קריעת ים סוף א'

(תמלול של שיעור מהכיתה.)

המצרים התכוננו בכל הכוח למלחמה האדירה שהם הולכים לעשות כנגד היהודים. כל תרועת חצוצרות של המלחמה הידדה באוויר.

המלך בעצמו קשר את הסוסים למרכבה שלו, ובמקום לשים שתי סוסים כמו הרגילות, הוא שם ארבע סוסים למרכבה כדי שהם יוכלו לדהור במהירות מסחררת. גם השרים עשו את זה. כל אחד קשר בעצמו את הסוס ולא חיכו למשרתים, העיקר להתקדם בזריזות.

אפילו המשנה למלך שתמיד נשאר בממלכה ולא יוצא להילחם, כדי שאם יקרה משהו למלך הוא יוכל להישאר ולשמור על הממלכה בזמן שהמלך לא נמצא בה, גם הוא יצא להילחם. ובזה המצרים אמרו והראו לכולם שהם לא מפחדים בכלל מהמלחמה הזאת.

וככה כל החיילים ראו את זה ואמרו, בטח אנחנו הולכים לנצח. המצב רוח ברחוב המצרי היה מאוד טוב. כולם היו מרוצים שסוף סוף הם הולכים לחסל את העברים שהם כל כך שונאים. הם צחצחו את החרבות שלהם והבריקו אותם, הביאו חיצים ומילאו את הקשתות.

הנה, הצבא האדיר שלנו שוב פעם הולך להראות כמה הוא גדול, כמה הוא חזק, כמה הוא גיבור, ולהשיב מנה אחת אפיים לכל העברים שעשו לנו את כל הדברים הנוראים שגרמו לנו.

900 מיליון חיילים התגייסו למלחמה. ומאחוריהם היו עוד המון שהגיעו לראות מה הולך להיות שמה. מלבדם גם הגיעו סוחרי עבדים, הם אמרו בטח יהיו יהודים שיפלו בשבי, אנחנו ניקח אותם ונמכור אותם בהרבה כסף שהם יהיו עבדים בכל מיני ארצות. הם הביאו איתם חבלים ארוכים בשביל להצליח לקחת איתם את כל העבדים שהם יקחו בשבי.

תוך פחות מיום אחד כל הצבא נערך, כל הגדודים, כל הדרגות, כולם מוכנים למלחמה. זה היה הצלחה מסחררת. הרי במכות היו כל מיני אנשים מפקדים בצבא שנהרגו והיה צריך למנות להם מפקדים אחרים במקומם, ובתוך פחות מיום הצליחו לעשות את כל זה.

600 מרכבות מיוחדות של מפקדים, רתומות כל אחד לארבע סוסים, עמדו מצוידים בכל הנדרש למלחמה ולעשות את כל הכישופים והקסמים. מסביבם 900 מיליון חיילים עם שריונות מיוחדים מברזל, עם קישוטים ועם תכשיטים מיוחדים, ואבני חן יקרות. היה זה צבא עוצמתי במיוחד.

הראשונים הלכו הקשתים. מה זה קשתים? אלה שיורים בחץ וקשת. הם היו מגיעים הראשונים למלחמה ויורים מאות אלפי חיצים, וככה מכניעים את הצבא של האויב. כל חץ היה מורעל, היה מרוח עליו רעל, וברגע שהיה פוגע במישהו הבן אדם היה מת במקום. ואחרי זה אלפי פרשים רכובים על סוסי קרב מיוחדים שרגילים למלחמות. הם רצו עם חרבות ארוכות, והם דהרו בערים ובשדות, במקומות שהמרכבות לא היו יכולים להגיע אליהם, הם היו דוהרים הסוסים וככה הם היו הורגים את אלה שמצליחים לברוח. ואחריהם מיליוני חיילים עם עגלות קטנות וסוס אחד, וחלקם גם בלי זה, כאשר הם היו רצים וקופצים על כל מי שהיה מצליח לברוח מהמתקפות הראשונות.

בראש היו קצינים גיבורים ומיומנים, שהם היו המפקדים של כל המיליוני החיילים הגיבורים המיוחדים. כל הצבא הזה היה נראה כמו מכונת מלחמה אדירה שאי אפשר לנצח אותה. ולכן המצרים היו תמיד מנצחים בכל המלחמות. ככה הם השתלטו על כל העולם והיו האימפריה הכי חזקה. כולם ידעו שאין מי שיכול לנצח את הצבא האדיר הזה.

כמובן שכולם היה ברור להם שאין שום סיכוי ליהודים בדרך הטבע להינצל מהמלכודת המאיימת להרוג אותם ולכלות אותם מעל פני האדמה. פרעה עובר בין השורות של הפרשים, מתגאה ומעודד את כל החיילים שלו. הסוסים האבירים היו חזקים במיוחד, סוסי המלחמה הכי טובים בכל העולם, שיודעים לרוץ מהר ולקפוץ למרחקים אדירים. גם אלה שרכבו עליהם היו מיומנים במיוחד לדעת לא ליפול מהסוס תוך כדי הדהירה המהירה של הסוסים.

היה עושר מיוחד בצבא הזה. המלך חילק להם, לחיילים, זהב ויהלומים. שפע הזהב והאבנים היה מדהים. המשכורות של החיילים שולמו מראש, זהב במשקל רב. החיילים לקחו איתם את הזהב על הסוסים של המלחמה בטוחים שהם יחזרו הביתה בשלום עם כל האוצרות.

כל חייל פשוט היה לו למעלה מ-3,000 דינרי זהב, והיותר מיוחדים, החיילים היותר טובים והקצינים והמפקדים, לכל אחד מהם היה 10,000 דינרי זהב. זהב בלי סוף.

חוץ מזה, פרעה נתן לכל חייל שרשראות זהב גדולות מקושטות עם אבני בדלח ומרגליות כדי לקשט את סוסי המלחמה. אף אחד לא חשב למה פרעה נהיה פתאום כל כך נדיב.

המלך אמר לעצמו, הנה, אפילו אחרי כל מה שהם עשו לנו יש לנו כל כך הרבה סוסים ומרכבות, כל כך הרבה זהב ויהלומים, עדיין נשאר לנו עושר גדול. ובוודאי אנחנו נצליח להכניע את העם הזה שלא יודע להילחם, הרי הם היו עבדים עד לא מזמן, ובוודאי שנצליח לקרוע אותם לגזרים בלי שום קושי ולא נשאיר מהם זכר.

הוא אמר לעצמו, אנחנו בעיקרון יכולים אפילו לוותר על כלי המלחמה, אנחנו יכולים אפילו רק להרוג אותם עם הידיים מרוב שאנחנו הרבה.

גם עבדול היה שמה עם מרץ מחודש. כל הדיכאון שהיה לו עבר לו. סוף סוף הוא הרגיש, אני עכשיו הולך לנקום ביהודים האלה. לא, זה לא יהיה מלחמה רגילה, זה יהיה טבח. הצבא האדיר ימחץ אותם עד הסוף ויהרוג את כל היהודים. פרעה המלך נתן רשות להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים ולא להשאיר מהם זכר.

עבדול גם זכר את המתנות המיוחדות שהוא נתן ליהודים והוא התמלא בעצבים. מה זה הדבר הזה? הם לקחו לי את הכל והם לא יחזירו לי את חצופים שהם. אנחנו נהרוג אותם וניקח מהם את כל מה שהם לקחו מאיתנו, ונחלק את כל השלל בינינו.

וסוף סוף הגיע הסימן והצבא המצרי השלים את ההיערכות שלו לקראת המרדף. התופים תופפו בקצב, והחצוצרות השמיעו קולות אדירים. דגלי המלחמה הונפו, והמרכבות והפרשים התחילו לרוץ קדימה בדהירה מסחררת.

פרעה עשה כל מיני תכסיסים, כל מיני טריקים, שהמהירות של המרכבות תהיה הרבה יותר מהקצב הרגיל שלהם. פרעה דהר עם כתר על הראש ועם אדרת מיוחדת לפני כולם, כשכולם אחריו.

הגדוד האדיר הזה שרץ במדבר בלי עצירה הראה לכולם שאין שום סיכוי ליהודים להינצל.

חוץ מכל זה החיילים גם עשו רעשים אדירים כדי להפיל פחד על כל האויבים שלהם ועל היהודים. הם תופפו בתופים מחרידים, והם עשו קולות עם כל מיני כלים, עם שופרות, ועם כל מיני קרניים של חיות, כדי להפיל פחד נוראי על כל היהודים.

הם דהרו במהירות מסחררת, וגם שאר החיילים צרחו צרחות אימים מקפיאות דם, תוך כדי שהם דופקים את החרבות שלהם אחד בשני, חרב בחרב, כדי לעשות רעש אדיר, וככה הרעש האדיר הזה נשמע למרחקים כדי להפיל פחד על היהודים.

לפי החשבון שלהם, הם היו אמורים תוך יומיים לפגוש את היהודים. ובאמת המסע עבר במהירות בלי שום תקלות. המכשפים שהיו ליד פרעה אמרו לו שיש להם סימן שהם הולכים להצליח. בכל הדהירה המטורפת הזאת של 900 מיליון חיילים, אפילו חייל אחד לא נפל וזה אדיר. אפילו חייל אחד לא נפל בכל הדהירה המטורפת הזאת, אפילו חייל אחד לא נפגע. לא קרה להם שום דבר, אפילו אחד לא נפל מהסוס. הם אמרו זה סימן שאנחנו הולכים לנצח את היהודים.

וככה הם דהרו במהירות אדירה, עד שפתאום כל החיילים ראו את האליל שלהם, בעל צפון, אליל ענק, עבודה זרה ענקית, שהיא לא קרה לה כלום. הקדוש ברוך הוא עשה את זה בכוונה בשביל לבלבל את המצרים.

לא היה למצרים שום ספק שבוודאי האלוהים הזה, שהוא מושל על המדבר לפי הדמיונות שלהם, הוא זה שתקע את היהודים והולך לתת להם את ההצלחה הגדולה.

מעכשיו, אמרו המצרים, אנחנו נעבוד בעיקר לבעל צפון ולא לשאר העבודות זרות, ומיד כולם הקריבו לו שמה קורבנות.

וככה הם החיילים התקדמו והתקדמו, עד שפתאום הם ראו למולם במרחק ים, וליד הים עומדים רבבות היהודים העברים.

המצרים היו בהלם. הם לא חשבו שזה יקח להם כזה מהר, ועוד יותר, הם היו שמחים. הם היו שמחים, עכשיו אין ליהודים שום דבר מה לעשות, הם אפילו לא יכולים לברוח. אם הם יברחו, הם יפלו לתוך הים הגדול.

ומצד דרום של העברים היה הר ענק עם צוקים אדירים, שלא היה שום אפשרות לעבור אותו. אמרו המצרים, הם לא יכולים ללכת לא לדרום וגם לא קדימה. ומצד מזרח היה שם מבצר גדול של המצרים וגם חיות טורפות. אמרו המצרים, הנה, הים מקדימה, ההר האדיר הזה מדרום, והמצודה שלנו והחיות הטורפות מצד מזרח. אין ליהודים שום סיכוי להתחמק. אנחנו נגיע אליהם, נכה בהם מכת חרב, הרג ואובדן, נהרוג אותם, נעשה בהם כמו שאנחנו רוצים.

בעל צפון, האליל הגדול, בלבל את היהודים בגלל שהם גנבו לנו את כל הכסף.

ואז הם החליטו שמיד הם יתקדמו ודבר ראשון יגיעו החיילים עם החצים כדי לירות חצים ביהודים, ואחרי זה יגיעו אליהם כל החיילים ויגמרו אותם.

לא היה שום סיכוי לברוח. החיילים של פרעה היו שמחים כשהם ראו את כל הדבר הזה. חוץ מזה היה להם גם חיל של בליסטראות. מה זה בליסטראות? היה להם אבנים אדירים שהם היו זורקים את זה עם מכונות מיוחדות והיו מעיפים את האבנים למרחקים, וזה היה נופל כמו טיל ופוגע בהמון אנשים בבת אחת.

ואז בבת אחת כל החיילים משכו בחצים בקשת כדי לירות את החצים, וגם האבנים האדירות הם התחילו להעיף אותן. ואחת, שתיים, שלוש, מעיפים, וברגע שהם העיפו, התרחש דבר מופלא. העמוד הענן שהלך תמיד מלפני עם ישראל, פתאום נסע אחורה, ונעמד בין המחנה של מצרים לבין המחנה של עם ישראל.

כל החצים והאבנים האדירים נתקעו בעמוד הענן, שהוא לקח לעצמו את כל החצים, ולא נתן לחצים ולכל האבנים להתקדם.

ותוך כדי זה, פתאום נהיה חושך מוחלט למצרים. היום האחרון של מכת חושך שהמצרים עוד לא קיבלו אותו, הגיע אליהם פתאום עכשיו. נהיה להם חושך כל כך גדול, והם לא היו יכולים לעשות שום דבר.

בדיוק כמו במכת חושך שהם לא יכלו לזוז, פתאום כל המצרים נתקעו בלי אפשרות לזוז. הם לא יכלו להזיז את היד, לא להזיז רגל. מי שעמד לא יכל לשבת, מי שישב לא יכל לעמוד. מי שמשך בחץ נתקע עם היד מאחורה ויד אחת מקדימה, וככה כולם נתקעו.

המצרים רצו להמשיך לעשות שם דברים אבל לא היה להם שום אפשרות. צעקות התחילו להישמע מהמחנה של המצרים. פתאום הם התבלבלו, ולפני שהחושך נהיה כל כך סמיך, היו שם מצרים שירו בטעות אחד על השני, והתחיל להיות להם שם בלאגן.

המצרים לא יכלו לעשות שום דבר, חוץ מלהסתכל קדימה ולראות את עם ישראל. זה הם כן הצליחו, גם בחושך הנוראי, לראות את עם ישראל, שעם ישראל נמצאים מקדימה ויש להם אור והם שמחים. וככה התחיל הנס המופלא של קריעת ים סוף.