הקדמה.
במאמרים הקודמים בוארו בס"ד עקרי הלכות ברכת 'פת הבאה בכסנין'.כאמור לעיל, בגדר 'פת הבאה בכסנין' נחלקו הראשונים, לדעת הרמב"ם (פ"ג מהל' ברכות ה"ט) גדר 'פת הבאה בכסנין' הוא פת ש'נילושה במי פירות', במאמר זה נבאר אי"ה 'נילוש' זה מהו, ומה טיבו.
במאמרים הקודמים התחלנו לדון באופן ספציפי על 'לחמניית מזונות' הנפוצה, ונמשיך בכך אף במאמר זה.
שיעור מתיקות העיסה.
ועתה נדון האם לחמניה זו זכאית בכלל להיכלל בתואר 'פת הבאה בכסנין'.הטענה שלחמניה זו היא 'פת הבאה בכסנין' נשענת על כך שלחמניה זו נילושת ב'מי פירות' ומשום כך דינה כ'פת הבאה בכסנין' לדעת הרמב"ם.
והנה אף בדעת הרמב"ם נסתפק ה'כסף משנה' בכונתו, האם צריך שה'מי פירות' יהיו הטעם העיקרי שבעיסה, או שמא די בכך שעיסה נילושה בהם וכבר יצאה היא מכלל 'לחם' ודינה כ'פת הבאה בכסנין'.
דהנה כתב הרמב"ם (פרק ג' מהל' ברכות ה"ט) וזה לשונו:
"עיסה שלשה בדבש או בשמן או בחלב, או שעירב בה מיני תבלין ואפאה, והיא הנקראת 'פת הבאה בכסנין' אף על פי שהוא פת מברך עליה בורא מיני מזונות"
והסתפקו הפוסקים בכוונתו שהרי פתח בכד וסיים בחבית, שמתחילה נקט בלשון שלשה בדבש וכו', שמזה משמע שלישת הפת כולה תהיה במי פירות, אך מאידך בסוף דבריו נקט "עירב" דהיינו שיוסיף תבלין כל דהוא, אף על פי שאינו 'רוב'.
דעת הבית יוסף.
ה'בית יוסף' פשט להלכה דדי ללוש את העיסה במי פירות אף אם הם הינם המרכיב העיקרי בטעמו בעיסה, וזה לשונו:אבל כל שיש בה שום תערובת ממי פירות או מתבלין, וכו', והוא שיהיה טעם התערובת ניכר בעיסה, דומיא דעירב בה מיני תבלין שטעמם ניכר בעיסה, וזה נראה עיקר.
וכן פסק הוא בספרו ה'שולחן ערוך' (או"ח קס"ח סעי' ז'):
"והוא שיהיה טעם תערובת המי פירות או התבלין ניכר בעיסה"
ובדעת הרמב"ם ביאר, שבעינן "לשה" דומיא ד"עירב תבלין", כלומר שצריך שאף טעם הלישה תהיה ניכרת בפת כמו התבלין, אך לא יותר מכך.
כך שפשוט מדעת מרן 'המחבר' שאין צריך שה'מי פירות' יהיו עיקר, אלא שטעמם יהיה ניכר בעיסה.
וטעמו, שאין הדבר תלוי בתורת לחם כיצד נילושה העיסה, אלא די שמטרת הפת תהיה לקינוח בעלמא, כך שאף אם היא מתוקה מעט ברכתה 'מזונות' אף על פי שיש עליה דין 'לחם'.
דעת הרמ"א.
אך רבינו הרמ"א רוח אחרת הייתה עימו, וכן כתב בספרו ה'דרכי משה':(הרמ"א מוכיח מהמנהג לברך בשבת 'המוציא' על פת שנילושה בתבלין הרבה, ומוכיח ממה שנהגו כן,) "נראה דסבירא להו, דלא יצא מכלל לחם במה שעירב בו תבלין או שאר משקין מעט, אלא אם כן עיקר העיסה נילוש באותן דברים, ואפשר שגם דעת הרמב"ם כן, דלא כפי שפירש בית יוסף"
וכן כתב ב'מפה' על דברי השולחן ערוך:
ויש אומרים שזה נקרא פת גמור, אלא אם כן יש בהם הרבה תבלין או דבש, כמיני מתיקה שקוראין 'לקע"ך', שכמעט הדבש והתבלין הם עיקר, וכן נוהגים.
היינו, שהרמ"א חולק על דברי ה'בית יוסף', וסבירא ליה שאין די בכך שטעם המי פירות יהיה 'ניכר' בעיסה, אלא צריך שהוא יהיה ה'עיקר', ואף בדעת הרמב"ם יש לבאר כן (דהיינו, שטעם התבלין חזק כל כך עד שהוא עיקר בעיסה).
ביאור דברי הרמ"א.
אמנם הרמ"א סתם דבריו ונקט לשון 'עיקר' ולא ביאר עיקר זה מהו. ובביאור דעת הרמ"א נחלקו הפוסקים,הדעה הראשונה מדברי ה'מגן אברהם' (ס"ק ט"ז) נראה שרצונו לבאר בדברי הרמ"א והרמב"ם ש'נילוש' היינו שנילוש רק במי פירות ללא מים כלל. ובביאור דבריו ומשא ומתן בהם, וכן דבריו בתירוצו הראשון, עיין הערה[1].
והדעה השנייה הלוא היא דעת הב"ח (סק"ג) לבאר בדברי הרמ"א שהתבלין והדבש יהיו עיקר אף כלפי העיסה שהם יהיו רוב הפת, וכדעת כמה מגדולי אשכנז (ר' אלכסנדר כ"ץ, רבינו יצחק מדורא, והכי איתא ב'מכונות' למהרש"ל על השערי דורא ש"א סי' א' או"ז, בשם מוה, ר' זעליקמאן בינג[2]), אך הב"ח לא פסק כן להלכה אלא לספק, ועל כן מאפה שאין בו רוב תבלין על העיסה אין לאוכלו אלא בתוך הסעודה.
אך חתנו הט"ז (סוס"ק ז') חלק על דבריו, וכתב דדברי יחיד הם ואין לחוש להם, אלא די בכך שיהיה בדבש רוב על פני המים שבעיסה. (אמנם הט"ז כלל לא סבירא ליה מהאי סברא ד'רוב' ו'מיעוט', כמו שיובא לקמן).
ובשו"ת 'פנים מאירות' (סי' מ"ה) הביא דברי הט"ז שאמר שזוהי דעת יחיד שאין לחוש לה, והשיג על דבריו "שאין זו דעת יחיד וכמה גדולים הסכימו על זה" ועיין היטב בדבריו שהוכיח כן מרבינו תם וכמה ראשונים.
והדרך השלישית לבאר דברי הרמ"א, היא דעת השל"ה (שער האותיות, אות ק' כלל ב' או"ב בהגה"ה) שגם כן ביאר דברי הרמ"א על דרך הרוב, אך לא כדעת הב"ח שצריך רוב העיסה, אלא די בכך שרוב המשקין שעימם לשים את העיסה יהיו מי פירות, כלומר: שיהיו בעיסה יותר מי פירות או דבש וחלב וכדו' לעומת המים שבעיסה[3].
כדרך זו נקטו הרבה אחרונים, ובראשם ה'שולחן ערוך הרב' (סעי' י"א. אך בדעתו עי' בהערה[4]), אך הוא עצמו (סדר ברכות הנהנין, פ"ב ה"ט) כתב שבעל נפש יחשוש לדעת הב"ח, וכן בדבריו משמע קצת דכל זה הוא בתנאי שמחמת ה'מי פירות' לא יהיה דרך האנשים לקבוע על כך סעודה.
הדרך הרביעית שהיא דרך המלך, היא דעת הט"ז (סק"ז) שביאר ש'עיקר' ו'טפל' אין הכוונה כלל ב'כמות' כי אם ב'איכות', דהיינו שאזלינן בזה אחר עיקר הטעם, שהטעם המרכזי של העיסה הוא הקובע (בהגדרה גסה: מה שמרגישים על ה'ביס הראשון'), וזה לשונו הזהב (סק"ז):
שכמעט הדבש והתבלין הם עיקר - דהיינו מצד הטעם שיותר נרגש טעם הדבש והתבלין מטעם העיסה[5].
וכן פסק מורנו ה'משנה ברורה' (ס"ק ל"ג, ובביאוה"ל שם) שצריך שיהיה טעם המתיקות ניכר יותר מטעם העיסה, כדעת הט"ז בביאור הרמ"א. (בספר 'אורחות רבינו' (עמ' ע"ט) בשם מרן החזו"א זצ"ל, שהשיעור בזה שיהיה טעם טעים שמתנעגים על זה ואוכלים לתענוג).
דרך נוספת היא דרכו של ה'ערוך השולחן' (ס"ק כ"ב) שהדבר תלוי במראה הפת, אם ניכר בה שנילושה במי פירות שאז דינה כ'פת הבאה בכסנין', או שמראה הפת כפת רגילה שאז ברכתה 'המוציא', וביאר כן הן בדעת הרמ"א והן בדעת השו"ע, (ומה שהשיג הרמ"א על השו"ע ביאר, שהרמ"א הבין בדברי ה'מחבר' שכוונתו לניכר בטעם, אך האמת שאף מרן הב"י כוונתו לניכר במראה) וכדבריו נקטו כמה אחרונים.
וקצת יש לבאר בדעתו, דהניחא בפת שיש בה תבלין שייך ניכר כל כך, אך בפת שנילושה במי פירות כמעט בלתי אפשרי להכיר בכך על ידי הראייה בלבד.
קובע ברכה לעצמו הלוא הוא דעת הגאון המהרש"ם, אשר רבים מהמקילים קבעו בו יתד במקום נאמן, ודעתו תבואר אי"ה במאמר הבא.
לסיכום.
נחלקו השו"ע והרמ"א בגדר 'נילוש', לשו"ע די ב'ניכר' בעלמא (בפשיטות, ניכר בטעמו. לערוך השולחן, במראהו. ועוד בדעת המחבר יתבאר בעז"ה לקמן), ולרמ"א צריך שהמיני מתיקה יהיו 'עיקר' בעיסה, בכוונתו רבו הדעות אך העיקר להלכה שהכוונה לעיקר הטעם.במאמרים הבאים נסקור אי"ה את דעת הנוטים לברך על 'לחמניות' אלו ברכת 'מזונות' ובעז"ה נשיב על דבריהם כדרכה של תורה.
[1] המג"א הכריח מדברי הרמב"ם (פ"ו מהל' חמץ ומצה ה"ה) שאמר שמצה שנילושה במי פירות יוצאין בה בפסח, שדינה כלחם לכל דבר, וע"כ הקשה אמאי קאמר הכא שאינה לחם גמור אלא 'פת הבאה בכסנין'?
ותירץ, א. שהר"מ התם מי' לעניין מי פירות בלבד, ואילו הכא דעת הר"מ דבנילוש במי פירות דינה כמים וברכתו המוציא, ורק בדבש וחלב דינה כפה"ב.
ותירוצו השני, הוא האמור לעיל. שכוונת הרמב"ם בהל' חו"מ שנילושה אף במי פירות, ואילו הכי מיירי שנילושה רק במי פירות, ואכן הק' על השו"ע דנקט לשון 'ועירב' חלף לשון 'לשה' (והטעם ששינה השו"ע, עי' לעיל במה שהובא מהב"י והכס"מ) וסיים את תירוצו בלשון "ודברי הרמ"א עיקר", משמע שס"ל שאכן כוונת הרמ"א כן, דבעי' שכולה מי פירות וכפשטות לשון הרמב"ם.
ובמחילת כבוד תורתו הרמה, ח"ו לא באנו לחלוק אלא להעיר ולדון בקרקע, אך דקו דברי הב"י דאע"פ שברכת 'המוציא' תלויה בקביעו"ס ולא בשם 'פת' כלל, וע"כ אין סתירה שברכתה מזונות ויוצאין בה יד"ח בפסח, אטו למאן דפי' כסנין נכסס, המצות שלנו שנכססות לא יחשבו מצות מש"ה? אלא להפך.
וכן הוכיחו האחרונים (השועה"ר והפרמ"ג) מטרוקנין, דאמרי' בגמ' ל"ח ע"א דברכתן במ"מ ויוצאין בהם יד"ח בפסח, (ועי' רעק"T דתי' שהר"מ מי' היכא דקבע).
ויה"ר שה' יאיר עיני להבין דברי המג"א לאשורם.
[2] אך קצת צ"ע, דליתא שם הכי אלא ג"כ לשון 'התבלין עיקר' ותו לא. ויותר מכך, דהתם דן בשערי דורא להתיר דובשנין שיש בהם תבלין של נכרים לפי שבטל בס', וע"ז העיר המהרש"ל דדובשנין של קלוני"א התבלין עיקר, ועל כן אין שם ביטול בס', ולא הוזכר כלל רוב ולא משמע כלל הכי (וכן לא יעלה על הדעת שבדובשנין יהיה רוב המאפה תבלין).
וכן מה שהביא מה'ליקוטים', גם שם אפשר לפרש כדעת הט"ז, שהרי לא נקטו לשון רוב ומיעוט, ובנקל ניתן לפרש כוונתם דכיון דאין בפת 'הרבה' תבלין כבר לא ניכר טעם התבלין, וכדעת הט"ז.
ואחר ראיתי שהקשה כן בשו"ת בית אפרים (או"ח, סי' י"א-י"ב).
[3] אמנם לכאורה גם בדעתו 'רוב' אין הכונה 51 אחוז, אלא שזה עיקר המשקין, וכן נראה מלשונו וכן פשוט מסברא.
ויל"ע ג"כ בדבריו דאח"כ הביא להחמיר ג"כ בשמאל"ץ קוכ"ן, ששם אין כלל רוב שומן, ואין נראה מלשונו שכוונתו להחמיר כב"ח (וכמו שכתב שאין להחמיר בפורים קרעפלי"ך), אלא שזה דעתו בביאור הרמ"א דבעינן טעם ניכר, ולא בא אלא לאפוקי מהב"ח והמג"א, וצ"ע.
[4] וקצת יל"ע בדעתו, דהנה הרבה ממחברי זמנינו נקטו שדעתו כהשל"ה, וכן בלשונו נקט בפשיטות דבעינן תבלין או מי פירות יותר ממים, אך בקו"א ציין בזה שמקו"ט בט"ז, והט"ז גופי' דלס"ל כן אלא דאזלי' בתר הטעם (אך יתכן דכוונתו רק לאפוקי מהב"ח, וצ"ע), ועוד שבסדר ברכות הנהנין שלו (פ"ב ה"ז) לא נקט תבלין יותר ממים, אלא רק שצריך תבלין בשיעור שמחמת טעמו אין הדרך לקבוע עליו סעודה שזהו להדיא כט"ז, וצ"ע.
[5] אמנם בהמשך דבריו כתב: "ופשוט הוא שאם יש בה הרבה דבש ומיעוט מים, כולי עלמא מודים דהוה כסנין, וכן אם נילוש בחלב ומיעוט מים" וצ"ע אם כונתו להוסיף על דבריו הראשונים שאם יש רוב ניכר בכמות אי"צ רוב באיכות, או שהוא מקדים לדבריו שאח"כ לחלוק על הב"ח.
- המאמר הבא בסדרה ''פת הבאה בכסנין' - הלכה למעשה.': פת הבאה בכסנין - ו' (המשך הלכות 'נילוש')
- מאמר קודם בסדרה ''פת הבאה בכסנין' - הלכה למעשה.': פת הבאה בכסנין - ד' (הערה למאמר 'לחמניית מזונות' ברכתה 'מזונות'?)
