מי כתב את הח' פסוקים אחרונים בתורה?

מי כתב את הח' פסוקים אחרונים בתורה? בירור הסברות שמאחורי השיטות:​

הגמרא במסכת ב"ב דף ט"ו ע"א מפרטת מי כתב מה בתנ"ך, כשהגמ' מגיעה ליהושע היא כותבת: יהושע כתב ספרו ושמונה פסוקים שבתורה, - הכוונה לח' פסוקים אחרונים בס"ת מ'וימת משה' עד 'לעיני כל ישראל' הגמ' מביאה מחלוקת בנוגע למי כתב את הח' פסוקים אחרונים, ר"י\ר"נ אומרים שיהושע כתב ח' פסוקים, ומוכיחים מברייתא כדעתם: דתניא "וימת שם משה עבד ה'" - אפשר משה מת וכתב: וימת משה? אלא עד כאן כתב משה, מכאן ואילך כתב יהושע, אמר לו ר"ש אפשר ס"ת חסר אות אחת וכתיב "לקוח את ספר התורה הזה"? אלא עד כאן משה אומר וכותב מכאן ואילך הקב"ה אומר ומשה כותב בדמע: או בדמעות עצמם או שהדמעות השתרבבו באותיות, ע"כ המחלוקת, וצ"ל מה הטעם מאחורי כל אחת מהשיטות, שלכאורה דעת ר"ש צודקת וא"כ בכל זאת מה טעם רבי יהודה \ רבי נחמיה?

ובהקדים הסיפור עם דוד המלך שביקש מה' שיגלה לו מתי יום המיתה ה' לא גילה לו "בטענה" שאין אדם יודע מתי קיצו, ומ"מ הקב"ה גילה לדוד המלך שיום פטירתו מן העולם יקרה בשבת, והסוף ידוע.. וכך גם אצלינו אפשר לאמר לשיטה שיהושע כתב את הח' פסוקים אחרונים. שכדי שמשה לא ידע את יום הפטירה המדוייק שלו (שקרה באותו יום בו הפסוק "וימת משה" נכתב) ולכן יהושע כתבם, ולפי זה יקשה שמהי סברת ר"ש שלפיו מדוע משה בכל זאת לדעתו כתב את הח' פסוקים? ואפשר להסביר זאת ע"פ האור החיים, שסובר כר"ש לעניין זה, שמשה רבינו כן ידע את יום פטירתו המדוייק. ולכן לא הייתה שום בעייה שיכתוב את הח' פסוקים אחרונים האור החיים על הפסוק - "ויאמר אליהם בן מאה ועשרים שנה אנוכי היום לא אוכל עוד לצאת ולבוא (וילך ל"א ב') האור החיים מסביר שמשה אכן ידע שהוא הולך להיפטר באותו יום, וכן הספורנו דוגל בכך באומרו "ואין להתעצב על מיתתי" משמע שידע שהולך למות באותו יום, וכן פירוש המלבי"ם עה"פ: בן מאה ועשרים שנה אנכי היום. (דברים, ל"א ב') מדרך הזקנים שלא לפרסם שנותיהם, וגם אם יוכרחו להשיב לשואלם, יקטינו הדבר כמ"ש יעקב לפרעה שלשים ומאת שנה מעט ורעים, וכאשר הודיעם מספר שניו מובן שהגיע זמנו למות,

ולדעת ר"י\ר"נ שלדעתם א"א שילוד אשה ידע יום הפטירתו המדוייק, והמפרשים שלקמן - העמק דבר, דעת זקנים, ובכור שור, אומרים שמשה רבינו לא ידע את הזמן המדוייק של יום פטירתו - כי הרי א"א. ולכן הוצרך לאמר שיהושע כתב את הח' פסוקים אחרונים! שמהפסוק "וימת משה" יכל משה להבין מתי יום פטירתו, שהרי פטירת משה רבינו קרתה ביום שהפסוק "וימת משה" נכתב, ולכן אם משה רבינו היה כותב את הפסוק הזה - יכל לדעת את יום פטירתו המדוייק, שזה הרי א"א, ולכן יהושע כתב את ה-ח' פסוקים.
ואין קשה מהסיפור עם דוד, ששם ה' לא גילה לו מתי בדיוק הוא הולך להיפטר וגם לא גילה לו האם זה בקרוב או לא, ולכן לא קשה כלום.
אפשר לאמר שהרמב"ן דוגל בשיטת ר"ש באומרו: ויהי ככלות משה לכתוב - ויהי ככלתו משה לכתוב הכול בספר התורה אז צוה את הכהנים לקוח את ספר התורה הזה וגו', = דוגל בשיטת ר"ש שאומר שמשה כתב את הח' פסוקים באומרו שמתי שמשה סיים לכתוב אז צוה את הכהנים, ולא נראה שיהושע נכנס בינתיים וכתב את הח' פסוקים באומרו ויהי ככלות משה לכתוב הכול ומיד צוה את הכהנים,

ואפשר לאמר שמשה רבינו לא ידע את זמן פטירתו המדוייק ע"פ דברי הדעת זקנים וז"ל: "בן מאה ועשרים שנה אנכי היום לא אוכל עוד לצאת ולבוא". - כי זקנתי, ועוד כי ה' אמר אלי לא תעבור את הירדן וגו'. ואתם אין לכם הפסד בדבר כי ה' אלקיך הוא עובר לפניך ואין לכם כמוהו. ד.א. לא אוכל עוד לצאת ולבוא ולא משום חלישות (כי כתיב לא כהתה עינו וגו'). אלא משום שה' אמר אלי לא תעבור וגו': שמזה שהמפרש לא הזכיר שום דבר על מיתה (בשונה משאר המפרשים, וגם אלו שלא הזכירו כאן הזכירו במקום אחר ואזלינן לשיטותיהו'). וכן אפשר להוכיח ג"כ מדברי הבכור שור וז"ל: בן מאה ועשרים שנה אנכי היום, ולא אוכל עוד לצאת ולבוא, כי זקנתי, זהו פשוטו, ואף הקב"ה אמר לי לא תעבור, ואתם אין-אתם מפסידין בכך כלום. כי.. שגם הוא כמו הדעת זקנים אין מזכיר כלום בעניין המיתה ולכן אפשר להוכיח שהוא סובר ג"כ שיהושע כתב את הח' פסוקים בשונה מדעת ר"ש.

לכאורה מהתלמוד מוכח שמשה רבינו כן ידע על יום מותו, בשונה מדעות המפרשים: כפי שהגמרא בסוטה דף י"ג ע"ב כותבת: "ויאמר אליהם בן מאה ועשרים שנה אנכי היום" שאין תלמוד לומר "היום" היום מלאו ימי ושנותי ללמדך שהקב"ה משלים שנותיהם של צדיקים מיום ליום ומחודש לחודש, וקשה ג"כ מגמרא קידושין דף ל"ח ע"ב: ומנין שבשבעה באדר נולד משה - שנאמר "ויאמר אלהם בן מאה ועשרים שנה אנכי היום לא אוכל עוד לצאת ולבוא" שאין תלמוד לאמר "היום" מה תלמוד לומר היום? מלמד שהקדוש ברוך הוא יושב וממלא שנותיהם של צדיקים מיום ליום ומחדש לחדש שנאמר "את מספר ימיך אמלא" שרואים מכאן שמזה שמרע"ה אמר "היום" מלמד שכן ידע שהוא הולך להיפטר באותו היום, וקשה עוד ממסכת ר"ה דף י"א ע"א: מאן דאמר בניסן נולדו - בניסן מתו, מאן דאמר בתשרי נולדו - בתשרי מתו, שנאמר: "ויאמר אליהם בן מאה ועשרים שנה אנכי היום" שאין תלמוד לומר "היום" ומה תלמוד לומר "היום" - היום מלאו ימי ושנותי. ללמדך שהקב"ה יושב וממלא שנותיהם של צדיקים מיום ליום ומחדש לחדש שנאמר "את מספר ימיך אמלא" . שגם מכאן לומדים שמשה רבינו כן ידע זמן פטירתו, ומכל הגמרות הללו הם לכאורה עזר לאור החיים ונגד הסברא שמשה רבינו לא ידע את הזמן המדוייק של פטירתו ושיהושע כתב את הח' פסוקים! אך מ"מ אין זה קשה כי אפשר לאמר שלמרות שהגמרא דייקה מזה שמשה רבינו אמר "היום" ללמד שידע זמן פטירתו, עדיין אפשר לאמר שמתי שה' אמר לו זאת הוא עוד לא ידע, והגמ' דייקה זאת אח"כ. וכדעות הדעת זקנים והבכור שור. וכן מהחזקוני אפשר לאמר ג"כ מדבריו וז"ל: אמר אלי לא תעבר את הירדן הזה. ובכך אין אתם מפסידין כלום כי ה' אלקיך הוא עובר לפניך וגו'. ששוב אין סימן לפטירת משה רבינו.

וכמו כן ניתן להוכיח גם מדעת העמק דבר שמשה רבינו לא ידע את זמן פטירתו המדוייק וכמו דוד המלך. וז"ל: אנכי היום. לפי הפשט איננו היום ממש שמת בו. שהרי עוד בסמוך אמר לו ה' הן קרבו ימיך למות. דמשמע הימים קרובים לבוא. אבל לא באותו היום שמת. אלא פי' היום. העת שאני מדבר [ולפי הדרש בר"ה די"א שבו ביום כלה שנה שלימה. ע"כ פי' היום שאמות בעוד איזה ימים משעת הדיבור] ועיקר הודעה זו היא לצורך הענין: מוכיחים בפשטות שאותו היום שמשה אמר "בן מאה ועשרים שנה אנכי היום לא-אוכל עוד לצאת ולבוא וה' אמר אלי לא תעבר את הירדן הזה: לא מוכח כלל שבאותו היום מת, משמע שהוא לא ידע את יום פטירתו, אלא רק ידע ש"הן קרבו ימיך למות" ידע שיום המיתה מתקרב, שאת זה היה אפשר לאמר, אבל את יום המיתה המדוייק א"א לאמר לבן אדם, ולכן הוצרך יהושע לכתוב את הח' פסוקים אחרונים,
סיכום: סיבת ר"ש ע"פ האור החיים שמשה רבינו כן ידע יום הפטירה המדוייק ולכן לא הייתה לו שום בעייה לכתוב את הח' פסוקים. סיבת ר"י\ר"נ ע"פ דעת זקנים, בכור שור, והעמק דבר, שאומרים שמשה רבינו לא ידע את יום פטירתו המדוייק, ולכן מכיוון שיש בעייה לילוד אישה לדעת את יום הפטירה המדוייק ולכן יהושע כתב את הח' פסוקים.

לאחר שהסברנו את השיטות החלוקות נדרש להסביר את הפסוק הבא "ויהי ככלות משה וגו' עד תומם" שלכאורה מוכיחים מהמילים "עד תומם" שמשה רבינו אכן כתב את כל הס"ת פסוק פסוק כולל הח' פסוקים! ונשאלת הקושיא על דעת ר"י\ר"נ שסוברים שיהושע כתב את הח' פסוקים אחרונים? וכן כפי שכתב ביאור יש"ר אשר מחזק את התמיהה: ויהי ככלות משה וגו' עד תמם, שכתב גם השירה בספר התורה וגם הצווי על כתיבתה, וגם הכתוב הזה עצמו ויהי ככלות משה וכו', וגם הדבור האחרון עלה אל הר העברים וגו' (לקמן ל"ב מ"ט), ופרשת וזאת הברכה וסיפור מיתתו, ובדרך כלל כל מה שיש לפנינו היום מבראשית עד לעיני כל ישראל, הכל כתב משה קודם מותו שעל זה יורה מליצת עד תומם, ואע"פי שיש בין הדברים האלה גם מה שקרה אחר הכתיבה כגון נתינת ספר התורה ללוים, וגם סיפור מיתתו וקבורתו, עכ"ז כתב משה את הדברים האלה קודם הוייתן כפי מה שאמר לו הק"בה לכתוב (עיין בהקדמת הרמב"מן על התורה), והטעם כדי שיהיה ספר התורה מושלם כשנתן אותו ללוים, ולא יגעו בו עוד כלל לא להוסיף ולא לגרוע: אמנם צ"ע על דבריו דא"כ שזה פירושו של הפסוק, אזי מדוע ר"ש לא הקשה מהפסוק הזה "מו - עד תומם" בגמ'? אלא הקשה מהפסוק כלשונו: אָמַר לוֹ רבי שמעון: אֶפְשָׁר סֵפֶר תּוֹרָה חָסֵר אוֹת אַחַת, וּכְתִיב: ״לָקֹחַ אֵת סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה״?! וצ"ע על דברי הביאור יש"ר שלדבריו מדוע ר"ש לא הקשה מהפסוק הזה?. אך מ"מ זו דעת הביאור יש"ר לפי ר"ש, וא"כ אז כיצד ר"י\ור"נ יסבירו את הפסוק הזה כדברם שיהושע כתב את הח' פסוקים אחרונים? וצ"ע.

יש מפרשים נוספים על הפסוק שלא מפרשים כדעת הביאור יש"ר, כמו הבכור שור וז"ל: ויהי ככלות משה. לכתוב את דברי־התורה. - המצות קורא "התורה" שהוא לשון יסוד והוראה:, שעד הפסוק הזה משה רבינו כתב כבר את כל המצוות, ואין הוכחה להא שמשה רבינו כתב את כל התורה על "לעיני כל ישראל". וכן ה - שד"ל: וז"ל: עד תומם: שנשלמו המצות כי כתב בו גם מצות הקהל אחר שלקחו מידם. כמו הבכור שור, שמדברי שניהם ניתן לאמר כשיטת ר"י\ר"נ שיהושע אכן כתב את הח' פסוקים האחרונים, מזה שהם כותבים שמשה רבינו כתב "עד תומם" את כל המצוות, ולכן אין הוכחה לפיהם שמשה רבינו כתב ג"כ עד סוף הס"ת, ולכן ניתן לאמר שיהושע כתב את הח' פסוקים, - הוכחה לדעת ר"י\ר"נ!
(להעיר שוב מדעת הרמב"ן על דברים ל"א: ט':א'. וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת, מִתְּחִלַּת בְּרֵאשִׁית עַד לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל. ואע"פ שֶׁבְּכָאן (דברין ל"א י"א) כָּתוּב תִּקְרָא אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת נֶגֶד כָּל יִשְׂרָאֵל, וְהוּא רוֹמֵז לַסֵּפֶר הַזֶּה שֶׁל אֵלֶּה הַדְּבָרִים עַל דַּעַת רַבּוֹתֵינוּ (סוטה מ"א), אֲבָל בָּזֶה חָזַר וּבֵאֵר (דברים ל"א כ"ד) וַיְהִי כְּכַלּוֹת מֹשֶׁה לִכְתֹּב אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת עַל סֵפֶר עַד תֻּמָּם, וְזֶה יִכְלֹל כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ: הרמב"ן דוגל בשיטת ר"ש במקום נוסף - שמשה כתב לבד את כל הס"ת.)

אשמח לשמוע דעת המעיינים בזה.