"תנא דבי רבי ישמעאל, הואיל ונאמרו בגדים בתורה סתם ופרט לך הכתוב באחד מהם צמר ופשתים, מה להלן צמר ופשתים אף כל צמר ופשתים, (שבת כו ע"ב יבמות ד ע"ב ומנחות לט ע"ב).
כלומר דס"ל לתנא דבי רבי ישמעאל שהתורה חייבה בעשיית ציצית רק בבגד העשוי או מצמר או מפשתים, אך בגד העשוי משיראין [משי] כלך וסריקין, אינו חייב בציצית.
ואולם רבא חלק וסבר שכל הבגדים חייבים בציצית, וע"כ הקשה, כתיב הכנף מין כנף כלומר עשה ציצית ממין הכנף, וא"כ לטלית של משי עשה ציצית של משי, ומאידך כתיב צמר ופשתים גדילים תעשה לך דמשמע עשה ציצית מצמר ופשתים דווקא, הא כיצד צמר ופשתים פוטרין בין במינן בין שלא במינן, שאר מינין במינן פוטרין שלא במינן אין פוטרין, כלומר שציצית של צמר או פשתים פוטרין כל סוגי הבדים ואילו ציצית של משי פוטר רק בגד של משי.
והתוס' במנחות שם בד"ה ור"נ הביא בסו"ד שר"ת ורש"י פסקו כרבא משום דהוא בתראה, ואם משום תנא דבי רבי ישמעאל, הא אמר אביי האי תנא מפקא מאידך תנא דבי רבי ישמעאל (שבת כז ע"ב ומנחות לט ע"ב) ורבנן ג"כ פליגי עליה (יבמות ה ע"א), וא"כ יחיד ורבים הלכה כרבים, [אע"פ דגם ר"נ ס"ל כתנא דר"י אך רובא דתנאים ואמוראים לא ס"ל], וכן הרא"ש (שם בהלכות קטנות הלכות ציצית סעיף יח) הביא שיטתם של רש"י ור"ת וכן פסק, אולם הביא דהרי"ף פסק כתנא דבי רבי ישמעאל, אף דרבא בתראה ורבים נוספים ס"ל כוותיה, אך ר"נ ס"ל כתנא דבי רבי ישמעאל, וכן פסק ג"כ הרמב"ם (פ"ג מהל' ציצית ה"ב) דרק בגדי צמר ופשתים חייבים מהתורה.
ובשו"ע או"ח סי' ט סעיף א כתב המחבר "אין חייב בציצית מהתורה אלא בגד פשתים או צמר רחלים אבל בגדי שאר מינין אין חייבים בציצית אלא מדרבנן" ואילו הרמ"א שם כתב "וי"א דכולהו חייבים מה"ת והכי הלכתא".
וכרש"י ור"ת פסקו ג"כ, הסמ"ג (עשין כו), המרדכי בשם ר"י (מנחות תתקמא), פסקי רי"ד (מנחות לט ע"ב), הרשב"א (בשו"ת ח"ג סי' רפ וכמש"כ הארצות החיים במאיר לארץ סק"ד), הנשיא רבינו יצחק בר ברוך (הובא בשו"ת תמים דעים לראב"ד סי' רכד), העיטור (ח"ב עמ' עא), והביא דכך גם פסק רבי ברוך, הריטב"א (שבת כז ע"ב), והביא דכך ג"כ דעת מקצת גאונים, הראב"ד (בהשגות, ככס"מ ודלא כהבני בנימין), הטור (סי' ט יעוי' שם בב"ח ובדרכי משה ודלא כהב"י), והגה' מיימוני הביא דדעת מורי רבינו דקיי"ל כרב יהודה ורבא דמחייבי שאר מינין מה"ת, והביא דג"כ דעת רבינו שמחה, אך הביא דספר יראים מסתפק האיך הלכתא וכתב דיר"ש יוצא ידי כולם ויעשה טלית מצמר או מפשתים.
וכהרי"ף והר"מ משמע ג"כ מר"ח (שבת כו ע"ב), ורב האי גאון הוכיח דהלכתא כתנא דבי רבי ישמעאל, הביאו הרשב"א (שבת כו ע"ב) ותמה עליו, וכן הביאו הכפתור ופרח (פרק ס), וכן דעת רבינו יוסף איבן מיגאש (בתשו' סי' קפג), הרמב"ן (שבת כו ע"ב), המאירי (שבת כו ע"ב), הראב"ן (שבת כה ע"ב בהמשך), ספר האשכול (הל' ציצית), הכל בו (דין הל' ציצית), הרוקח (הל' עשיית ציצית), הנמק"י (עה"ר מנחות לט ע"ב), החינוך (מצוה שפו), והאורחות חיים לרבינו אהרן הכהן מלוניל (הל' ציצית), וכן משמע מהרשב"ש (בתשו' סי' תקנא).
וספר המכריע (סי' פח) הביא להחמיר שראוי ללבוש טלית של צמר דווקא ולא של משי [או כותנה דהיום] הביאו האיגור (הל' ציצית סעיף ח ט), וכן את דעת מהר"י מילן (הובא בב"י סוף סי' ט), שראוי להחמיר, וכן פסק ספר היראים (הובא בהגה' מיימוני) [וכן לשון הרוקח אע"פ שפסק ממש כר"נ], וכן דעת האליהו רבא וכן פסקו הב"י והב"ח (סוף סי' ט) וכן המליץ למעשה המ"ב שם סק"ה שיר"ש יראה להחמיר ע"ע להדר וללבוש ט"ק של צמר כדי לצאת המצוה מה"ת לכו"ע. וכ"כ הקיצשו"ע (סי' ט סעיף יב) וכ"כ הפנ"י (שבת כז ע"א), וכ"כ החיי אדם (סי' יא, ה), וכ"כ הבן איש חי (פרשת נח אות א), וכ"כ הכף החיים (סי' ט סק"ה), וכ"כ הגר"ז בשו"ע שלו (סי' ט סע"ז), וכ"כ הערוך השלחן (סי' ט סעיף כה), וכ"כ החסד לאלפים (אות ב), וכ"כ המשכנות יעקב (ח"א סי' ט), וכ"כ בשו"ת אורל"צ (ח"ב פ"ב תשובה ג), וכ"כ בהליכות שלמה (ח"א פ"ג הערה כה), וכ"כ בתשובות והנהגות (ח"א סי' יח), להחמיר ללבוש טלית מצמר.
הרי לנו סיבה ראשונה להדר ללבוש ט"ק דווקא של צמר לצאת יד"ח ציצית מה"ת לאלו הראשונים.
והנה שיטת הגהות מיימוני פ"ג מהל' ציצית א"ו [בשם מהר"ם מרוטנבורג בתשובה סי' תמד] דהא דאמרי' בגמ' צמר ופשתים פוטרים בין במינן בין שלא במינן [שיטת רבא], היינו דווקא יחדיו, כלומר צמר ופשתים יחדיו פוטרים אף שלא במינן כגון כותנה וכדומה, אבל צמר בלבד או פשתים בלבד אין פוטרין אלא מינן ולכן ציצית של צמר לא יפטור אלא בגד של צמר וכן ציצית של פשתן אין פוטר אלא בגד של פשתן.
והגר"א בשו"ע סי' ט סעיף ב בד"ה וי"א נקט שהרמ"א שהביא בשם הסמ"ק שאין לעשות ציצית של פשתים כלל אפי' בשאר מינים היינו משום שיטתו של הגה"מ והביא שכן הרא"ש ס"ל. עכ"פ הגר"א הסיק ששיטתו של הגה"מ נקטינן להלכה, וכן נקט הפמ"ג במשבצות זהב שם סק"ד יעו"ש.
ולפי"ז הרי בבגד ט"ק של כותנה אין יוציאין יד"ח ציצית בציצית של צמר שהרי מה"ת אינו פוטר אלא במינו. וא"כ אדרבא היה מקום לעשות בבגד של כותנה ציציות של כותנה, אלא שחוששין אנו לדעת בעה"ט הביאו הרא"ש מנחות סי' יז דמה דנתבאר בגמ' שתכלת אין מעכב הציצית, וציצית אף בלא תכלת פוטרת הטלית אך מ"מ מין התכלת והוא צמר לבן הוא תנאי מעכב שיהיה בחוטי הציצית כלומר ששני חוטים משמונה החוטים [היינו חוט א' מארבעה] חייב להיות מצמר כמו מין התכלת שהוא צמר בשביל שיפטור הטלית מה"ת, וע"כ אם נעשה ציציות בגד הכותנה מחוטי כותנה בלבד לא יפטור הטלית, וא"כ חייבין לדעת בעה"ט להכניס לכה"פ ב' חוטי צמר, ולהג"מ הרי לא יפטור בגד הכותנה שהרי חוטי הצמר אינם יכולים לפטור מין אחר שהוא הכותנה, וע"כ אין כבר ענין ללבוש ציציות של כותנה שהרי בל"ה לא נצא לדעת הגה"מ שהרי יש שם ב' חוטים של צמר.
וכן לא עבדינן טלית של פשתן עם ציצית של פשתן, דחוששין אנו לדעת ר"ת (תוס' מנחות מ ע"א) וכ"כ המכריע (סו"ס פח) בשם רב נטרונאי גאון בתשובותיו, שהלובש ציצית של פשתים בבגד של פשתים עובר משום לא תשא את שם ה', ובשם אבא מארי גאון ומר בר רב יעקב אחריו ומר רב אבדימי אחריו ומר רב צדוק אחריו ע"ש, והעיטור (הל' ציצית שער ב ח"א) בשם רב האי גאון בתשובה בשם אביו ובשם מר יעקב גאון ומר אבימי וכל הראשונים שלא היה אחד מהם שהורה כן [ללבוש], ושכן כתב רבי ברוך, והנמוק"י (מנחות מ' ע"א) בשם רה"ג ואביו והגאונים הראשונים ורב עמרם גאון, ובעל המאור (שבת כה ע"ב), ןהערוך (ערך סדין), ןהסמ"ג (עשין כו), ןהסמ"ק (סי' לא), ובתשו' חכמי צרפת ולותיר (סי' מד ומח), ןהתשב"ץ (סי' רפה), ומהרי"ק (שרש קמז).
הרי לנו סיבה שניה ללבוש ט"ק דווקא של צמר, שכך ע"י הציציות של צמר יצא יד"ח ציצית מה"ת אף לשיטת הגה"מ.
אמרו בגמ' במנחות מ"א ע"א אמר רחבה אמר רבי יהודה טלית שנקרעה חוץ לשלש יתפור תוך שלש ר"מ אומר לא יתפור וחכ"א יתפור, ופירש"י שם דלא יתפור דחיישינן דלמא פייש מידי מן חוט התפירה ויניחם ויוסיף עליו עד ד' חוטים לשם ציצית ואיכא תעשה ולא מן העשוי, ואולם הרא"ש שם הביא בשם ר' עמרם טעם אחר והוא דכשנקרע תוך שלש לית בי' תורת בגד יעו"ש.
והנה בשו"ע (סי' טו סע"ו) כתב התופר חתיכת בגד בכנפי הטלית וכן מה שנוהגים לתפור סביב הנקב שהציצית בו אם הטלית של משי ותופרו בחוטי משי לבן יש לחוש בדבר לדעת רש"י שלא תהא תפירה למטה משלש ולמעלה מקשר גודל, הגה"ה וה"ה בכ"מ שתופר בחוט שהוא מין הציצית דחיישינן שמא יקח אותו חוט לחוטי הציצית.
הרי באמת יש לדון איך תופרים היום כנפות הציצית וסביב הנקב, ולכאו' הפתרון שתופרין בחוט שאינו מין הבגד וכאן אין לחוש שישתמש בו לציצית שהרי מלבד צמר ופשתים אין מין פוטר אלא מינו.
והנה המחבר כתב [שם סעיף ד] שמ"מ בטלית של צמר שנקרעה תוך שלש מותר לתפור, האידנא דאין דרך לתפור בחוטי צמר, כלומר שלתפור בשאר מינים בטלית של צמר מותר שהכל יודעים ששאר מינים אין פוטרין אלא במינן, ע"כ לא יבוא לצרף אותו לחוט.
והביא המ"ב [שם ס"ק יא] בשם הארה"ח דה"ה יש להקל בשאר מינים אם תופרו במין אחר וזהו כמו שאנו נוהגים, אך המג"א תמה א"כ מהו ההיתר המיוחד הנאמר כאן בטלית של צמר שמותר לתפור היות ואין הדרך לתפור בחוטי צמר והרי בבגד של מין אחר ג"כ מותר לתפור בחוט ממין אחר ובהכרח צ"ל דאילולי היה הדרך לתפור בחוטי צמר הרי היה אסור לתפור בגד מצמר אף בחוטים ממין אחר שמא יתפור בחוט של צמר ושמא ישאיר ממנו להשתמש בו לחוטי הציצית, והוא חידוש דהוא גזירה לגזירה וא"כ תמה המג"א ממה שכתב המחבר [שם סעיף ו] שאסור לתפור בגד של משי רק בחוטי משי אך בחוטים ממין אחר מותר לתפור הבגד של משי, ותי' דדווקא טלית של משי לא מחמרי' בי' כולי האי כיון דאין חייב בציצית רק מדרבנן [ושוב כתב המג"א שאפשר בדוחק לומר שבאמת אין נפק"מ בין בגד של צמר לשאר מינים אלא שנקט המחבר בהווה שאכן הדרך בבגד של צמר לתפור בכל אופן ואין לחשוש משום שאין הדרך לתפור בחוטים של צמר אך גם אי היה הדרך מותר במין אחר].
הרי לדעת המג"א יש להחמיר לא לתפור שום בגד של טלית אם אינו מצמר אף בחוטים שאינם ממין הבגד, אף שהמ"ב אינו מביאו להלכה אך בוודאי שיש סמך גדול לדיוקו, וא"כ גם לדידן שנוהגין אנו כהרמ"א שאף טלית ממין שאינו צמר או פשתים יוצא יד"ח ציצית מה"ת, אך יש להחמיר בתפירת הבגד ובתפירה סביב הנקב לדעת המג"א.
הרי לנו סיבה שלישית ללבוש ט"ק דווקא של צמר שבו מותר לתפור חוטין ממין אחר לכו"ע שאין לחוש שיתפור מחוטי צמר כמבואר.
הנה רוב הצמר מגיע בזמנינו מאוסטרליה ומצאו הבודקים שהרבה מן הכבשים שם אין להם זנב וחוששין שמין הכבש הזה הוא מכלאיים מכבשה ומין אחר, וא"כ אין לצמר זה דין צמר של התורה, ולפי"ז חוטי הציצית הנעשין מצמר זה אפשר שאין לו דין צמר, וא"כ באופן שהטלית היא מכותנה הרי אין מין פוטר באינו מינו אלא צמר, ובמקרה שאי"ז צמר, הרי איך יפטור בגד של כותנה שהוא מין שונה ממנו, אך באופן שאף הבגד הוא מצמר הרי שני הצמרים זה של חוטי הציצית וזה של הטלית ממה נפשך שווין הן ומין אחד הוא ויוצאין בזה ממה נפשך.
הרי לנו סיבה רביעית ללבוש ט"ק דווקא של צמר שבזה ממ"נ הציצית פוטרת הבגד.
כלומר דס"ל לתנא דבי רבי ישמעאל שהתורה חייבה בעשיית ציצית רק בבגד העשוי או מצמר או מפשתים, אך בגד העשוי משיראין [משי] כלך וסריקין, אינו חייב בציצית.
ואולם רבא חלק וסבר שכל הבגדים חייבים בציצית, וע"כ הקשה, כתיב הכנף מין כנף כלומר עשה ציצית ממין הכנף, וא"כ לטלית של משי עשה ציצית של משי, ומאידך כתיב צמר ופשתים גדילים תעשה לך דמשמע עשה ציצית מצמר ופשתים דווקא, הא כיצד צמר ופשתים פוטרין בין במינן בין שלא במינן, שאר מינין במינן פוטרין שלא במינן אין פוטרין, כלומר שציצית של צמר או פשתים פוטרין כל סוגי הבדים ואילו ציצית של משי פוטר רק בגד של משי.
והתוס' במנחות שם בד"ה ור"נ הביא בסו"ד שר"ת ורש"י פסקו כרבא משום דהוא בתראה, ואם משום תנא דבי רבי ישמעאל, הא אמר אביי האי תנא מפקא מאידך תנא דבי רבי ישמעאל (שבת כז ע"ב ומנחות לט ע"ב) ורבנן ג"כ פליגי עליה (יבמות ה ע"א), וא"כ יחיד ורבים הלכה כרבים, [אע"פ דגם ר"נ ס"ל כתנא דר"י אך רובא דתנאים ואמוראים לא ס"ל], וכן הרא"ש (שם בהלכות קטנות הלכות ציצית סעיף יח) הביא שיטתם של רש"י ור"ת וכן פסק, אולם הביא דהרי"ף פסק כתנא דבי רבי ישמעאל, אף דרבא בתראה ורבים נוספים ס"ל כוותיה, אך ר"נ ס"ל כתנא דבי רבי ישמעאל, וכן פסק ג"כ הרמב"ם (פ"ג מהל' ציצית ה"ב) דרק בגדי צמר ופשתים חייבים מהתורה.
ובשו"ע או"ח סי' ט סעיף א כתב המחבר "אין חייב בציצית מהתורה אלא בגד פשתים או צמר רחלים אבל בגדי שאר מינין אין חייבים בציצית אלא מדרבנן" ואילו הרמ"א שם כתב "וי"א דכולהו חייבים מה"ת והכי הלכתא".
וכרש"י ור"ת פסקו ג"כ, הסמ"ג (עשין כו), המרדכי בשם ר"י (מנחות תתקמא), פסקי רי"ד (מנחות לט ע"ב), הרשב"א (בשו"ת ח"ג סי' רפ וכמש"כ הארצות החיים במאיר לארץ סק"ד), הנשיא רבינו יצחק בר ברוך (הובא בשו"ת תמים דעים לראב"ד סי' רכד), העיטור (ח"ב עמ' עא), והביא דכך גם פסק רבי ברוך, הריטב"א (שבת כז ע"ב), והביא דכך ג"כ דעת מקצת גאונים, הראב"ד (בהשגות, ככס"מ ודלא כהבני בנימין), הטור (סי' ט יעוי' שם בב"ח ובדרכי משה ודלא כהב"י), והגה' מיימוני הביא דדעת מורי רבינו דקיי"ל כרב יהודה ורבא דמחייבי שאר מינין מה"ת, והביא דג"כ דעת רבינו שמחה, אך הביא דספר יראים מסתפק האיך הלכתא וכתב דיר"ש יוצא ידי כולם ויעשה טלית מצמר או מפשתים.
וכהרי"ף והר"מ משמע ג"כ מר"ח (שבת כו ע"ב), ורב האי גאון הוכיח דהלכתא כתנא דבי רבי ישמעאל, הביאו הרשב"א (שבת כו ע"ב) ותמה עליו, וכן הביאו הכפתור ופרח (פרק ס), וכן דעת רבינו יוסף איבן מיגאש (בתשו' סי' קפג), הרמב"ן (שבת כו ע"ב), המאירי (שבת כו ע"ב), הראב"ן (שבת כה ע"ב בהמשך), ספר האשכול (הל' ציצית), הכל בו (דין הל' ציצית), הרוקח (הל' עשיית ציצית), הנמק"י (עה"ר מנחות לט ע"ב), החינוך (מצוה שפו), והאורחות חיים לרבינו אהרן הכהן מלוניל (הל' ציצית), וכן משמע מהרשב"ש (בתשו' סי' תקנא).
וספר המכריע (סי' פח) הביא להחמיר שראוי ללבוש טלית של צמר דווקא ולא של משי [או כותנה דהיום] הביאו האיגור (הל' ציצית סעיף ח ט), וכן את דעת מהר"י מילן (הובא בב"י סוף סי' ט), שראוי להחמיר, וכן פסק ספר היראים (הובא בהגה' מיימוני) [וכן לשון הרוקח אע"פ שפסק ממש כר"נ], וכן דעת האליהו רבא וכן פסקו הב"י והב"ח (סוף סי' ט) וכן המליץ למעשה המ"ב שם סק"ה שיר"ש יראה להחמיר ע"ע להדר וללבוש ט"ק של צמר כדי לצאת המצוה מה"ת לכו"ע. וכ"כ הקיצשו"ע (סי' ט סעיף יב) וכ"כ הפנ"י (שבת כז ע"א), וכ"כ החיי אדם (סי' יא, ה), וכ"כ הבן איש חי (פרשת נח אות א), וכ"כ הכף החיים (סי' ט סק"ה), וכ"כ הגר"ז בשו"ע שלו (סי' ט סע"ז), וכ"כ הערוך השלחן (סי' ט סעיף כה), וכ"כ החסד לאלפים (אות ב), וכ"כ המשכנות יעקב (ח"א סי' ט), וכ"כ בשו"ת אורל"צ (ח"ב פ"ב תשובה ג), וכ"כ בהליכות שלמה (ח"א פ"ג הערה כה), וכ"כ בתשובות והנהגות (ח"א סי' יח), להחמיר ללבוש טלית מצמר.
הרי לנו סיבה ראשונה להדר ללבוש ט"ק דווקא של צמר לצאת יד"ח ציצית מה"ת לאלו הראשונים.
והנה שיטת הגהות מיימוני פ"ג מהל' ציצית א"ו [בשם מהר"ם מרוטנבורג בתשובה סי' תמד] דהא דאמרי' בגמ' צמר ופשתים פוטרים בין במינן בין שלא במינן [שיטת רבא], היינו דווקא יחדיו, כלומר צמר ופשתים יחדיו פוטרים אף שלא במינן כגון כותנה וכדומה, אבל צמר בלבד או פשתים בלבד אין פוטרין אלא מינן ולכן ציצית של צמר לא יפטור אלא בגד של צמר וכן ציצית של פשתן אין פוטר אלא בגד של פשתן.
והגר"א בשו"ע סי' ט סעיף ב בד"ה וי"א נקט שהרמ"א שהביא בשם הסמ"ק שאין לעשות ציצית של פשתים כלל אפי' בשאר מינים היינו משום שיטתו של הגה"מ והביא שכן הרא"ש ס"ל. עכ"פ הגר"א הסיק ששיטתו של הגה"מ נקטינן להלכה, וכן נקט הפמ"ג במשבצות זהב שם סק"ד יעו"ש.
ולפי"ז הרי בבגד ט"ק של כותנה אין יוציאין יד"ח ציצית בציצית של צמר שהרי מה"ת אינו פוטר אלא במינו. וא"כ אדרבא היה מקום לעשות בבגד של כותנה ציציות של כותנה, אלא שחוששין אנו לדעת בעה"ט הביאו הרא"ש מנחות סי' יז דמה דנתבאר בגמ' שתכלת אין מעכב הציצית, וציצית אף בלא תכלת פוטרת הטלית אך מ"מ מין התכלת והוא צמר לבן הוא תנאי מעכב שיהיה בחוטי הציצית כלומר ששני חוטים משמונה החוטים [היינו חוט א' מארבעה] חייב להיות מצמר כמו מין התכלת שהוא צמר בשביל שיפטור הטלית מה"ת, וע"כ אם נעשה ציציות בגד הכותנה מחוטי כותנה בלבד לא יפטור הטלית, וא"כ חייבין לדעת בעה"ט להכניס לכה"פ ב' חוטי צמר, ולהג"מ הרי לא יפטור בגד הכותנה שהרי חוטי הצמר אינם יכולים לפטור מין אחר שהוא הכותנה, וע"כ אין כבר ענין ללבוש ציציות של כותנה שהרי בל"ה לא נצא לדעת הגה"מ שהרי יש שם ב' חוטים של צמר.
וכן לא עבדינן טלית של פשתן עם ציצית של פשתן, דחוששין אנו לדעת ר"ת (תוס' מנחות מ ע"א) וכ"כ המכריע (סו"ס פח) בשם רב נטרונאי גאון בתשובותיו, שהלובש ציצית של פשתים בבגד של פשתים עובר משום לא תשא את שם ה', ובשם אבא מארי גאון ומר בר רב יעקב אחריו ומר רב אבדימי אחריו ומר רב צדוק אחריו ע"ש, והעיטור (הל' ציצית שער ב ח"א) בשם רב האי גאון בתשובה בשם אביו ובשם מר יעקב גאון ומר אבימי וכל הראשונים שלא היה אחד מהם שהורה כן [ללבוש], ושכן כתב רבי ברוך, והנמוק"י (מנחות מ' ע"א) בשם רה"ג ואביו והגאונים הראשונים ורב עמרם גאון, ובעל המאור (שבת כה ע"ב), ןהערוך (ערך סדין), ןהסמ"ג (עשין כו), ןהסמ"ק (סי' לא), ובתשו' חכמי צרפת ולותיר (סי' מד ומח), ןהתשב"ץ (סי' רפה), ומהרי"ק (שרש קמז).
הרי לנו סיבה שניה ללבוש ט"ק דווקא של צמר, שכך ע"י הציציות של צמר יצא יד"ח ציצית מה"ת אף לשיטת הגה"מ.
אמרו בגמ' במנחות מ"א ע"א אמר רחבה אמר רבי יהודה טלית שנקרעה חוץ לשלש יתפור תוך שלש ר"מ אומר לא יתפור וחכ"א יתפור, ופירש"י שם דלא יתפור דחיישינן דלמא פייש מידי מן חוט התפירה ויניחם ויוסיף עליו עד ד' חוטים לשם ציצית ואיכא תעשה ולא מן העשוי, ואולם הרא"ש שם הביא בשם ר' עמרם טעם אחר והוא דכשנקרע תוך שלש לית בי' תורת בגד יעו"ש.
והנה בשו"ע (סי' טו סע"ו) כתב התופר חתיכת בגד בכנפי הטלית וכן מה שנוהגים לתפור סביב הנקב שהציצית בו אם הטלית של משי ותופרו בחוטי משי לבן יש לחוש בדבר לדעת רש"י שלא תהא תפירה למטה משלש ולמעלה מקשר גודל, הגה"ה וה"ה בכ"מ שתופר בחוט שהוא מין הציצית דחיישינן שמא יקח אותו חוט לחוטי הציצית.
הרי באמת יש לדון איך תופרים היום כנפות הציצית וסביב הנקב, ולכאו' הפתרון שתופרין בחוט שאינו מין הבגד וכאן אין לחוש שישתמש בו לציצית שהרי מלבד צמר ופשתים אין מין פוטר אלא מינו.
והנה המחבר כתב [שם סעיף ד] שמ"מ בטלית של צמר שנקרעה תוך שלש מותר לתפור, האידנא דאין דרך לתפור בחוטי צמר, כלומר שלתפור בשאר מינים בטלית של צמר מותר שהכל יודעים ששאר מינים אין פוטרין אלא במינן, ע"כ לא יבוא לצרף אותו לחוט.
והביא המ"ב [שם ס"ק יא] בשם הארה"ח דה"ה יש להקל בשאר מינים אם תופרו במין אחר וזהו כמו שאנו נוהגים, אך המג"א תמה א"כ מהו ההיתר המיוחד הנאמר כאן בטלית של צמר שמותר לתפור היות ואין הדרך לתפור בחוטי צמר והרי בבגד של מין אחר ג"כ מותר לתפור בחוט ממין אחר ובהכרח צ"ל דאילולי היה הדרך לתפור בחוטי צמר הרי היה אסור לתפור בגד מצמר אף בחוטים ממין אחר שמא יתפור בחוט של צמר ושמא ישאיר ממנו להשתמש בו לחוטי הציצית, והוא חידוש דהוא גזירה לגזירה וא"כ תמה המג"א ממה שכתב המחבר [שם סעיף ו] שאסור לתפור בגד של משי רק בחוטי משי אך בחוטים ממין אחר מותר לתפור הבגד של משי, ותי' דדווקא טלית של משי לא מחמרי' בי' כולי האי כיון דאין חייב בציצית רק מדרבנן [ושוב כתב המג"א שאפשר בדוחק לומר שבאמת אין נפק"מ בין בגד של צמר לשאר מינים אלא שנקט המחבר בהווה שאכן הדרך בבגד של צמר לתפור בכל אופן ואין לחשוש משום שאין הדרך לתפור בחוטים של צמר אך גם אי היה הדרך מותר במין אחר].
הרי לדעת המג"א יש להחמיר לא לתפור שום בגד של טלית אם אינו מצמר אף בחוטים שאינם ממין הבגד, אף שהמ"ב אינו מביאו להלכה אך בוודאי שיש סמך גדול לדיוקו, וא"כ גם לדידן שנוהגין אנו כהרמ"א שאף טלית ממין שאינו צמר או פשתים יוצא יד"ח ציצית מה"ת, אך יש להחמיר בתפירת הבגד ובתפירה סביב הנקב לדעת המג"א.
הרי לנו סיבה שלישית ללבוש ט"ק דווקא של צמר שבו מותר לתפור חוטין ממין אחר לכו"ע שאין לחוש שיתפור מחוטי צמר כמבואר.
הנה רוב הצמר מגיע בזמנינו מאוסטרליה ומצאו הבודקים שהרבה מן הכבשים שם אין להם זנב וחוששין שמין הכבש הזה הוא מכלאיים מכבשה ומין אחר, וא"כ אין לצמר זה דין צמר של התורה, ולפי"ז חוטי הציצית הנעשין מצמר זה אפשר שאין לו דין צמר, וא"כ באופן שהטלית היא מכותנה הרי אין מין פוטר באינו מינו אלא צמר, ובמקרה שאי"ז צמר, הרי איך יפטור בגד של כותנה שהוא מין שונה ממנו, אך באופן שאף הבגד הוא מצמר הרי שני הצמרים זה של חוטי הציצית וזה של הטלית ממה נפשך שווין הן ומין אחד הוא ויוצאין בזה ממה נפשך.
הרי לנו סיבה רביעית ללבוש ט"ק דווקא של צמר שבזה ממ"נ הציצית פוטרת הבגד.
