סיכום פרשת שלח

אשמח לכל הערה

פרק י״ג – שליחת המרגלים ודיבתם

שליחת שנים-עשר המרגלים (פסוקים א'–ט״ז)

עם ישראל פונה אל משה ומבקש מממנו לשלוח מרגלים על מנת לבדוק את טיב הארץ ואת הדרך שבה כדאי להכנס להילחם ולכבוש,

משה פונה לה' ושואל אותו ה׳ מתיר לו לשלוח מרגלים ואומר לו שהוא כבר הודיע שהארץ טובה, אבל אם עם ישראל רוצה הוא יתן להם רשות.

משה בוחר מכל שבט אדם אחד, מחשובי השבט ובודק שהם כשרים וראויים.

נשיאי השבטים שנשלחו:
ראובן – שמוע בן זכור,
שמעון – שפט בן חורי,
יהודה – כלב בן יפונה,
יששכר – יגאל בן יוסף,
אפרים – הושע (יהושע) בן נון,
בנימין – פלטי בן רפוא,
זבולון – גדיאל בן סודי,
מנשה – גדי בן סוסי,
דן – עמיאל בן גמלי,
אשר – סתור בן מיכאל,
נפתלי – נחבי בן ופסי,
גד – גאואל בן מכי.

משה משנה את שמו של הושע ליהושע, ומברכו שהקב"ה יושיע אותו מהעצה הרעה של המרגלים,

הוראות משה למרגלים (פסוקים י״ז–כ׳)

משה מורה להם שיעלו דרך הנגב, מצד מזרח דרום של הארץ, עד לצד מערב דרום ומשם לעלות עד לצפון להר ההר שבקצה הצפוני מערבי.

הוא מורה להם לבדוק מספר דברים:

את הארץ מה היא: - האם זו ארץ שמגדלת חלשים או גיבורים
את העם היושב עליה: ותוכלו לבדוק זאת על ידי שתראו את העם שיושב עליה
החזק הוא, הרפה: האם הם חזקים או לא על ידי שתבדקו את הדברים הבאים:
המעט הוא אם רב: האם הם מפחדים ובקבוצות גדולות או שלא ואפילו בקטנות
ומה הארץ אשר הוא יושב עליה: וע"י שתבדקו את המקומות שהם גרים בהם
הטובה היא אם רעה: האם יש שם מי שתיה בריאים וטובים
ומה הערים אשר הוא יושב בהנה: ותבדקו באיזה סוג ערים הם גרים
הבמחנים אם במבצרים: האם הם מפחדים וגרים בערים מבוצרות או גם בערים פתוחות שזה סימן שהם חזקים ולא מפחדים.
ומה הארץ השמנה היא אם רזה: כמו כן האם הפירות שם משובחים או לא
היש בה עץ אם אין: האם יש אדם כשר שיגן עליהם בזכויות שלהם.
והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ - תביאו מפירות הארץ.

המסע (פסוקים כ״א–כ״ד)

הם תרים את הארץ מן הנגב ועד חמת שבגבול הצפוני מערבי, בחזור כלב עובר דרך חברון ומתפלל במערת המכפלה להינצל שהמרגלים לא יכשילו אותו,
בחברון גרים שלושה ילדים של אדם בשם ענק, שמותיהם: אחימן, ששי ותלמי, חברון שהיא העיר הכי פחותה בארץ ישראל משובחת כפול שבע מצוען שהיא העיר הכי משובחת במצרים!

הם עוצרים בנחל, כותרים זמורה עם אשכול ענבים, ומניחים אותו על ארבעה מקלות כשכל שני מרגלים נושאים מקל, עוד מרגל סוחב רימון
ומרגל אחר תאנה ורק יהושע וכלב לא נושאים שום דבר
לנחל הם קוראים נחל אשכול, על שם האשכול שכרתו.

חזרת ודיווח המרגלים ודיבתם (פסוקים כ״ה–ל״ג)

חוזרים לאחר ארבעים יום ובאים חזרה לקדש ברנע שבמדבר פארן אל משה ואהרן לספר להם מה שראו.

בתחילה הם משבחים את הארץ אך מיד מתחילים להשמיץ ומטילים פחד:
הם אומרים שבשונה ממה שמשה אמר העם שבארץ הוא גם חזק ביותר וגם נמצא בערים מבוצרות ביותר, בנוסף מציינים את הילדים של ענק,

כמו כן הם אומרים שאין דרך פנויה להיכנס ללא מלחמה כי עמלק נמצא בנגב, החיתי היבוסי והאמורי נמצאים על ההר (כל רכס ההרים שמפריד בין מישור החוף לבקעה), והכנעני יושב ליד הים (מישור החוף) ועל יד הירדן (הבקעה).

העם מתחיל לזעוק אך כלב משתיק אותו על יד שגורם לו לחשוב שהוא עומד לדבר גם נגד משה,
כלב טוען כי גם בלי לסתור את דבריהם לא משנה הקושי שיש בלכבוש כזו ארץ, כי הרי משה עשה דברים יותר קשים כמו לקרוע את הים ולהוריד מן, ולכן גם לו הארץ היתה נמצאת גבוה בשמים היינו מצליחים.

המרגלים לעומתו אמרו שזה דבר שיותר קשה ואין למשה סיכוי ורמזו כאילו גם הקב"ה בעצמו פחות חזק מהעם היושב בארץ.

המרגלים הוסיפו להסתובב בין כל עם ישראל ולספר לכל אחד ואחד עד כמה האנשים שם הם גיבורים כולם גדולים גבוהים וחזים ובכל זאת מתים שם אנשים רבים עקב הרוע של הארץ ומספרים לכולם על הנפילים הענקיים בני ענק.

פרק י״ד – בכיית העם וגזרת המדבר

העם בוכה ומתרעם (פסוקים א–ד)

הסנהדרין מתחילים להרים את קולם ואחריהם כל העם כולו שבטוח שהוא עומד למות בקרוב בכניסה לארץ ישראל,
הם מתלוננים אצל משה ואהרן וכועסים עליהם ואומרים שהלוואי שהיו מתים במצרים או במדבר שזה הרבה יותר טוב מאשר למות במלחמה ללא קבר וכשהבנים והנשים ילקחו לשבי.

לכן הם מתקבצים ומחליטים למנות מלך חדש שינהיג אותם ויקח אותם חזרה למצרים, ואפילו אם יאלצו להיות שם עבדים חזרה.

משה ואהרן נופלים על פניהם ומתחננים לפניהם לא לעשות כזאת טעות.

נאומם של כלב ויהושע (פסוקים ה–י)

כלב ויהושע קורעים בגדיהם לנוכח חילול ה' שמתרחש הם חוזרים ומבטיחים שהארץ טובה מאוד מאוד והמרגלים דיברו שקר גמור, הם מדגישים כי אם רק יעצרו עם ישראל ה' עדיין יהיה חפץ בהם ויכניס אותם לארץ ישראל – ארץ זבת חלב ודבש! אבל כל זה בתנאי שלא ימרדו בה'!

הם מסבירים שאין מה לפחד מהעם הגר בארץ כי הם כמו אוכל בשבילנו, האדם הכשר שהגן עליהם (איוב) נפטר כבר וכעת הם ללא הגנה, וה' איתנו, אין מה לפחד!
העם שמבחינתו רואה ביהושע וכלב שני אנשים שמנסים לגרום לו למות בחרב ולבניו ובנותיו להילקח לשבי רוצה לרגום אותם באבנים, אבל לפתע כבוד השם נראה באוהל מועד והם נרתעים ומפסיקים.


דברי ה׳ למשה על השמדת כלל ישראל (פסוקים י״א – י"ב)

ה׳ מדבר אל משה שקם מיד מהנפילת אפיים, ה' כועס ואומר למשה שהרי עם כל הניסים שהוא עשה לעם ישראל הם כבר היו אמורים להאמין בכוחו ולא לפקפק ביכולות שלו,

לכן ה' אומר למשה שהוא רוצה להכות בדבר את כל העם ולהקים אומה חדשה ממשה, אומה חדשה, גדולה יותר, טובה יותר, וחזקה יותר מעם ישראל ושבה תתקיים הבטחתו לאבות שישים את זרעם כחול הים.

דברי משה אל ה' בבקשת דחית העונש (פסוקים י״ג – י"ט)

משה למרות שדבר כזה רק יועיל לו אישית ויקל מעליו את מסע העם שהרי כל הצאצאים ישמעו בקולו, יהיו ללא ערב רב כולם כשרים וצדיקים, בכל זאת מיד מבקש מה' לבטל את גזירת מחיקת עם ישראל.

משה אומר וטוען לה' כי פעולה כזאת תגרום לחילול ה' נורא אצל כל העמים שיאמרו שה' לא יכל להכניס אותם לארץ ישראל ולכן הרג אותם במדבר.

משה גם מזכיר את מידות הרחמים של ה' ואת זה שהוא מחל לעם ישראל בחטא העגל ומבקש מה' כי לא יעניש אותם בבת אחת אלא יפרוס את העונש
גם לדורות הבאים.



הסכמת ה' לדברי משה והעונש שינתן (פסוקים כ' – כ״ה)

ה' נענה למשה ואומר לו כי הוא אכן סולח לעם ישראל וכפי שמשה ביקש לא יהרוג אותם בבת אחת.

אבל, נשבע ה' כי כל האנשים שראו את כבוד ה' בהר סיני, ראו את הניסים במצרים ובמדבר, ראו את כל זה, ובכל זאת כבר עשר פעמים לא שמעו בקולי וניסו אותי (רשימה מפורטת בסוף המאמר)

אבל כלב, אפילו שהיה נראה שהוא חלק מהמרגלים, - בגלל שבאמת הייתה בו רוח אחרת וכל מה שעשה היה רק כדי להטעותם כדי שיוכל להשפיע לטובה על עם ישראל, הוא כן יוכל להיכנס והוא יקבל את חברון וזרעו יגרש משם את בני הענק.

כמו כן ה' מזהיר את משה שלא ינסו להיכנס בכל זאת לארץ ישראל, כי הוא לא יעזור להם נגד העמלקי והכנעני אלא שבמסע הבא יסתובבו וייסעו לכיוון ים סוף חזרה.

עונש המרגלים ופירוש עונשם של ישראל (פסוקים כ״ו – ל״ה)

ה' מוסיף ואומר למשה ואהרן כי אמנם לעם ישראל הוא אכן הסכים להאריך אף ולדחות את ביצוע העונש אבל לעדת המרגלים שתוך כדי דיבור משה עם ה' עדיין ממרידים את עם ישראל הוא לא מסכים לדחות והוא יעניש אותם מיד.

ומפרט ה' את מה שיקרה לעם ישראל: כל האנשים שנספרו בספירה שבה ספרו מבני עשרים ומעלה (למעט שבט לוי, פחות מבני 20 ונשים), ימותו במדבר מלבד כלב בן יפונה ויהושע בן נון,

רק הבנים שלהם שעליהם חששו שיהיו לביזה, הם יכנסו אל הארץ ויכירו את הארץ שעם ישראל מאס בה,

גם הגופות שלהם לא יקברו בארץ ישראל אלא יקברו במדבר והבנים שלהם יסתובבו במדבר ארבעים שנה שזה כמניין הימים
שבהם תרו את הארץ, עד שאחרון האנשים שחטאו ימות (הם מתו רק מגיל שישים ומעלה)

מות המרגלים והמעלים להר (פסוקים ל״ו – ל"ח)

המרגלים שמוציאים דיבה מתים במגפה נוראה מידה כנגד מידה, וכמו שהם חטאו בלשונם כך הלשון שלהם השתרבבה ויצאו ממנה תולעים שנכנסו לבטן שלהם עד שמתו.

יהושע בן נון וכלב בן יפונה קיבלו את כל שנותיהם של המרגלים האחרים.

משה דיבר את כל שאר דברי ה' אל העם שהתאבל מאוד על הבשורה הרעה

המעפילים להר (פסוקים מ' – מ״ה)

קבוצה מישראל מנסה לעלות להר לכיוון ארץ ישראל, למרות שמשה מזהיר אותם שה' לא מסכים ולא יהיה איתם אלא ייתן לכנעני והעמלקי להרוג אותם – משה והארון עם השברי לוחות לא יוצאים איתם, ואכן המעפילים ניגפים על ידי העמלקים והכנענים שמכים אותם עד המקום שנקרא אחר כך חרמה על שם ההרג שעשו בהם.

פרק ט״ו – נסכים קרבנות, מקושש העצים וציצית

דיני מנחות ונסכים (פסוקים א' – ט"ז)

ה' מבשר לעם ישראל כי הם יכנסו לארץ ובעת ההיא אחרי שיכנסו, אדם שירצה להקריב עולה או שלמים בין מתוך חובה בין מתוך נדבה יביא איתם ביחד גם מנחה ונסכים.

לכבש (עד י"ב חודש) או עז:
עישרון אחד של סולת (עישרון זה עשירית מתוך איפה)
את הסולת מערבבים עם רביעית של הין שמן
כמו כן מצרפים רביעית של הין יין לניסוך.

איל (כבש מי"ג חודש ומעלה):
שני עשרונים של סולת
את הסולת מערבבים עם שלישית של הין שמן
כמו כן מצרפים שלישית של הין יין לניסוך.

לבן בקר – עגל או שור:
שלושה עשרונים של סולת
את הסולת מערבבים עם חצי הין שמן
כמו כן מצרפים חצי הין יין לניסוך.

את הכמות הזאת מצרפים לכל בהמה ובהמה בנפרד ואפילו אם מקריבים כמה קורבנות מאותו סוג מביאים לכל אחת את הכמות הנזכרת.
הדינים האלה הם בין לישראלים בין לגרים ובין לגויים.



הפרשת חלה (פסוקים י"ז – כ״א)

כמו כן ה' מצוה את משה שכשיכנסו לארץ ישראל, אם יעסו עיסה שגודלה עשירית האיפה יפרישו ממנה תרומה חלה ויתנו לכהן, (הסברנו שהשיעור מדרבנן הוא אחד מ24 אבל כיום כיוון שהחלה טמאה ובכל מקרה לא יאכלו אותה, לא מקפידים על זה).

חטאת הציבור והיחיד בשגגת עבודה זרה (פסוקים כ״ב–ל״א)

אם כל העדה בגלל הוראה שניתנה ע"י הסנהדרין בטעות עובדת עבודה זרה בשוגג – מביאים קרבן פר בן בקר לעולה ושעיר עיזים לחטאת ומקריבים את העולה לפני החטאת בשונה משאר המקומות שמקריבים את החטאת לפני העולה

אם יחיד שוגה – מביא שעירת עזים אחת שבתוך שנתה הראשונה.

אבל אם ח"ו אדם יעבוד עבודה זרה במזיד – עונשו כרת וזה נחשב שכופר בכל התורה כולה, שעבר את כל העברות כולם ושכופר בכל דברי הנביאים כולם

מקושש העצים (פסוקים ל״ב–ל״ו)

באחת השבתות שבין יציאת מצרים למתן תורה, בשבת הראשונה שהייתה לאחר הצווי על השבת במרה, מצאו השומרים שהעמיד משה, אדם מקושש עצים בשבת הם התרו בו אך הוא המשיך, הם מביאים אותו למשה ואהרן שאמנם יודעים שהוא חייב מיתה אבל לא יודעים איזו מיתה,
ולכן משה ואהרן מניחים אותו במשמר עד שיפרש ה',
ה' מורה למשה לסקול אותו
ואכן מוציאים אותו מחוץ למחנה וסוקלים אותו.

מצוות ציצית (פסוקים ל״ז–מ״א)

ה' מצווה ואומר למשה כי כשיהיה לאחד מבני ישראל בגד עם לפחות ארבע כנפות, לפני שילבש אותו הוא צריך לקשור בארבע מפינות הבגד חוטי ציצית ולהוסיף יחד איתם גם פתיל תכלת,

ע"י זה שיראו את הציציות כל הזמן זה יזכיר את כל שאר מצוות ה' ויעזור לו להיכשל ולא להיגרר אחרי התאוות של הלב והעיניים שהגוף נמשך אחריהם.

וכל זה בשביל שעם ישראל יהיו קדושים, מופרשים, מובדלים מהעברות ושייכים לה'

שהרי ה' נאמן לשלם שכר לצדיקים, נאמן להיפרע מהחוטאים והוציא אוותנו ממצרים על מנת שנהיה עבדיו.




סיכום זמני מאורעות המדבר מתחילת במדבר עד עכשיו

א' ניסן – שילוח טמאים, ספירת ופדיון הבכורות, טהרת והכנת הלווים, ספירת הלווים ומינוי כל משפחה על עבודתה, אהרן זכה בהדלקת המנורה, ציווי והוראת קרבן פסח, תחילת קורבנות הנשיאים.

עד י"ב אייר - המשך הקרבת קורבנות הנשיאים.

י"ד ניסן - הקרבת פסח, הטמאים מגיעים למשה, ציווי על פסח שני.

א' אייר - ציווי וביצוע מינוי הנשיאים וספירת העם, סדר המחנות.

י"ד אייר - הקרבת פסח שני.

כ' אייר - יציאה למסע הראשון מהר סיני, משה ויתרו.

כ"ב אייר - עוברים בתבערה, הרשעים מתלוננים על הדרך ונשרפים.
הגעה לקברות התאווה המתאוננים מתלוננים על הבשר, מינוי שבעים זקנים, התנבאות אלדד ומידד.

כ"ג אייר - השליו מגיע ופורצת מגיפה נוראה בעם ישראל.

כ"ב סיוון - המגיפה מסתיימת, נוסעים לחצרות,
מרים ואהרן מדברים על משה, מרים נענשה בצרעת – מרים מחכה מחוץ למחנה והעם כולו מחכה לה.

כ"ט סיוון - מרים חוזרת למחנה, נוסעים לקדש ברנע,
העם פונה למשה ומבקש לשלוח מרגלים, משה מקבל אישור מה' ושולח.

ח' אב - המרגלים חוזרים ומסיתים את כל העם.

ט' אב - תשעה באב - ויבכו העם בלילה ההוא.