הנה אנו עתה בהשפעה מורממת ועילאית ממעמד קבלת התורה עליו קראנו בפרשת השבוע שעבר פ' יתרו, ולא זו בלבד אלא מבאר רש"י הקדוש בפרשתינו את האמור "ואלה המשפטים" – 'ואלה מוסיף על הראשונים, מה הראשונים מסיני, אף אלו מסיני'.
ולכך, ברצוני לשתף אותכם:
הנה כלל ידוע בידינו: אין למדין מקדם מתן תורה, והיינו, שאין ללמוד דין ממה שעשו אבותינו קודם מתן תורה.
כלומר אין למדים הלכה מהמסופר בתורה שנהגו האבות קודם מתן תורה, האזכור המפורש בו מצינו כלל זה, הוא בירושלמי (מו"ק פ"ג ה"ה) שאמרו לאחר שהביאו כלל זה: לפיכך, אין ללמוד אבלות שבעת ימים מן התורה מהפסוק (בראשית נ', י') שנאמר בסוף ויחי על האבלות על יעקב אבינו: "ויעש לאביו אבל שבעת ימים". וכן מבואר כדברים הללו בבבלי (מו"ק כ.), שאמרו: מנין לאבילות שבעה - דכתיב (עמוס ח', י') "והפכתי חגיכם לאבל" מה חג שבעה - אף אבילות שבעה, ובתוס' (שם בד"ה מה) הביאו לירושלמי האמור שאין למדין מקודם מתן תורה.
עוד מצינו בגמ' (יומא כח:) שרצו ללמוד אימת הוא זמן המנחה, ואמרו: אמר רב ספרא: צלותיה דאברהם מכי משחרי כותלי, והקשו עליו: אנן מאברהם ניקום וניגמר, ופירש רבינו חננאל (שם): שאין ללמוד מאברהם שקיים התורה עד שלא ניתנה, "ואין לנו ללמוד ממנהג הנביאים אלא כגון דניאל וכיוצא בו מפני שנהגו כהלכה למשה מסיני אחרי שניתנה התורה", והוסיף הריטב"א בטעם הדבר: לפי שניתנה תורה ונתחדשה הלכה, והאבות עשו רק לעצמם ולא בתורת הלכה לדורות.
עוד מצינו תזכור לכלל זה, בגמ' (סנהדרין מו:) דנו: קבורה מן התורה מניין, ואחד הנסיונות אמרו: ונימא מדאיקבור צדיקי, והיינו מכך שנקברו אברהם יצחק ויעקב, ומדברי רש"י (שם) מבורר תירוץ הגמרא: שלכך אין למדים דין קבורת המת ממה שמצינו לאברהם יצחק ויעקב שקברו מתיהם, לפי שמנהג הוא שנהגו כן, ובפשוטו ענינו כפי המתבאר עד עתה, שאין למדין הלכה מקודם מתן תורה.
תוספת חידוש בכלל זה מצינו בדברי רבינו הרמב"ם בפירוש המשניות (חולין סופ"ז): שאפילו דבר שנצטוו עליו האבות מהשם, אין אותו ציווי חובה עלינו "שכל מה שאנו מרחיקים או עושים היום אין אנו עושין אלא במצות הקדוש ברוך הוא על ידי משה רבנו ע"ה, לא שהקב"ה אמר זה לנביאים שלפניו, כגון זה שאין אנו אוכלין אבר מן החי אינו מפני שהקב"ה אסרו לנח, אלא לפי שמשה אסר עלינו אבר מן החי במה שצוה בסיני שיתקיים איסור אבר מן החי, וכמו כן אין אנו מלין מפני שאברהם אבינו ע"ה מל עצמו ואנשי ביתו אלא מפני שהקב"ה ציוה אותנו על ידי משה רבנו שנמול כמו שמל אברהם אבינו ע"ה, וכן גיד הנשה אין אנו הולכים אחר איסור יעקב אבינו אלא מצות משה רבנו עליו השלום".
ויש המבארים ('זוהר הרקיע' סי' פ"ה) על פי כלל זה מדוע לא מצינו במנין המצוות או בשו"ע להלכה למעשה, מה שהובא בגמ' (ברכות יג.) ללא שהובא חולק בדבר: "תני בר קפרא: כל הקורא לאברהם אברם - עובר בעשה, שנאמר: והיה שמך אברהם. רבי אליעזר אומר: עובר בלאו, שנאמר: ולא יקרא עוד [את] שמך אברם", וא"כ מדוע לא נקטו לזה, והוא לפי שלא נאמר אלא לאברהם קודם מתן תורה. והגדיל בחידוש על גבי חידוש המהרי"ץ חיות בס' 'תורת נביאים' (פי"א, ע"פ סנהדרין נו:) שהוסיף להעמיד ע"פ כלל זה: שאפילו שבע מצוות של בני נח, אלמלא חזרו ונצטוו עליהם ישראל לא היו חייבים בהם.
[כשם שאין למדים מקודם מתן תורה, כך אין למדים דבר הנאמר קודם מתן תורה ממה שנאמר אחרי מתן תורה, ולכן אף על פי שלמדים מעניית הלויים (דברים כ"ז, י"ד) שבכל מקום שנאמר ענייה צריך לומר בלשון הקודש, מכל מקום נאמר (בראשית כ"ד, נ'): ויען לבן ובתואל, אף על פי שדיברו ארמית, כן מבואר בירושלמי (סוטה פ"ז ה"ב) וב'קרבן העדה' (שם), ועי"ש בקה"ע שלפירושו למסקנא למדים קודם מתן תורה מאחר מ"ת, ועי"ש ב'פני משה'.
לאחר שהעמדנו לכל האמור, ויסוֹד מוּסד הוא בידינו, מ"מ מצינו לעומת זאת מספר סוגיות שלכאורה נמצאו סותרות לזה, ונביא מהם:
בגמ' (פסחים ד.) למדו לדין של 'זריזין מקדימין למצוות', שנאמר (בראשית כ"ב, ג'): "וישכם אברהם בבקר", והרי מקרא זה נאמר קודם מתן תורה.
בגמ' (תענית יא.) למדו שאסור לשמש מטתו בשני רעבון, מזה שנאמר אצל יוסף הצדיק (בראשית מ"א, נ'): "וליוסף ילד שני בנים בטרם תבוא שנת הרעב", ואף זה כידוע היה קודם מתן תורה.
בגמ' (מו"ק כ:) קאמרי: קריעה דמעומד מנלן - דכתיב (איוב א', כ') "ויקם איוב ויקרע את מעלו", והרי בגמ' בב"ב (טו:) הובאה מחלו' אימת היה איוב, ואי נימא שהיה קודם מתן תורה היאך למדין הימנו, והרי אין למדין מקודם מתן תורה.
בירושלמי (מו"ק פ"א ה"ז) למדו לכלל ש'אין מערבין שמחה בשמחה' מהפסוק (בראשית כ"ט, כ"ז): "מלא שבע זאת וגו'", שאמור גבי יעקב עם העבודה שעבד אצל לבן, ואף זה היה קודם מתן תורה.
בגמ' (יבמות מב.) למדו שגרושה ואלמנה לא ינשאו עד אחר שלשה חדשים, שנאמר (בראשית י"ז, ז'): "להיות לך לא-להים ולזרעך אחריך" - להבחין בין זרעו של ראשון לזרעו של שני.
בגמ' (כתובות נ.) למדו: המבזבז - אל יבזבז יותר מחומש, שמא יצטרך לבריות, אמר רב נחמן, ואיתימא רב אחא בר יעקב: מאי קרא (בראשית כ"ח, כ"ב) "וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך", ואף בהא קשיא שהרי אירע זה עם יעקב וקודם מתן תורה היה.
בגמ' (כתובות נז:) למדו לכך שנותנים לבתולה י"ב חודש עד הנשואין, שנאמר (בראשית כ"ד, נ"ה) גבי רבקה שאמרו אמה ואחיה: "תשב הנערה אתנו ימים או עשור", והרי כידוע אף זה נאמר קודם מתן תורה.
בגמ' (ב"ב קעג:) למדו: מנין לערב שמשתעבד, שנאמר (בראשית מ"ג, ט'): "אנכי אערבנו מידי תבקשנו", והרי אף פסוק זה שהוא התחייבות יהודה לאביו שיחזיר עמו את בנימין הצדיק נאמר קודם מתן תורה.
בגמ' (סנהדרין מה.) חיפשו מקור בצורת מיתת סקילה: מניין שבדחייה - תלמוד לומר "ירה", ומנין שבסקילה - תלמוד לומר "סקול", ומנין שבסקילה ובדחייה - תלמוד לומר "סקול יסקל או ירה יירה", ומנין שאם מת בדחייה יצא - תלמוד לומר "או ירה יירה", ע"כ. והרי כל המקראות הללו נאמרו קודם מתן תורה, שאמר הי"ת למשה להזהיר לישראל, וא"כ היאך למדו מזה.
בגמ' (מכות יא:) למדו מנין שנידוי על תנאי צריך הפרה, "מנלן מיהודה", דכתיב (בראשית מ"ג, ט'): "אם לא הביאותיו אליך וגו'", ע"ש עוד מילי, ואף יהודה כידוע היה חי וקים קודם מתן תורה, וא"כ היאך למדו הימנו והרי הלכה בידינו "אין למדין הלכה מקודם מתן תורה".
בגמ' (זבחים צז:) למדו מנין לכך שעולה טעונה כלי לשחיטתה, שנאמר (בראשית כ"ב, י'): "ויקח את המאכלת לשחט", והרי אף העקידה היתה קודם מתן תורה, וא"כ היאך למדו ממקרא שנאמר קודם מתן תורה להלכה מהלכות שחיטה, והרי "אין למדין הלכה מקודם מתן תורה".
ועוד ילה"ק כן מגמ' רבות: א. יבמות (סה:): וא"ר אילעא משום רבי אלעזר בר' שמעון: מותר לו לאדם לשנות בדבר השלום, שנאמר: אביך צוה וגו' כה תאמרו ליוסף אנא שא נא וגו. ב. יומא (פז.): אמר רבי יוסי בר חנינא: כל המבקש מטו מחבירו אל יבקש ממנו יותר משלש פעמים, שנאמר אנא שא נא... ועתה שא נא. ג. נדרים (סד.) ס"ל לר"א דפותחין בנולד, ושם (סד:): מ"ט דרבי אליעזר, אמר רב חסדא, דאמר קרא: כי מתו כל האנשים, והא מיתה דנולד הוא, מכאן שפותחין בנולד. ד. עוד בנדרים (סה.): המודר הנאה מחבירו - אין מתירין לו אלא בפניו. מנה"מ, אמר רב נחמן, דכתיב: ויאמר ה' אל משה במדין לך שוב מצרים כי מתו כל האנשים, אמר לו: במדין נדרת לך והתר נדרך במדין, דכתיב: ויואל משה. ה. תוס' חולין (ב: בד"ה אבל): דאפי' למ"ד נודר חוטא הוא, מ"מ בעת צרה שרי כדאמרינן בבראשית רבה וידר יעקב נדר לאמר - לאמר לדורות, שיהיו נודרים בעת צרה. ו. כתובות (מז:): עונתה - זו עונה האמורה בתורה, וכן הוא אומר: אם תענה את בנותי. ז. ברכות (מג:): נוח לו לאדם שיפיל עצמו לתוך כבשן האש ואל ילבין פני חברו ברבים. מנלן - מתמר, שנאמר: היא מוצאת וגו', וכן הוא כתובות (סז:), סוטה (י:). ח. זבחים (קח.): אינו חייב עד שיעלה לראש המזבח, ובגמ' (בע"ב) דכתיב: ויבן נח מזבח לה'. ט. חגיגה (י:): ממאי דהאי וחגתם אתו חג לה' זביחה, דלמא חוגו חגא קאמר רחמנא - אלא מעתה, דכתיב ויחגו לי במדבר הכי נמי דחוגו חגא הוא, וכי תימא הכי נמי - והכתיב ויאמר משה גם אתה תתן בידנו זבחים ועלת. י. קידושין (ב.): וכסף מנ"ל, גמר קיחה קיחה משדה עפרון, כתיב הכא: כי יקח איש אשה, וכתיב התם: נתתי כסף השדה קח ממני, וקיחה איקרי קנין, דכתיב: השדה אשר קנה אברהם. יא. יומא (עז.): תשמיש המטה דאיקרי ענוי מנא לן, דכתיב אם תענה את בנתי ואם תקח נשים. יב. עוד שם (עד:): דבי רבי ישמעאל תנא: נאמר כאן ענוי ונאמר להלן ענוי, מה להלן ענוי רעבון - אף כאן ענוי רעבון, - ונילף מאם תענה את בנתי. יג. יבמות (נט.): אלמנה לא יקח - בין אלמנה מן האירוסין, בין אלמנה מן הנישואין. פשיטא, מהו דתימא לילף אלמנה אלמנה מתמר. יד. תוס' קידושין (ה: בד"ה ע"מ) ילפי מהאי קרא ד'שבי אלמנה בית אביך' דבית אב קרויים כל יוצאי חלציו, ומשו"ה המגרש ע"מ שלא תלכי לבית אביך לעולם אי"ז כריתות. טו. יבמות (סב:): מנא הא מילתא דאמור רבנן בני בנים הרי הן כבנים, אילימא מדכתיב: הבנות בנותי והבנים בני, ודוגמת זה בכתובות (עב:), ע"ש, ועוד ראיות רבות, ואכ"מ. מ"מ עלה בידינו עד עתה כ"ו קושיות כמנין הוי"ה.
ועי' 'נחל אשכול' (ח"ב עמ' 160), ובס' 'זכר יהוסף' (למו"ק ח:), ולהגר"י ענגיל ב'בית האוצר' (כלל צ"ט בקיצור נמצרץ, ובכלל א' באורך), וב'תורה שלמה' (ויחי נ' אות ל"ג ובהשמטות ומלואים שם) שהאריכו בעיקר הך מילתא להביא ראיות מראיות שונות באריכות, יעוי"ש.
ובעיקר סתירות הדברים מצינו אשר נאמרו חילוקים שונים בדבר: א) בס' 'כפתור ופרח' (פ"א) ביאר בזה, אין למדים גופי מצוה מקודם מתן תורה, אבל למדים אופני קיומה, והיינן שלמדין רק 'תכסיסי המצוות'; ב) ה'מראה הפנים' לירושלמי (מו"ק פ"א ה"ז) העמיד, שדבר שיש בו טעם וסברא למדים גם מקודם מתן תורה, ודוקא מצוה בלי טעם אלא גזירת הכתוב הוא שאין למדים מקודם מתן תורה, וכ"כ ה'יפה מראה' (תענית פ"א), 'יפה תואר' (בראשית פל"א), שו"ת שבות יעקב (ח"א סי' כ"ו בשם תחלת חכמה). ועי' למהרי"ץ חיות בס' 'תורת נביאים' (פי"א); ג) ב'שאילת שלום' (לשאילתות ויחי אות מ"ה) כתב לבאר, דמה שאפשר ללמוד גם מאחר מתן תורה הוא שאין למדים מקודם מתן תורה, אבל אם אין לנו לימוד מאחר מתן תורה למדים מקודם מתן תורה; ד) הנצי"ב בס' 'העמק שאלה' (שם) פירש, במקום שאין סברא לחלק למדים גם מקודם מתן תורה, ודוקא במקום שיש לחלק ולומר שהם עשו לצורך ידוע - כגון באבלות על יעקב שהשעה היתה צריכה לכבודו של יעקב - אין למדין משם; ה) והמהרי"ץ חיות (שם) העלה לבאר, שלימודים שהם בתורת גלוי מילתא וביאורי לשונות ותיבות למדים גם מקודם מתן תורה, ועיי'.
אכן אחר הכל יש להזכיר, שהרי"ף (פ"ב דברכות) הביא בשם מקצת רבוותא: שחולקים לגמרי על הכלל וסוברים שלמדים אף מקודם מתן תורה, ואבלות שבעת ימים לדעתם הוא מן התורה ולמדוה מהאבלות על יעקב, ועי' 'תורה שלמה' (ויחי שם) בשם כמה מפרשים שהירושלמי מועד קטן ר"ל בניחותא, שלמדים דבר קודם מתן תורה, ויש להאריך בזה, אך די בזה לע"ע.
ולכך, ברצוני לשתף אותכם:
הנה כלל ידוע בידינו: אין למדין מקדם מתן תורה, והיינו, שאין ללמוד דין ממה שעשו אבותינו קודם מתן תורה.
כלומר אין למדים הלכה מהמסופר בתורה שנהגו האבות קודם מתן תורה, האזכור המפורש בו מצינו כלל זה, הוא בירושלמי (מו"ק פ"ג ה"ה) שאמרו לאחר שהביאו כלל זה: לפיכך, אין ללמוד אבלות שבעת ימים מן התורה מהפסוק (בראשית נ', י') שנאמר בסוף ויחי על האבלות על יעקב אבינו: "ויעש לאביו אבל שבעת ימים". וכן מבואר כדברים הללו בבבלי (מו"ק כ.), שאמרו: מנין לאבילות שבעה - דכתיב (עמוס ח', י') "והפכתי חגיכם לאבל" מה חג שבעה - אף אבילות שבעה, ובתוס' (שם בד"ה מה) הביאו לירושלמי האמור שאין למדין מקודם מתן תורה.
עוד מצינו בגמ' (יומא כח:) שרצו ללמוד אימת הוא זמן המנחה, ואמרו: אמר רב ספרא: צלותיה דאברהם מכי משחרי כותלי, והקשו עליו: אנן מאברהם ניקום וניגמר, ופירש רבינו חננאל (שם): שאין ללמוד מאברהם שקיים התורה עד שלא ניתנה, "ואין לנו ללמוד ממנהג הנביאים אלא כגון דניאל וכיוצא בו מפני שנהגו כהלכה למשה מסיני אחרי שניתנה התורה", והוסיף הריטב"א בטעם הדבר: לפי שניתנה תורה ונתחדשה הלכה, והאבות עשו רק לעצמם ולא בתורת הלכה לדורות.
עוד מצינו תזכור לכלל זה, בגמ' (סנהדרין מו:) דנו: קבורה מן התורה מניין, ואחד הנסיונות אמרו: ונימא מדאיקבור צדיקי, והיינו מכך שנקברו אברהם יצחק ויעקב, ומדברי רש"י (שם) מבורר תירוץ הגמרא: שלכך אין למדים דין קבורת המת ממה שמצינו לאברהם יצחק ויעקב שקברו מתיהם, לפי שמנהג הוא שנהגו כן, ובפשוטו ענינו כפי המתבאר עד עתה, שאין למדין הלכה מקודם מתן תורה.
תוספת חידוש בכלל זה מצינו בדברי רבינו הרמב"ם בפירוש המשניות (חולין סופ"ז): שאפילו דבר שנצטוו עליו האבות מהשם, אין אותו ציווי חובה עלינו "שכל מה שאנו מרחיקים או עושים היום אין אנו עושין אלא במצות הקדוש ברוך הוא על ידי משה רבנו ע"ה, לא שהקב"ה אמר זה לנביאים שלפניו, כגון זה שאין אנו אוכלין אבר מן החי אינו מפני שהקב"ה אסרו לנח, אלא לפי שמשה אסר עלינו אבר מן החי במה שצוה בסיני שיתקיים איסור אבר מן החי, וכמו כן אין אנו מלין מפני שאברהם אבינו ע"ה מל עצמו ואנשי ביתו אלא מפני שהקב"ה ציוה אותנו על ידי משה רבנו שנמול כמו שמל אברהם אבינו ע"ה, וכן גיד הנשה אין אנו הולכים אחר איסור יעקב אבינו אלא מצות משה רבנו עליו השלום".
ויש המבארים ('זוהר הרקיע' סי' פ"ה) על פי כלל זה מדוע לא מצינו במנין המצוות או בשו"ע להלכה למעשה, מה שהובא בגמ' (ברכות יג.) ללא שהובא חולק בדבר: "תני בר קפרא: כל הקורא לאברהם אברם - עובר בעשה, שנאמר: והיה שמך אברהם. רבי אליעזר אומר: עובר בלאו, שנאמר: ולא יקרא עוד [את] שמך אברם", וא"כ מדוע לא נקטו לזה, והוא לפי שלא נאמר אלא לאברהם קודם מתן תורה. והגדיל בחידוש על גבי חידוש המהרי"ץ חיות בס' 'תורת נביאים' (פי"א, ע"פ סנהדרין נו:) שהוסיף להעמיד ע"פ כלל זה: שאפילו שבע מצוות של בני נח, אלמלא חזרו ונצטוו עליהם ישראל לא היו חייבים בהם.
[כשם שאין למדים מקודם מתן תורה, כך אין למדים דבר הנאמר קודם מתן תורה ממה שנאמר אחרי מתן תורה, ולכן אף על פי שלמדים מעניית הלויים (דברים כ"ז, י"ד) שבכל מקום שנאמר ענייה צריך לומר בלשון הקודש, מכל מקום נאמר (בראשית כ"ד, נ'): ויען לבן ובתואל, אף על פי שדיברו ארמית, כן מבואר בירושלמי (סוטה פ"ז ה"ב) וב'קרבן העדה' (שם), ועי"ש בקה"ע שלפירושו למסקנא למדים קודם מתן תורה מאחר מ"ת, ועי"ש ב'פני משה'.
לאחר שהעמדנו לכל האמור, ויסוֹד מוּסד הוא בידינו, מ"מ מצינו לעומת זאת מספר סוגיות שלכאורה נמצאו סותרות לזה, ונביא מהם:
בגמ' (פסחים ד.) למדו לדין של 'זריזין מקדימין למצוות', שנאמר (בראשית כ"ב, ג'): "וישכם אברהם בבקר", והרי מקרא זה נאמר קודם מתן תורה.
בגמ' (תענית יא.) למדו שאסור לשמש מטתו בשני רעבון, מזה שנאמר אצל יוסף הצדיק (בראשית מ"א, נ'): "וליוסף ילד שני בנים בטרם תבוא שנת הרעב", ואף זה כידוע היה קודם מתן תורה.
בגמ' (מו"ק כ:) קאמרי: קריעה דמעומד מנלן - דכתיב (איוב א', כ') "ויקם איוב ויקרע את מעלו", והרי בגמ' בב"ב (טו:) הובאה מחלו' אימת היה איוב, ואי נימא שהיה קודם מתן תורה היאך למדין הימנו, והרי אין למדין מקודם מתן תורה.
בירושלמי (מו"ק פ"א ה"ז) למדו לכלל ש'אין מערבין שמחה בשמחה' מהפסוק (בראשית כ"ט, כ"ז): "מלא שבע זאת וגו'", שאמור גבי יעקב עם העבודה שעבד אצל לבן, ואף זה היה קודם מתן תורה.
בגמ' (יבמות מב.) למדו שגרושה ואלמנה לא ינשאו עד אחר שלשה חדשים, שנאמר (בראשית י"ז, ז'): "להיות לך לא-להים ולזרעך אחריך" - להבחין בין זרעו של ראשון לזרעו של שני.
בגמ' (כתובות נ.) למדו: המבזבז - אל יבזבז יותר מחומש, שמא יצטרך לבריות, אמר רב נחמן, ואיתימא רב אחא בר יעקב: מאי קרא (בראשית כ"ח, כ"ב) "וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך", ואף בהא קשיא שהרי אירע זה עם יעקב וקודם מתן תורה היה.
בגמ' (כתובות נז:) למדו לכך שנותנים לבתולה י"ב חודש עד הנשואין, שנאמר (בראשית כ"ד, נ"ה) גבי רבקה שאמרו אמה ואחיה: "תשב הנערה אתנו ימים או עשור", והרי כידוע אף זה נאמר קודם מתן תורה.
בגמ' (ב"ב קעג:) למדו: מנין לערב שמשתעבד, שנאמר (בראשית מ"ג, ט'): "אנכי אערבנו מידי תבקשנו", והרי אף פסוק זה שהוא התחייבות יהודה לאביו שיחזיר עמו את בנימין הצדיק נאמר קודם מתן תורה.
בגמ' (סנהדרין מה.) חיפשו מקור בצורת מיתת סקילה: מניין שבדחייה - תלמוד לומר "ירה", ומנין שבסקילה - תלמוד לומר "סקול", ומנין שבסקילה ובדחייה - תלמוד לומר "סקול יסקל או ירה יירה", ומנין שאם מת בדחייה יצא - תלמוד לומר "או ירה יירה", ע"כ. והרי כל המקראות הללו נאמרו קודם מתן תורה, שאמר הי"ת למשה להזהיר לישראל, וא"כ היאך למדו מזה.
בגמ' (מכות יא:) למדו מנין שנידוי על תנאי צריך הפרה, "מנלן מיהודה", דכתיב (בראשית מ"ג, ט'): "אם לא הביאותיו אליך וגו'", ע"ש עוד מילי, ואף יהודה כידוע היה חי וקים קודם מתן תורה, וא"כ היאך למדו הימנו והרי הלכה בידינו "אין למדין הלכה מקודם מתן תורה".
בגמ' (זבחים צז:) למדו מנין לכך שעולה טעונה כלי לשחיטתה, שנאמר (בראשית כ"ב, י'): "ויקח את המאכלת לשחט", והרי אף העקידה היתה קודם מתן תורה, וא"כ היאך למדו ממקרא שנאמר קודם מתן תורה להלכה מהלכות שחיטה, והרי "אין למדין הלכה מקודם מתן תורה".
ועוד ילה"ק כן מגמ' רבות: א. יבמות (סה:): וא"ר אילעא משום רבי אלעזר בר' שמעון: מותר לו לאדם לשנות בדבר השלום, שנאמר: אביך צוה וגו' כה תאמרו ליוסף אנא שא נא וגו. ב. יומא (פז.): אמר רבי יוסי בר חנינא: כל המבקש מטו מחבירו אל יבקש ממנו יותר משלש פעמים, שנאמר אנא שא נא... ועתה שא נא. ג. נדרים (סד.) ס"ל לר"א דפותחין בנולד, ושם (סד:): מ"ט דרבי אליעזר, אמר רב חסדא, דאמר קרא: כי מתו כל האנשים, והא מיתה דנולד הוא, מכאן שפותחין בנולד. ד. עוד בנדרים (סה.): המודר הנאה מחבירו - אין מתירין לו אלא בפניו. מנה"מ, אמר רב נחמן, דכתיב: ויאמר ה' אל משה במדין לך שוב מצרים כי מתו כל האנשים, אמר לו: במדין נדרת לך והתר נדרך במדין, דכתיב: ויואל משה. ה. תוס' חולין (ב: בד"ה אבל): דאפי' למ"ד נודר חוטא הוא, מ"מ בעת צרה שרי כדאמרינן בבראשית רבה וידר יעקב נדר לאמר - לאמר לדורות, שיהיו נודרים בעת צרה. ו. כתובות (מז:): עונתה - זו עונה האמורה בתורה, וכן הוא אומר: אם תענה את בנותי. ז. ברכות (מג:): נוח לו לאדם שיפיל עצמו לתוך כבשן האש ואל ילבין פני חברו ברבים. מנלן - מתמר, שנאמר: היא מוצאת וגו', וכן הוא כתובות (סז:), סוטה (י:). ח. זבחים (קח.): אינו חייב עד שיעלה לראש המזבח, ובגמ' (בע"ב) דכתיב: ויבן נח מזבח לה'. ט. חגיגה (י:): ממאי דהאי וחגתם אתו חג לה' זביחה, דלמא חוגו חגא קאמר רחמנא - אלא מעתה, דכתיב ויחגו לי במדבר הכי נמי דחוגו חגא הוא, וכי תימא הכי נמי - והכתיב ויאמר משה גם אתה תתן בידנו זבחים ועלת. י. קידושין (ב.): וכסף מנ"ל, גמר קיחה קיחה משדה עפרון, כתיב הכא: כי יקח איש אשה, וכתיב התם: נתתי כסף השדה קח ממני, וקיחה איקרי קנין, דכתיב: השדה אשר קנה אברהם. יא. יומא (עז.): תשמיש המטה דאיקרי ענוי מנא לן, דכתיב אם תענה את בנתי ואם תקח נשים. יב. עוד שם (עד:): דבי רבי ישמעאל תנא: נאמר כאן ענוי ונאמר להלן ענוי, מה להלן ענוי רעבון - אף כאן ענוי רעבון, - ונילף מאם תענה את בנתי. יג. יבמות (נט.): אלמנה לא יקח - בין אלמנה מן האירוסין, בין אלמנה מן הנישואין. פשיטא, מהו דתימא לילף אלמנה אלמנה מתמר. יד. תוס' קידושין (ה: בד"ה ע"מ) ילפי מהאי קרא ד'שבי אלמנה בית אביך' דבית אב קרויים כל יוצאי חלציו, ומשו"ה המגרש ע"מ שלא תלכי לבית אביך לעולם אי"ז כריתות. טו. יבמות (סב:): מנא הא מילתא דאמור רבנן בני בנים הרי הן כבנים, אילימא מדכתיב: הבנות בנותי והבנים בני, ודוגמת זה בכתובות (עב:), ע"ש, ועוד ראיות רבות, ואכ"מ. מ"מ עלה בידינו עד עתה כ"ו קושיות כמנין הוי"ה.
ועי' 'נחל אשכול' (ח"ב עמ' 160), ובס' 'זכר יהוסף' (למו"ק ח:), ולהגר"י ענגיל ב'בית האוצר' (כלל צ"ט בקיצור נמצרץ, ובכלל א' באורך), וב'תורה שלמה' (ויחי נ' אות ל"ג ובהשמטות ומלואים שם) שהאריכו בעיקר הך מילתא להביא ראיות מראיות שונות באריכות, יעוי"ש.
ובעיקר סתירות הדברים מצינו אשר נאמרו חילוקים שונים בדבר: א) בס' 'כפתור ופרח' (פ"א) ביאר בזה, אין למדים גופי מצוה מקודם מתן תורה, אבל למדים אופני קיומה, והיינן שלמדין רק 'תכסיסי המצוות'; ב) ה'מראה הפנים' לירושלמי (מו"ק פ"א ה"ז) העמיד, שדבר שיש בו טעם וסברא למדים גם מקודם מתן תורה, ודוקא מצוה בלי טעם אלא גזירת הכתוב הוא שאין למדים מקודם מתן תורה, וכ"כ ה'יפה מראה' (תענית פ"א), 'יפה תואר' (בראשית פל"א), שו"ת שבות יעקב (ח"א סי' כ"ו בשם תחלת חכמה). ועי' למהרי"ץ חיות בס' 'תורת נביאים' (פי"א); ג) ב'שאילת שלום' (לשאילתות ויחי אות מ"ה) כתב לבאר, דמה שאפשר ללמוד גם מאחר מתן תורה הוא שאין למדים מקודם מתן תורה, אבל אם אין לנו לימוד מאחר מתן תורה למדים מקודם מתן תורה; ד) הנצי"ב בס' 'העמק שאלה' (שם) פירש, במקום שאין סברא לחלק למדים גם מקודם מתן תורה, ודוקא במקום שיש לחלק ולומר שהם עשו לצורך ידוע - כגון באבלות על יעקב שהשעה היתה צריכה לכבודו של יעקב - אין למדין משם; ה) והמהרי"ץ חיות (שם) העלה לבאר, שלימודים שהם בתורת גלוי מילתא וביאורי לשונות ותיבות למדים גם מקודם מתן תורה, ועיי'.
אכן אחר הכל יש להזכיר, שהרי"ף (פ"ב דברכות) הביא בשם מקצת רבוותא: שחולקים לגמרי על הכלל וסוברים שלמדים אף מקודם מתן תורה, ואבלות שבעת ימים לדעתם הוא מן התורה ולמדוה מהאבלות על יעקב, ועי' 'תורה שלמה' (ויחי שם) בשם כמה מפרשים שהירושלמי מועד קטן ר"ל בניחותא, שלמדים דבר קודם מתן תורה, ויש להאריך בזה, אך די בזה לע"ע.
נכתב מקופיא לאחר מסירת חבורה\שיעור בעניין
