אשמח לקבל כל הערה
פרק א – ספירת בני ישראל
ציווי על הספירה (פסוקים א'–ד')
ה׳ מצווה את משה ואהרן במדבר סיני, באוהל מועד, למנות את כל עדת ישראל מבן עשרים שנה ומעלה, שזה הגיל שיוצאים לצבא, לפי משפחותם – שבטיהם, כל שבט בנפרד, ובתי אבותם – על פי היחוס של האבא. לצידם יתמנה נשיא מכל שבט לעזרה בספירת השבט שלו.
הספירה תתבצע ע"י ניתנת מחצית השקל ע"י כל אחד והזכרת שמו בספירה.
נשיאי השבטים (פסוקים ה'–ט״ז)
מפורטים נשיאי כל שבט:
ראובן – אליצור בן שדיאור,
שמעון – שלומיאל בן צורישדי,
יהודה – נחשון בן עמינדב,
יששכר – נתנאל בן צוער,
זבולון – אליאב בן חילון,
אפרים – אלישמע בן עמיהוד,
מנשה – גמליאל בן פדהצור,
בנימין – אבידן בן גדעוני,
דן – אחיעזר בן עמישדי,
אשר – פגעיאל בן עכרן,
גד – אליסף בן דעואל,
נפתלי – אחירע בן עינן.
מניין כל שבט ושבט (פסוקים י״ז–מ״ו)
משה ואהרן עם הנשיאים מונים את העם:
ראובן – 46,500; שמעון – 59,300; גד – 45,650;
יהודה – 74,600; יששכר – 54,400; זבולון – 57,400;
אפרים – 40,500; מנשה – 32,200; בנימין – 35,400;
דן – 62,700; אשר – 41,500; נפתלי – 53,400.
סה״כ: 603,550 בגילאי יוצאי צבא.
שבט לוי לא נמנה (פסוקים מ״ז–נ״ד)
שבט לוי נבדל לעבודת המשכן ולשמירתו ואינו נכלל במניין שאר העם.
ה' מצווה את משה למנות את הלווים להיות אחראים על משכן העדות ועל כליו.
ציווי על סדר החנייה (פסוקים א'–ב')
בני ישראל חונים לפי דגליהם סביב המשכן, כל שבט ומטהו במקומו.
כשהן מחולקים לארבעה דגלים בכל דגל יש את השבט שהוא ראש הדגל ונשיאו הוא נשיא הדגל
דגל מחנה יהודה – במזרח (פסוקים ג'–ט')
יהודה (הנשיא: נחשון בן עמינדב ומספרם 74,600),
יששכר (הנשיא: נתנאל בן צוער ומספרם 54,400),
זבולון (הנשיא: אליאב בן חילון ומספרם 57,400).
סה״כ: 186,400 זכרים מעל גיל 20 – נוסעים ראשונים.
דגל מחנה ראובן – בדרום (פסוקים י'–ט״ז)
ראובן (הנשיא: אליצור בן שדיאור ומספרם 46,500),
שמעון (הנשיא: שלומיאל בן צורישדי ומספרם 59,300),
גד (הנשיא: אליסף בן דעואל ומספרם 45,650).
סה״כ: 151,450 זכרים מעל גיל 20 – נוסעים שניים.
המשכן במרכז (פסוק י״ז)
הלויים חונים באמצע סביב למשכן, שומרים על קדושת המשכן ועובדים אותו.
דגל מחנה אפרים – במערב (פסוקים י״ח–כ״ד)
אפרים (הנשיא: אלישמע בן עמיהוד ומספרם 40,500),
מנשה (הנשיא: גמליאל בן פדהצור ומספרם 32,200),
בנימין (הנשיא: אבידן בן גדעני ומספרם 35,400).
סה״כ: 108,100 זכרים מעל גיל 20 – נוסעים שלישיים.
דגל מחנה דן – בצפון (פסוקים כ״ה–ל״א)
דן (הנשיא: אחיעזר בן עמישדי ומספרם 62,700),
אשר (הנשיא: פגעיאל בן עכרן ומספרם 41,500),
נפתלי (הנשיא: אחירע בן עינן ומספרם 53,40).
סה״כ: 157,600 זכרים מעל גיל 20 – נוסעים אחרונים.
סיכום סדר המסעות (פסוקים ל״ב–ל״ד)
הסדר המדויק של חנייתם ונסיעתם נשמר תמיד כפי שצווה ה׳.
בני אהרן והכהנים (פסוקים א'–ד')
אהרן ובניו נבחרים לכהונה. נדב ואביהוא מתו בהקריבם אש זרה; נותרו אלעזר ואיתמר.
מינוי הלויים תחת הבכורים (פסוקים ה'–י״ג)
הלויים נבחרים לעבודת המשכן במקום בכורי ישראל שהוקדשו לה' במכת בכורות, אך הפסידו את התפקיד והזכות בחטא העגל.
מניין ותפקיד משפחות הלויים (פסוקים י״ד–ל״ט)
בכורי ישראל מבן חודש ומעלה נמנים על ידי משה, ומספרם - 22,273.
נערך גורל בין הלווים ומתוכם נבחרים 22,000 לווים שהקדושה שלהם עוברת ל22,000 הלווים שהם לא בכורות,
273 הנותרים נפדים בחמשה שקלים לאיש (סה"כ 1365 שקל)
והכסף ניתן למשה שמעביר אותו לאהרן ובניו.
כמו כן קדושת בכורות החמורים של ישראל נפדית על ידי הכבשים של הלווים.
פרק ד' – עבודת הלויים במסע
בני קהת – ספירתם (פסוקים א–ט״ו)
משה ואהרן מצטווים לספור את מנין בני קהת מבן שלושים עד חמישים שזה הגיל שהם יכולים לעבוד עבודה באהל מועד
בני קהת – עבודתם – כלי הקודש (פסוקים א–ט״ו)
עבודתם - נושאים את כלי הקודש - הארון, השולחן, המנורה, המזבחות והכלים שלהם, והפרוכת שבפתח קודש הקדשים.
אופן עבודתם – כשהענן מסתלק אז יודעים שצריך לנסוע ושמותר להיכנס לאהל מועד ולפרקו, אהרן ובניו באים ומכסים את כלי הקודש לפני המסע, ובני קהת נושאים אותם ביד.
אהרן ובניו מכינים שישה משאות לבני קהת
הם צריכים להיזהר ביותר לא לגעת בכלים לפני שהם מכוסים על מנת שלא יתחייבו במיתה מן השמיים.
אלעזר בן אהרן (פסוק ט״ז)
ממונה לסחוב את השמן למאור, הקטורת, מנחת התמיד ושמן המשחה.
שמירה על בני קהת (פסוקים י״ז–כ')
אהרן ובניו צריכים להקפיד שיכסו הכל לפני שבני קהת מגיעים, ושהם יצוו על בני קהת מי מתוכם יסחוב כל כלי, כך שזה לא יגרום שבני קהת ימותו כשיגעו בארון ובכלים או יכסום ושיהיה סדר מי נושא איזה כלי.
פרק א – ספירת בני ישראל
ציווי על הספירה (פסוקים א'–ד')
ה׳ מצווה את משה ואהרן במדבר סיני, באוהל מועד, למנות את כל עדת ישראל מבן עשרים שנה ומעלה, שזה הגיל שיוצאים לצבא, לפי משפחותם – שבטיהם, כל שבט בנפרד, ובתי אבותם – על פי היחוס של האבא. לצידם יתמנה נשיא מכל שבט לעזרה בספירת השבט שלו.
הספירה תתבצע ע"י ניתנת מחצית השקל ע"י כל אחד והזכרת שמו בספירה.
נשיאי השבטים (פסוקים ה'–ט״ז)
מפורטים נשיאי כל שבט:
ראובן – אליצור בן שדיאור,
שמעון – שלומיאל בן צורישדי,
יהודה – נחשון בן עמינדב,
יששכר – נתנאל בן צוער,
זבולון – אליאב בן חילון,
אפרים – אלישמע בן עמיהוד,
מנשה – גמליאל בן פדהצור,
בנימין – אבידן בן גדעוני,
דן – אחיעזר בן עמישדי,
אשר – פגעיאל בן עכרן,
גד – אליסף בן דעואל,
נפתלי – אחירע בן עינן.
מניין כל שבט ושבט (פסוקים י״ז–מ״ו)
משה ואהרן עם הנשיאים מונים את העם:
ראובן – 46,500; שמעון – 59,300; גד – 45,650;
יהודה – 74,600; יששכר – 54,400; זבולון – 57,400;
אפרים – 40,500; מנשה – 32,200; בנימין – 35,400;
דן – 62,700; אשר – 41,500; נפתלי – 53,400.
סה״כ: 603,550 בגילאי יוצאי צבא.
שבט לוי לא נמנה (פסוקים מ״ז–נ״ד)
שבט לוי נבדל לעבודת המשכן ולשמירתו ואינו נכלל במניין שאר העם.
ה' מצווה את משה למנות את הלווים להיות אחראים על משכן העדות ועל כליו.
פרק ב – סדר המחנותציווי על סדר החנייה (פסוקים א'–ב')
בני ישראל חונים לפי דגליהם סביב המשכן, כל שבט ומטהו במקומו.
כשהן מחולקים לארבעה דגלים בכל דגל יש את השבט שהוא ראש הדגל ונשיאו הוא נשיא הדגל
דגל מחנה יהודה – במזרח (פסוקים ג'–ט')
יהודה (הנשיא: נחשון בן עמינדב ומספרם 74,600),
יששכר (הנשיא: נתנאל בן צוער ומספרם 54,400),
זבולון (הנשיא: אליאב בן חילון ומספרם 57,400).
סה״כ: 186,400 זכרים מעל גיל 20 – נוסעים ראשונים.
דגל מחנה ראובן – בדרום (פסוקים י'–ט״ז)
ראובן (הנשיא: אליצור בן שדיאור ומספרם 46,500),
שמעון (הנשיא: שלומיאל בן צורישדי ומספרם 59,300),
גד (הנשיא: אליסף בן דעואל ומספרם 45,650).
סה״כ: 151,450 זכרים מעל גיל 20 – נוסעים שניים.
המשכן במרכז (פסוק י״ז)
הלויים חונים באמצע סביב למשכן, שומרים על קדושת המשכן ועובדים אותו.
דגל מחנה אפרים – במערב (פסוקים י״ח–כ״ד)
אפרים (הנשיא: אלישמע בן עמיהוד ומספרם 40,500),
מנשה (הנשיא: גמליאל בן פדהצור ומספרם 32,200),
בנימין (הנשיא: אבידן בן גדעני ומספרם 35,400).
סה״כ: 108,100 זכרים מעל גיל 20 – נוסעים שלישיים.
דגל מחנה דן – בצפון (פסוקים כ״ה–ל״א)
דן (הנשיא: אחיעזר בן עמישדי ומספרם 62,700),
אשר (הנשיא: פגעיאל בן עכרן ומספרם 41,500),
נפתלי (הנשיא: אחירע בן עינן ומספרם 53,40).
סה״כ: 157,600 זכרים מעל גיל 20 – נוסעים אחרונים.
סיכום סדר המסעות (פסוקים ל״ב–ל״ד)
הסדר המדויק של חנייתם ונסיעתם נשמר תמיד כפי שצווה ה׳.
פרק ג' – שבט לוי ותפקידיובני אהרן והכהנים (פסוקים א'–ד')
אהרן ובניו נבחרים לכהונה. נדב ואביהוא מתו בהקריבם אש זרה; נותרו אלעזר ואיתמר.
מינוי הלויים תחת הבכורים (פסוקים ה'–י״ג)
הלויים נבחרים לעבודת המשכן במקום בכורי ישראל שהוקדשו לה' במכת בכורות, אך הפסידו את התפקיד והזכות בחטא העגל.
מניין ותפקיד משפחות הלויים (פסוקים י״ד–ל״ט)
- נשיא נשיאי הלווים אלעזר בן אהרון הכהן.
- גרשון – בניו: לבני ושמעי, הנשיא: אליסף בן לאל,
מספרם 7,500, חונים בצד מערב של אוהל מועד. - קהת – בניו: עמרם, יצהר, חברון ועוזיאל, הנשיא: אליצפן בן עוזיאל, מספרם 8,600, חונים בצד דרום של אהל מועד.
- מררי – בניו: מחלי ומושי, הנשיא: צוריאל בן אביחיל,
מספרם 6,200, חונים בצד צפון של אהל מועד. - סה״כ הלויים מבן חודש ומעלה: 22,000 (למעשה מספרם הוא 22,300 אך כאן הפסוק לא כולל את 300 הבכורות)
- גרשון – אחראים על יריעות המשכן התחתונות, העליונות והגג, ומסך פתח אהל מועד, קלעי החצר, מסך פתח החצר שמגן על המשכן והמזבח ואת החבלים שקושרים את היריעות לקרקע וכל שאר כלי עבודה.
- קהת – נושאים את כלי הקודש - הארון, השולחן, המנורה, המזבחות והכלים שלהם, ואת הפרוכת.
- מררי –נושאים את קרשי המשכן, הבריחים האדנים
והעמודים, את עמודי החצר האדנים היתדות והחבלים.
בכורי ישראל מבן חודש ומעלה נמנים על ידי משה, ומספרם - 22,273.
נערך גורל בין הלווים ומתוכם נבחרים 22,000 לווים שהקדושה שלהם עוברת ל22,000 הלווים שהם לא בכורות,
273 הנותרים נפדים בחמשה שקלים לאיש (סה"כ 1365 שקל)
והכסף ניתן למשה שמעביר אותו לאהרן ובניו.
כמו כן קדושת בכורות החמורים של ישראל נפדית על ידי הכבשים של הלווים.
פרק ד' – עבודת הלויים במסע
בני קהת – ספירתם (פסוקים א–ט״ו)
משה ואהרן מצטווים לספור את מנין בני קהת מבן שלושים עד חמישים שזה הגיל שהם יכולים לעבוד עבודה באהל מועד
בני קהת – עבודתם – כלי הקודש (פסוקים א–ט״ו)
עבודתם - נושאים את כלי הקודש - הארון, השולחן, המנורה, המזבחות והכלים שלהם, והפרוכת שבפתח קודש הקדשים.
אופן עבודתם – כשהענן מסתלק אז יודעים שצריך לנסוע ושמותר להיכנס לאהל מועד ולפרקו, אהרן ובניו באים ומכסים את כלי הקודש לפני המסע, ובני קהת נושאים אותם ביד.
אהרן ובניו מכינים שישה משאות לבני קהת
- את ארון העדות מכסים בפרוכת המסך (מורידים אותה ומכסים בלי להסתכל בארון), מעליה פורסים כיסוי שעשוי מעור של תחש (העור נועד להגן מפני גשם ואבק וכן לטשטש את הצורה של הארון), ומעליו פורסים בגד שעשוי מצמר וצבוע בתכלת, ושמו את הבדים (המקלות שאיתם נושאים את הארון) על כתפי הלווים הנושאים.
- שמו את לחם הפנים על שולחן הפנים כיסו אותו בבגד מצמר שצבוע בתכלת מעליו הניחו את הקערות (התבניות מנחושת שבהם אופים את הלחם והתבניות מזהב שבהם שומרים אותם עד ששמים בשולחן), את הכפות (הבזיכים שבהם שמים את הלבונה), את המנקיות (העמודים שמחזיקים את הקנים שעליהם מונח הלחם), ואת קשות הנסך (הקנים שעליהם מונח הלחם).
מעל כל הכלים פרסו בד צמר שצבוע בצבע אדום זוהר שנעשה מהגרגירים שבהם חיה תולעת השני, מעליו פורסים כיסוי שעשוי מעור של תחש, ושמו את הבדים (המקלות שאיתם נושאים את הארון) על כתפי הלווים הנושאים.
- פורסים בגד מצמר שצבוע בתכלת מעל המנורה ולוקחים אותה ואת נרותיה (הצלוחיות שבהם שמים את השמן), ואת מלקחיה (הצבת שבה מסדרים את הפתילה), ואת מחתותיה (כמין כף שמפנים איתה את דשן המנורה), ואת כלי שמנה (הכלים שבהם יוצקים את השמן לצלוחיות) ושמים אותם בתוך שק מעור תחש שאליו קושרים מכל צד מוט שאיתו יסחבו את הכל.
- מכסים את מזבח הזהב בבגד תכלת ומעליו עור תחש
ושמים את הבדים על בני קהת הסוחבים. - לוקחים את הכלים של מזבח הזהב (כלי הקטורת) ושמים אותם בתוך שק מבגד צמר שצבוע בתכלת ואותו בתוך שק שעשוי מעור תחש שאליו קושרים מכל צד מוט שאיתו יסחבו.
- מדשנים את מזבח הנחושת מהדשן ומהעצים מלבד מהגחלת שירדה מהשמים, מכסים את האש שנשארה בכלי נחושת ופורסים עליו ועל המזבח בגד צמר שצבוע בארגמן,
- מעל בגד הארגמן שמים את כל הכלים של המזבח: את המחתות (כעין כפות שאיתם חותים גחלים לתרומת הדשן), את המזלגות (צינוריות מנחושת שבהם הפכו את הבשר בשביל שישרף), את היעים (מגרפות מנחושת שגורפים איתם את הדשן מהמזבח), ואת המזרקות (הבזיכים שאיתם מקבלים את הדם).
- מעליהם פורסים עור תחש, ושמים את הבדים על גבי בני קהת.
הם צריכים להיזהר ביותר לא לגעת בכלים לפני שהם מכוסים על מנת שלא יתחייבו במיתה מן השמיים.
אלעזר בן אהרן (פסוק ט״ז)
ממונה לסחוב את השמן למאור, הקטורת, מנחת התמיד ושמן המשחה.
שמירה על בני קהת (פסוקים י״ז–כ')
אהרן ובניו צריכים להקפיד שיכסו הכל לפני שבני קהת מגיעים, ושהם יצוו על בני קהת מי מתוכם יסחוב כל כלי, כך שזה לא יגרום שבני קהת ימותו כשיגעו בארון ובכלים או יכסום ושיהיה סדר מי נושא איזה כלי.
- המאמר הבא בסדרה 'סיכום פרשיות התורה': סיכום פרשת נשא
