מהות החורבן

מה הביאור שיבנה בית המקדש ותן חלקנו בתורתך??? >>> מהי חכמת התורה שהסתלקה בחורבן??? >>> במה היתה השפעת החכמה מבית המקדש??? >>> מהו החורבן בחלק הנשמה הרוחני??? >>> מה היה החורבן בבנין בית שני???

טָבְעוּ בָאָרֶץ שְׁעָרֶיהָ אִבַּד וְשִׁבַּר בְּרִיחֶיהָ מַלְכָּהּ וְשָׂרֶיהָ בַגּוֹיִם אֵין תּוֹרָה גַּם נְבִיאֶיהָ לֹא מָצְאוּ חָזוֹן מֵה'. (איכה ב, ט)
הרי מבואר, שבזמן הגלות אין תורה, ויש להקשות שהרי יש גם בזמן הגלות את התורה ומה ביאור הפסוק שאין תורה.
הנה מצינו בגמ' בבבא קמא (נט, א) שאליעזר זעירא הלך עם נעליים שחורות [פירש"י כמנהג האבלים], ואסרו אותו תלמידי ריש גלותא עד שהתברר שהוא אדם גדול בתורה, שאל"כ אינו ראוי להתאבל על ירושלים, ומבואר שהאבלות שייכת במי שהוא ת"ח.

ותן חלקנו בתורתך

והנה כתב הרמ"א (או"ח קכג, א), שנהגו לומר אחרי התפילה, 'יהי רצון שיבנה בית המקדש במהרה בימינו ותן חלקינו בתורתך ושם נעבדך ביראה כימי עולם וכשנים קדמוניות', כי התפלה במקום העבודה ולכן מבקשים על המקדש שנוכל לעשות עבודה ממש, וצריך לבאר את הקשר בין בנין בית המקדש למה שיתן חלקינו בתורה.
והנה מצינו במשנה באבות (פ"ה, מ"כ), יהודה בן תימא אומר הוי עז כנמר וקל כנשר ורץ כצבי וגבור כארי לעשות רצון אביך שבשמים הוא היה אומר עז פנים לגיהנם ובשת פנים לגן עדן, יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתבנה עירך במהרה בימינו ותן חלקנו בתורתך, וכתב הגר"א, שהיה צריך לומר את היהי רצון בסוף הפרק, ובסוף הפרק כתב, שהיה צריך לומר יהי רצון וכן בסוף מסכת תמיד, לפי שהוא כלל התורה שמשה קבל תורה מסיני וכו', ואין תורה בלא בית המקדש, כמש"כ 'מלכה ושריה בגוים וגו', וכמו שכתוב (ישעיה יא, ט) 'לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים'.

חכמת התורה שהסתלקה

ובאורות הגר"א (ליקוט תקו"ז נג, א) כתב, שכן הוא בתורה שעכשיו אין אנו מקבלים שום דבר חידוש בתורה כמו בזמן בית המקדש אלא מה שאנו מוצאים כתוב בספרי הראשונים, ובמן בית המקדש היו משקים לתורה, כמו שכתוב על ר"ע (במד"ר יט, ד) 'דברים שלא נתגלו למרע"ה ודריש על כל קוץ וקוץ' וזו היא השקאת התורה, משא"כ עתה 'מלכה ושריה בגוים אין תורה' ואין לנו אלא ספיחי הראשונים הלואי שנוכל להבין דבריהם, וכתב הגר"א (אד"א מלכים א א, כא), וזה שאמר על ר' יוחנן בן זכאי עמוד הימיני פטיש החזק, שהם כנגד ג' עמודים שהעולם עומד עליהם, אך שבעונותינו אין בית המקדש, ושני עמודים נחסרו, עבודה ותורה, כי מלכה ושריה בגוים אין תורה, לכך לא נזכר עמוד אצל הימיני שהוא גמ"ח וכנגדן מצות עשה, ופטיש החזק הוא כנגד מצוות לא תעשה שמתגבר על יצרו ומפוצץ אותו כפטיש יפוצץ סלע, ונר ישראל הוא נגד התורה אור, וכן מבואר בגר"א (משלי ז, כ), נגד החכמה אמר כי אין האיש בביתו שבית המקדש חרב והקב"ה אינו שוכן בציון שמשם באה החכמה.
הרי מבואר בדברי הגר"א שאמנם נשאר בידינו התורה אבל אין את החכמה, וכל מה שנשאר בידינו הוא ספיחי הראשונים והלואי שנוכל להבין דבריהם.

השפעת החכמה מבית המקדש

ובשו"ת הרשב"א (ח"א סי' צד) כתב בביאור מצות השבת, שנתפרש בתורה הטעם (שמות לא, יז) 'כי ששת ימים עשה ה' וגו', יש בענין השבת סוד נשגב מאד, ואולם גם הטעם הזה הנגלה כולל ענינים לא יכילום ספרים, למי שדעתו יפה, שיכולתו יתברך לברוא נבראים רבים ונכבדים מן האפס הגמור כשמים וכל אשר בם והארץ וכל אשר עליה ולעשות שאינו ישנו, כי זה כלל כל מעשה בראשית ומי בראו ברוך הוא, וכן במצות הסוכה וכן מקצת מן המצות כל שכן את אשר לא נתפרש טעמם בתורה, ודע כי לכל אלו יש לבעלי סודות התורה טעמים נכבדים מאד, אף כי בעון הדור נסתתמו מעינות חכמה אחר שגרם החטא ונחרב בית קדשנו ותפארתנו שמשם היה משך הנבואה והחכמה נמשך לחכמים ולנביאים.
ובתוספות (בבא בתרא כא, א) כתב, שהיה רואה קדושה גדולה וכהנים עוסקים בעבודה היה מכוון לבו יותר ליראת שמים וללמוד תורה, כמו שדרשו בספרי למען תלמד ליראה וגו' גדול מעשר שני שמביא לידי תלמוד לפי שהיה עומד בירושלים עד שיאכל מעשר שני שלו והיה רואה שכולם עוסקים במלאכת שמים ובעבודה היה גם הוא מכוון ליראת שמים ועוסק בתורה, הרי מבואר שהטעם שהיו עוסקים בתורה ביותר יראת שמים.
בדרשות הר"ן (דרוש ח) כתב בענין החכמה והנבואה, שכמו שבזמן שבית המקדש קיים, היה המעון ההוא המקודש, מקום מוכן לחול שפע הנבואה והחכמה, עד שבאמצעות המקום ההוא, היה שופע על כל ישראל, כן ראוי שיהיו הנביאים והחכמים מוכנים לקבל החכמה והנבואה, עד שבאמצעותם יושפע השפע ההוא על המוכנים מבני דורם גם אם לא ישתתפו עמם, אבל מצד המצאם בדורם, שהם עצמם כמו המקדש המקודש.

החורבן בחלק הנשמה הרוחני

ובמהר"ל (נצח ישראל פרק ט), מבאר בדברי הגמ' בחגיגה (ה, ב), שנאמר (ירמיה יג,יז) 'במסתרים תבכה נפשי', ומעמידים שבוכה ומוקי ליה בבתי גואי, אבל בבתי בראי 'הוד והדר לפניו עוז וחדוה במקומו', כי בתי גוואי הם כלפי הנשמה שהיא יושבת בחדרי חדרים, וכמו שאמרו בברכות (י, א) מה הקדוש ברוך הוא יושב בחדרי חדרים, אף הנשמה יושבת בחדרי חדרים, ואל הנשמה נגלה בבכיה, כי הנשמה שהיא יושבת בחדרי חדרים, בודאי חסירה כאשר חרב בית המקדש, שבזמן שבית המקדש קיים היה לנשמה כפרה על ידי קרבנות בבית המקדש, והיה הנבואה והתורה וכל הדברים אשר הם שייכים לנשמה, ועתה הם חסרים, אבל הגוף, שהוא כנגד בתי בראי, שם לא נגלה רק בשמחה ובהדר, כי אין לדבר הזה שום חסרון.
והנה בשיר השירים (ח, א) 'מי יתנך כאח לי יונק שדי אמי אמצאך בחוץ אשקך גם לא יבוזו לי', וכתב הגר"א, שאז תהיה אהבה גלויה שגם אם אמצאך בחוץ אשקך ולא יהיה בוז לי, והנמשל הקב"ה הוא האיש וישראל היא האשה וסודות התורה הם הנשיקות, והענין שאחר החורבן אין רשאין לגלות פנימיות התורה והן הסודות, אך הש"ס והוא הפשוטין יכולין ללמוד, ובאבן שלמה (פכ"ח, כו) כתב שהאגדות שלפי הנראה הם דברים בטלים בהם גנוז כל הסודות, וזה מרומז במש"כ 'והוא מחולל מפשעינו' שלעתיד יתגלה הסוד שבתוכו והיא התורה החדשה שתתגלה לעתיד, ועכשיו א"א לגלות את הסוד שבתוכו, וכן מבואר בגמ' בחגיגה (ה, ב) שכיון שגלו ממקומם אין לך ביטול תורה גדול מזה.

החורבן בבנין בית שני

עוד מצינו בגמ' בבבא בתרא (ג, ב) שבבא בן בוטא ניצל מכל החכמים שהרגם הורדוס, ונתן לו עצה לכפר על מעשיו שישבור ויבנה את בית המקדש יותר יפה, וכתב החתם סופר (נדרים סו, ב) לבאר לפי"ז את דברי הגמ', שהאשה השליכה שתי נרות על בבא בן בוטא, לפי שהשיא עצה להורדוס לבנות את בהמ"ק שמיום שנבנה בית שני ע"י רשיון כורש נסתמה הנבואה, ומיום שנבנה בנין המפואר ע"י הורדוס העבד אז נחלקו ב"ש וב"ה ונעשה תורה כאלפים תורות, מפני שהיה יד עכו"ם באמצע, הרי גרם בבא לכבוי ב' המאורות נר תורה ונר עבודה, וסבר שלך השליכה עליו את הנרות, ולכך אמר שיצא ממנה שני בבא כיון שאם היה עוד חכם שנשאר לא היה משיא עצה להורדוס.
ובכסף משנה (פ"ב הל' ממרים ה"א) כתב, מדוע אין האמוראים חולקים על התנאים, לפי שמיום חתימת המשנה קיימו וקבלו שדורות האחרונים לא יחלקו על הראשונים וכן עשו גם בחתימת הגמ' שמיום שנחתמה לא ניתן רשות לשום אדם לחלוק עליה, ולכאורה זה תלוי בחורבן ביהמ"ק שנטלה התורה.