פתיחה להלכות מוקצה – חלק א'

​

המשנה ברורה בהקדמה לסימן ש"ח הביא את דברי הרמב"ם סוף פרק כ"ד מהל' שבת וז"ל אסרו חכמים לטלטל מקצת דברים בשבת כדרך שהוא עושה בחול, ומפני מה נגעו באיסור זה, אמרו ומה אם הזהירו נביאים וצוו שלא יהא הילוכך בשבת כהילוכך בחול, ולא שיחת השבת כשיחת החול, שנאמר ודבר דבר, ק"ו שלא יהא טלטול בשבת כטלטול בחול כדי שלא יהא כיום חול בעיניו, ויבא להגביה ולתקן כלים מפינה לפינה או מבית לבית, או להצניע אבנים וכיוצא בהם שהרי הוא בטל ויושב בביתו ויבקש דבר שיתעסק בו, ונמצא שלא שבת, ובטלה טעם שנאמר בתורה למען ינוח.


ועוד כשיבקר ויטלטל כלים שמלאכתן לאיסור אפשר שיתעסק בהם מעט ויבא לידי מלאכה.


ועוד מפני שמקצת העם אינם בעלי אומניות אלא בטלים כל ימיהם כגון הטיילין ויושבי קרנות שכל ימיהם הם שובתים ממלאכה, ואם יהיה מותר להלך ולדבר ולטלטל כשאר הימים, נמצא שלא שבת שביתה הניכרת, לפיכך שביתה בדברים אלו היא שביתה השוה בכל אדם, ומפני דברים אלו נגעו באיסור הטלטול ואסרו שלא יטלטל אדם בשבת אלא כלים הצריך להם כמו שיתבאר עכ"ל.


והראב"ד נתן טעם אחר לאיסור מוקצה שהוא גדר להוצאה שאם נתיר לטלטל כל דבר יבוא עי"ז גם להוציא מרשות היחיד לרשות הרבים - ע"כ הקדמה קטנה מדברי המשנה ברורה.


ויש לציין גם את רש"י ביצה י"ב א' ד"ה ליפלגו כו' שכתב ג"כ את טעם הראב"ד שלא נאסר טלטול אלא משום הוצאה, והוסיף ז"ל דמה שלא גזרו על כל טלטולים אפי' על אוכלים וכלים, היינו משום שאין גוזרין גזירה על הצבור אלא אם כן רוב צבור יכולין לעמוד בה כו'.


החיי אדם בהל' שבת כלל ס"ו לאחר שהביא כל ארבעת הטעמים מדוע אסרו חכמים איסור מוקצה, הוסיף ז"ל דעם כל זה לא זכינו לידע טעם שחלקו חכמים לאסור מוקצה אחד יותר מחבירו.


​

מובא בגמ' שבת ל' ב' בעובדא דפטירת דוד המלך, דכל יומא דשבתא הוה יתיב וגריס כולי יומא, ההוא יומא דבעי למינח נפשיה, קם מלאך המות קמיה ולא יכיל ליה דלא הוה פסק פומיה מגירסא, אמר מאי אעביד ליה, הוה ליה בוסתנא אחורי ביתיה, אתא מלאך המות סליק ובחיש באילני, נפק למיחזי, הוה סליק בדרגא, איפחית דרגא מתותיה, אישתיק ונח נפשיה.

שלח שלמה לבי מדרשא אבא מת ומוטל בחמה וכלבים של בית אבא רעבים, מה אעשה?

שלחו ליה חתוך נבלה והנח לפני הכלבים, ואביך – הנח עליו ככר או תינוק וטלטלו.


ביאור קצר: קודם לכן מבואר בגמ' שהודיע הקב"ה לדוד המלך כי בשבת ימות, לכן בכל שבת ושבת ישב דוד וגרס כולי יומא כדי שלא יוכל מלאך המות להתקרב אליו דתורה מגנא ומצלא, באותו שבת שנגזר עליו שימות בו עמד לפניו מלאך המות ולא היה יכול להמיתו משום דלא פסק פומיה מגירסא, מה עשה מלאך המות, היה לדוד גן אילנות מאחורי ביתו, אתא מלאך המות עלה ונענע באילני כדי שישמיעו קול משונה, יצא דוד לראות מהו הרעש, ירד מדרגה, ונשברה המדרגה שמתחתיו, אישתיק מלימודו, ונח נפשיה דדוד.

שלח שלמה לבי מדרשא לשאול, אבא מת ומוטל בחמה כיצד מותר לטלטלו מחמה לצל כדי שלא יסריח, הא מת מוקצה הוא?

עוד שאל וכלבים של בית אבא רעבים וצריך להאכילם בשר נבלה, וחושש שמא אסור לטלטלה משום מוקצה?

שלחו ליה שתי תשובות לשתי שאלותיו, לכלבים הרעבים יש לחתוך להם בשר נבלה ולהניח לפני הכלבים שיאכלו לפי שאין הנבילה מוקצה.

ואביך המוטל בחמה – הנח עליו ככר או תינוק ויהא מותר לטלטלן יחד, לפי שהתירו מפני כבוד המת לטלטל מוקצה באופן שלא ניכר כל כך טלטול המוקצה כשמטלטל בהדיה דבר המותר בטלטול, כן ביאר המ"ב בסי' שי"א סק"ב.


והחזו"א בסי' מ"ז ס"ק כ"ג ביאר דהיכי דמטלטל המוקצה וההיתר נישא על ידו כיון שאפשר להסיר את ההיתר ואינו מסירו נראה כאילו המוקצה טפל להיתר, ועיקר הטלטול הוא לצורך ההיתר, והמוקצה בסיס מתחת לדבר המותר, ע"כ.


הנה עכ"פ מבואר דכבר בימי דוד המלך ושלמה בנו כבר נהג איסור טלטול מוקצה.


מיהו לאידך גיסא מובא ברייתא בגמ' שבת קכ"ג ב' ת"ר בראשונה היו אומרים שלשה כלים ניטלין בשבת כו' התירו וחזרו והתירו וחזרו והתירו עד שאמרו כל הכלים ניטלין בשבת חוץ מן המסר הגדול ויתד של מחרישה כו' ואמר רבי חנינא בימי נחמיה בן חכליה נשנית משנה זו דלעיל שבראשונה היו אומרים כו' דכתיב בימים ההמה ראיתי ביהודה דרכים גתות בשבת ומביאים הערימות, כלומר דנחמיה בן חכליה שהיה בימי בית שני גזרו חכמים בתחילה על טלטול כל הכלים כדי לגדור גדר להחמיר באיסורי שבת לפי שהיו מקילין ומזלזלין בשבתות.

הנה לכאורה מבואר דרק בימי הנביא נחמיה בן חכליה בזמן בית שני גזרו חכמים על איסור מוקצה.


וכבר הרגיש בזה בעל שו"ע הגר"ז בסי' ש"ח סעיפים ט"ז י"ז, והעולה מדבריו ז"ל דהגזירה שנוספה בימי נחמיה בן חכליה היינו שגזרו חכמים לאסור גם לטלטל כלים שראויים מצד עצמן לשימוש אלא שמלאכתן לאיסור או מלאכתן להיתר ורוצה לטלטלן שלא לצורך כלל וכך כל כיוצא בזה, אבל דבר שאינו ראוי בשבת כלל כמו אבנים עפר ומת וכל מוקצה אחר מחמת גופו כבר היה אסור לטלטל אף בימי דוד ושלמה או אפי' קודם לכן, ע"כ. וכעי"ז איתא נמי בחידושי חתם סופר שבת שם וזה לשונו, נראה דנחמיה אמוקצה דכלים גזר, אבל מוקצה דלאו כלים כבר היה גזירה קדמונית, ושלמה המלך ע"ה בדין טלטול מוקצה נזקק לשאול וכו' ע"כ, וכן כתב החו"ב בסי' י"ב סקי"א.
​

מתלמיד חכם אחד​