תקציר המאמר הקודם:
הבאנו את המושג "מי נח" למעליותא, וכן לגריעותא, וביארנו ע"פ ב' סיבות מ"ט נח לא התפלל על בני דורו, א. משום דלא הייתה לו מס"נ, ב. משום דלא הייתה עניין ה"תשובה" בעולם, ועפ"ז ביארנו ד"מי נח" למעליותא - כנגד הסיבה דהחיסרון היה בעולם, ו"מי נח" לגריעותא - כנגד הסיבה דהחיסרון היה בנוח.
או דמי נח לגריעותא הולך על הזמן דלפני המבול, ומי נח למעליותא הולך על הזמן דלאחר המבול. עיי"ש
..ומ"מ נשאלת השאלה אם באמת הטעם דהזהר קרא למי המבול על שמו - "מי נח" ולגריעותא אף מצד הסיבה השנייה דהמצב בעולם ט'כנית לא איפשר בכלל לנח את האפשרות להתפלל על בני דורו, א"כ אז למה "נענש" בכינוי כזה? דמי המבול נק' ע"ש? ולגריעותא? אם באמת זה לא היה תלוי בו בכלל?!
וי"ל סו"ס מצד הטעם השני דאף לנח מצ"ע היה חיסרון גדול - שלא התפלל על בני דורו מתוך מס"נ כמשה רבינו (ובעצם לא התפלל בכלל עליהם) וזה החיסרון הגדול, דהרי סו"ס גם אם לא הייתה מציאות של "תשובה" בעולם, (ולכן לא שמענו על "מקורבים" של חנוך, מתושלח, ונח - הצדיקים, מ"ט? כיוון דלא הייתה האפשרות הזאת של "לחזור בתשובה", מי שצדיק - צדיק, ומי שלא - לא) ומ"מ הדבר שכן היה אפשרי לנח זה התפילה האישית שלו לה', ואם באמת נח היה מתפלל לה' מתוך מס"נ כמשה רבינו - "יכול להיות" והמבול היה מתבטל, דהרי מה רב כוחה של תפילה מתוך מס"נ אמיתית! משה רבינו נגזרה גזירת שמד עוד כמה שניות ולא היו כבר ע"י! ר"ל, והתפלל מתוך מס"נ אמיתית והגזירה בוטלה, אצל נח הייתה מציאות של המתנה למשך כמה וכמה שנים, ונח המשיך בחייו ה"רגילים" ולא התפלל עליהם באמת אפי' לשנייה,
וכפי שמצינו שכותב הזהר: וז"ל תנו רבנן, מה השיב הקדוש ברוך הוא לנח, כשיצא מן התיבה וראה כל העולם חרב, והתחיל לבכות עליו, ואמר, רבונו של עולם, נקראת רחום, היה לך לרחם על בריותיך.
השיבו הקדוש ברוך הוא, רעיא שטיא, כען אמרת דא, ולא בזמנא דאמרית לך בלישנא רכיכא, דכתיב (שם ו) עשה לך תבת עצי גפר כו', ואני הנני מביא את המבול כו', לשחת כל בשר כו', ויאמר ה' לנח כו', כי אתך ראיתי צדיק לפני בדור הזה, כולי האי אתעכבית עמך, ואמרית לך, בדיל דתבעי רחמין על עלמא. ומכדין דשמעת דתשתיזיב את בתיבותא, לא עאל בלבך בישותא דעלמא, ועבדת תיבותא ואשתזבתא. וכען דאתאביד עלמא, פתחית פומך למללא קדמי בעיין ותחנונין. - תרגום: (מ - AI התרגום ללא כל אחריות.) השיב לו הקדוש ברוך הוא: "רועה שוטה! עכשיו אמרת זאת — ולא בזמן שאמרתי לך בלשון רכה, דכתיב (שם ו): 'עשה לך תיבת עצי גופר וגו', ואני הנני מביא את המבול וגו', לשחת כל בשר וגו', ויאמר ה' לנח וגו', כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה' — כל כך התמהמהתי עמך ואמרתי לך, כדי שתבקש רחמים על העולם. וכיוון ששמעת שתינצל אתה בתיבה — לא נכנס ללבך רעת העולם, ובנית את התיבה והינצלת. ועכשיו, משאבד העולם — פתחת פיך לדבר לפני בתחינות ובקשות." 1.
וכן כותב האור הצפון וז"ל ק״כ שנה התרה בהם והוכיחם על מעשיהם הרעים, בכל זאת לא יצא ידי חובתו. כשנגזרה הגזירה ולא עשו תשובה, צריך היה להתפלל וללמד סנגוריא עליהם, ומכיון שלא התפלל, לא עשה עמהם חסד זה, מתיחס המבול אליו. נח שבזכותו ובמסירת נפשו ניצול העולם מכליון גמור, שדאג בעד קיום כל מין ומין מחי וצומח, ועל ידו נבנה העלם מחדש - הוא נתבע על חרבן העולם, המבול נקרא מי נח - ״כי מי נח זאת לי״ (ראה זוהר נח סז). תולין בו הקלקלה, העונש המגיע להם עבור מעשיהם הרעים נקרא על שמו, כאלו הוא גרם לזה, מפני שלא התפלל. ואף על פי שאם היה מתפלל לא היתה תפלתו נשמעת, כי הלא לא היו שם עשרה צדיקים, בכל זאת כיון שלא ידע היה לו להתפלל ולבקש רחמים. 2.
- היינו דסו"ס היה לנח להתפלל ולבקש רחמים על בני דורו באמת ובלב שלם מתוך מס"נ אמיתית, ואף אם היא הייתה בפועל לא מתקבלת - מ"מ היה עליו לנסות, ומזה שלא ניסה אפי' נק' ע"ש מי המבול - "מי נח" לגריעותא.
- ועפ"ז יש לדייק במה שאמרנו (הרבי) דנח לא התפלל על בני דורו משום דלא היה לו מס"נ בתפילה כמשה רבינו, דלכאו' צ"ע למה צריכים כדי שנח התפלל על בני דורו צריכים שתהיה לו מס"נ כמשה? אך העניין הוא כפי שהסברנו דנק' מי המבול "מי נח" לגריעותא אף מצד החיסרון של העולם, ושני הסיבות הם חד הם, וביחד היו, ולא ב' טעמים דא"ת זה אל תאמר זה, ולכן כדי "להתגבר" על החיסרון של העולם שאין מושג של "תשובה" היו צריכים תפילה מצד מס"נ. ולכן כתב מלכתחילה "דמ"ט נק' מי המבול ע"ש "מי נח"? בגלל דלא התפלל על בני דורו, ומ"ט לא התפלל על בני דורו? משום דלא הייתה בו מס"נ" - כדי שיוכל "להתגבר" על החיסרון דהעולם.
- ואפ"ל דמ"ש באור הצפון דאף אם היה מתפלל לא היתה תפילתו נשמעת, - י"ל א. דכוונתו על תפילה רגילה, דבאמת לא הייתה נשמעת, גם מצד הטעם דהוא כתב - "משום דלא היו שם עשרה צדיקים, וכן מטעם ד"היה חיסרון בעולם" ועליו א"א "להתגבר" ע"י תפילה רגילה,
וכן אפ"ל דכוונתו ב. אף לתפילת נח מתוך מס"נ, - היינו הוא כותב דאפי' אם נח כן היה מתפלל מתוך מס"נ תפילתו לא הייתה נשמעת, (למרות דאפ"ל דעל החיסרון דהעולם כן יכלה תפילתו מתוך מס"נ "להתגבר) ומ"מ כיוון דלא היו בעולם י' צדיקים, וה' גזר גזירה זו בצורה מוחלטת "להשחית כל בשר" - ולכן לא הייתה תפילתו נשמעת. ומ"מ החיסרון בו דלכן מי המבול נק' "מי נח" על שמו לגריעותא - כי לא ניסה אפי', והוא הרי לא ידע את זה (בין על החיסרון דהעולם - שיכל למנוע ממנו להצליח בתפילתו, ובין על חיסרון ה-י' צדיקים בעולם)
- וכן עפ"ז יש לת' מה שיכולנו להקשות בפשטות הסיפור של המבול, דהרי מצינו דאמרו חז"ל "אין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו (ע"ז ג') וא"כ דלא הייתה בעולם כלל את אפשרות ה"תשובה" ומ"מ ה' השמידם במבול בגלל עוונותיהם שלא יכלו כלל לשוב עליהם בתשובה, א"כ לכאו' זה ממש "כן בא בטרוניא עם בריותיו"? - היתכן?
וי"ל ע"פ מה שאמרנו דמצד ב' הטעמים מי המבול נקראו "מי נח" מצד חיסרון בנח עצמו - לא התפלל מצד מס"נ כמשה, ומצד החיסרון בעולם - לא הייתה בעולם את עניין ה"תשובה" והחיסרון דנח הוא דלא התפלל מתוך מס"נ להתגבר על המציאות הזו, דחסר בעולם את עניין ה"תשובה" ולהחזירם בתשובה, והיינו בעצם אף בסיפור המבול ה' לא בא בטרוניא עם בריותיו כי היה לבריות עכ"פ גם אם לא היה להם כלל את הרגש שהם עשו משהו לא טוב נגד ה', מ"מ היו צריכים לחשוב טיפה על המציאות הזו שעלול לבוא מבול ולבקש מנח להתפלל עליהם מתוך מס"נ, בעצם - גם אם הם עצמם - לא ישובו בתשובה, כי לא היה להם את האפשרות הזו, מ"מ אנשים היו צריכים להיות "כן" קצת בעלי דעת למרות שזה דבר לא הגיוני שיבוא מבול, כמו"כ לא הגיוני שאדם שפוי חכם טורח כ"כ הרבה שנים בשביל כלום? והיו צריכים כם לחשוש לזה קצת, ולבקש מנח להתפלל עליהם - או לביטול הגזירה, או שתהיה להם את האפשרות הזו לחזור בתשובה, ומזה שגם נח מצ"ע לא התפלל עליהם, וגם הבריות מצד עצמם לא פנו אל נח - יוצא דמצד א' ה' לא בא ח"ו ב"טרוניא" עם בריותיו, וכן יש את החיסרון הזה בנח, דלא התפלל על בני דורו מתוך מס"נ.
ע"פ מה שאמרנו עכשיו דהייתה אפשרות לביטול הגזירה ע"י תפילה מתוך מס"נ, יוצא דאם נפרש את דברי ה- אור הצפון, שמדבר אף על תפילה מתוך מס"נ א"כ יקשה דהרי הקב"ה כן בא בטרוניא עם בריותיו? ולכן מוכרח לפרש את דברי האור הצפון כאופן ה-א' (לעיל) שמדבר רק על תפילה רגילה, ולא מתוך מס"נ.
* * *
להעיר דגם בכניסה לתיבה נח לא רצה להיכנס, וכתב רש"י משום שהיה מקטני אמונה, ותמהו המפרשים היתכן? וראיתי דבר יפה דתי' ה- דכוונת רש"י דנח חיכה בחוף אפי' לקטני אמנה דאולי הם כן יחזרו בתשובה עוד לפני המבול ולכן חיכה בחוץ. - ובעצם נח האמין באנשים כ"כ חזק, אבל ע"ע - הוא לא סמך דיכול להתפלל מתוך מס"נ ולהציל את כולם, כפי שכתב בבאר מים חיים (הובא בהע' 1) דנח ראה דאפי' מצד מידת הרחמים אין להם זכות להינצל חדל מלהתפלל כלל. - וי"ל דאולי זה היסוד של העץ יוסף על המד"ר דכתב דנח היה צדיק שאינו גמור. וכן י"ל כפי שכתב בבית יעקב ושם ביאר באופן אחר אומנם את הסיבה שממנה יוצא דנח היה צדיק שאינו גמור, מצד זה שהיה צריך להיחבא בתיבה כדי להינצל.
- ואז אחרי שראה דהיה מבול ובסופו אמר לעצמו - ל"ל לצאת? הכול חרוב! וענה ה' - "צא" - תעסוק בחוץ! דזה מתקשר לתי' רש"י על "הטענה" של אוה"ע "ליסטים אתם" - וי"ל - ה' אמר במפורש "צא" - ותעסוק בעבודת הבירורים, ומי עוסק בעבודת הבירורים? הגויים?! ברור שהיהודים! וממילא ברור שהארץ שלנו! עכ"פ ארץ ישראל!!
___________________________________________________________________________________________________________________________________________________________
1. אם באמת מה שאמרנו ד"מי נח" למעליותא הולך לזמן דלאחר המבול יש להקשות מה הפי' בדברי הזהר? והרי עכשיו אחרי המבול התברר למפרע דזה למעליותא, והדור היה כולו רשעים? וא"כ מה הפשט?
2. קשה לי: מה זאת אומרת דנח "לא ידע" דאין עוד צדיקים ממנו בדור? והרי לכאו' דבר זה מפורש בתורה דאין עוד צדיקים נוספים ממנו בפ' ז' פס' א' ויאמר יהוה לנח בא־אתה וכל־ביתך אל־התבה כי־אתך ראיתי צדיק לפני בדור הזה. - והיינו דרק נח היה הצדיק היחיד בכל הדור! וצ"ע.
הבאנו את המושג "מי נח" למעליותא, וכן לגריעותא, וביארנו ע"פ ב' סיבות מ"ט נח לא התפלל על בני דורו, א. משום דלא הייתה לו מס"נ, ב. משום דלא הייתה עניין ה"תשובה" בעולם, ועפ"ז ביארנו ד"מי נח" למעליותא - כנגד הסיבה דהחיסרון היה בעולם, ו"מי נח" לגריעותא - כנגד הסיבה דהחיסרון היה בנוח.
או דמי נח לגריעותא הולך על הזמן דלפני המבול, ומי נח למעליותא הולך על הזמן דלאחר המבול. עיי"ש
..ומ"מ נשאלת השאלה אם באמת הטעם דהזהר קרא למי המבול על שמו - "מי נח" ולגריעותא אף מצד הסיבה השנייה דהמצב בעולם ט'כנית לא איפשר בכלל לנח את האפשרות להתפלל על בני דורו, א"כ אז למה "נענש" בכינוי כזה? דמי המבול נק' ע"ש? ולגריעותא? אם באמת זה לא היה תלוי בו בכלל?!
וי"ל סו"ס מצד הטעם השני דאף לנח מצ"ע היה חיסרון גדול - שלא התפלל על בני דורו מתוך מס"נ כמשה רבינו (ובעצם לא התפלל בכלל עליהם) וזה החיסרון הגדול, דהרי סו"ס גם אם לא הייתה מציאות של "תשובה" בעולם, (ולכן לא שמענו על "מקורבים" של חנוך, מתושלח, ונח - הצדיקים, מ"ט? כיוון דלא הייתה האפשרות הזאת של "לחזור בתשובה", מי שצדיק - צדיק, ומי שלא - לא) ומ"מ הדבר שכן היה אפשרי לנח זה התפילה האישית שלו לה', ואם באמת נח היה מתפלל לה' מתוך מס"נ כמשה רבינו - "יכול להיות" והמבול היה מתבטל, דהרי מה רב כוחה של תפילה מתוך מס"נ אמיתית! משה רבינו נגזרה גזירת שמד עוד כמה שניות ולא היו כבר ע"י! ר"ל, והתפלל מתוך מס"נ אמיתית והגזירה בוטלה, אצל נח הייתה מציאות של המתנה למשך כמה וכמה שנים, ונח המשיך בחייו ה"רגילים" ולא התפלל עליהם באמת אפי' לשנייה,
וכפי שמצינו שכותב הזהר: וז"ל תנו רבנן, מה השיב הקדוש ברוך הוא לנח, כשיצא מן התיבה וראה כל העולם חרב, והתחיל לבכות עליו, ואמר, רבונו של עולם, נקראת רחום, היה לך לרחם על בריותיך.
השיבו הקדוש ברוך הוא, רעיא שטיא, כען אמרת דא, ולא בזמנא דאמרית לך בלישנא רכיכא, דכתיב (שם ו) עשה לך תבת עצי גפר כו', ואני הנני מביא את המבול כו', לשחת כל בשר כו', ויאמר ה' לנח כו', כי אתך ראיתי צדיק לפני בדור הזה, כולי האי אתעכבית עמך, ואמרית לך, בדיל דתבעי רחמין על עלמא. ומכדין דשמעת דתשתיזיב את בתיבותא, לא עאל בלבך בישותא דעלמא, ועבדת תיבותא ואשתזבתא. וכען דאתאביד עלמא, פתחית פומך למללא קדמי בעיין ותחנונין. - תרגום: (מ - AI התרגום ללא כל אחריות.) השיב לו הקדוש ברוך הוא: "רועה שוטה! עכשיו אמרת זאת — ולא בזמן שאמרתי לך בלשון רכה, דכתיב (שם ו): 'עשה לך תיבת עצי גופר וגו', ואני הנני מביא את המבול וגו', לשחת כל בשר וגו', ויאמר ה' לנח וגו', כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה' — כל כך התמהמהתי עמך ואמרתי לך, כדי שתבקש רחמים על העולם. וכיוון ששמעת שתינצל אתה בתיבה — לא נכנס ללבך רעת העולם, ובנית את התיבה והינצלת. ועכשיו, משאבד העולם — פתחת פיך לדבר לפני בתחינות ובקשות." 1.
וכן כותב האור הצפון וז"ל ק״כ שנה התרה בהם והוכיחם על מעשיהם הרעים, בכל זאת לא יצא ידי חובתו. כשנגזרה הגזירה ולא עשו תשובה, צריך היה להתפלל וללמד סנגוריא עליהם, ומכיון שלא התפלל, לא עשה עמהם חסד זה, מתיחס המבול אליו. נח שבזכותו ובמסירת נפשו ניצול העולם מכליון גמור, שדאג בעד קיום כל מין ומין מחי וצומח, ועל ידו נבנה העלם מחדש - הוא נתבע על חרבן העולם, המבול נקרא מי נח - ״כי מי נח זאת לי״ (ראה זוהר נח סז). תולין בו הקלקלה, העונש המגיע להם עבור מעשיהם הרעים נקרא על שמו, כאלו הוא גרם לזה, מפני שלא התפלל. ואף על פי שאם היה מתפלל לא היתה תפלתו נשמעת, כי הלא לא היו שם עשרה צדיקים, בכל זאת כיון שלא ידע היה לו להתפלל ולבקש רחמים. 2.
- היינו דסו"ס היה לנח להתפלל ולבקש רחמים על בני דורו באמת ובלב שלם מתוך מס"נ אמיתית, ואף אם היא הייתה בפועל לא מתקבלת - מ"מ היה עליו לנסות, ומזה שלא ניסה אפי' נק' ע"ש מי המבול - "מי נח" לגריעותא.
- ועפ"ז יש לדייק במה שאמרנו (הרבי) דנח לא התפלל על בני דורו משום דלא היה לו מס"נ בתפילה כמשה רבינו, דלכאו' צ"ע למה צריכים כדי שנח התפלל על בני דורו צריכים שתהיה לו מס"נ כמשה? אך העניין הוא כפי שהסברנו דנק' מי המבול "מי נח" לגריעותא אף מצד החיסרון של העולם, ושני הסיבות הם חד הם, וביחד היו, ולא ב' טעמים דא"ת זה אל תאמר זה, ולכן כדי "להתגבר" על החיסרון של העולם שאין מושג של "תשובה" היו צריכים תפילה מצד מס"נ. ולכן כתב מלכתחילה "דמ"ט נק' מי המבול ע"ש "מי נח"? בגלל דלא התפלל על בני דורו, ומ"ט לא התפלל על בני דורו? משום דלא הייתה בו מס"נ" - כדי שיוכל "להתגבר" על החיסרון דהעולם.
- ואפ"ל דמ"ש באור הצפון דאף אם היה מתפלל לא היתה תפילתו נשמעת, - י"ל א. דכוונתו על תפילה רגילה, דבאמת לא הייתה נשמעת, גם מצד הטעם דהוא כתב - "משום דלא היו שם עשרה צדיקים, וכן מטעם ד"היה חיסרון בעולם" ועליו א"א "להתגבר" ע"י תפילה רגילה,
וכן אפ"ל דכוונתו ב. אף לתפילת נח מתוך מס"נ, - היינו הוא כותב דאפי' אם נח כן היה מתפלל מתוך מס"נ תפילתו לא הייתה נשמעת, (למרות דאפ"ל דעל החיסרון דהעולם כן יכלה תפילתו מתוך מס"נ "להתגבר) ומ"מ כיוון דלא היו בעולם י' צדיקים, וה' גזר גזירה זו בצורה מוחלטת "להשחית כל בשר" - ולכן לא הייתה תפילתו נשמעת. ומ"מ החיסרון בו דלכן מי המבול נק' "מי נח" על שמו לגריעותא - כי לא ניסה אפי', והוא הרי לא ידע את זה (בין על החיסרון דהעולם - שיכל למנוע ממנו להצליח בתפילתו, ובין על חיסרון ה-י' צדיקים בעולם)
- וכן עפ"ז יש לת' מה שיכולנו להקשות בפשטות הסיפור של המבול, דהרי מצינו דאמרו חז"ל "אין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו (ע"ז ג') וא"כ דלא הייתה בעולם כלל את אפשרות ה"תשובה" ומ"מ ה' השמידם במבול בגלל עוונותיהם שלא יכלו כלל לשוב עליהם בתשובה, א"כ לכאו' זה ממש "כן בא בטרוניא עם בריותיו"? - היתכן?
וי"ל ע"פ מה שאמרנו דמצד ב' הטעמים מי המבול נקראו "מי נח" מצד חיסרון בנח עצמו - לא התפלל מצד מס"נ כמשה, ומצד החיסרון בעולם - לא הייתה בעולם את עניין ה"תשובה" והחיסרון דנח הוא דלא התפלל מתוך מס"נ להתגבר על המציאות הזו, דחסר בעולם את עניין ה"תשובה" ולהחזירם בתשובה, והיינו בעצם אף בסיפור המבול ה' לא בא בטרוניא עם בריותיו כי היה לבריות עכ"פ גם אם לא היה להם כלל את הרגש שהם עשו משהו לא טוב נגד ה', מ"מ היו צריכים לחשוב טיפה על המציאות הזו שעלול לבוא מבול ולבקש מנח להתפלל עליהם מתוך מס"נ, בעצם - גם אם הם עצמם - לא ישובו בתשובה, כי לא היה להם את האפשרות הזו, מ"מ אנשים היו צריכים להיות "כן" קצת בעלי דעת למרות שזה דבר לא הגיוני שיבוא מבול, כמו"כ לא הגיוני שאדם שפוי חכם טורח כ"כ הרבה שנים בשביל כלום? והיו צריכים כם לחשוש לזה קצת, ולבקש מנח להתפלל עליהם - או לביטול הגזירה, או שתהיה להם את האפשרות הזו לחזור בתשובה, ומזה שגם נח מצ"ע לא התפלל עליהם, וגם הבריות מצד עצמם לא פנו אל נח - יוצא דמצד א' ה' לא בא ח"ו ב"טרוניא" עם בריותיו, וכן יש את החיסרון הזה בנח, דלא התפלל על בני דורו מתוך מס"נ.
ע"פ מה שאמרנו עכשיו דהייתה אפשרות לביטול הגזירה ע"י תפילה מתוך מס"נ, יוצא דאם נפרש את דברי ה- אור הצפון, שמדבר אף על תפילה מתוך מס"נ א"כ יקשה דהרי הקב"ה כן בא בטרוניא עם בריותיו? ולכן מוכרח לפרש את דברי האור הצפון כאופן ה-א' (לעיל) שמדבר רק על תפילה רגילה, ולא מתוך מס"נ.
* * *
להעיר דגם בכניסה לתיבה נח לא רצה להיכנס, וכתב רש"י משום שהיה מקטני אמונה, ותמהו המפרשים היתכן? וראיתי דבר יפה דתי' ה- דכוונת רש"י דנח חיכה בחוף אפי' לקטני אמנה דאולי הם כן יחזרו בתשובה עוד לפני המבול ולכן חיכה בחוץ. - ובעצם נח האמין באנשים כ"כ חזק, אבל ע"ע - הוא לא סמך דיכול להתפלל מתוך מס"נ ולהציל את כולם, כפי שכתב בבאר מים חיים (הובא בהע' 1) דנח ראה דאפי' מצד מידת הרחמים אין להם זכות להינצל חדל מלהתפלל כלל. - וי"ל דאולי זה היסוד של העץ יוסף על המד"ר דכתב דנח היה צדיק שאינו גמור. וכן י"ל כפי שכתב בבית יעקב ושם ביאר באופן אחר אומנם את הסיבה שממנה יוצא דנח היה צדיק שאינו גמור, מצד זה שהיה צריך להיחבא בתיבה כדי להינצל.
- ואז אחרי שראה דהיה מבול ובסופו אמר לעצמו - ל"ל לצאת? הכול חרוב! וענה ה' - "צא" - תעסוק בחוץ! דזה מתקשר לתי' רש"י על "הטענה" של אוה"ע "ליסטים אתם" - וי"ל - ה' אמר במפורש "צא" - ותעסוק בעבודת הבירורים, ומי עוסק בעבודת הבירורים? הגויים?! ברור שהיהודים! וממילא ברור שהארץ שלנו! עכ"פ ארץ ישראל!!
___________________________________________________________________________________________________________________________________________________________
1. אם באמת מה שאמרנו ד"מי נח" למעליותא הולך לזמן דלאחר המבול יש להקשות מה הפי' בדברי הזהר? והרי עכשיו אחרי המבול התברר למפרע דזה למעליותא, והדור היה כולו רשעים? וא"כ מה הפשט?
2. קשה לי: מה זאת אומרת דנח "לא ידע" דאין עוד צדיקים ממנו בדור? והרי לכאו' דבר זה מפורש בתורה דאין עוד צדיקים נוספים ממנו בפ' ז' פס' א' ויאמר יהוה לנח בא־אתה וכל־ביתך אל־התבה כי־אתך ראיתי צדיק לפני בדור הזה. - והיינו דרק נח היה הצדיק היחיד בכל הדור! וצ"ע.
