עצם ההתקרבות להר סיני היא בעלת משמעות
ידועה ומפורסמת שאלת העולם, על לשון הפייט (בהגדה של פסח):
ותמהו רבים מה היא המשמעות של ההתקרבות להר סיני בלא התורה, והרי לכאורה כל ההגעה להר סיני הייתה על מנת שתינתן לנו התורה, ובלעדיה אין שום משמעות לאותו המאורע, ואם כן מדוע יסד הפייט 'דיינו'?
והנה תירוצים רבים נאמרו בקושיא זו, אבל האמת היא כי לא מעצמו דיבר אותו פייט, אלא כבר בחז"ל נתבאר כי עצם ההתקרבות לסיני יש בה משמעות גדולה, וכאשר אמרו במדרש (במדבר רבה יב, ח וראה גם מדרש שה"ש ג, ב):
והנה תירוצים רבים נאמרו בקושיא זו, אבל האמת היא כי לא מעצמו דיבר אותו פייט, אלא כבר בחז"ל נתבאר כי עצם ההתקרבות לסיני יש בה משמעות גדולה, וכאשר אמרו במדרש (במדבר רבה יב, ח וראה גם מדרש שה"ש ג, ב):
ומבואר בדבריהם, כי ישנם שני ענינים נפרדים, האחד 'סיני' ומלבדו גם 'מתן תורה' ואינם דבר אחד. ועלינו להתבונן בדבריהם היטב ולהבין מה ענינו של כל אחד מהם.
קבלת התורה כוללת שני חלקים, המוכנות לקבל עול, והחיובים המעשיים הנובעים מכך
והנה בכל קבלת מלכות ישנם שני חלקים, הראשון הוא עצם מוכנות העם לקבל את עול המלך גם בלי ביטוי כלפי דינים מסוימים, והחלק השני הוא השלב בו המלך מצווה ומטיל את חיוביו על העם.
וכן מבואר בחז"ל (מכילתא דר"י פרשת יתרו):
ועוד שם:
ומבואר בדבריהם, כי 'קבלת מלכות ה'' ו'מתן תורה' בפועל, הם שני חלקים נפרדים, ואין ה'תורה' אלא ה'פועל יוצא' מה'ברית' שכרת עם ישראל עם בוראו כבר קודם לכן.
ואדרבה עיקר השייכות בין ישראל להקב"ה נעשית דווקא בעצם קבלת המלכות, והברית האמיתית היא עצם המוכנות לילך אחרי ה' באש ובמים, לשמוע בכל דברו, והחובות הם רק פרטים וענפים המסתעפים מעיקר הברית.
ואדרבה עיקר השייכות בין ישראל להקב"ה נעשית דווקא בעצם קבלת המלכות, והברית האמיתית היא עצם המוכנות לילך אחרי ה' באש ובמים, לשמוע בכל דברו, והחובות הם רק פרטים וענפים המסתעפים מעיקר הברית.
במדבר סיני קיבלו ישראל על עצמם את עול מלכות ה', עוד קודם מתן תורה
והנה נתבונן, אימתי קיבלו ישראל עליהם את עול מלכות ה', אימתי הביעו המה את הכניעה לכריתת הברית עם המלך ה'?
הנה מספרת לנו התורה כי (שמות יט, ב):
ובאותה שעה אמר הקב"ה למשה (שם שם, ג-ו):
באמירה זו בעצם מבקש הקב"ה ממשה שישאל את ישראל האם מקבלים המה עליהם את עול מלכותו, האם מוכנים הם להיכנס בברית עמדו.
ומה הייתה תשובתם של ישראל?
ברגעים אלו, באמירת ישראל למשה להשיב אל ה' - 'כל אשר דיבר ה' נעשה' - באותו הזמן נכרתה עיקר הברית בין ישראל לבוראם, ומתן תורה היא כבר רק הביטוי החיצוני לאותו רגע נעלה בו נתקדשו ישראל להיות לעם להקב"ה.
בהר סיני, קודם מתן תורה, כרתנו ברית קידושין עם הבורא
נמצא כי מה ש'קירבנו ה' לפני הר סיני', היינו מעמד 'כריתת הברית עם ישראל', ו'נתינת התורה' נעשתה כמה ימים אחר כך ואלו הם רק החוקים היוצאים ממילא מן הברית, ואם כן בודאי מובן מה שייך שנאמר כולנו, 'אילו קרבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו את התורה דיינו' כי כבר היינו באים איתו בברית, וגם אם את חוקי התורה לא היה נותן לנו לקיים בפועל, אזי דיינו היה בעצם הברית איתו.
ובזה נשכיל לבאר את דברי חז"ל שהזכרנו לעיל (במדבר רבה יב, ח וראה גם מדרש שה"ש ג, ב) ביום חתונתו זה סיני, חיתונין היו, שנאמר (שמות יט, י) וקדשתם היום ומחר. וביום שמחת לבו, זה מתן תורה שנאמר (שם לא, יח) ויתן משה ככלתו וגו' ככלתו כתיב'.
והיינו, כי כשם שיש אצל בני האדם 'קידושין' ו'נישואין', אשר בקידושין מתייחדת ו'מתקדשת' האשה לבעלה אע"פ שעדיין לא הוטלו עליה החיובים בפועל, ועליה להכין עצמה בנדוניה ובצרכי חתונה עד שתגיע זמנה, ואחר מכן היא נישאת לבעלה, ואז חלים עליה כל חובות בעלה, והיא עומדת ומשמשתו. כן היו ישראל במדבר סיני, זה לעומת זה, בו ביום שאמרו 'כל אשר דיבר ה' נעשה' נעשו 'מקודשים' להקב"ה, ועל כן אמר להם משה בשם ה' 'וקדשתם היום ומחר' להכין עצמם ולייחד מעשיהם אל יום הנישואין ולהימנע מכל עסק הטורד אותם מהמטרה אליהם הם מתכוננים, כמו אשה העמלה על הכנת עצמה אל יום הנישואין, ולבסוף בא יום 'מתן תורה' יום שמחת לבו של הקב"ה בו הכניס את ישראל אל החופה, וחלו חיובי הבעל - הקב"ה, על האשה - כנסת ישראל, לעמוד ולשמש את בוראם בכל חוקותיו ומצוותיו.
ובזה נשכיל לבאר את דברי חז"ל שהזכרנו לעיל (במדבר רבה יב, ח וראה גם מדרש שה"ש ג, ב) ביום חתונתו זה סיני, חיתונין היו, שנאמר (שמות יט, י) וקדשתם היום ומחר. וביום שמחת לבו, זה מתן תורה שנאמר (שם לא, יח) ויתן משה ככלתו וגו' ככלתו כתיב'.
והיינו, כי כשם שיש אצל בני האדם 'קידושין' ו'נישואין', אשר בקידושין מתייחדת ו'מתקדשת' האשה לבעלה אע"פ שעדיין לא הוטלו עליה החיובים בפועל, ועליה להכין עצמה בנדוניה ובצרכי חתונה עד שתגיע זמנה, ואחר מכן היא נישאת לבעלה, ואז חלים עליה כל חובות בעלה, והיא עומדת ומשמשתו. כן היו ישראל במדבר סיני, זה לעומת זה, בו ביום שאמרו 'כל אשר דיבר ה' נעשה' נעשו 'מקודשים' להקב"ה, ועל כן אמר להם משה בשם ה' 'וקדשתם היום ומחר' להכין עצמם ולייחד מעשיהם אל יום הנישואין ולהימנע מכל עסק הטורד אותם מהמטרה אליהם הם מתכוננים, כמו אשה העמלה על הכנת עצמה אל יום הנישואין, ולבסוף בא יום 'מתן תורה' יום שמחת לבו של הקב"ה בו הכניס את ישראל אל החופה, וחלו חיובי הבעל - הקב"ה, על האשה - כנסת ישראל, לעמוד ולשמש את בוראם בכל חוקותיו ומצוותיו.
יה"ר כי נזכה כולנו, לחזק בתוכנו את ההכרה כי כרתנו ברית עם אלוקי השמים והארץ, וכי נתקדשו כאשה אל אלוקינו, וכל חובות התורה כחובות האשה לבעלה המה, ועלינו לקיימה מתוך שמחה, אהבה ויראה, ולהידבק בחי העולמים.
ברוך אלוקינו שבראנו לכבודו והבדילנו מן התועים ונתן לנו תורת אמת וחיי עולם נטע בתוכנו.
ברוך אלוקינו שבראנו לכבודו והבדילנו מן התועים ונתן לנו תורת אמת וחיי עולם נטע בתוכנו.
