כידוע בראש השנה עוברים כל באי עולם לפני בורא העולם כבני מרון. ונגזר על כל אדם בדיוק מה יעלה לחלקו בשנה הבאה, בכל התחומים. וכדברי הפייטן ב'ונתנה תוקף', מי יחיה ומי ימות וכו', מי יעני ומי יעשר, מי ישפל ומי ירום.

והשאלה, המנקרת והנשאלת היא, מה ענין יש, אם כן, להתפלל במשך השנה, ג' תפלות כל יום, הרי מה שנגזר שיהיה- יהיה, ומה תפקידה של התפילה במשך השנה?

והדברים המקובלים בזה לבאר, שאע"ג שנגזר על אדם בר"ה כמות השפע שתושפע עליו במהלך השנה, מוכרחים אנו לתפילה, ואך ורק על ידה מגיע השפע לאדם. והביאור בקיצור הוא, שמהות התפילה היא, הכרה הבנה והפנמה שהכל מאיתו יתברך, ורק בידו לתת. וכפי ערך ההכרה בזה, כן ערך השפעת הטובה לאדם.

ובבראשית (ב' ה') "וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ וכל עשב השדה טרם יצמח כי לא המטיר ה' אלו' על הארץ ואדם אין לעבוד את האדמה". וברש"י, מה טעם לא המטיר, כיון שאדם אין לעבוד את האדמה, ואין מכיר בטובתם של גשמים. וכשבא אדם וידע שהם צורך לעולם, התפלל עליהם, וירדו, וצמחו אילנות ודשאים.

והיינו, שכל בריאת העולם באופן, שיש חוסרים שמתמלאים, כגון, שהעצים צריכים גשם, שירד וישקה אותם, ואם לא ירד גשם העצים לא יצמחו, (שאין זה דבר מוכרח, שהרי הקב"ה יכל לברוא את העולם באופן שעצים גדלים גם בלי גשם.) הכל נועד בשביל שהאדם יכיר בטובתו של מקום, ויתפלל, ובכך יביא את השפע לעולם.

והדברים ידועים, שמתפלל הוא מהות האדם. וכמו שמבואר בגמ' (ב"ק דף ג' ע"ב), לחד מ"ד מבעה זה אדם, שנאמר אם תבעיון בעיו. וגם לחולקים, הוא משום דהול"ל בועה, מאי מבעה וכו'. דהיינו, מהות האדם זה מבקש, דהיינו מתפלל. (ובנותן טעם דברי הבן יהוידע בברכות, שמילוי אותיות אדם, היינו אלף, דלת, מם, אותיות מתפלל. והמכוון בזה, שמילוי האותיות זה הרובד הנסתר והיסודי של המילה, והיינו שמהות ויסוד האדם, זה מתפלל.)

עד כאן הדברים בקצרה, והרבה יש להאריך בזה.

אולם, צריך לבחון האם הדברים מתישבים עם דברי הגמרא במסכת ראש השנה (דף טז עמוד א) שם כתוב כך: "תניא: הכל נידונים בראש השנה, וגזר דין שלהם נחתם ביום הכפורים, דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר: הכל נידונין בראש השנה וגזר דין שלהם נחתם כל אחד ואחד בזמנו; בפסח על התבואה, בעצרת על פירות האילן, בחג נידונין על המים, ואדם נידון בראש השנה וגזר דין שלו נחתם ביום הכפורים. רבי יוסי אומר: אדם נידון בכל יום, שנאמר ותפקדנו לבקרים. רבי נתן אומר: אדם נידון בכל שעה, שנאמר לרגעים תבחננו. אמר רב יוסף: כמאן מצלינן האידנא אקצירי ואמריעי? כמאן - כרבי יוסי".

כלומר, מה שאנחנו נוהגים להתפלל, על חולים ועל תלמידי חכמים שתשש כוחם בכל יום, זה לפי שיטת ר' יוסי, שאדם נידון בכל יום. שאם כדברי רבנן, שאדם נידון בראש השנה, אין מה להתפלל עליהם בכל יום, שהרי כבר נגזר בראש השנה אם יחיו או ימותו. ומוסיפה הגמ' ואיבעית אימא: לעולם כרבנן, וכדרבי יצחק. דאמר רבי יצחק: יפה צעקה לאדם, בין קודם גזר דין בין לאחר גזר דין. כלומר, שבאמת אפשר לומר כרבנן, שאדם נידון בר"ה, ועדין ע"י צעקה אפשר לקרוע את גזר הדין.

מתבאר בדברי הגמרא , שלשיטות שאדם נידון בר"ה וביום כיפור, באמת אין ענין בתפילה בכל יום. שהרי, הכל כבר נגזר ומה יש להתפלל. ורק לל"ב יש מהלך של צעקה שקורעת גזר דין. וחשוב לדעת, שלפי מה שמבואר בגמ' בר"ה, צעקה מועילה לקרוע גזר דין, רק בגזר דין שנגזר על ציבור, אבל בכל שאר הבקשות הפרטיות, צעקה לא מועלת לקרוע גזר דין. וא"כ, קמה וגם ניצבה התמיהה, לתפילה מה זו עושה, ומה ענין עבודתינו בתפילתינו יום יום?

ואולי אפשר להסביר, שלכן כל תפילת י"ח נאמרת בלשון רבים- חננו מאיתך, השיבנו אבינו, סלח לנו, ראה בענינו, רפאנו, ברך עלינו, וכן הלאה. דהיינו, באופן של תפילה על רבים, שצעקה מועלת לקרוע את גזר דינם.

ובתוספות שם, מקשה על הלישנא קמא בגמרא שסוברת, כמאן מצלינן האידנא כר' יוסי- היעלה על הדעת, שלרבנן אין ענין בתפילה מלבד בר"ה? וכי הם לא התפללו רפאנו, וברכת השנים? וכן, מוסיף התוס' לשאול, מגמ' בשבת (די"ב ע"ב) ,שמובא שם דברי ר' יהודה, לגבי נוסח התפילה שצריך להתפלל, כשמבקר חולה, ושואל תוס', הרי ר' יהודה סובר שאדם נידון ביוה"כ, וא"כ מה ענין יש להתפלל על חולה מלבד ביוה"כ?

ומתרץ תוספות בשם ר"ת, שלרבנן אין ענין להתפלל שלא יחלה, כיון שאם נגזר שיחלה, לא תעזור לו תפילה, אבל יכול להתפלל שיבריא, שזה לא נגזר, כמה זמן ימשך החולי. ולגבי ברכת השנים, מתרץ תוספות, שאמנם נגזר כמה גשם ירד, אבל לא נגזר באיזה אופן הגשם ירד, אם בצורה שתועיל לזרעים, או שתקלקל אותם, ולזה מועילה התפילה. וכמבואר בגמ' בר"ה (די"ז ע"ב). ועוד מתרץ תוספות, שתפילה דרבים שאני, שגזר דינם נקרע ע"י תפילה.

מתבאר בדברי התוספות, שלפי רבנן בלישנא קמא של הגמ', תפילה מועלת לחולה שיבריא, משום שמתי יבריא, לא נגזר בר"ה, ולזה מועילה תפילה. ועוד מועלת תפילה, בברכת השנים, לגרום שהגשמים שירדו, ירדו בצורה של ברכה, ולא של קללה. או שהתפילה מועילה רק לצרכי רבים, ולא ליחיד.

ויש כמה תמיהות בדברי התוספות. א. בדברי ר"ת, שלא נגזר בר"ה מתי יבריא החולה. והדברים תמוהים, לומר שלא נגזר כמות החולי. ב. בדברי התוספות, שכל מה ששייך להתפלל בברכת השנים, זה שמה שנגזר, יבא בדרך טובה, ולא לקללה. והדברים דחוקים, שרק על זה מתפללים. ג. בתשובתו האחרונה של תוספות תפילה דרבים שאני, קשה, שלכאורה זה האב"א בגמרא, והלישנא קמא לא הלכה בדרך זו בשיטת רבנן.

עוד יעוין בתוספות שבת (דף יב' ע"ב), על דברי ר' יהודה, שהנכנס לבקר חולה, צריך להתפלל עליו. ומקשה תוספות, מה תעזור התפילה, הרי גזר דינו נחתם כבר ביוה"כ? ומתרץ, שמדובר בשבת שבין ר"ה ליוה"כ, שאז מועילה התפילה, שיחתם לחיים ביום הכיפורים. אמנם זה מתרץ רק על הגמ' שם, אך עדיין קשה, לפי רבנן שגזר דינו של אדם נחתם בראש השנה, לשם מה מתפללים כל השנה, ג' תפילות ביום?

בעצם דברי הגמרא יש להבין, מדוע היא שואלת למה מתפללים אקצירי ואמריעי, ולא שואלת שאלה הרבה יותר בסיסית, מדוע מתפללים ג' תפילות בכל יום? (ואין לומר שזה כונת הגמ', כמאן מצלינן רפאנו, שהרי בפוסקים מבואר, שהמקור שבשבת מתפללים תפילת יקום פורקן הוא, הגמ' שאומרת כמאן מצלינן אקצירי ואמריעי, (יעו' מרדכי, וביאה"ג או"ח רפד ז') דהיינו, שהם הבינו שהגמרא לא מתכונת לשאול מרפאנו, דא"כ מה המקור לאמירת יקום פורקן.)

ויעוין במהר"ל (חידושי אגדות ר"ה דט"ז ע"א) שכתב וז"ל "כמאן מצלינן האידנא וכו' הקשו בתוספות, ולרבי יהודה לא מצלינן אקצירי ואמריעי וכו', והא רבי יהודה קאמר שבת י"ב ב' הנכנס אצל חולה בשבת, יאמר המקום ירחם עליך עם שאר חולי ישראל. וכן ברכת רפאינו? ותירץ ר"ת, דודאי יש להתפלל לתת רפואה, דמתי יחלה נגזר על האדם, אבל מתי יתרפא, אין נגזר על האדם. אבל שלא יחלה, לרבי יוסי דוקא מתפללין אקצירי ואמריעי, דהכי אמרינן בנדרים מ"ט א', קצירי ממש מריעי היינו רבנן. והיינו, דמתפללין אקצירי שיתרפאו, לדברי הכל, ואמריעי שלא יחלו, היינו לרבי יוסי. א"נ, צבור שאני, וכאשר מתפלל בתוך חולי ישראל הוי צבור. כך פי' ר"ת. ויש לשאול, דלמה יהיה נקרא צבור- החולים, דלא מקרי צבור, אלא כשגזירה אחת היא לצבור, אבל חולים שאינם צבור, לא שייך בזה צבור? ועוד, דהא קצירי ומריעי נמי רבים הם, ומה צריך לומר דאתיא כרבי יוסי? ולפיכך נראה, דודאי שהרבה גזירות שנגזרו על האדם, ואין להם גזר דין, והם נתחדשו על האדם אחר ר"ה, בשביל מעשה שעשה האדם. ואין לך לומר, שהש"י גוזר גזירות דוקא בר"ה, דזה אינו, רק לענין דין וגזר דין, דהוי אליבא דרבי יוסי, אבל בודאי עבירות שהאדם עושה אחר ר"ה, אע"ג דלא הוי גמר דין, מכל מקום מביא עליו פורענות. ואין לרשע בטחון, שעשה עבירות אחר ר"ה, ולא יפקוד עליו עד ר"ה, כי הוא ג"כ ניפקד אחר ר"ה, אלא שאין גזר דין. ודבר פשוט הוא. לפיכך, לא קשיא מכל התפילות שאנו מתפללים, רק מקשה מהא דאנו מצלינן אקצירי ואמריעי, דמשמע אכל קצירי ומריעי, ואין חלוק בתפילה בין אותם שהיו חולים קודם ר"ה, ובודאי בר"ה כבר נגזר הדין, כיון שחלה כבר, ובין אותם שחלו אחר ר"ה, רק מתפללין לעולם אקצירי ומריעי. ולפיכך הוצרך לתרץ, דהוי כרבי יוסי. תדע לך, דמאי מקשה כמאן מצלינן האידנא, הא קיימא לן דיש מיתה בלא חטא, ויש יסורים בלא עון, ואמאי לא יתפלל כיון דהוי הרבה יסורים בלא דין לגמרי, ושמא חולי שלו הוא לפי זה בלא עון, ובודאי לזה אין לו גמר דין, ומאי מקשה כמאן מצלינן האידנא אכל קצירי ומריעי, בין שהיה להם גזר דין ובין שלא היה להם גזר דין?" יעו"ש בכל דבריו.

מתבאר בדבריו, שעמד על כך שהגמרא שואלת רק מהתפילה על קצירי ומריעי, ולא משאר תפילות. ומבאר המהר"ל, שבאמת על מה שנגזר בר"ה, אין מה להתפלל, אך פעמים מביא השי"ת פורענות על האדם, למרות שלא נגזרה עליו בר"ה, כעונש על עוונות שעשה אחר ר"ה, וע"ז מועלת תפילה. וכל שאלת הגמרא, כמאן מצלינן, היא מחולים שכבר היו חולים לפני ר"ה, שבהכרח החולי נגזר עליהם בראש השנה, וא"כ קשה, לשיטת רבנן שהכל נגזר בראש השנה, מה שייך להתפלל עליהם. ויעוין עוד במהר"ל גור אריה, על דברי התוס' במס' שבת די"ב ע"ב, כעי"ז.

וראיתי בכמה מן האחרונים. שמפרשים באופ"א, בכמה סגנונות על דרך אחת. שהנה, ודאי אם נגזר על אדם פורענות בר"ה, היא תגיענו, ואין מה להתפלל על זה, ויתכן שזה תפילת שוא. אבל, פעמים שנגזר על אדם שיקבל לפי מעשיו, אם צדיק, אם רשע. ובזה שמתפלל ומקוה להשי"ת, בזה הוא צדיק, ומקבל הטובה, ונפטר מהרעה. ולכן שואלת הגמרא דוקא למה מתפללים אקצירי ואמריעי, ולא שואלת למה מתפללים ג' תפלות בכל יום, משום, שג' תפילות בכל יום, אם לא יתפלל לא יחשב לצדיק, ולא יקבל את מה שנגזר עליו באם יהיה צדיק. ורק באדם המתפלל על חבירו שיבריא מחליו, מקשה הגמרא, שלפי רבנן לא תעזור תפילה, שהרי מה שנגזר- נגזר, ומה שתלוי לפי מעשיו, הוא עצמו צריך להתפלל, ולא תעזור תפילתינו עליו, ובהכרח כר' יוסי, שאדם נידון בכל יום.

ולאור דברי אחרונים אלו, אפשר לחזור לביאור שאיתו פתחנו. שבאמת ענין התפילה הוא, שאף שנגזר על אדם ריבוי טובה בר"ה, קבלת השפע הזה הינה אך ורק ע"י תפילה. שבזה שאדם מכיר בקב"ה כמקור השפע, גורם לקב"ה להשפיע עליו ממקור השפע ריבוי טובה, וכמו שנתבאר בתחילת הדברים. ואעפ"כ שואלת הגמרא בראש השנה, כמאן מצלינן האידנא אקצירי ואמריעי, כלומר, כונתה לשאול, שכל זה ניתן להיאמר בתפילת אדם על עצמו, אבל בתפילת אדם על חבירו, מה ענין יש להתפלל, הרי לא יעזור להכיר בשביל חבירו שהקב"ה מקור השפע, ולקרוע גר דינו ג"כ כבר א"א, לאחר שנגזר בר"ה. ובהכרח, אומרת הגמרא, כר' יוסי שאדם נידון בכל יום. ואבע"א, שאפשר לקרוע גזר הדין שנגזר על חבירו, ע"י צעקה.

ועדיין צריך לבחון האם הסבר זה מתיישב עם דברי התוספות שהובאו לעיל, שמקשים, וכי לרבנן לא מתפללים רפאנו וברכת השנים? ומתרצים מה שמתרצים, יעוין לעיל שהבאנו דברי התוספות במלואם. משמע מדבריו, שהוא הבין, שכמו שאין ענין להתפלל על חולה, אין ענין להתפלל רפאנו וברכת השנים, אף שזה תפילת האדם על עצמו. וצ"ע אם אפשר לומר שתוספות מתכוין לשאול, מזה שמתפללים בלשון רבים, דהיינו, שהתפילה אינה רק על עצמו, כי אם גם על חבירו.
  • תודה
תגובות: אחד יחיד