין, דמ"ש לפי מה שכתבתי בסימן קט"ו אינו יכול לסלקו עד שיתכן לו כל חובו, תמוה מאד דשם דוקא כשאומר לדידי שוה לי כל חובי, משא"כ הכא מיירי דאין המלוה רוצה לקבל יותר משויה, משו"ה כתב הסמ"ע דהלוקח יכול לומר הא לך זוזי כפי שויה, כיון דלא יהיה להלוה נפקא מינה כלל במה שתגבה הקרקע, כיון שגם עתה לא תגבה לו מחובו יותר משויה".
וביאור הדברים לפי שהש"ך (סימן קטו סעיף קטן כ) הביא דברי הב"י וז"ל "כתב ב"י מחודש ב' וז"ל כתב בעל התרומות בשער ג' (חלק ו אות יא) אם הלוקח או היתומים רוצים לסלקו בדמים ואינו שוה אלא פלג חובו והוא טוען לדידי שוה שיעור כל חובי י"א שאינו יכול לומר כן והראב"ד כתב שיכול לומר כן וכן הנהו עיזי דיכול לטעון עד כדי דמיהן אם בא לומר אני אקח העזים במאה שומעין לו ולא יוכל בעל העזים לומר אתן לך מה ששוים העזים לכל העולם והרמב"ן השיב כהראב"ד ע"כ".
ומסיק הש"ך "ולענין דינא נראה לי עיקר כהרמב"ן והראב"ד ובעל התרומות דכל זמן שאין הלוקח מסלקו בכל החוב יכול הבע"ח לטרוף הקרקע ולומר היא שוה לי כשיעור כל החוב, אף על פי שמת הלוה ואין תועלת ללוה בכך, שקרקע זו משועבדת לו עד כדי חובו, וכן פסק הריב"ש בתשובה סי' תפ"ג ע"ש כו', ולפ"ז אפילו בא הלוקח לסלק לבע"ח קודם שעשו בית דין שומא והכרזה בשדה זו בשביל הלוה הדין כן ודלא כהסמ"ע סימן קי"ד ס"ק ד'".
ופשטות דברי בעל התרומות והראב"ד שהביא הש"ך נראה שרק אם אומר הבע"ח שוה לי הקרקע כשיעור כל החוב יכול לטרוף הקרקע כל זמן שאין הלוקח מסלקו בכל החוב[2], וא"כ אם רוצה הבע"ח ליקח הקרקע בשוויה יכול הלוקח לסלקו כפי שווי הקרקע, ולכך ביאר התומים בכוונת הש"ך שנחלק על הסמ"ע בכה"ג שאומר המלוה לדידי שוה לי הקרקע בכל חובי והעיר שהסמ"ע כוונתו כשאין הלוקח אומר כן, והנתיבות תמה ג"כ על הש"ך שכשאין המלוה אומר לדידי שוה לי הקרקע יוכל הלוקח לסלקו בשווי הקרקע וכדברי הסמ"ע.
שעבוד הקרקע לכל החוב
וכתב הנתיבות לבאר "סבירא להו להנך פוסקים דאין הלוקח יכול לסלקו בדמי השומא מטעם דיכול המלוה לומר לדידי שויא לי כל חובי, ואין הכונה בהא דאמר לדידי שויא לי דהיינו שמקבלו בכל חובו דבהא לא פליגי כלל כנ"ל, רק הכונה במה שאומר לדידי שויא לי, פירוש, דמתחילה כשהלויתי עליו נשתעבד לי השדה בכל חובי ובאם שלא יהיה להלוה מעות הקרקע שוה בכל חובי, וא"כ ע"כ הא דאמר בש"ס דהלוקח מצי מסלק בזוזי היינו כשמסלק כל חובו, והרי מסלק להמלוה מכל זכות שהיה לו להמלוה, אבל במקצת חובו ס"ל להך דיעה דאינו יכול לסלקו כיון דאף אם מסלק מקצת חוב דהיינו שיווי הקרקע עדיין נשאר זכות להמלוה בהקרקע כו', ומשו"ה אין הלוקח יכול לסלקו בזוזי רק כשמסלק כל החוב".
והיינו דלדבריו מה שכתבו שהמלוה טוען לדידי שוה לי כל החוב היינו שכיון שהוא משועבד לחובי או אטרפנו ואקח הקרקע או תפרעו לי כל חובי ואסתלק אבל אינו רוצה לקבלו בכל דמי חובו שיפטר הלוה לגמרי, ומכל מקום כיון שיכול המלוה ליפרע מהקרקע כל חובו יכול הוא לטורפה ואין יכולים לסלקו מהקרקע אלא עד שיפרעו כל החוב ויסלקוהו מהקרקע.
ודוקא משום שיכול המלוה לומר לדידי שוה לי כל חובי ואקבלנו בכל חובי לכך הקרקע משועבדת בכל חובו ואין הלוקח יכול לסלקו ממנה, אבל אם אין המלוה יכול לתובעו בכל חובו אף אם רוצה לקבלו בכל החוב לעולם אין הקרקע משועבדת לו לכל חובו, וזהו שכ' הנתיבות "ודעה הראשונה ס"ל דאין הקרקע משועבדת להמלוה רק כפי שומתה ומשו"ה במקום דליכא טובת הלוה אינו יכול לומר לדידי שויא לי", ומכל מקום אם רוצה המלוה לקבלו בכל חובו אין הלוקח יכול לסלקו בשוויה משום טובת הלוה דלכך אין שומעין ללוקח.
ביורש
ונמצא לפי דברי הש"ך והנתיבות ביורש נמי אין יכול לסלקו אלא אם יתן לו כל דמי חובו שהרי כל זמן שלא נתן לו אלא דמי הקרקע כפי שוויה עדיין שעבוד המלוה על הקרקע, ולכך מה שכתב השו"ע (סימן קט סעיף א) "ואם יאמר המלוה אני אקבל השדה בלא שומא בפרעון חובי והיורש אומר לא כי אלא ישומו אותה בית דין שומעין ליורש" הרי לדעת הש"ך אין שומעין ליורש, ולכך כ' הש"ך (שם סעיף קטן א) "מיהו כל זה לדעת הטור ורא"ש, אבל כבר העליתי לקמן סימן קט"ו סוף סעיף א' דלא כוותיה אלא כהרמב"ן והראב"ד כו' וכן פסק הריב"ש בתשובה סימן תפ"ג דבכל ענין אין יכולים היתומים או הלוקח לסלק הבע"ח עד שיתנו לו כל שיעור חובו, הא לאו הכי יכול למימר הקרקע שוה לי כשיעור כל חובי וכן עיקר".
שומא והכרזה
ועוד כ' הש"ך "עוד שם בסמ"ע, ואם עשו כבר שומא והכרזה כו' אא"כ יתן לו כל דמי חובו, לא הבנתי דבריו, ולא דמי לדלקמן סוף סעיף ז, דהתם אומר המלוה לא ישומו, אבל כשכבר שמו למה יצטרך ליתן כל דמי חובו יתן לו כפי השומא", ולכאו' נראה מזה שדעת הש"ך בהיפך מדעת הסמ"ע וסובר הש"ך שקודם שומא והכרזה אינו יכול לסלקו אלא אם כן יתן לו כל חובו אבל אחר שומא והכרזה כיון שכבר שמו הקרקע בדמיה יכול לסלקו בדמי השומא.
ואמנם ממש"כ הנתיבות (חידושים סעיף קטן ב) "הסמ"ע מחלק דקודם גמר השומא והכרזה יכול לסלק בדמי שיווי השדה ואחר הכרזה אינו יכול לסלק רק בדמי כל חובו כו', והעיקר דלעולם אין הלוקח יכול לסלק להמלוה רק בדמי כל חובו, ש"ך", ולכאו' מבו' מזה שלדעת הש"ך אף שכבר עשו שומא והכרזה אין הלוקח יכול לסלק אלא בדמי חובו, ומש"כ הש"ך "בשכבר שמו למה יצטרך ליתן לו כל דמי חובו יתן לו כפי השומא" לא כ' כן אלא דלדעת הסמ"ע דיכול לסלקו בשווי הקרקע א"כ גם לאחר שומא והכרזה נמי כל זמן שאין המלוה אומר אקח בלא שומא יתן לו כפי השומא ויסלקנו.
והתומים (שם) כתב לתמוה "וכמו כן אינם מובנים דברי הש"ך במה שכתב על הסמ"ע דכתב דאם כבר עשו שומא והכרזה דאין יכול לסלקו רק בנותן לו כל החוב וכתב הש"ך דלא דמי לסוף הסימן דהתם אין המלוה רוצה השומא כלל אבל בשכבר נישום למה יתן יותר מכפי שומא, ולא עיין כל הצורך כי הסמ"ע לא נתכוון לסעיף ז' רק לסעיף ו' דשם מבואר כמ"ש הסמ"ע", והיינו דבסעיף ו' כ' השו"ע דאין שומעין ללוקח אם רוצה להוסיף מעט אלא אם כן יהיה כל החוב פרוע ומבו' בהדיא שאין הלוקח יכול לסלקו בדמי שוויו והיינו אחר שומא והכרזה וכדכ' הטור בהדיא.
וביאר הנתיבות בדעת הש"ך דבסעיף ו' מיירי שהעלה המלוה ודעתו לקבל את הקרקע ביותר משווי הקרקע ולכך שם אין הלוקח יכול לסלקו אלא אם כן מסלקו מכל החוב, אבל כשהמלוה רוצה לקבל את הקרקע רק כפי שומתה, א"כ מנא ליה להסמ"ע שאין הלוקח יכול לסלקו בשווי הקרקע, ולכך אין ראי' למש"כ הסמ"ע שאחר שומא והכרזה אין הלוקח יכול לסלק את המלוה אלא אם מסלקו בכל חובו.
ובדעת הסמ"ע נראה שסבר דאם כוונת הרא"ש והטור מחמת שהעלה המלוה יותר משווי הקרקע, אם כן עדיין יוכל הלוקח לסלקו כפי מה שהעלה המלוה אף אם אינו כדי כל החוב, וממה שהצריך הרא"ש שיסלק הלוקח בכל החוב מוכרח שדעתו שכיון שעשו שומא והכרזה אינו יכול לסלקו בשווי הקרקע אלא בכל חובו.
[1] היינו מש"כ הטור "ואם יאמר המלוה אני אקבל השדה בלא שומא בפרעון חובי והיורש אומר לא כי אלא ישומו אותה בית דין שומעין ליורש וישומו אותה ויכריזו עליה" וכבר העיר הש"ך שם (סימן קט סעיף קטן א) "מיהו כל זה לדעת הטור ורא"ש אבל כבר העליתי לקמן סימן קט"ו סוף סעיף א' דלא כוותיה אלא כהרמב"ן והראב"ד ובעל התרומות שער ג' ח"ו כו' וכן פסק הריב"ש בתשובה סימן תפ"ג דבכל ענין אין יכולים היתומים או הלוקח לסלק הבע"ח עד שיתנו לו כל שיעור חובו הא לאו הכי יכול למימר הקרקע שוה לי כשיעור כל חובי וכן עיקר".
[2] וזה לשון ספר התרומות (שער מט חלק טו) "אבל מצאתי תשובת הראב"ד ז"ל כו' וזה טופסה ראובן חייב לשמעון מנה בשטר ומת ראובן והניח קרקע שוה נ' דינרים וכן שוה לכל אדם ולא יותר, ורוצה שמעון לטרפו בחובו, ובני ראובן אומרים אנו ניתן לך מממוננו שלא ירשנו מאבינו נ' דינרים דמי הקרקע כו', ושמעון טוען לדידי שוה לי מאה או תנו לי מאה או אקח קרקע, והשיב שהדין עם שמעון" וכו' ע"כ לשונו.
[2] וזה לשון ספר התרומות (שער מט חלק טו) "אבל מצאתי תשובת הראב"ד ז"ל כו' וזה טופסה ראובן חייב לשמעון מנה בשטר ומת ראובן והניח קרקע שוה נ' דינרים וכן שוה לכל אדם ולא יותר, ורוצה שמעון לטרפו בחובו, ובני ראובן אומרים אנו ניתן לך מממוננו שלא ירשנו מאבינו נ' דינרים דמי הקרקע כו', ושמעון טוען לדידי שוה לי מאה או תנו לי מאה או אקח קרקע, והשיב שהדין עם שמעון" וכו' ע"כ לשונו.
- המאמר הבא בסדרה 'בדין סילוק הלוקח לבעל חוב מנכסים משועבדים': סילוק מדין העלאה - דעת הקצות החשן
- מאמר קודם בסדרה 'בדין סילוק הלוקח לבעל חוב מנכסים משועבדים': סילוק בדמי הקרקע - דעת הסמ"ע
