בהלכות ציצית – חלק א'

​

הקדמה קצרה:​

על איזה מצוה חביבה וגדולה נאמר בה וראיתם אותו... וזכרתם את כל מצוות השם...

מצות ציצית חיובה מן התורה גם בזמן הזה אע"פ שאין לו פתיל תכלת, כמסקנת הטור ושו"ע ושאר פוסקים בהלכות ציצית סימן י"ג סעי' ב' דקי"ל דתכלת ולבן אין מעכבין זה את זה, ומצוה יקרה היא וחשובה עד מאוד ששקולה כנגד כל המצות כמבואר בגמ' נדרים דף כ"ה א'.

ואע"פ שמצות ציצית אינה מצוה חיובית אלא קיומית, כלומר דרק כשיש לו בגד עם ארבע כנפות אסור ללבשו מבלי להטיל ציצית בכנפותיו אבל אינו מחויב כלל ללבוש בגד של ארבע כנפות, מ"מ כבר אמרו חז"ל מנחות מ"א א' שבעידנא דריתחא מענישים גם על אי קיום מצוה זו.

אשר על כן, חובה מוטלת על כל אדם לחזר אחר טלית קטן נאה ומהודר שיש בו שיעור המחייבו בציצית, כמבואר בתו' פסחים קי"ג ב' ד"ה ואין כו' בתירוץ השני דאפי' שאין לו צריך לחזר לבא לידי חיוב ציצית, וכן במ"ב סימן כ"ד סק"ט, וגם צריך לקשור בארבע כנפותיו ציצית מהודרים וכשרים בתכלית כפי כל פרטי הדינים שנתבארו בסימני השו"ע בהל" ציצית.

והזהיר במצות ציצית כפי כל פרטיה ודקדוקיה ניצול מן החטא כמבואר במ"ב סימן כ"ד סק"ה מההיא עובדא דמנחות מ"ד א', וכן מכוסה ממזיקין ומלאכי חבלה ומוגן מעין הרע וזוכה ומקבל פני השכינה כמבואר בשו"ע שם סימן כ"ד סעי' ו' עפ"י הגמ' במנחות דף מ"ג, ע"כ.


​

*​

א. מנחות מ"א ב' ת"ר כמה חוטין הוא נותן בית שמאי אומרים ארבעה ובית הלל אומרים שלשה כו', ומבואר בגמ' דהלכה כבית שמאי שנותן ארבעה חוטין.


עוד מבואר בגמ' שם ל"ט ב' שהמקור לפי בית שמאי שנותנים ארבעה חוטין היינו מהלשון "גדילים", הגדיל חיים שני חוטין כרוכים יחד וכיון שנא' "גדילים" בלשון רבים משמע שנותן שני גדילים שהם ארבעה חוטים, ונותן בתוך הכנף וכופלם.


נמצא, שלאחר נתינתם בבגד יש שמונה חוטים, וקושר וכורך כל השמונה חוטים יחד.

וכל מה שכרוך יחד נקרא "גדיל" ומה שנשאר מהחוטים לאחר הקשירות והכריכות הם שמונה חוטים נפרדים, והם הנקראים "ענף.


​

ב. דבר זה לא נתפרש בגמ' כמה מהארבעה חוטין שתוחב בחור הבגד הם חוטי לבן וכמה הם חוטי תכלת.


שיטת רש"י ותו' ריש פרק התכלת היא ששנו חוטים נותן מחלבן ושני חוטין מהתכלת, נמצא שלאחר שכופלם בבגד יש ארבעה חוטי לבן וארבעה חוטי תכלת.

שיטת הרמב"ם בפ"א מה' ציצית הלכה ו' שרק חצי חוט הוא מהתכלת, והיינו שמהארבעה חוטי לבן צובע חצי חוט בלבד בתכלת, ולאר שכופלם בכנף נמצא שיש שבעה חוטי לבן וחוט אחד תכלת.

שיטת הראב"ד בהשגות על הרמב"ם שם היא ששלושה חוטים הם מהלבן וחוט אחד מהתכלת, ולאחר שכופלם בכנף נמצא שיש ששה חוטי לבן ושני חוטי תכלת.


​

ג. בגמ' ריש פרק התכלת תניא וראיתם אותו מלמד שמעכבין זה את זה דברי רבי וחכ"א אין מעכבין, וקי"ל כחכמים דאין מעכבין, [עי' בזה עוד להלן סק"ו][1].

יש להסתפק באופן שיש לו רק מין אחד של חוטים או כולן של לבן או כולן של תכלת, האם נותן את כל ארבעת החוטין מהמין שיש לו או"ד נותן רק כפי שנותן ממין זה כשיש לו משני מיני החוטין, ונמצא לפי"ז שיהיה לו בבגד פחות מארבעה חוטין בכנף?

נחלקו בזה רש"י והרא"ש עם תו':

דעת רש"י ריש פרק התכלת שאם אין לו חוטי תכלת נותן כל הארבעה מחוטי הלבן, ואם אין לו חוטי לבן נותן כל הארבעה מחוטי התכלת, וכן מבואר בדברי הרא"ש בהלכות ציצית סימן ו'.

אבל תו' כתבו שלכאורה אם אין לו אלא ממין אחד נותן מהמין שיש לו שני חוטים בלבד ויוצא בזה ידי חובת ציצית, וכן צידד הרא"ש בתשובה כלל ב' סימן ט'.

והראיה לשיטת תו' היא מסיפא דמתניתין שם לענין תפילין, שאין תפילין של ראש ושל יד מעכבין זה את זה, דודאי הכונה היא שאם אין לו אלא אחד מהן מניח מה שיש לו בלבד, וה"נ גבי חוטי הציצית.

אך מסקנת תו' דאנו שאין לנו תכלת נוהגים כדעת רש"י לתת כל הארבעה חוטים מהלבן.


ברם יש לשאול הרי במשנה במנחות כ"ח א' שנינו ארבע ציציות מעכבות זו את זו שארבעתן מצוה אחת.

ומבואר בגמ' שם דהמקור לזה הדין הוא ממה שנאמר בפרשת ציצית "והיה לכם לציצית", ודרשו חז"ל מתיבת "והיה" שבהוייתם יהיו לפיכך הכל מעכב, א"כ מדוע לא למדו מ"והיה" גם לענין חוטי לבן ותכלת שמעכבים זה את זה.

ובשלמא לשיטת רש"י הנ"ל יש ליישב דעכ"פ גם לפי חכמים דפליגי על רבי צריך ארבעה חוטין, אלא שהצבע אינו מעכב, נמצא דעיקר המין יש לו וזה אכן מעכב, אלא שחסר הצבע ונקרא שפיר "בהוייתו".

אבל לפירוש תו' שאם אין לו תכלת נותן רק שני חוטי לבן בבגד, קשה מדוע שלא נלמד מ"והיה" שלפחות לענין מנין החוטין יהיו מעכבין זה את זה, ומצוה ליישב.
​

מתלמיד חכם אחד​

[1] משנה שלמה שנינו בפרק התכלת התכלת אינה מעכבת את הלבן והלבן אינו מעכב את התכלת תפלה של יד אינה מעכבת של ראש ושל ראש אינה מעכבת של יד ואין בזה שום מחלוקת בענין התפלין אבל בענין התכלת פליג רבי בברייתא וס"ל התכלת ולבן מעכבין זה את זה מדכתיב וראיתם אותו לומר שמעכבין זה את זה ולא קיי"ל כוותיה אבל בתפלין ליכא פלוגתא כלל וגם אין גמרא למשנה זו של תפלין לרוב פשיטותה וכן הביאה הרי"ף ז"ל בהלכות תפילין וכן הרמב"ם ז"ל (פ"ד מה' תפלין) ומטעם זה שאינן מעכבין מנה אותן לשתי מצות בחשבון תרי"ג כמ"ש זה בספר המצות בעיקר הי"א ואע"פ שמנה התכלת והלבן למצוה אחת אע"פ שאין מעכבין זה את זה זהו מפני שמצא כן במכילתא מבואר בתכלת ולבן שהם מצוה אחת והטעם מפני שהם מעשה אחד לבישת התכלת והלבן יחד וראוי שימנו אחת אע"פ שאין מעכבין זה את זה (ריב"ש סימן קלז).​