כלים המצופים במתכת
בגמרא מבואר שרק כלי מתכות צריכים טבילה, מפני שנלמד מדין כלי מדין – ששם כתוב כסף וזהב.
והגמרא מחדשת שגם כלי זכוכית חייבים בטבילה – מפני שאפשר להתיכם ככלי מתכות.
ויש לדון מה הדין בכלי חרס שמצופים במתכת, האם הם חייבים בטבילה.
ובגמרא עבודה זרה דף עה: איתא, וזה לשון הגמרא:
"קוניא פליגי בה רב אחא ורבינא חד אמר כתחלתו וחד אמר כסופו והלכתא כסופו".
וברש"י שם מבאר, וזה לשונו:
"קוניא - פלומיר"י תחלתו של חרס וחופין אותן בחופיא של אבר ותשמישו ע"י צונן וניקח מן העובדי כוכבים".
היינו שיש ספק בגמרא אם כלי חרס שמצופה במתכת – האם הולכין בתר תחילתו שהוא חרס, או אחר סופו שמצופה במתכת.
והגמרא פושטת שכסופו.
אמנם התוס' שם אומר, שזה רק כשהכלי מצופה מבפנים, אבל אם הוא מצופה רק מבחוץ – אין צריך טבילה. והטעם, שאם אינו נוגע באוכל אינו ככלי סעודה, וזה לשון תוס':
"והלכתא כסופו. היינו כלים שמחופין באבר מבפנים אבל אם מחופין מבחוץ וכן כלי עץ המחושקין סביב ברזל מבחוץ אפילו למ"ד הכל הולך אחר המעמיד אין צריכין טבילה כיון דאין משתמשין בהן דרך המתכת דכלי סעודה האמורים בפרשה היינו שמשתמשין בהן".
וכך גם כתב הטור בסימן ק"כ, וזה לשונו:
"וכן כלי חרס המצופין באבר. והני מילי במצופים בפנים, דהשתא דמו לכלי סעודה, שהציפוי בפנים במקום התשמיש, אבל אם אינן מצופים אלא בחוץ אין צריכים טבילה".
אמנם הבית יוסף שם מביא עוד כמה שיטות, וזה לשונו:
"וכן כלי חרס המצופים באבר שם קוניא פליגי בה רב אחא ורבינא חד אמר כתחילתו וחד אמר כסופו והלכתא כסופו ופירש"י קוניא פלומי"ר תחלתו של חרס וחופין אותו בקוניא של אבר. כסופו בתר סופו אזלינן שחיפהו מתכת וכלי מתכות הוא ובעי טבילה.
ומ"ש וה"מ במצופה בפנים וכו' עד אפי' למי שהולך אחר המעמיד כ"כ שם התוספות והרא"ש וכ"כ סמ"ק וטעמא משום דכיון שאינו משתמש במקום האבר או במקום הברזל לא הוי דומיא דכלי סעודה דמדין והמרדכי כתב שאבי העזרי כתב דבין מצופה מבפנים בין מחופה מבחוץ ולא מבפנים טעון טבילה דלא חילקו חכמים בין מבפנים למבחוץ והר"פ הורה להטבילם בלא ברכה ע"כ. והר"ן כתב דאיכא מ"ד דהא דאמרינן גבי קוניא הלכתא כסופו דוקא כשהוא מצופה קוניא מבית ומבחוץ ולפיכך כל שאינו מחופה טובלים בלא ברכה ע"כ וסמ"ק כתב קדרות של חרס שהן מצופין באבר מבחוץ א"צ טבילה אבל אותן שהן פילומי"ר מבפנים צריכין טבילה אך בלא ברכה לפי שאינן עשויין אלא לנוי ע"כ".
היינו שיש עוד כמה שיטות:
- שיטת האבי עזרי, שגם אם מצופה רק מבחוץ צריך טבילה.
- שיטת הר"פ, שאם מצופה רק מבחוץ צריך טבילה בלא ברכה.
- והר"ן הביא שיטה, שרק כשמצופה מבפנים ומבחוץ צריך טבילה, אבל אם מצופה רק בצד אחד – טובלו בלא ברכה
ומוסיף הבית יוסף בשם הסמ"ק, שאם הוא מצופה רק לנוי – אפילו אם מבפנים – צריך לטובלו בלא ברכה.
ולהלכה פסק בשולחן ערוך כשיטת הטור – שרק כשמצופה מבפנים צריך טבילה, וזה לשונו (סימן ק"כ סעיף א'):
"הקונה מהגוי כלי סעודה של מתכות או של זכוכית או כלים המצופים באבר מבפנים אף על פי שהם חדשים צריך להטבילם במקווה או מעיין של ארבעים סאה (טור בשם סה"מ ועב"י)".
אמנם ברמ"א כתב, וזה לשונו:
"י"א דכלים המצופים אבר אפילו בפנים יטבול בלא ברכה (ב"י בשם סמ"ק וארוך) וכן נוהגין".
דין כלי פלסטיק
הנה בגמרא מבואר, שכלי זכוכית צריכים טבילה, מפני שיש להם תקנה ככלי מתכות.
ולכאורה הוא הדין לכלי פלסטיק, שאפשר לחזור ולהתיכם.
ודנו בזה כמה אחרונים, ומסקנתם היא – שמכיוון שדין כלי זכוכית הוא בוודאי מדרבנן, אין לנו להוסיף ולגזור על דבר שלא היה בזמנם ולא גזרו עליו.
עוד ראיתי שכותבים, שמכיוון שפלסטיק אינו מקבל טומאה – אין צריך לטובלו.
ולמעשה פשוט שכלי פלסטיק אינם צריכים טבילה.
גדר כלי סעודה
בגמרא עבודה זרה שם מבואר, וזה לשון הגמרא:
"מתקיף לה רב ששת אי הכי אפי' זוזא דסרבלא נמי א"ל כלי סעודה אמורין בפרשה".
ויש לעיין מהו גדר כלי סעודה.
וכתב הטור סימן ק"כ, וזה לשונו:
"ואין צריך טבילה אלא לכלי מתכות, והן צרכי הסעודה - כגון כוסות וצלוחיות יורות וקומקומים וכיוצא בהן שהן מצרכי הסעודה. אבל שאר כלים - כגון מספרים וכיוצא בהן שאינם צרכי סעודה, או כלים שהן צרכי סעודה ואינם משל מיני מתכת, לא".
מהטור מבואר, שרק כלים שהם צרכי הסעודה – דהיינו שמבשלים בהם את האוכל, או אוכלים בהם – הם נקראים כלי סעודה. אבל שאר כלים לא.
והבית יוסף מוסיף על זה, וזה לשונו שם:
"והן צרכי סעודה כלומר ועוד צריך תנאי אחר שיהיו צרכי סעודה והכי איתא בסוף ע"ז (שם) ומפרש טעמא משום דכלי סעודה אמורין בפרשת כלי מדין פירוש דכתיב כל דבר אשר יבא באש ואין דרך להשתמש באש אלא כלים של צרכי סעודה: כתב סמ"ק טריפידיש א"צ טבילה דאע"ג ששופתין עליה קדירה של מאכל כיון שאין נותנים עליו המאכל עצמו א"צ טבילה אבל הגריילי"ש צריך טבילה לפי שצולין עליו ממש המאכל עצמו: כתב המרדכי בפ"ק דחולין דסכין של שחיטה אינו צריך טבילה".
היינו שיש עוד שני תנאים כדי שהכלי יהיה 'כלי סעודה'. א. שהכלי נוגע באוכל עצמו. ב. מזה שסכין של שחיטה אינו צריך טבילה – אפילו שהוא נוגע באוכל, משמע שרק כשזה אוכל שנהיה מוכן לאכילה על ידי הכלי – אז זה נקרא כלי סעודה, אבל אם צריך אחר כך להשתמש בעוד כלי כדי שהאוכל יהיה מוכן - אין זה כלי סעודה.
ואת התנאי השני כותב בפירוש הדרכי משה (ס"ק ד'), וזה לשונו:
"וכ"כ באו"ה וכתב דהברזל שקורין בל"א שמו"ף אייזין שמתקנין בהם המצות וכדומה לזה א"צ טבילה הואיל והדבר שמתקנין בו צריך עדיין אח"כ תיקון".
