תיאור קריעת ים סוף ע"פ המדרשים ב'

התיאור הבא הינו תימלול של שיעור שלי מהכיתה, מאוד אשמח להארות והערות!


הלילה, ליל כ"א בניסן, כמה ימים בלבד אחרי שעם השם עברים, עם ישראל, יוצאים ממצרים מבית עבדים מכור הברזל.
והנה, הם רואים מאחוריהם רבבות רבבות, מיליוני חיילים מצריים עם חיצים, עם חרבות, שכל המטרה שלהם היא אחת, להשמיד את כל העברים. להרוג אותם, לגמור אותם.
עם השם היהודים היו בפחד נוראי בהתחלה.
הם מתפללים לבורא עולם, ביקשו מבורא עולם שיעזור להם, התחננו אליו.
רוח אדירה נשבה, רוח מזרחית מאוד מאוד חזקה נשבה. הים באותו הזמן היה סוער בצורה לא רגילה, גלים אדירים התרוממו אל על, והים היה סוער. עם ישראל רואים את המצרים מאחוריהם.
הם מסתכלים לצד אחד, הם רואים נחשי ענק ארסיים, הם רואים עקרבים נוראיים. הם הבינו שאין להם שום אפשרות לצאת בדרך הטבע מהמקום הזה, אין להם איך להינצל בדרך הטבע.
עם ישראל שומעים את הצרחות הנוראיות של החיילים המצריים, את הקולות האדירים שהם עושים בשביל להפחיד אותם, והם הצליחו באמת להפחיד את עם השם.
עם ישראל התפלל והתפלל, אבל היו שמה כאלה שכבר התחילו לחשוש. היה שם כאלה שלא מספיק האמינו בזה שמשה רבנו המנהיג האמיתי, והם אמרו, אולי בורא עולם באמת מציל אותנו, אבל משה רבנו הוא לא המנהיג והוא סתם מבלבל אותנו פה בדרך. ואולי כמו במכת חושך מתו כל כך הרבה, אולי גם אנחנו עכשיו הולכים למות. הם היו בפחד נוראי.

באותו הזמן בשמיים, גם שם התחוללה כעין מלחמה. השר של מצרים, המלאך של מצרים, ניגש אל בורא עולם ואמר לו, למה להציל את היהודים? הרי גם הם וגם הם עבדו עבודה זרה, מה ההבדל ביניהם?
ומצד שני עומדים האבות הקדושים והשבטים הקדושים, וכולם מתחננים לבורא עולם שיציל את הילדים שלו, את הילדים שלהם, את עם השם.
ויש שמה בשמיים ויכוחים גדולים. ופתאום העברים רואים את המלאך של מצרים כשהוא מגיע ורוצה להילחם בהם, פחד נוראי נפל עליהם. הם ראו את כל החיילים של המצרים ואת השר של מצרים איתם ביחד.

ובינתיים עם ישראל נחלקו לארבע קבוצות.
קבוצה אחת אמרו, בוא נקפוץ אל הים, נמות כולנו, העיקר שלא ניפול בידיים של המצרים האכזרים, שאם הם יתפסו אותנו הם יתעללו בנו ויעשו לנו דברים קשים ורעים.
קבוצה שנייה אמרו, לא. בוא נרים דגל לבן, נסמן למצרים שאנחנו מוכנים להיכנע אליהם ולחזור למצרים ולעבוד אותם. הם כל כך פחדו, העיקר שלא יהרגו אותנו.
הקבוצה השלישית אמרו, למה לפחד? בואו נצא ונילחם במצרים, נכה בהם בחזרה.
והקבוצה הרביעית אמרו, להילחם במצרים אין סיכוי, אבל מה שאנחנו כן יכולים לעשות זה הרבה הרבה רעש, עד שהמצרים כל כך ייבהלו מהרעש ויברחו מפה.
כל קבוצה אמרה את הצד שלה ונהיה שם בלאגן, ועם ישראל היו מאוד מאוד עצובים ומיואשים, ולא ידעו מה לעשות.

הלך משה רבנו והתפלל לבורא עולם שיציל את עם ישראל. אחרי שהתפלל לבורא עולם, הוא אמר לעם ישראל ככה: יהודים יקרים, יהודים צדיקים, עם השם, אני אענה לכם תשובות על כל השאלות. אבל דבר ראשון אני רוצה להגיד, אלה שחשבו לקפוץ לים, חס ושלום. תישארו על המקום שלכם ותהיו בטוחים בבורא עולם שהוא יציל אתכם.
מתי? אמרו היהודים. פעם שעברה כשאמרת לנו שהשם יציל אותנו, לקח 12 חודשים עד שיצאנו ממצרים. מה, אנחנו נהיה תקועים פה עכשיו על החוף 12 חודשים? אין לנו כוח, אין לנו כוח! אמר להם משה רבנו, לא לא לא, מחר כבר זה יקרה.
ענו לו בנ"י, משה, אנחנו לא מסוגלים לחכות עד מחר, אנחנו כל כך מפחדים! אמר להם משה, זה יתחיל הלילה, אבל מחר אתם תראו את הישועה הגדולה, אבל כבר הלילה זה יתחיל.
ואז הוא המשיך ואמר: אם אתם עדיין מפחדים, תסתכלו לשמיים. תראו מחנות מחנות של מלאכים שהגיעו בשביל לשמור עליכם ולהילחם במצרים.
והוא המשיך ואמר: אלה שאמרו לחזור למצרים, אני מבין שאתם אומרים את זה בגלל הפחד, שהמצרים לא יעזבו אותנו לעולם. אבל תדעו לכם יהודים יקרים, שמה שאתם רואים את המצרים היום, זה פעם אחרונה. יותר אתם לא תראו אותם לעולם. מחר אתם תראו שאין מצרים. מצרים הייתה ואין אותה עוד.
אין לכם מה לפחד. אני מבין שאתם מפחדים, אבל אל תפחדו, ובוודאי שאתם לא תהיו יותר עבדים.
אלה שחשבו לצאת להילחם במצרים, לא. תישארו על המקום שלכם, אל תילחמו. יש לנו בורא עולם שהוא שומר עלינו והוא יעשה את המלחמה בשבילנו, אנחנו לא צריכים להילחם. ואפילו אלה שחשבו רק לעשות רעש גדול, גם אתם לא, לא צריך לעשות שום רעש. רק להיות סמוכים ובטוחים בכוחו של בורא עולם, שהוא יציל אותנו.
ואם אתם רוצים לדעת מה כן צריך לעשות, עוד מעט אני אגיד לכם.

בינתיים העם נרגע, היהודים כבר היו רגועים, והם מתיישבים לאכול מהמצות שנשארו להם כשהם יצאו ממצרים. הם התחילו לשיר שירים ולשמוח, שירים של אמונה והודיה לבורא עולם. אמונה אמיתית של בנים, אהובים של בורא עולם, שבוטחים בו בכל ליבם. ואפילו שהם רואים מצד אחד את הנחשים והעקרבים, מצד שני את המצודה הנוראית, מצד שלישי את החיות הטורפות, מאחוריהם המצרים ומלפניהם הים הסוער והשוצף.
הם שרים. איך הם מסוגלים? איך הם לא מפחדים? הם רואים איך המצרים רוצים לבלוע אותם בחיים, הם רואים איך שהים סוער, הם רואים חיות טורפות שפותחים עליהם פה ענק, הם רואים נחשים שרוצים רק לזרוק בהם את הארס. אבל הם יודעים, יש איתנו את בורא עולם!
יש איתנו את מלך מלכי המלכים, בורא עולם, ששומר עלינו, שמשגיח עלינו, שכבר הוא יעשה לנו את הנס הגדול. אנחנו לא יודעים מה, ואיך הוא יוציא אותנו מפה. אולי פתאום אנחנו נעוף באוויר? אולי פתאום המצרים יעופו באוויר ויגיע רוח ותעיף אותם מפה? אולי כל הנחשים ימותו ואנחנו נוכל ללכת לשם ולברוח לכיוון ההוא? אנחנו לא יודעים מה יהיה, אבל אנחנו יודעים שבורא עולם שומר עלינו ומגן עלינו.

באותו הזמן, הענן הלך אחורה, ולפתע למצרים נהיה חושך כמו במצרים, והם רואים איך היהודים שמחים והם רואים איך שהם, כל מיני מצרים, נתקעו בלי אפשרות להזיז את היד ואת הרגל. זה עם החרב ביד תקוע ככה, זה עם החץ בקשת תקוע ככה, כל אחד עם הצורה שלו.
ובכל מקרה, המצרים רואים איך היהודים שמחים, והדבר הזה גמר אותם לגמרי. היהודים שמחים ואנחנו ככה תקועים פה כמו פסלים, מה זה? עבדול היה עצבני. עוד הפעם הם עושים לנו תרגיל. חכה חכה חכה, התרגיל יגמר, יגמר הכישוף, אנחנו נעלה עליכם, וואי מה נעשה לכם. ככה אמר עבדול לעצמו בתוך הראש, תוך כדי שהוא עומד ככה תקוע עם יד אחת מקדימה, יד אחת מאחורה ומסתכל ורואה איך שהיהודים שמחים.

אבל מידת הדין בשמיים התגברה והתגברה, היה שם קטרוגים נוראיים. כל המלאכים הרעים, והשר של מצרים אמרו לבורא עולם, למה להציל את היהודים? הם גם עבדו עבודה זרה במצרים, הם גם עשו כל מיני דברים. חוץ מזה, עוד לא עבר 400 שנה שהם צריכים להיות במצרים. הרי השם אמר לאברהם שהם יהיו 400 שנה שם, הילדים שלו.
ובינתיים תוך כדי זה, האבות הקדושים מתפללים לבורא עולם, שהוא לא יקשיב למידת הדין. ומשה רבנו מלמטה הולך הצידה ומתפלל לבורא עולם, ריבונו של עולם, תראה את הצער של הילדים שלך, הם מאמינים בך, הם יודעים שאתה יכול להציל אותם, אבל הם חוששים, אולי אין להם מספיק זכויות בשביל להינצל.
וככה משה רבנו עומד ומתפלל לבורא עולם, עד שהבורא עולם אומר לו, משה, זה לא הזמן עכשיו להתפלל. עכשיו עם ישראל נמצא בצרה, הילדים האהובים שלי נמצאים בצרה ועכשיו אתה מתפלל? עכשיו צריך להציל אותם מהצרה.
אומר משה לבורא עולם, מה אני אעשה?
אומר לו הבורא עולם, אני אגיד לך מה תעשה. מידת הדין טוענת שליהודים לא מגיע להם שיהיה להם נס. אני אגיד לך מה תעשה, תגיד ליהודים שייכנסו לתוך הים הסוער והשוצף. לא בשביל למות שם, אלא כדי להראות שהם מאמינים בי בכל לב. לא בשביל למות, רק בשביל להראות שמאמינים בבורא עולם. תגיד להם להיכנס, הם יעשו את המסירות נפש הזאת וזה יעשה את הנס הגדול.
אומר משה רבנו לקדוש ברוך הוא, ריבונו של עולם, הרבה מהיהודים שבורים ורצוצים, הם מרירים, הם כואבים עדיין, הם עוד לא לגמרי נרפא להם הלב מהמכות של מצרים. מה יהיה? מי יסכים לרדת? אמר לו בורא עולם, אתה תראה שיסכימו.
משה רבנו לוקח את המקל המיוחד שלו ושם אותו, מניח אותו, כדי שכולם יראו שלא המקל עושה את הניסים, אלא בורא עולם. והוא קורא ליהודים ואומר להם, טייערע אידעלעך, הבורא עולם רוצה שאנחנו נראה לו שאנחנו מאמינים בו בכל לב. הוא רוצה שאנחנו נעשה מעשה של מסירות נפש. שנרד למים, אף על פי שאנחנו לא יודעים איך נינצל מזה, שנרד למים.
והמים סוערים, גלים אדירים, רוחות עזות, מים קפואים, מים קרים. ויש שמה יהודי אחד שקוראים לו נחשון בן עמינדב. הוא היה הנשיא של שבט יהודה. ונחשון בן עמינדב היה לו אמונה אמיתית בבורא עולם, אמונה פנימית. ונחשון בן עמינדב לא חושב עוד פעם אחת ומיד קופץ אל תוך המים.
המים קרים, המים סוערים, והוא הולך בתוך המים עוד פסיעה ועוד פסיעה. המים מקפיאים לו את הרגליים, אבל הוא חושב רק על בורא עולם ולא על שום דבר אחר. המים מגיעים לו לברכיים, המים מגיעים לו כבר עד המותניים. הגלים מאיימים לשטוף אותו ולסחוב אותו אל תוך המים. הוא ממשיך ללכת, חושך, לילה, ים, גלים סוערים, אבל הוא לא מפחד. הוא עם בורא עולם, ובורא עולם איתו. הוא הולך עוד פסיעה ועוד פסיעה. המים מגיעים לו אל הידיים והוא לא מפסיק ללכת. הוא לא אומר מתי כבר יקרה הנס. הוא ממשיך ללכת והמים מגיעים לו כבר עד כמעט הצוואר. הוא ממשיך ללכת.
והגלים כמעט מפילים אותו, והקור כמעט מקפיא אותו, אבל הוא חושב רק על בורא עולם. הוא ממשיך ללכת עוד פסיעה ועוד פסיעה, עד שהמים מגיעים לו כבר אל הפה ואל האף. ועכשיו עוד שנייה הוא לא יכול לנשום. ועדיין הוא לא נשבר. הוא מרים ידיים לבורא עולם וצועק ובוכה ומתחנן. הושיעני אלוהים כי באו מים עד נפש. ריבונו של עולם, תשלח לי ישועה, כי המים הגיעו לי עד לאף, אני לא יכול לנשום. עוד שנייה אם אני אמשיך פה אני עלול למות, אבל אני יודע שאתה בורא עלום, ואין עוד מלבדך, שאתה יכול להציל אותי ואתה יכול להושיע אותי.
ובינתיים על החוף משה רבנו עומד ומאחורי נחשון בן עמינדב עוד ועוד יהודים שנכנסים אל המים במסירות נפש. עוד ועוד יהודים שמאמינים אמונה אמיתית בבורא עולם, שהרגליים שלהם קופאות מקור, שהגלים מאיימים עליהם, שהרוחות האדירות מפחידות אותם, אבל הם סומכים והם בוטחים בבורא עולם.

ואז, כאשר כבר הגיע מצב של כזה מסירות נפש, משה רבנו מבין שהוא צריך לעשות מעשה. הוא מרים את היד ביחד עם המקל ואומר לים, תיבקע. תחתך באמצע. אומר לו הים, סליחה? אתה באיזה יום נבראת? ביום שישי. אני ביום שלישי נבראתי. אז אני יותר מבוגר ממך ואתה לא תגיד לי מה לעשות. הבנת? ככה אומר לו הים למשה רבנו.
משה רבנו שומע, לא יודע מה להגיד. הוא פונה לקדוש ברוך הוא ואומר לו, הים אומר לי ככה וככה. אומר לו הקדוש ברוך הוא, אל תדאג, הוא לא יכול להגיד כל מיני כאלה טענות. היה תנאי כשבראתי את הים, אמרתי לו שיום יבוא והוא יצטרך להיבקע לעם ישראל. תגיד לו את זה, תזכיר לו.
אומר משה רבנו לים, ים ים, הרי כשאתה נבראת בורא עולם אמר לך שאתה צריך להיבקע. אז תיבקע. אומר הים למשה רבנו, הדרך לארץ ישראל ממצרים זה דרך ים פלישתים, בכלל לא דרך ים סוף. לא אני צריך להיבקע, ים פלישתים צריך להיבקע. לך תדבר עם ים פלישתים, מה אתה רוצה מים סוף? מה אני קשור? ככה הוא אומר לו. משה רבנו שוב פעם לא יודע מה לעשות.
אז הוא אומר, הוא מראה לים את הארון של יוסף הצדיק, והוא אומר לו, אתה יודע כמה יהודים שמרו על המצוות, כמה הם עבדו קשה כדי להיות יראי שמיים, כדי להישאר נאמנים? הרי עוד מעט הם הולכים לקבל את התורה, ולפני שהם יצאו ממצרים הם עשו ברית מילה. והם גם נכדים של אברהם, יצחק ויעקב.
ואז פתאום משה רבנו חשב, אולי, אולי לא אני צריך לבקוע את הים. אולי כמו שבמכת דם לא אני נתתי את המכה על היאור אלא אהרון, אולי גם עכשיו צריך אהרון. ותוך כדי שהוא חושב את זה, פתאום קורה משהו. הקדוש ברוך הוא כביכול מוריד את היד ימין, הקדוש ברוך הוא אין ידיים, הוא לא צריך ידים... אבל כביכול הקדוש ברוך הוא מוריד את היד ושם אותה על היד של משה רבנו. כביכול, זה היה ככה נראה.
ואז, ברגע שהים רואה את זה, בשניות הוא מיד לברוח. משה רבנו אומר לו, למה אתה בורח? מה לך הים כי תנוס? אז מה אומר לו הים? מלפני אדון חולי ארץ, מלפני אלוק יעקב. אני מפחד מאדון עולמים, מבורא עולם שהגיע לפה.

ואז בשנייה אחת הים נבקע. בהתחלה לשתיים, נהיה מעבר, ואז נהיה 12 שבילים. בגובה אדיר.
(כמו שאני אספר לכם בשיעור הבא...)