"ויאמר ה' אל משה לאמר: דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם ועשו להם ציצת על כנפי בגדיהם לדרתם ונתנו על ציצת הכנף פתיל תכלת: והיה לכם לציצת וראיתם אתו וזכרתם את כל מצות ה' ועשיתם אתם ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זנים אחריהם: למען תזכרו ועשיתם את כל מצותי והייתם קדשים לאלהיכם: אני ה' אלהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלהים אני ה' אלהיכם" (במדבר טו' לז' – מא')
הנה בפרשת ציצית יש הרבה מה להאריך ולבאר אבל רציתי לברר נקודה שהאבן עזרא מתייחס אליה בפרשה וז"ל: "והנה מצוה על כל מי שיש לו בגד בארבע כנפים שיתכסה בו ביום תמיד, ולא יסירנו מעליו, למען יזכרו. והמתפללים בטלית בשעת התפלה, יעשו זה בעבור שיקראו בקריאת שמע, והיה לכם לציצית, ועשו להם ציצית, רק לפי דעתי יותר הוא חייב להתעטף בציצית בשאר השעות משעת התפלה, למען יזכור ולא ישגה ולא יעשה עבירה בכל שעה, כי בשעת התפלה לא יעשה עבירה", מבואר בד' שענין הטלית הוא כדי לזכור מצותיו ועי"ז לא יעשה עבירות לכן אומר האב"ע שתמה על אותן שנוהגים ללבוש טלית רק בתפילה שנכון עושין בגלל שקוראין ק"ש ומזכירין ציצית אבל לדעתו צריך גם בשאר היום דהרי בתפילה אדם לא עושה עבירות בין כה ועדיף ללבוש בשאר היום שאז יש ענין שלא יעשה עבירות,
ובספר יד המלך [הל' יסודי התורה פ"ה הי"א] הביא ד' האב"ע הנ"ל וביאר שמשום כך קיבלנו על עצמנו כחובה להיות לבוש בבגד ציצית תמיד כל היום וביותר בשעת התפילה וחלילה לנו להקל ולהסיר מעלינו עול מלכות שמים אפי' שעה אחת ובגמ' בשבת [קיח:] הובא דאמר ר''נ תיתי לי דקיימית מצות ציצית וכן נאמר שם גם בתפילין ופי' רש"י שלא הלכו ד''א בלא תפילין ובלא ציצית הרי לנו דהאדם השלם מחויב להיות מוכתר תמיד בשני כתרים אלו עכ"ד עיי"ש,
ברמב"ם [פ"ג מציצית הי"א] כתב וז"ל: "אף על פי שאין אדם מחוייב לקנות לו טלית ולהתעטף בה כדי שיעשה בה ציצית אין ראוי לאדם חסיד שיפטור עצמו ממצוה זו, אלא לעולם ישתדל להיות עטוף בכסות המחוייבת בציצית כדי שיקיים מצוה זו, ובשעת התפלה צריך להזהר ביותר, גנאי גדול הוא לתלמידי חכמים שיתפללו והם אינם עטופים" מבואר ברמב"ם שיש דין עיטוף בתפילה, לא מבואר ברמב"ם מה טעם ענין זה, וכן לא מבואר האם בכל התפילות מחויבים או דווקא בתפילת שחרית כמו שאנו היום עושים ונעמוד על הדברים בעז"ה,
הנה בשו"ע [כד' א'] פסק וז"ל: "וטוב ונכון להיות כל אדם זהיר ללבוש טלית קטן כל היום, כדי שיזכור המצות בכל רגע. וע"כ יש בו חמשה קשרים, כנגד ה' חומשי תורה, וארבע כנפים, שבכל צד שיפנה יזכור. ונכון ללובשו על המלבושים. לפחות יזהר שיהיה לבוש ציצית בשעת התפלה", וכ' המ"ב [סק"ג] דאיתא בזוה"ק [פ' שלח קעה] דהקורא ק"ש בלי ציצית מעיד עדות שקר בעצמו שקורא פ' ציצית ואינו מקיים הקרא כתב הח"א לא טוב עושים המון העם שמתפללין בדרך בלא טלית גדול וע"פ רוב הט"ק אינו עשוי כדין בכל פרטיו שיהיה ראוי לברך עליו וגם הוא ישן בו בלילה, נמצא שיש ענין מיוחד להניח טו"ת בק"ש יותר מאשר שאר היום, ומבואר שהמקור לענין ציצית שהוי כקורא ומעיד עדות שקר הוא מהזוה"ק, בשו"ע לא כתב איזה תפילה מד' המ"ב משמע שמדובר ל תפילת שחרית שקישר ק"ש לטלית ממילא הוי בתפילת שחרית,
הטעמים להתעטפות בשעת התפילה
- המאירי [שבת י.] כתב וז"ל: "המתפלל ראוי לעמוד באימה וביראה ובהכנעת לב ועם כל זה ראוי לו לציין עצמו בבגדים נאים ובטלית נאה שנ' הכון לקראת אלהיך ישראל ובשעת הצרות מ"מ ראוי לו להפליג בהכנעה הרבה כמי שמכיר בעצמו שהוא נזוף", מבואר מד' שע"י העטיפה בטלית מרים כניעה להקב"ה,
- וכן נ' מדברי הרדב"ז [שו"ת ח"א שמג'] שנשאל על בני מדינה אחת שלא עטפו ראשם בטלית על מה סמכו, וכ' דסמכו על הטור ודוחה דאין לסמוך על הטור דאיתא במדרש תהילים עה"פ כל עצמותי תאמרנה אמר דוד הע"ה אני משבחך בכל איברי ומקיים בהם המצות בראשי אני כופפו וכו' בצוארי עטיפת ציצית וכו' ואם משליך אותו על הכתפים אין כאן עטיפה בצואר, ומסיים שם: ותו דקי"ל דאע"ג דיש לו ציצית בבגדו צריך שיעשה לו טלית להתעטף בו בשעת התפלה וכן נהגו כל ישראל ואם הוא להשליכו על כתפיו הרי כבר יש לו בגד אחרת מצוייצת אלא ודאי הדבר ברור שצריך לכסות בו ראשו וכן נהגו בכל גלילות ישראל ומנהג אבותינו תורה היא", עכ"ד. מבואר מהפסוק כל עצמותי תאמרנה שענין העטיפה הוא כניעה לקב"ה,
- בגמ' בשבת [י:] המשנה דנה מתי האיסור להתחיל לדון בסמוך לתפילת מנחה, ובגמ' שם ביארו ר' ירמיה ור' יונה בב' אופנים מה נחשב התחלת דין ומ"ד אחד אמר שהתחלת דין הוא משיתעטפו הדיינין בטליתותיהם ע"ג ראשיהם שהיו מכסים את ראשיהם מאימת השכינה [ע"פ רש"י], ומ"ד שני אמר משיפתחו בעלי דינין את טענותיהם, מבואר בגמ' שענין עטיפת הראש הוא מצד כבוד השכינה כמו שמצאנו שצריך ללבוש כיפה במשך היום משום מורא שמים, א"כ יש מורא שכינה ואדם שמתפלל השכינה לפניו ממילא יש חיוב להתעטף בטלית מפני כבוד השכינה, וכן מבואר בבאר היטב [ח ג] שכ' שצריך לכסות הראש מתחילת התפילה עד סופה משום אימה,
- ובדומה לזה כתב המהר"ל דבר נפלא [באר הגולה באר רביעי פי"ב] וז"ל: "ומה שאמר 'שנתעטף כשליח צבור', מפני כי העטוף של שליח צבור הוא שלא יהיה לו נטיה ימין ושמאל לשום צד כלל, וזהו העטוף, ואז הקריאה בכוונה לגמרי מתוך עומק הלב ואמתתו. ולא כך כאשר אינו מעוטף, שאז אפשר כי הוא פונה לדברים אחרים, ואין הקריאה מאמתתו, ודבר זה מבואר. אמנם אין הדבר תולה בעטוף הטלית, רק כאשר הקריאה מאמתתו בכונה - דבר זה נקרא 'עטוף', בעבור שהוא מסולק משאר דבר, ואין לו נטיה ימין ושמאל, וזהו מהות העטוף, לא זולת זה", "וזה שרצו חכמים גם כן שאמרו 'שנתעטף כשליח צבור' וקרא לפניו שלש עשרה מדות (ר"ה יז ב), כי כאשר האדם מכוין לגמרי מבלי פנות ימין ושמאל, גם כן השם יתברך נמצא אליו, ואז האדם דבוק בו יתברך במדת טובו. וזהו מהות העטוף כאשר הקריאה בכוונה", עכ"ד עי"ש. ומבואר בד' המהר"ל שענין העטיפה הוא הריכוז בתפילה שלא יפנה ליבו לדברים אחרים, ובאמת רש"י בשבת [שם] כ' שענין יתעטפו הדיינים זה בכדי שיוכלו להתעמק בדין,
- כמ"ש הרמב"ם והשו"ע לעיל דגנאי הוא לת"ח לעמוד ללא טלית מבואר שא' הטעמים להתעטף בטלית הוא משום תוספת כבוד להקב"ה,
- הנה הבעל הטורים בפרשה עה"פ "ועשו להם ציצית" כתב וז"ל: "אמר הקדוש ברוך הוא אני רוצה שתהיו מעוטפים כמלאכים לבוש הבדים [עי' שבת כה:] וכאשר ראית אותי מעוטף [פסיקתא רבתי פרק טו כא], לכן צוה בתכלת שדומה לרקיע ולכסא הכבוד [מנחות מג:], ציצית בא"ת ב"ש עולה כסאי" עי"ש, מבואר בטעם זה שיש ענין להדמות למלאכים בתפילה, ובאמת מצאנו דזה הטעם להצמיד רגלים בתפילה כדכתיב 'ורגליהם רגל ישרה' שזהו ענין להדמות למלאכים,
הנה השו"ע [צא' ו'] כ' דדרך החכמים ותלמידיהם שלא יתפללו אלא כשהם עטופים, ובחסד לאלפים [אות ג'] ביאר כוונת השו"ע שזהו בבגד עליון הנקרא בייני''ש [א.ה. כעין חליפה שלנו] וכל אדם יעשה עצמו כת"ח לכל כיו"ב לקיום מצות 'הכון לקראת אלוקיך' כי על כגון זה נאמר 'כי מכבדי אכבד' והכל לפי המקום שלא ילעיגו עליו עכ"ד, והנה בספר יפה ללב [או"ח שם] הביא דבריו ודחה אותו שכנראה לא זכר מה שכתב בספר חסידים [סי' נז'] וז"ל: וכתיב הכון לקראת אלוקיך ישראל כשאדם בא לפני מלך בשר ודם לא יבא כאדם שבא בשוק אלא יתעטף להיות לפניו באימה וביראה וכבוד, אנו שהולכים לפני אדון כל הארץ ית"ש על אחת כמה וכמה שיש לנו להתעטף להיות לפניו באימה וביראה אוי להם לאותם הממתינים אוי להם לאותם הממתינים מלהתעטף משבת לשבת כדי שלא ישחקו עליהם בני אדם, ופירש הרב נוהג כצאן יוסף [דף א ב] דרצונו לומר שאינם לובשים סרבל שהוא כמו לבוש ביני"ש, הרי שאין למנוע מלהתעטף בבגד עליון הנקרא ביני"ש או סרבל מפני לעג שישחקו עליו,
ורצה היפה ללב לדחות את דברי החסד לאלפים שהבין בדברי השולחן ערוך דהעיטוף הוא בגד עליון הנקרא ביני"ש, וז"ל: היפה ללב אולם לבבי לא כן ידמה כאשר עלה על לב הרב חסד לאלפים בדברי מרן דרוצה לומר בבגד עליון הנקרא ביני"ש דהרי דברי מרן הללו הלא המה דברי הרמב"ם [פ"ה מתפלה ה''ה] ופשט דברי הרמב"ם מורה דרצונו לומר עטופים בטלית של מצוה דהיינו טלית של ציצית שכן כתב להדיא בהלכות ציצית פ"ג הי"א גנאי גדול הוא לתלמידי חכמים שיתפללו והם אינם עטופים עיי"ש, ודבר הלמד מעניינו היינו עיטוף בטלית של ציצית, וכמו כן הוא כונת דברי הספר חסידים וכאשר פירש בהדיא הרב המפרש שם במלת מלהתעטף רצונו לומר שאינם מתעטפים בטלית בימות החול רק משבת לשבת וכן גבי מה שכתב הספר חסידים שם ז"ל "ואינם חושבין שמא ימותו ולא יוכלו ליתן כבוד למי שנתן כתנתו עצמה שכתוב עליו יתברך לבושיה כתלג חיור, פירש ז"ל: 'רצונו לומר שה' יתברך נתן לו טלית שהוא לבן והוא כתנתו עצמו שכתוב בו לבושיה כתלג חיור וכן פירש כמו שאמרו שם ועליהם ועל כיוצא בהם נאמר יכין צדיק ורשע ילבש', ורוצה לומר שיבא הטלית לידי צדיק שיתעטף בו בכל יום עכ"ד, א"כ מבואר בכל הנ"ל שדין העטיפה בתפילה אי"ז ע"י בגד כל שהוא אלא ע"י טלית דווקא.
שצריך שיהא הטלית על ראשו כל התפילה
המ"ב [סי' ח' סק"ד] כ' על הא דמבואר בשו"ע דנכון שיכסה ראשו בטלית, וז"ל: "שכיסוי זה מכניע לב האדם ומביאו לידי יראת שמים. ועיין בט"ז שדעתו דנכון שלא יסיר הכובע הקטן שעל ראשו בעת התפילה אף שהוא מכסה ראשו בהטלית ג"כ. וכתב הב"ח דצריך שיהא הטלית על ראשו מתחלת התפלה עד סופה, ועכ"פ יעמוד כך מעוטף לפחות כדי הילוך ד"א" עכ"ד,
ובלקט יושר [ח"א או"ח עמ' יג' ד'] כתב שרבו בעל התרומת הדשן לא היה מסלק הטלית כל זמן שתפילין בראשו וכן עשו רוב בני אושטרי עי"ש, ועיין עוד בלקט יושר [ח"א או"ח עמ' יט' ה'] שכתב וז"ל: "וזכורני שבנו שלום ז"ל [בנו של התרומת הדשן] יורד לפני התיבה להתפלל כשנופל טליתו מעל ראשו לאחוריו של עורפו ואמר לו להגביה הטלית על ראשו אף על פי שהיה מטרון על ראשו שקורין קפאו", עכ"ל.
ובאליהו רבה [או"ח סימן ח ס"ק ד] הביא מספר עדי זהב שכתב וז"ל: "מכל מקום צריך לכסות ראשו מתחילת התפילה עד סופו ולא כמו קצת אנשים שמברכין על הטלית וזורקין אותו מאחריהם ועליהן נאמר ואותי השלכת אחר גוויך" ע"כ, והב"ח כתב דמנהג הצנועים שלא יהא רגע בגילוי הראש כל זמן שהטלית עליו ע"כ, ובספר דברי חכמים כתב דצריך לכסות תפילה של ראש בטלית ע"כ, ונראה דלאו דווקא מכוסה ממש אלא פושט הטלית בראש למעלה נגד כל תפילה של ראש. וכ' הדרכי משה דבשעת עטיפת ציצית אסור לילך בגילוי הראש לכו"ע ובפרישה כ' דאף בעמידה אסור בגילוי כל זמן שנתעטף עכ"ל האליה רבה,
בקובץ אוהל מועד [חוברת ב' שנת תרנט מדור ג'] מובא שמצא בבית עקד ספרים של האדמו"ר מסאדיגורא כתב יד הנמצא בירושלים שנת אלף תתנ"ו לשטרות ד' אלפים ש"ו ליצירה נעתק הספר וחתום עליו בזה"ל רבי יוחנן בן זכאי מירושלים קיבל מאליהו הנביא זכור לטוב אחר חורבן הבית וגילה לו בן כוזיבא אינו משיח וצוה לכסות הראש בטלית בבית הכנסת בשעת התפלה מראש התפלה ועד סוף ואפילו בימים טובים שהוא ימי שמחה וסימנו אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי ואין צריך להסיר הטלית מעל הראש כלל ועיקר והמסיר הטלית לפעמים דהיינו אם אירע במחשבה לא הפסיד ומי שאינו מכסה ראשו כלל בתוך התפלה נקרא גבעוני מפני שקודם החורבן היו צריכין הגבעונים לכסות ראשיהם ופניהם בשעת התפלה אפילו אם עברו בין עם קודש היו צריכין לכסות ראשם להראות שהם גבעונים מימות יהושע בן נון וכשנחרב הבית פרקו הגבעונים הסודר מעל ראשם ועשו שלא יכסו ראשיהם אפילו בשעת התפילה כדי שלא יכירום שהם גבעונים וכששמעתי זה אני יוחנן בן זכאי מירושלים כן בעת שישבתי ומקום דירתי ביבנה קרעתי בגדי ונחיתי בכל גלילות ישראל שיכסו ראשיהם בטלית בשעת התפילה ומי שאינו מכסה מטעם מנהג אבותיהם בידיהם הם מהגבעונים כך מצאתי כתוב בכת"י וחתום ר' סענדר גאון ור' פלטיא גאון ושאר גאונים העתקתי גם אני עכ"ל.
באורחות יושר [הגרח"ק] כתב יש להתעטף בטלית על ראשו כל זמן התפילה והוא סגולה ליראת שמים, ועי' מהרש"א [שבת קנו:] דמבואר בדבריו שכשאדם מוסיף כיסוי על ראשו נוסף על הכיסוי הקיים הוא מוסיף כובד ראש וירא"ש,
בפסקי תשובות על המ"ב [ס"ח סק"ד] כ' שכוונת המ"ב מתחילת התפילה ועד סופה אין הכוונה רק לשמו"ע אלא מאדון עולם עד סוף התפילה [ובס' דברי יצחק אות ל"ה בשם שר שלום מבעלזא זי"ע שהקפיד על כך שברכות השחר יאמרו בטלית ותפילין, וכן מובא בס' מנורת זהב פ' בא מהר"ר זושא זי"ע, וכן מובא בס' פרי קודש הילולים ובילקוט עטרת צבי (ערך טלית) בשם מהרצ"ה מזדיטשוב זי"ע, וע"ע לקמן סי' מ"ו אות ז'] מאד צריך להקפיד על כך כי עיטוף הראש בטלית בעת התפילה הגדירו הרדב"ז בכלל 'מנהג אבותינו תורה' והפוסקים התבטאו בלשונות חריפים על אלו שאין מקפידים על כיסוי ראשם בטלית ואף עקב שהחום מעיק, [במגן גיבורים סי' צ"א סק"ג בשם המאירי [הו"ד גם בשד"ח כללים מערכת גימ"ל אות ע"א,] "ראיתי בתי כנסיות יש מסירים הסרבל מעליהם וכו' ונשארים בכובע קטן (כיפה) ואומרים הזמירות (פסוקי דזמרה) וברכות וקריאת שמע, משום החום, ובודאי חציפות מיקרי", ובמקור חיים לחוות יאיר סי' נ"ג סעי' א' "ויהיו דברי אלה נגד המשחיתים שמטילים העטרה של טלית אחר גיום כל התפלה, ואין זה רק קלות ראש"], עי"ש.
