הערה באמירת ׳אל מלך נאמן׳ קודם ק"ש
שו"ע או"ח סי' ס"א ס"ג ״בקריאת שמע יש רמ"ה תיבות וכדי להשלים רמ"ח כנגד איבריו של אדם מסיים שליח צבור ה' אלהיכם אמת, וחוזר ואומר בקול רם ה' אלהיכם אמת. הגה: ובזה כל אדם יוצא הואיל ושומעין מפיו של ש"צ ג' תיבות אלו. ואם היחיד רוצה ג"כ לאמרם עם השליח צבור, אין איסור בדבר. ואם הוא קורא ביחיד יכוין בט"ו ווי"ן שבאמת ויציב שעולים צ', והם כנגד ג' שמות ההויה, שכל שם עולה כ"ו וד' אותיותיו הם ל'. הגה: ויש עוד טעם אחר בדבר, דט"ו ווי"ן עולין צ', והקריאה נחשבת א', הרי צ"א כמנין השם בקריאתו ובכתיבתו, והוי כאילו אמר ה' אדנ"י אמת. ויש שכתבו דכל הקורא קריאת שמע ביחיד יאמר: אל מלך נאמן שמע וגו', כי ג' תיבות אלו משלימין המנין של רמ"ח, והוא במקום אמן שיש לענות אחר ברוך הבוחר בעמו ישראל באהבה, וכן נוהגין. ונראה לי מכל מקום כשקורא עם הצבור לא יאמר אמ"נ, רק יאמר אמן אחר הש"צ כשמסיים הברכה, וכן נוהגין ונכון הוא״.
הנה השו"ע הביא רק שיחיד יכוון בט"ו ווי"ן ולא אמירת ׳אל מלך נאמן׳, ולשיטתו לעיל סי' נ"ט שאסור להפסיק בין ברכות לק"ש. והרמ"א שם ציין לסי' ס"א, שמבואר כאן שמותר להפסיק לאמירת ׳אל מלך נאמן׳ וכ"ש לעניית אמן, כי ענין אמירת ׳אל מלך נאמן׳ הוא במקום אמן על ברכת הבוחר בעמו ישראל באהבה, ומצטרף לרמ"ח תבות של ק"ש שהוא אותו ענין כמו ׳י"י אלהיכם אמת׳, ומדבר על קיימות הקב"ה לעולם ועד שאין אמיתתו כאמיתת א' מהם (כל' הר"מ פ"א מיסוה"ת) וכ"ה פירוש המילה ׳נאמן׳ שהוא אמיתי וקיים. [1]
ומקור דברי השו"ע מזוהר חדש רות ל׳ ע"ב (הו' במ"ב ס"ק ו׳), שר' יהודה פתח שתבות ק"ש כנגד רמ"ח איברים שנא' ״רפאות תהי לשרך ושקוי לעצמתיך״ ושאל ההוא ינוקא דחסר ג׳ תבות ואמר בשם אביו שש"צ חוזר ואומר ׳י"י אלהיכם אמת להשלים התבות, ולהלן שם ר' יהודה בריה דר' פנחס שיחיד מכוון בט"ו ווין שבאמת ויציב, ואפ"ה עליו הכתוב אומר ״מעות לא יוכל לתקן וחסרון לא יוכל להמנות" (שדרשוהו חז"ל ר"פ תפלת השחר על מי שלא קרא ק"ש בעונתה, וקאמר שגם הקוראה ביחיד בזמנה בכלל זה כי לא השלים כל ענין הק"ש שתבותיה כנגד איברי האדם).
ומקור אמירת ׳אל מלך נאמן׳ בתקו"ז תקון י׳ דף כ"ה ע"ב ״ואיהי כלילא מארבע פרשיין דקריאת שמע דאינון רמ"ח תיבין עם אל מלך נאמן״. שבעצם צריך לענות אמן אחר ברכת הבוחר עמו ישראל באהבה ואמן ר"ת ׳אל מלך נאמן׳ (שבת קי"ט ע"ב). ומשמע שאמירת ׳אל מלך נאמן׳ מצטרף לרמ"ח תבות.
ויל"ע על דברי הרמ"א, כי בתיקונים שם מסיים ״ובגין דלא יעבדון הפסקה תקינו למהדר שליחא דצבורא י"י אלהיכם אמת״, כלומר, כדי שלא יפסיקו בין הברכות לק"ש תיקנו שהש"צ יחזור ׳י"י אלהיכם אמת, ומבואר כהשו"ע (עי' ב"י), ואילו הרמ"א ס"ל כוותיה דהתיקונים בחדא ש׳אל מלך נאמן׳ מצטרף לרמ"ח ופליג עליה בחדא שמותר להפסיק לעניית אמן, ואילו בתיקונים משמע שגם אמ"ן לא אומרים ולכך תיקנו שהש"צ יחזור. וצ"ע.
ואעיר כי בתיקונים משמע שאמירת ׳אל מלך נאמן׳ עדיף על ׳י"י אלהיכם אמת׳, ורק כדי שלא יפסיקו תיקנו שהש"צ יחזור ׳י"י אלהיכם אמת׳. ונ"ל לבאר קצת, כי ענין ׳אל מלך נאמן׳ ו׳י"י אלהיכם אמת׳ שייך לפסוק ראשון, שזה חלק מענין האחדות, ולכן ראוי יותר לקבוע האמירה סמוך לפסוק ׳שמע ישראל׳. ויתכן גם שמצד מהלך התפילה יותר נכון אמירת ׳אל מלך נאמן׳ שיש לה שייכות לסדר התפילה הקבוע – כמו אמירת שאר האמנים – מאמירת ׳י"י אלהיכם אמת׳ שהיא תוספת לכאו' מיותרת.
וצ"ע עוד, אחר שס"ל להרמ"א ששרי להפסיק באמירת ׳אל מלך נאמן׳ מדוע חוזר הש"צ על ׳י"י אלהיכם אמת׳, הרי עדיף טפי אמירת ׳אל מלך נאמן׳. ואולי אה"נ אלא שהרמ"א דיבר עלה מנהג בזמנו שכבר נהגו שהש"צ חוזר והוסיף עלה שיחיד יאמר ׳אל מלך נאמן׳. ואולי באמירת ׳אמן׳ לא סגי ובעינן ׳אל מלך נאמן׳ דייקא, ואכן אם היו אומרים ׳אל מלך נאמן׳ אי"צ הש"צ לחזור ׳י"י אלהיכם אמת׳ אבל המנהג לא היה כן אלא לומר ׳אמן׳. ורק יחיד יאמר ׳אל מלך נאמן׳.
גם יל"ע בעיקר הדבר, הרי הציבור אומרים ׳אמן׳ ולא ׳אל מלך נאמן׳ בשלימות, ואיך כתוב בתיקונים ״ואיהי כלילא וכו'״ ׳אל מלך נאמן׳ מאן דכר שמיה. ואולי כלול באמירת אמן שלשה תיבות אלו ומצטרף גם לרמ"ח, וצ"ע. ועי' בב"י שנראה שהמנהג הקדום היה באמירת ׳אל מלך נאמן׳ במקום האמן, וכדי שלא להפסיק תיקנו ׳י"י אלהיכם אמת׳.
ועכ"פ מבואר בתיקונים שבעצם היה צריך לומר ׳אל מלך נאמן׳, ומזה נראה שמ"ש בז"ח על מי שלא קרא ק"ש עם הציבור שהרי הוא מעוות לא יוכל לתקון זה רק על מכוון בט"ו ווי"ן אבל האומר ׳אל מלך נאמן׳ השלים הרמ"ח לגמרי ואינו בכלל זה, ואפי' עדיף קצת על ׳י"י אלהיכם אמת׳. ובשער הכוונות דרושי הלילה דרוש ט׳ (הו' בשע"ת ס"ק ב׳. ומה שהביא שם מהברכי יוסף בשם הירושלמי, עי' היטב בפר"ח) כתב בק"ש שעל המטה לחזור ׳י"י אלהיכם אמת׳ ולא לומר ׳אל מלך נאמן׳, ואע"פ שאין בק"ש שעל המיטה הפסק בברכות.
[1] וכמ"ש בשמואל ב׳ פ"ז ״ונאמן ביתך וממלכתך עד עולם״ שפירושו שיתקיים לעולם, וכן בישעיהו פכ"ב ״ותקעתיו יתד במקום נאמן״ ולהלן שם, ובהושע פי"ב ״ועִם קדושים נאמן״, ועוד.
שו"ע או"ח סי' ס"א ס"ג ״בקריאת שמע יש רמ"ה תיבות וכדי להשלים רמ"ח כנגד איבריו של אדם מסיים שליח צבור ה' אלהיכם אמת, וחוזר ואומר בקול רם ה' אלהיכם אמת. הגה: ובזה כל אדם יוצא הואיל ושומעין מפיו של ש"צ ג' תיבות אלו. ואם היחיד רוצה ג"כ לאמרם עם השליח צבור, אין איסור בדבר. ואם הוא קורא ביחיד יכוין בט"ו ווי"ן שבאמת ויציב שעולים צ', והם כנגד ג' שמות ההויה, שכל שם עולה כ"ו וד' אותיותיו הם ל'. הגה: ויש עוד טעם אחר בדבר, דט"ו ווי"ן עולין צ', והקריאה נחשבת א', הרי צ"א כמנין השם בקריאתו ובכתיבתו, והוי כאילו אמר ה' אדנ"י אמת. ויש שכתבו דכל הקורא קריאת שמע ביחיד יאמר: אל מלך נאמן שמע וגו', כי ג' תיבות אלו משלימין המנין של רמ"ח, והוא במקום אמן שיש לענות אחר ברוך הבוחר בעמו ישראל באהבה, וכן נוהגין. ונראה לי מכל מקום כשקורא עם הצבור לא יאמר אמ"נ, רק יאמר אמן אחר הש"צ כשמסיים הברכה, וכן נוהגין ונכון הוא״.
הנה השו"ע הביא רק שיחיד יכוון בט"ו ווי"ן ולא אמירת ׳אל מלך נאמן׳, ולשיטתו לעיל סי' נ"ט שאסור להפסיק בין ברכות לק"ש. והרמ"א שם ציין לסי' ס"א, שמבואר כאן שמותר להפסיק לאמירת ׳אל מלך נאמן׳ וכ"ש לעניית אמן, כי ענין אמירת ׳אל מלך נאמן׳ הוא במקום אמן על ברכת הבוחר בעמו ישראל באהבה, ומצטרף לרמ"ח תבות של ק"ש שהוא אותו ענין כמו ׳י"י אלהיכם אמת׳, ומדבר על קיימות הקב"ה לעולם ועד שאין אמיתתו כאמיתת א' מהם (כל' הר"מ פ"א מיסוה"ת) וכ"ה פירוש המילה ׳נאמן׳ שהוא אמיתי וקיים. [1]
ומקור דברי השו"ע מזוהר חדש רות ל׳ ע"ב (הו' במ"ב ס"ק ו׳), שר' יהודה פתח שתבות ק"ש כנגד רמ"ח איברים שנא' ״רפאות תהי לשרך ושקוי לעצמתיך״ ושאל ההוא ינוקא דחסר ג׳ תבות ואמר בשם אביו שש"צ חוזר ואומר ׳י"י אלהיכם אמת להשלים התבות, ולהלן שם ר' יהודה בריה דר' פנחס שיחיד מכוון בט"ו ווין שבאמת ויציב, ואפ"ה עליו הכתוב אומר ״מעות לא יוכל לתקן וחסרון לא יוכל להמנות" (שדרשוהו חז"ל ר"פ תפלת השחר על מי שלא קרא ק"ש בעונתה, וקאמר שגם הקוראה ביחיד בזמנה בכלל זה כי לא השלים כל ענין הק"ש שתבותיה כנגד איברי האדם).
ומקור אמירת ׳אל מלך נאמן׳ בתקו"ז תקון י׳ דף כ"ה ע"ב ״ואיהי כלילא מארבע פרשיין דקריאת שמע דאינון רמ"ח תיבין עם אל מלך נאמן״. שבעצם צריך לענות אמן אחר ברכת הבוחר עמו ישראל באהבה ואמן ר"ת ׳אל מלך נאמן׳ (שבת קי"ט ע"ב). ומשמע שאמירת ׳אל מלך נאמן׳ מצטרף לרמ"ח תבות.
ויל"ע על דברי הרמ"א, כי בתיקונים שם מסיים ״ובגין דלא יעבדון הפסקה תקינו למהדר שליחא דצבורא י"י אלהיכם אמת״, כלומר, כדי שלא יפסיקו בין הברכות לק"ש תיקנו שהש"צ יחזור ׳י"י אלהיכם אמת, ומבואר כהשו"ע (עי' ב"י), ואילו הרמ"א ס"ל כוותיה דהתיקונים בחדא ש׳אל מלך נאמן׳ מצטרף לרמ"ח ופליג עליה בחדא שמותר להפסיק לעניית אמן, ואילו בתיקונים משמע שגם אמ"ן לא אומרים ולכך תיקנו שהש"צ יחזור. וצ"ע.
ואעיר כי בתיקונים משמע שאמירת ׳אל מלך נאמן׳ עדיף על ׳י"י אלהיכם אמת׳, ורק כדי שלא יפסיקו תיקנו שהש"צ יחזור ׳י"י אלהיכם אמת׳. ונ"ל לבאר קצת, כי ענין ׳אל מלך נאמן׳ ו׳י"י אלהיכם אמת׳ שייך לפסוק ראשון, שזה חלק מענין האחדות, ולכן ראוי יותר לקבוע האמירה סמוך לפסוק ׳שמע ישראל׳. ויתכן גם שמצד מהלך התפילה יותר נכון אמירת ׳אל מלך נאמן׳ שיש לה שייכות לסדר התפילה הקבוע – כמו אמירת שאר האמנים – מאמירת ׳י"י אלהיכם אמת׳ שהיא תוספת לכאו' מיותרת.
וצ"ע עוד, אחר שס"ל להרמ"א ששרי להפסיק באמירת ׳אל מלך נאמן׳ מדוע חוזר הש"צ על ׳י"י אלהיכם אמת׳, הרי עדיף טפי אמירת ׳אל מלך נאמן׳. ואולי אה"נ אלא שהרמ"א דיבר עלה מנהג בזמנו שכבר נהגו שהש"צ חוזר והוסיף עלה שיחיד יאמר ׳אל מלך נאמן׳. ואולי באמירת ׳אמן׳ לא סגי ובעינן ׳אל מלך נאמן׳ דייקא, ואכן אם היו אומרים ׳אל מלך נאמן׳ אי"צ הש"צ לחזור ׳י"י אלהיכם אמת׳ אבל המנהג לא היה כן אלא לומר ׳אמן׳. ורק יחיד יאמר ׳אל מלך נאמן׳.
גם יל"ע בעיקר הדבר, הרי הציבור אומרים ׳אמן׳ ולא ׳אל מלך נאמן׳ בשלימות, ואיך כתוב בתיקונים ״ואיהי כלילא וכו'״ ׳אל מלך נאמן׳ מאן דכר שמיה. ואולי כלול באמירת אמן שלשה תיבות אלו ומצטרף גם לרמ"ח, וצ"ע. ועי' בב"י שנראה שהמנהג הקדום היה באמירת ׳אל מלך נאמן׳ במקום האמן, וכדי שלא להפסיק תיקנו ׳י"י אלהיכם אמת׳.
ועכ"פ מבואר בתיקונים שבעצם היה צריך לומר ׳אל מלך נאמן׳, ומזה נראה שמ"ש בז"ח על מי שלא קרא ק"ש עם הציבור שהרי הוא מעוות לא יוכל לתקון זה רק על מכוון בט"ו ווי"ן אבל האומר ׳אל מלך נאמן׳ השלים הרמ"ח לגמרי ואינו בכלל זה, ואפי' עדיף קצת על ׳י"י אלהיכם אמת׳. ובשער הכוונות דרושי הלילה דרוש ט׳ (הו' בשע"ת ס"ק ב׳. ומה שהביא שם מהברכי יוסף בשם הירושלמי, עי' היטב בפר"ח) כתב בק"ש שעל המטה לחזור ׳י"י אלהיכם אמת׳ ולא לומר ׳אל מלך נאמן׳, ואע"פ שאין בק"ש שעל המיטה הפסק בברכות.
[1] וכמ"ש בשמואל ב׳ פ"ז ״ונאמן ביתך וממלכתך עד עולם״ שפירושו שיתקיים לעולם, וכן בישעיהו פכ"ב ״ותקעתיו יתד במקום נאמן״ ולהלן שם, ובהושע פי"ב ״ועִם קדושים נאמן״, ועוד.
