מה לך הים כי תנוס וגו' מלפני אדון חולי ארץ
הפלא בדברי המזמור מיניה וביה
מבואר כאן בכתובים מבט על קריאת ים סוף שהים נס וברח מפני משהו ובמזמור שואלים את הים מה לך הים כי תנוס כלומר מלפני מי אתה בורח ועונים מלפני אדון חולי ארץ מלפני אלוה יעקב כלומר שמפני האדון אלוה יעקב הוא נס (ולשון 'חולי' שהוא לשון פחד מתאים לזה), וזה ראשית דבר חידוש שלא מצאנוהו בחומש שקריעת הים מוגדרת כ'ניסה', ושנית הוא דבר קשה שבלשון הממור משתקף שהניס היתה 'מלפני' מישהו, ומי הוא שמלפניו נס הים 'האדון אלוק יעקב', ואם כן דלברי המזמור הזה צורת קריעת הים היתה על ידי שה' אלוקינו כבי' ירד ונתגלה על הים ובראות הים כן נס מלפניו, והוא דבר שפלא לאמרו בפשוטי המקראות.
ואילו היינו לומדים במקראו שיש כאן 'ניסה' היינו יכולים לפרש שהים נס מפני עם ישראל, שכשנסעו העם אל היםנבקע הים בפניהם, אבל כשהשאלה היא 'בצאת ישראל ממצרים' 'הים ראה וינוס' ואז אומרים שהים לא נס מפני בני ישראל היוצאים אלא מלפני אדון הוא דבר תמוה בפרשה.
אין ספק כמובן כי ה' אלוקינו הוא שקרע לנו את הים, אבל לא היה זה במהלך כזה של התגלות וניסה מלפניו.
ועוד יקשו דברי המזמור מיניה וביה, שבפתיחת הדברים נאמר שבצאת ישראל ממצרים וגו', הים ראה וינוס, ומבואר שמה שהביא את הים לנס הוא ראותו את ישראל היוצאים ממצרים, ואם כן איך יתבארו סוף הדברים שמפני האדון אלוק יעקב הוא נס, אחר שבפתיחה מפורש שהניסה נולדה מראותו את בני ישראל היוצאים.
עוד יש לפרש בדברי המזמור בפירוש המילים 'היתה יהודה לקדשו ישראל ממשלותיו' ואיך זה שייך לעניין ניסת הים וכו', וכן השם 'אלוק יעקב' המוזכר כאן.
ביאור דברי המזמור והחידוש הטמון בו במהלך המחודש של נס קריעת הים
אמנם אחר העיון נראה שהם בהא מיתרצא והדברים מיושבים ובהירים כאור החמה. ונבאר עיקר הדברים ולאחמ"כ יתבארו היטב לשונות המקרא. המבט החדש שמעמיד כאן הכתוב הוא שכשיצאו ישראל ממצרים כעם ישראל - עם ה' נתחדש שיש עם שנקרא עליו שם ה' והא בעצמו מייצג ונושא את שם ה', וכשנקרע לפניו הים היה זה באופן שהים נס מפני העם, כביכול לא היתה צורת ההנהגה שה' רצה בטובתם ולכן שידד מערכות וקרע את הים למענם אלא שבצורה המחודשת שלנו שאנו עצמינו נושאים את שם ה' ממילא כשנבוא אל הים הרי הנס מאליו נס מלפנינו, היינו שכשאנו שמים לגנד פנינו את ההליכה לדרך פלנית הרי כל מה שעומד בפנינו נס ומתבטל מאליו,כי הרי לא ייתכן שהמציאות תעמוד כבי' בפני ה'. ומעתה עומק דברי המזמור מאירים כשמש שאמר דוד המלך ע"ה בצאת ישראל –עם ישראל ממצרים, שהוא בית יעקב כלומר משפחת יעקב אבינו, מעם לועז, היתה יהודה לקדשו, כלומר שיהודה – עם ישראל נהיו 'קדשו' שהם מבטאים ונושאים את קדושתו (כעין הכתוב קדושים תהיו כי קדוש אני ה' אלוקיכם, שכיון שאנו קשורים ואזוקים בו הרי מהיותו קדוש אנו עצמינו אחוזים בקדושה), ישראל ממשלותיו, שישראל הם מממשים את ממשלותיו בארץ.
המשך המזמור בא להמחיש ולבטא את הצורה החדשה הזו של המציאות ולשורר את עצמתה, שאומרים ש'הים ראה וינוס' היינו שהוא ראה את בני ישראל באים ומיד נס מלפניהם, ושואלים את הים מה לך הים כי תנוס כלומר למה ראייתך את העם הניסה אותך? ותשובת הים היא - מלפני אדון חולי ארץ, כלומר הניסה מהעם הזה היא ניסה מלפני האדון, ששם האדון עליהם, ומבואר ביותר החתימה 'מלפני אלוה יעקב' שהוא קרא שמו עליהם 'אלוקי יעקב' והיינו שבית יעקב הזה אינו סתם 'עם' אלא הוא עם כזה שכשהוא בא ה' משתקף בו והוא מחמת שאלוקי יעקב שמו.
מבאור מקור הדברים בקרא ד'מה תצעק אלי'
ועתה נמצא שצורה זו של נס קריעת הים התפרשה כבר בגוף התורה, שנאמר 'ויאמר ה' אל משה מה תצעק אלי דבר אל בני ישראל ויסעו', ומן התימא כמפורסם מהו 'מה תצעק אלי' אטו התפלה אינה ראויה כאן? ועוד מהו מה תצעק אלי דבר אל בני ישראל ויסעו, שהוא דבר פלא, איזה הנהגה זו ליסוע לתוך הים, ועוד הפסוק נעמד כתמיהה, למה צועקים בכלל, מה הבעיה שיסעו. והוא פלא.
אך אחר ראותנו דברי המזמור בתהילים הרי הדברים מאירים וברורים, אין המהלך של נס קריעת ים סוף כהמהלך של הניסים שהיו במצרים, הניסים שהיו במצרים היו ניסים שה' עשה בשביל להוציא את בני ישראל במצרים ככל האמור שם ושם לא היה שייך לומר 'מה תיאנחו מן העבודה דבר אל בני ישראל ויצאו', אבל מעת 'צאת ישראל ממצרים' השתנה המהלך לגמרי, מעתה 'היתה יהודה לקדשו'! ו'ישראל ממשלותיו'! מעתה בני ישראל הם כאלה שהעולם כלל אינו עומד בפניהם, מעתה כשבני ישראל מגיעים אל הים אין הים מכשול בדרכם כלל, כי הלא עמו של האדון הם ושמו נקרא עליהם, וממילא אמר ה' למשה 'מה תצעק אלי דבר אל בני ישראל ויסעו' איזה סיבה לצעקה יש כאן, ומה מונעכם מליסע.
ומפורש אם כן בכתוב שצורת נס יציאת מצרים הינה במהלך של 'מה תצעק אלי' ומעת שתבואו הרי הים ינוס מלפניכם מאליו.
ישוב דברי רש"י כאן לאור הדברים
ובאמת שדברים אלו מבוארים היטב בדברי רש"י עה"פ. שכתב בזה"ל: דבר אל בני ישראל ויסעו: אין להם אלא ליסע שאין הים עומד בפניהם, כדאי זכות אבותיהם והם והאמונה שאמינו בי ויצאו לקרוע להם הים. ע"כ.
והתימא בדברי רש"י מהו שאמר כאן אין להם אלא ליסע שאין הים עומד בפניהם, ומהי"ת לרש"י לפרש כן ולא אמר סתם 'יסעו ואסיג הים מפניהם', ושבוודאי מקורו של רש"י הוא משום האי לישנא דמה תצעק אלי דבר אל בני ישראל ויסעו, שזה משמע שכדאי היא זכותם ושאין הים עומד בפניהם.
ואין לדחוק ברש"י שאין הכוונה במיוחד כך אלא הכוונה שעכשיו גזר ה' שמחמת זכות האבות לא יהיה הים עומד בפניהם, כי אם כן מהו שאמר רש"י כאן זכות אבותיה והם והאמונה שהאמינו בי וכו', ומהיכי תיתי כל זה יותר מבכל יציאת מצרים. אלא ברור שמקור דברי רש"י הוא בהבינו בלשון הכתוב שהדבר אמור להיות פשוט, והיינו שמחמת זכות האבות הרי המציאות היא כזו שהם כאלו שאין הים עומד בפניהם מאחר שהלכו אחר ה' והיינו כנתבאר.
ויש להוסיף שאין מוכרח שהיתה כאן באמת טענה על ישראל איך לא הבינו את זה מעצמם ולמה צועקים ולא נוסעים, אלא באמת ייתכן שלא עמוד ולא הבינו את השינוי הדרמטי שאירע כאן, אלא ה' אמר למשה בנוסח הזה כדי להעמיד את זה גופא, שאין כאן איזה חידוש שאני יקרע לכם את הים אלא שהמציאות שלכם היא כזו ש'מה תצעק אלי'.
הפלא בדברי המזמור מיניה וביה
מבואר כאן בכתובים מבט על קריאת ים סוף שהים נס וברח מפני משהו ובמזמור שואלים את הים מה לך הים כי תנוס כלומר מלפני מי אתה בורח ועונים מלפני אדון חולי ארץ מלפני אלוה יעקב כלומר שמפני האדון אלוה יעקב הוא נס (ולשון 'חולי' שהוא לשון פחד מתאים לזה), וזה ראשית דבר חידוש שלא מצאנוהו בחומש שקריעת הים מוגדרת כ'ניסה', ושנית הוא דבר קשה שבלשון הממור משתקף שהניס היתה 'מלפני' מישהו, ומי הוא שמלפניו נס הים 'האדון אלוק יעקב', ואם כן דלברי המזמור הזה צורת קריעת הים היתה על ידי שה' אלוקינו כבי' ירד ונתגלה על הים ובראות הים כן נס מלפניו, והוא דבר שפלא לאמרו בפשוטי המקראות.
ואילו היינו לומדים במקראו שיש כאן 'ניסה' היינו יכולים לפרש שהים נס מפני עם ישראל, שכשנסעו העם אל היםנבקע הים בפניהם, אבל כשהשאלה היא 'בצאת ישראל ממצרים' 'הים ראה וינוס' ואז אומרים שהים לא נס מפני בני ישראל היוצאים אלא מלפני אדון הוא דבר תמוה בפרשה.
אין ספק כמובן כי ה' אלוקינו הוא שקרע לנו את הים, אבל לא היה זה במהלך כזה של התגלות וניסה מלפניו.
ועוד יקשו דברי המזמור מיניה וביה, שבפתיחת הדברים נאמר שבצאת ישראל ממצרים וגו', הים ראה וינוס, ומבואר שמה שהביא את הים לנס הוא ראותו את ישראל היוצאים ממצרים, ואם כן איך יתבארו סוף הדברים שמפני האדון אלוק יעקב הוא נס, אחר שבפתיחה מפורש שהניסה נולדה מראותו את בני ישראל היוצאים.
עוד יש לפרש בדברי המזמור בפירוש המילים 'היתה יהודה לקדשו ישראל ממשלותיו' ואיך זה שייך לעניין ניסת הים וכו', וכן השם 'אלוק יעקב' המוזכר כאן.
ביאור דברי המזמור והחידוש הטמון בו במהלך המחודש של נס קריעת הים
אמנם אחר העיון נראה שהם בהא מיתרצא והדברים מיושבים ובהירים כאור החמה. ונבאר עיקר הדברים ולאחמ"כ יתבארו היטב לשונות המקרא. המבט החדש שמעמיד כאן הכתוב הוא שכשיצאו ישראל ממצרים כעם ישראל - עם ה' נתחדש שיש עם שנקרא עליו שם ה' והא בעצמו מייצג ונושא את שם ה', וכשנקרע לפניו הים היה זה באופן שהים נס מפני העם, כביכול לא היתה צורת ההנהגה שה' רצה בטובתם ולכן שידד מערכות וקרע את הים למענם אלא שבצורה המחודשת שלנו שאנו עצמינו נושאים את שם ה' ממילא כשנבוא אל הים הרי הנס מאליו נס מלפנינו, היינו שכשאנו שמים לגנד פנינו את ההליכה לדרך פלנית הרי כל מה שעומד בפנינו נס ומתבטל מאליו,כי הרי לא ייתכן שהמציאות תעמוד כבי' בפני ה'. ומעתה עומק דברי המזמור מאירים כשמש שאמר דוד המלך ע"ה בצאת ישראל –עם ישראל ממצרים, שהוא בית יעקב כלומר משפחת יעקב אבינו, מעם לועז, היתה יהודה לקדשו, כלומר שיהודה – עם ישראל נהיו 'קדשו' שהם מבטאים ונושאים את קדושתו (כעין הכתוב קדושים תהיו כי קדוש אני ה' אלוקיכם, שכיון שאנו קשורים ואזוקים בו הרי מהיותו קדוש אנו עצמינו אחוזים בקדושה), ישראל ממשלותיו, שישראל הם מממשים את ממשלותיו בארץ.
המשך המזמור בא להמחיש ולבטא את הצורה החדשה הזו של המציאות ולשורר את עצמתה, שאומרים ש'הים ראה וינוס' היינו שהוא ראה את בני ישראל באים ומיד נס מלפניהם, ושואלים את הים מה לך הים כי תנוס כלומר למה ראייתך את העם הניסה אותך? ותשובת הים היא - מלפני אדון חולי ארץ, כלומר הניסה מהעם הזה היא ניסה מלפני האדון, ששם האדון עליהם, ומבואר ביותר החתימה 'מלפני אלוה יעקב' שהוא קרא שמו עליהם 'אלוקי יעקב' והיינו שבית יעקב הזה אינו סתם 'עם' אלא הוא עם כזה שכשהוא בא ה' משתקף בו והוא מחמת שאלוקי יעקב שמו.
מבאור מקור הדברים בקרא ד'מה תצעק אלי'
ועתה נמצא שצורה זו של נס קריעת הים התפרשה כבר בגוף התורה, שנאמר 'ויאמר ה' אל משה מה תצעק אלי דבר אל בני ישראל ויסעו', ומן התימא כמפורסם מהו 'מה תצעק אלי' אטו התפלה אינה ראויה כאן? ועוד מהו מה תצעק אלי דבר אל בני ישראל ויסעו, שהוא דבר פלא, איזה הנהגה זו ליסוע לתוך הים, ועוד הפסוק נעמד כתמיהה, למה צועקים בכלל, מה הבעיה שיסעו. והוא פלא.
אך אחר ראותנו דברי המזמור בתהילים הרי הדברים מאירים וברורים, אין המהלך של נס קריעת ים סוף כהמהלך של הניסים שהיו במצרים, הניסים שהיו במצרים היו ניסים שה' עשה בשביל להוציא את בני ישראל במצרים ככל האמור שם ושם לא היה שייך לומר 'מה תיאנחו מן העבודה דבר אל בני ישראל ויצאו', אבל מעת 'צאת ישראל ממצרים' השתנה המהלך לגמרי, מעתה 'היתה יהודה לקדשו'! ו'ישראל ממשלותיו'! מעתה בני ישראל הם כאלה שהעולם כלל אינו עומד בפניהם, מעתה כשבני ישראל מגיעים אל הים אין הים מכשול בדרכם כלל, כי הלא עמו של האדון הם ושמו נקרא עליהם, וממילא אמר ה' למשה 'מה תצעק אלי דבר אל בני ישראל ויסעו' איזה סיבה לצעקה יש כאן, ומה מונעכם מליסע.
ומפורש אם כן בכתוב שצורת נס יציאת מצרים הינה במהלך של 'מה תצעק אלי' ומעת שתבואו הרי הים ינוס מלפניכם מאליו.
ישוב דברי רש"י כאן לאור הדברים
ובאמת שדברים אלו מבוארים היטב בדברי רש"י עה"פ. שכתב בזה"ל: דבר אל בני ישראל ויסעו: אין להם אלא ליסע שאין הים עומד בפניהם, כדאי זכות אבותיהם והם והאמונה שאמינו בי ויצאו לקרוע להם הים. ע"כ.
והתימא בדברי רש"י מהו שאמר כאן אין להם אלא ליסע שאין הים עומד בפניהם, ומהי"ת לרש"י לפרש כן ולא אמר סתם 'יסעו ואסיג הים מפניהם', ושבוודאי מקורו של רש"י הוא משום האי לישנא דמה תצעק אלי דבר אל בני ישראל ויסעו, שזה משמע שכדאי היא זכותם ושאין הים עומד בפניהם.
ואין לדחוק ברש"י שאין הכוונה במיוחד כך אלא הכוונה שעכשיו גזר ה' שמחמת זכות האבות לא יהיה הים עומד בפניהם, כי אם כן מהו שאמר רש"י כאן זכות אבותיה והם והאמונה שהאמינו בי וכו', ומהיכי תיתי כל זה יותר מבכל יציאת מצרים. אלא ברור שמקור דברי רש"י הוא בהבינו בלשון הכתוב שהדבר אמור להיות פשוט, והיינו שמחמת זכות האבות הרי המציאות היא כזו שהם כאלו שאין הים עומד בפניהם מאחר שהלכו אחר ה' והיינו כנתבאר.
ויש להוסיף שאין מוכרח שהיתה כאן באמת טענה על ישראל איך לא הבינו את זה מעצמם ולמה צועקים ולא נוסעים, אלא באמת ייתכן שלא עמוד ולא הבינו את השינוי הדרמטי שאירע כאן, אלא ה' אמר למשה בנוסח הזה כדי להעמיד את זה גופא, שאין כאן איזה חידוש שאני יקרע לכם את הים אלא שהמציאות שלכם היא כזו ש'מה תצעק אלי'.
