פ"י פכ"א – כג' – "ויאמר ה' אל משה נטה ידך על השמים ויהי חשך על ארץ מצרים וימש חשך: ויט משה את ידו על השמים ויהי חשך אפלה בכל ארץ מצרים שלשת ימים: לא ראו איש את אחיו ולא קמו איש מתחתיו שלשת ימים ולכל בני ישראל היה אור במושבתם"
המכה הט' שהקב"ה מביא על המצרים היתה מכת חושך והנה יש לדון מה הוא מקור החושך האם זה בריאה בפני עצמה או שזה רק העדר אור, ומה היה במצרים איזה סוג של חושך ויצאתי לחפש ומצאתי דברים מרתקים בענין והקב"ה יצליח דרכי.
רש"י פי': ויהי חשך אפלה שלשת ימים וגו' - חשך של אופל שלא ראו איש את אחיו אותן שלשת ימים. ועוד שלשת ימים אחרים חשך מוכפל על זה, שלא קמו איש מתחתיו. יושב אין יכול לעמוד, ועומד אין יכול לישב. מד' רש"י מבואר בפשטות שהיה ב' שלבים למכה השלב הא' היה חושך מוחלט שרק לא רואים אחד את השני והשלב השני היה שלא יכלו לזוז מי שעמד נשאר לעמוד ומי שישב נשאר לשבת, ורש"י מפרש מדוע היה חושך בכזאת צורה שג' ימים כך וג' ימים כך מבאר רש"י שבג' ימים הראשונים הקב"ה המית את אותם רשעים שבישראל שלא רצו לצאת ממצרים ובכדי שלא יראו המצרים במפלתן ויאמרו אף הן לוקין כמונו ולזה מספיק חושך מוחלט אך ל"צ להגיע לזה שאינם יכולים לזוז, ובג' ימים הבאים הטעם שהקב"ה הביא עליהם חושך שא"א לזוז בו משום שחיפשו ישראל וראו את כליהם וכשיצאו והיו שואלין מהן והיו אומרים אין בידינו כלום אומר לו אני ראיתיו בביתך ובמקום פלוני הוא[1], מהו בדיוק אותו חושך רש"י לא ביאר לנו.
באבן עזרא מביא דבר מענין וז"ל: "והנה בים אוקינוס יבא חשך עב, שלא יוכל אדם להפריש בין יום ובין לילה, ויעמוד זה לפעמים חמשה ימים. ואני הייתי שם פעמים רבות", מבואר בד' שבחושך רגיל אדם יכול להבחין בין יום לילה כמו שלפעמים מעונן מאוד וחשוך אבל אפשר להבחין שהיום יום ולא לילה אבל ישנם מקומות שהחושך כ"כ חזק כל הזמן וא"א להבחין אם היום יום או לילה,
והנה האברבנאל מק' וז"ל: באמרו לא ראו איש את אחיו ולא קמו איש מתחתיו שלשת ימים כי איך יתכן זה ולא יאירו חשכתם בנרות ובעמוד האש לילה והנה באישון לילה ואפלה יאירו הנרות כחום היום?
בעצם מק' שאלה עצומה איך זה שהמצרים לא יכלו להאיר את החושך בנרות הרי בכל חושך אם ידליקו נרות יהיה אור גדול א"כ מה קרה במצרים לכן מבאר האברבנאל שהיה משהו מיוחד במכת חושך וזה וכך מבאר את המכה: "ויאמר ה' אל משה נטה ידך על השמים ויהי חשך וגו' עד פרשת החדש הזה לכם כבר זכרתי למעלה שמפני רוח ים חזק מאד שחדש הקדוש ברוך הוא להסרת הארבה העלה אידים מכופלים על כל גבול מצרים ולא נהפכ' למטר כי טבע מצרים היה מונע את העננים מהמטיר ולכן נשארו העננים ההם על מצרים בעובי גדול ומכופל שלשת ימים רצופים ולא עברו משם והלאה לפי שאותו הרוח החזק לא עבר משם לסבות שזכרתי ולכן נתחדשה מכת חשך אחרי מכת הארבה וצוה השם למשה נטה את ידך רוצה לומר במטך או מבלתו על השמים כלומר כנגד האויר שיראו בו השמים וביאר לו שאותה נטיית יד שיעשה ירמוז ויכוין לשני דברים הפכיים הא' שיהיה מונע ניצוצות השמש משירבו על הארץ כאלו באותה הנטיה יהיה אומר לחרס ולא יזרח ובעד כוכבים יחתום כי תהיה נטיית יד משה מונעת העברת אור השמש על הארץ ועל זה אמר ויהי חשך על ארץ מצרים והדבר הב' שיחויב וירמוז נטיית ידו היה שעובי העננים והאידים ההם לא יהיה על ארץ גושן וכאלו משה רבינו בידו ירמוז ויאמר לעננים שלא יזיקו ולא יחשיכו בארץ שישראל יושב בה ועל זה באמת נאמר וימש חשך והוא מלשון הסרה ומגזרת לא ימיש עמוד הענן יומם לא ימיש מתוך האהל רוצה לומר שגם כן נטיית יד משה תסיר החשך ממקום אחר כי הוא יעשה החשך במצרים והוא יסירהו מארץ גושן וכן נאמר בספור המעשה ויט משה את ידו על השמים ויהי חשך אפלה בכל ארץ מצרים ג' ימים והיה החשך כל כך עב ומכופל עד שהנרות שהיו מדליקין היה החשך מעבה אותם כמו שיקרה במערות העמוקות אשר תחת הארץ ובמחילות העפר. וכן העומדים בהררי חשך לא יעמוד להם שם אור נר ולא אש כי לא היה חושך מצרים אפיסת אור השמש בלבד כמו הלילה ולכן לא ראו איש את אחיו הקרוב אליו ולא קמו איש מתחתיו ג' ימים כי היה החושך מכבה את הנר ורשעים בחושך ידמו. אמנם לכל בני ישראל היה אור במושבותם שהוא ארץ גושן כי שם לא היה נכנס איד העב הקטורי ההוא אשר היה במצרים. וזהו מה שאמר עוד וימש חושך כי משה בידו הביא החושך במצרים ובידו הסירו מארץ גושן והותר בזה השאלה, עכ"ד.
מבואר בד' שלא צריך להגיע לזה שהחושך במצרים היתה בריאה מיוחדת בכל אופן בג' ימים הראשונים אלא נטיית משה פשוט מנעה מהעננים להביא את אור השמש, ומה שלא היה אפשרות להדליק נרות הוא משום שהענן היה כ"כ עב שלא נתן אפשרות להדליק נרות.
חושך הוי בריאה
והנה יש לחקור במהות החושך האם זה בריאה או רק העדר אור, ולכאו' זה פסוק מפורש בישעיה [פמ"ה פ"ז] "יוצר אור ובורא חושך עושה שלום ובורא רע", וכן גמ' מפורשת בחגיגה [יב.]: "ואמר רב יהודה אמר רב: עשרה דברים נבראו ביום ראשון, ואלו הן: שמים וארץ, תהו ובהו, אור וחשך, רוח ומים, מדת יום ומדת לילה", וכן גמ' בתמיד לב: - עשרה דברים שאל אלכסנדרוס מוקדון - את זקני הנגב, אמר להן ... שמים נבראו תחלה או הארץ אמרו שמים נבראו תחלה שנא' בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ אמר להן אור נברא תחלה או חשך אמרו לו מילתא דא אין לה פתר ונימרו ליה חשך נברא תחלה, דכתיב והארץ היתה תהו ובהו וחשך והדר ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור! סברי: דילמא אתי לשיולי מה למעלה ומה למטה מה לפנים ומה לאחור אי הכי שמים נמי לא נימרו ליה מעיקרא סבור אקראי בעלמא הוא דקא שייל כיון דחזו דקהדר שאיל סברי לא נימא ליה דילמא אתי לשיולי מה למעלה מה למטה מה לפנים ומה לאחור".
בחזקוני [בראשית פרק א' פסוק ב' ד"ה וחשך] – "הקב"ה ברא חשך על פני תהום שהחשך בריאה היא כדכתיב יוצר אור ובורא חשך אבל קודם לכן לא היה חושך ואור ועין לא ראתה זולתי הקב"ה ואין לדרוש ולהרהר אחריו כמו שאמרו רבותינו ז"ל שאין לדרוש ולשאול מה לפנים ומה לאחור".
מהרש"א [ח"א תמיד דף לב. ד"ה א"ל] – "דבהא גופא, בשאלת אור וחשך הוו סברי דאתי לשיולי מה לפנים מה לאחור וכו' כדעת המינים שהחושך אינו אלא העדר האור ולא היה צריך בריאה קודם האור, אבל אנחנו עדת המינים כי השי"ת ברא שניהם יש מעין ואין לנו לשאול מה לפנים כו', וע"כ השיבו לו כן, מילתא דא אין לה פתח.
גר"א [אדרת אליהו פר' בראשית פרק א' פסוק ד'] – "ולא כחכמי האומות שאומרי' שהחשך הוא העדר האור. אבל הוא בריאה רק שאין טובה נגלה לעין השמש, ולכן לא נאמר כי טוב אצל החשך". עי' קול אליהו פר' בא אות נ"ג [ומגיה שם], "בפסוק ויהי חשך על ארץ מצרים וימש חשך, י"ל דהנה האור בריה, והחושך ברי', ולא כיש מי שאומרים שהחשך הוא העדר האור. דבאמת לא כן הוא רק ברי' בפ"ע אלא שנדחה מפני האור, כי כן שם הקב"ה בטבע הבריאה, ולפי"ז כאן שינה הקב"ה את המבע שאמר וימש
פירוש שחשך ימש האור ולא האור החשך".
נציב [מרומי שדה פסחים דף ב. ד"ה וקריא] – "למדנו בזה חז"ל דחושך הוא בריאה ממש ... יהא תמוה למאי נברא החשך, והרי בהעדר האור יהיה חשך. אבל ודאי יש נפ"מ בזה לענין אור האש, שמאיר בחשך הלילה יותר מביום במקום חשך, וכדאי' בירושלמי פסחים פ"א ה"א ובמדרש פר' נח", העמק דבר בראשית פרק א' פסוק ה' "וטעות גדול לומר שחשך אינו אלא העדר האור ... מועיל בריאה זו ... דאור האש אינו מנהיר ביום במקום חשך כמו בלילה שבו החשך מושל".
חושך העדר אור
בספורנו פרשת בא וימש חושך. ויסיר את החשך הטבעי של לילה. כי אמנם חשך הלילה הוא אויר מוכן לקבל האור, והוא חשוך בהעדר האור בלבד. אמנם זה החשך יהיה אויר בלתי מוכן לקבל האור לרוב עביו, ולא יפול עליו העדר האור בהיותו בלתי מוכן אליו, ולפיכך לא ראו איש את אחיו כי לא הספיק לזה אור נר ואבוקה.
וכן ברזיאל המלאך [עמ' ל"ב] – וחשך על תהום "אבל ממש חושך לא היה, אינו אומר חושך כ"א באור שהיה קודם והחשיך, ועדיין לא נברא אור בעולם".
וברס"ג [האמונות והדיעות ספר מאמר א' ד"ה והדעת החמישית] – "החשך, אינו הפך האור, אבל הוא העדר האור. ואם יאמרו מאי זה טעם אתה אומר כי אין החשך הפך האור? אביא בזה ג' ראיות. אחת מהן כי האדם אינו יכול לברא שרש, והנה אנחנו רואים אותו כשהוא עומד לשמש וישם כפו האחת על השנית כמו קובה, יהיה מה שיש ביניהם חשך, והאדם אינו בורא שרש החשך, אך סך בעד האור מהגיע אל האויר אשר בין כפיו, וחשך מפני שחסר האור. והשנית כי אני רואה את האדם יש לו צל כשהוא עומד לפני נר א', ואם נקיפהו בנרות רבים לא יהיה לו צל, ואין בכח האדם לכלות שרש מהשרשים, אבל המציא האור אשר היה נעדר בקצת האויר המקיף את האדם. והשלישית כי לא ראיתי שני גופים זה הפך זה שיהפך אחד מהם וישוב האחר על השלמות, כאשר לא יהפכו המים אש ולא האש מים. וכאשר ראיתי האויר החשוך ישוב מאיר, ידעתי כי החשך איננו הפך האור אבל הוא העדרו. ואחר כן מצאתי שאר המוחשים על הדרך הזה, והוא שהאויר מקבל הקול מן המדבר ומגיעו אלינו, ואם לא יקרעהו קול לא נשמע דבר, ולא נאמר באויר ההוא איננו משמיע הפך הקול, אבל הוא העדר הקול. וכן המאמר בריח, כי האויר מקבלו באי זה מקום שיהיה ומגיעו אלינו, ואם לא יהיה לא נריח דבר, ואין זה הפך הריח, אבל הוא העדרו. וכן האויר מקבל האור ומגיעו אל עינינו, אם לא יהיה אור לא נראה דבר, אין זה הפך האור, אבל הוא העדר האור. וכאשר ראיתי הגופים העבים מונעים האור ונדמה לבני אדם כי הצל יולד מהם, אמרתי אולי יטענו כי החשך יולד מן העפר. והתבאר לי כי אם היינו לוקחים גוש עפר ועמדנו במקום השמש וזרינו את עפרו באויר, לא היינו רואים לחשך מקום כלל. ונאמר עוד, אולי הם טוענים באדם אשר הקיפוהו הנרות כי צלו שב אל גופו, וידעתי שאם היה זה כן היה משחיר הנראה מגופו. ואלה דברים נראים מוחשים, דוחים התחדשות השבושים אשר נאמרו כי החשך באור, ואני יודע כי האלהים ספר על עצמו (ישעיה מ"ה ז) שהוא יוצר אור ובורא חשך. ואומר במה שהוא נאות למוחש הזה, כי הוא ברא האויר המקבל האור והחשך במציאות והעדר, כאמרו אחריו (שם שם) עושה שלום ובורא רע. ואנחנו מסכימים כלנו כי הבורא לא ברא רע, אך ברא לדברים אשר הם סובלים שיהיה לאדם בהם שלום ורע בבחירתו, שאם יאכל המאכל כפי צרכו וישתה המים כפי צרכו יהיה זה שלום, ואם יקח מהם מה שאינו סובל יהיה זה רע, וכאשר אני עתיד לבאר במאמר הרביעי בשער הצדק, אבל יחס האור והחשך לבריאתו, בעבור רוע מחשבת מי שהאמין בשנים, ועל כן אמר יוצר אור ובורא חשך, והודיענו עוד כי יש לאור ולחשך תכלית, וכאשר השיבונו אל העם הזה באמרו (איוב כ"ו י') חק חג על פני מים עד תכלית אור עם חשך.". מאמר ב' ד"ה אמר יהודה, "כאשר בארנו בענין החשך שהוא העדר האור ואיננו הפכו. וכמו שהבאנו שם ראיה כי החשך אילו היה הפך האור, לא היה נהפך האויר המחשיך לאור".
מורה נבוכים [ח"ב פרק ל'] – "וחשך הוא האש היסודי לא תחשוב זולת זה, אמר ודבריו שמעת מתוך האש, ואמר כשמעכם את הקול מתוך החשך, ואמר כל חשך טמון לצפוניו תאכלהו אש לא נופח, אמנם נקרא האש היסודי בזה השם להיותה בלתי מאירה אבל ספיריית, שאילו היתה האש היסודית מאירה היינו רואים האויר כולו בלילה מתלהב אש, וכבר זכרם כפי הנחתם הטבעית, הארץ, ועליה המים, והאויר דבק עם המים, והאש למעלה מן האויר, כי ביחדו האויר על פני המים יהיה החשך אשר על פני תהום למעלה מן האויר בלא ספק, ואשר חייב שיאמר רוח אלהים, בעבור ששמה מתנועעת ר"ל מרחפת, ותנועת הרוח לעולם מיוחסת לשם, ורוח נסע מאת ה', נשפת ברוחך, ויהפך ה' רוח ים, וזה הרבה. וכאשר היה החשך הנאמר תחלה אשר הוא שם היסוד בלתי החשך הנאמר באחרונה אשר הוא החשך, התחיל לבאר ולהבדיל ואמר ולחושך קרא לילה". חלק ג' פרק י', "ובזה הצד נאמר ג"כ למי שהסיר ענין אחד, שהוא עשה ההעדר, ואע"פ שהעדר אינו דבר נמצא, כי כמו שנאמר במי שכבה נר בלילה שהוא חדש החשך, כך נאמר במי שהפסיד הראות שעשה העורון, ואע"פ שהחשך והעורון העדרים ואינם צריכים לפועל, ולפי זה הפירוש יתבאר מאמר ישעיה יוצר אור ובורא חושך עושה שלום ובורא רע, מפני שהחשך והרע העדרים, והסתכל איך לא אמר עשה חושך ולא עושה רע מפני שאינם דברים נמצאים שתתלה בהם עשייה, ואמנם אמר על שניהם בורא שהיא מלה שיש לה התלות בהעדר בלשון העברי, כמו שאמר בראשית ברא אלהים וגו' שהוא מהעדר, ודרך יחס ההעדר לפעולת הפועל הוא על זה הצד אשר זכרנו, ועל זה הצד ג"כ הבן אמרו מי שם פה לאדם או מי ישום אלם או חרש או פקח וגו'". עי' חלק א' פרק ע"ג הקדמה השביעית.
אבן עזרא [ישעיה פרק מ"ה פסוק ז'] – "ובורא חשך: מגזרת בריאה כטעם גזירה כי החשך איננו כלום רק העדרי האור", אבן עזרא בראשית פרק א' פסוק א' "וככה ובורא חשך [ישעיה מ"ה, ז'] כי החשך איננו דבר (והוא מקרה על דעת רבים) רק הוא העדרת דבר".
רמב"ן [שמות פרק ד' פסוק י"א] – "והרב אמר במורה הנבוכים (שם) כי המסיר קנין יאמר בו שפעל האפיסה, כי יאמרו במי שיכבה הנר שהביא החשך. וכן על דעתו יוצר אור ובורא חשך עושה שלום ובורא רע [ישעיה מ"ה ז']".
רד"ק [ישעיה פרק מ"ה פסוק ז'] – "ואמר על אור ושלום יוצר ועשה כי הם מעשה ועל חשך ורע אמר בורא כי אינה דבר כי הסרת האור היא החשך, והסרת הטוב והשלום הוא רע ... ואאז"ל פירש ובורא חשך הארץ, כי היא הגורמת החשך בעולם כשתקע השמש הארץ מסך בין השמש ובינינו לפיכך הוא החשך".
הכוזרי [מאמר ה' אות י'] – "אמנם כן הלילה איננו כי אם זמן העדר אור השמש".
כלבו [סי' ח'] – "ואחר ברכו מתחילין על ק"ש ברכת יוצר אור ומזכירין מדת הלילה ביום שאומר ובורא חשך, ומדת יום בלילה שאומר בורא יומם ולילה, והטעם להודות לפניו שהכל בידו יתברך והוא גולל זה מפני זה, ואומר ובורא חושך ואעפ"י שאינו נופל בזה הלשון לשון בריאה שהרי החושך אינו אלא בהעדר האור עם כל זה אומרים כן דלשנא דקרא הוא, ויש אומרים כי לפיכך נופל בו לשון בריאה לפי שעל ידי התגלגל גלגל השמש למטה לארץ בא החושך".
אברבנל (בראשית פרק א' פסוק ה') – "שהוא העדר האור". אברבנל (ישעיה פרק מ"ה פסוק ז') – "בהעדר שהוא חושך".
ב"ח (או"ח סי' ו') – "ויברך ברכת אשר יצר כו' חלולים חלולים ולא יאמר חללים חללים ... וב"י פי' משום דבחלל לא שייך בריאה וקשה דהלא כתיב ובורא חשך וחשך אינו כי אם העדר האור".
חת"ס (תמיד דף לב. שמדפיס סוף מאירי למס' תמיד) – "איך שייך בריאה בחשך והיא אינו רק העדר האור".
מהר"ץ חיות (חגיגה דף יב.) – "אע"ג דחושך הוא העדר ולא יתכן בו לשון בריאה. עיין רמב"ן פ' שמות על קרא מי ישים אילם, אולם חושך הנאמר כאן הוא אש היסודי, עי' מורה פ' שלשים לשני".
מלבים (ישעיה פרק מ"ה פסוק ז') – "ע"י שיצר אור, והוא שעצם האור הוא עצם בעל מקרים, עי"כ ימצא החשך שהוא העדר האור מקום ... ומצד זה יאמר ג"כ שה' ברא את החשך, הגם שההעדר לא נברא כי אינו קנין".
מלבים (בראשית פרק א' פסוק ב') – "וכן אמר בזהר שחשך פה הוא יסוד העפר".
[1] ואם תשאל מה צריך לכל זה הרי כתוב שה' נתן את חן העם למצרים שאפי' בע"כ השאילם מבאר השפתי חכמים שפתי חכמים: די"ל דבזה נתן להם חן לפי שכשראו מצרים שהי' ביכולת בידם ליקח כל אשר להם בימי אפילה ולא היה מי שימחה בידם ולא לקחו בעבור זה היו נושאין חן בעיניהם והשאילום בעל כרחם.
