כפי שייעדנו כעת נדבר על פרשת ויאמר ומצינו כמה קשרים בינה לבין ברכת אמת ויציב שקבעוה חכמינו על מצות זכירת יציאת מצרים מן התורה בכל יום [ולילה] כפי שנבאר בעז''ה.
וענין מצות הציצית לחתום המלבוש בחותמת עבדות ה' בב' חותמות, חותמת בסיסית לזמני שגרה וחותמת יוקרה לזמני התעלות, עד כדי ראיית פני שכינה בהתבוננות בצבע כסא הכבוד כדרשת ר''מ בירושלמי ברכות (פ''א ה''ב) וראיתם אותו זה השכינה, ופשוטו של מקרא ויראו את אלהי ישראל ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמים לטהר, תחת רגליו הם שולי גלימתו כביכול והם בצבע לבן ותכלת = לבנת הספיר, ועצם השמים לטהר שהם הרקיעים הלבנים והאוירים הכחולים כמו שמצינו (מנחות לט.) בסדר הכריכות.
ובתלמוד בבלי (ברכות יב:) אמרו: פרשת ציצית מפני מה קבעוה א"ר יהודה בר חביבא מפני שיש בה חמשה דברים מצות ציצית יציאת מצרים עול מצות ודעת מינים הרהור עבירה והרהור ע"ז בשלמא הני תלת מפרשן עול מצות דכתיב (במדבר טו, לט) וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה' ציצית דכתיב ועשו להם ציצית וגו' יציאת מצרים דכתיב אשר הוצאתי וגו' אלא דעת מינים הרהור עבירה והרהור ע"ז מנלן דתניא אחרי לבבכם זו מינות וכן הוא אומר (תהלים יד, א) אמר נבל בלבו אין אלהים אחרי עיניכם זה הרהור עבירה שנאמר (שופטים יד, ג) ויאמר שמשון אל אביו אותה קח לי כי היא ישרה בעיני אתם זונים זה הרהור ע"ז וכן הוא אומר (שופטים ח, לג) ויזנו אחרי הבעלים:
והנה הוסיפו למנות כאן יציאת מצרים, ויש להקשות על זה, שהרי מקום הניחו לה להתגדר בברכת אמת ויציב, ועול מצות, וגם על זה יש להקשות שכבר יש את זה בפרשה שניה, ועוד ג מיני הרהורים (וצ''ע למה נמנה חמשה הא בס''ה ששה הויין): הרהורי מינות, והרהורים המצויים, הרהורי עבירה, והרהורי ע''ז, וצ''ע הכנסת המינות לפרשה, מה ענינה ומה שייכותה למצוה זו. ועוד מצינו (ברכות יד) מילתא דתמיהא, שפסקו הלכה כר' יהודה שאין להפסיק בין ויאמר לאמת ויציב, וסמכו על המקרא וה' אלהים אמת, ודורשי נסתרות אמרו שג תיבות אלו משלימות הק''ש כולה, ויש מהם שדרשו כן על ג תיבות המקדימות לק''ש ודומות לזה והם אל מלך נאמן, ושוב מזכיר לנו החתימה מעין הפתיחה שהזכרנו קודם.
והנה מצינו (ברכות יא:) שבמקדש היו אומרים עשרת הדברות בין אהבה רבה לשמע, ובירושלמי (ברכות פ''א ה''ה) אמרו שהם הם גופם של שמע, ובאופן זה החתימה מעין הפתיחה לגמרי, אנכי ה' אלהיך כנגד אני ה' אלהיכם והוא רק הבדל בין יחיד לציבור כמו בפרשה ראשונה לעומת שניה, ואמרו רבותינו שאף בגבולין בקשו לקבוע כן ובטלום מפני תרעומת המינים שהיו אומרים אין תורה אלא זו, ומצינו (משנה סוף ברכות) שאף במקדש קלקלו והיו אומרים אין עולם אלא אחד, ולכך הוסיפו בל' הברכות שם מן העולם ועד העולם, ושמא כנגדם נתקנו כל החיזוקים הללו בגבולין, שבמקום עשרת הדברות של אנכי ה' אלהיך שבין אהבה רבה לשמע, תקנו אל מלך נאמן, ובסיום הק''ש, הוסיפו לדרוש בפרשת ציצית, עול כל מצוות שלא נזכר בפרשה שניה, והוא כנגד טענתם שאין תורה אלא זו, ובאחרי לבבכם במקום פשט המקרא שהוא ע''ז כמו בפרשה שניה, דרשו על המינות.
ובסיום הק''ש חברו בין ויאמר לאמת ויציב, בה' אלהיכם אמת כמקביל לאל מלך נאמן.
ונחזור לקושיא שפתחנו על יציאת מצרים שנזכרת בפרשה לעומת הברכה שמאריכה בה, ובאמת לא קשיא מידי, שכשם שברכת תורה לפני הק''ש ופותחת בעיקר התורה שמע ישראל, כך ברכת יציאת מצרים לאחריה נסמכת לעיקר היציאה להיות לנו לאלהים ומאריך בה בסיפור מכת בכורות וקריעת ים סוף ובקבלת מלכות ה' עלינו וחותם צור ישראל.
ואמנם ברכה זו נאמרת בין ביום בין בלילה לסתמות המשנה שמזכירים יציאת מצרים בלילות, אבל פרשת ויאמר שעיקרה נוהגת רק ביום, לא הקפידו לאמרה כולה בלילה בא''י, והיו אומרים בקיצור תחילתה וסופה כדי לסמוך לה' אלהיכם אמת, וממשיכים בברכת אמת ויציב כמו ביום, [ושמא מאחר ולחכמים א''צ להזכיר יציא''מ בלילות, לא הקפידו להזכיר הפסוק והסתפקו בברכה וצ''ע].
אמנם בבבל הנהיג רב לומר בלילה ברכת אמת ואמונה, ואסמכה אקרא דואמונתך בלילות, וסימנא מילתא דנהגו בבבל לומר פרשת ויאמר כולה אף בלילה, ולא ניחא להו בקיצורים, ואף שלא ראו הציצית, הכניסו האמונה בלילה להזכיר ראיית הבוקר, וכבר רמזו (ב''מ פג:) שהעולם הזה דומה ללילה, ובימות עקבתא דמשיחא שהלילה הולך ומאיר באילת השחר, ניחא לן כבני בבל שמזכירים ויאמר בלילה כי רואים אנחנו הציצית וזוכרים את כל מצות ה' ומאמינים אנו במי ששומר הבטחתו לישראל, שיהיה אורנו הולך ואור עד נכון היום.
וַיֹּ֥אמֶר יְהֹוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃ |
לח | דַּבֵּ֞ר אֶל־בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵהֶ֔ם וְעָשׂ֨וּ לָהֶ֥ם צִיצִ֛ת עַל־כַּנְפֵ֥י בִגְדֵיהֶ֖ם לְדֹרֹתָ֑ם וְנָ֥תְנ֛וּ עַל־צִיצִ֥ת הַכָּנָ֖ף פְּתִ֥יל תְּכֵֽלֶת׃ |
לט | וְהָיָ֣ה לָכֶם֮ לְצִיצִת֒ וּרְאִיתֶ֣ם אֹת֗וֹ וּזְכַרְתֶּם֙ אֶת־כׇּל־מִצְוֺ֣ת יְהֹוָ֔ה וַעֲשִׂיתֶ֖ם אֹתָ֑ם וְלֹֽא־תָת֜וּרוּ אַחֲרֵ֤י לְבַבְכֶם֙ וְאַחֲרֵ֣י עֵֽינֵיכֶ֔ם אֲשֶׁר־אַתֶּ֥ם זֹנִ֖ים אַחֲרֵיהֶֽם׃ |
מ | לְמַ֣עַן תִּזְכְּר֔וּ וַעֲשִׂיתֶ֖ם אֶת־כׇּל־מִצְוֺתָ֑י וִהְיִיתֶ֥ם קְדֹשִׁ֖ים לֵאלֹֽהֵיכֶֽם׃ |
מא | אֲנִ֞י יְהֹוָ֣ה אֱלֹֽהֵיכֶ֗ם אֲשֶׁ֨ר הוֹצֵ֤אתִי אֶתְכֶם֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם לִהְי֥וֹת לָכֶ֖ם לֵאלֹהִ֑ים אֲנִ֖י ה' אֱלֹהֵיכֶֽם׃ |
עיקר הפרשה מבוארת על מצות הציצית בכנפות הבגדים, הכוללת ציצית כנף ופתיל תכלת המזכירים לעשות את כל מצוות ה' ולא לתור לזנות אחרי היצה''ר, ואמרו בה במשנה (ברכות פ''ב מ''ב) שאינה נוהגת אלא ביום בלבד, שהוא היה זמן הראיה העיקרי בזמנם וממילא זמן החיוב במצוה ולילה לאו זמן ציצית, ומבואר שמצות הציצית שיכת למצוות התדיריות והיסודיות כק''ש ותפילין ומזוזה, ומצינו (מנחות מג:) שדרשו המקרא של וראיתם וזכרתם על השואת זמן חיוב ציצית לזמן חיוב ק''ש בבוקר, ופ' כל מצות על ק''ש שהיא יסוד התורה כמו שבארנו, ובכך מבואר חתימת הפרשה בקבלת עול מלכות שמים שהיא מעין הפתיחה של ג הפרשיות, אלא שהפתיחה מצידנו והחתימה מצד הקב''ה.וענין מצות הציצית לחתום המלבוש בחותמת עבדות ה' בב' חותמות, חותמת בסיסית לזמני שגרה וחותמת יוקרה לזמני התעלות, עד כדי ראיית פני שכינה בהתבוננות בצבע כסא הכבוד כדרשת ר''מ בירושלמי ברכות (פ''א ה''ב) וראיתם אותו זה השכינה, ופשוטו של מקרא ויראו את אלהי ישראל ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמים לטהר, תחת רגליו הם שולי גלימתו כביכול והם בצבע לבן ותכלת = לבנת הספיר, ועצם השמים לטהר שהם הרקיעים הלבנים והאוירים הכחולים כמו שמצינו (מנחות לט.) בסדר הכריכות.
ובתלמוד בבלי (ברכות יב:) אמרו: פרשת ציצית מפני מה קבעוה א"ר יהודה בר חביבא מפני שיש בה חמשה דברים מצות ציצית יציאת מצרים עול מצות ודעת מינים הרהור עבירה והרהור ע"ז בשלמא הני תלת מפרשן עול מצות דכתיב (במדבר טו, לט) וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה' ציצית דכתיב ועשו להם ציצית וגו' יציאת מצרים דכתיב אשר הוצאתי וגו' אלא דעת מינים הרהור עבירה והרהור ע"ז מנלן דתניא אחרי לבבכם זו מינות וכן הוא אומר (תהלים יד, א) אמר נבל בלבו אין אלהים אחרי עיניכם זה הרהור עבירה שנאמר (שופטים יד, ג) ויאמר שמשון אל אביו אותה קח לי כי היא ישרה בעיני אתם זונים זה הרהור ע"ז וכן הוא אומר (שופטים ח, לג) ויזנו אחרי הבעלים:
והנה הוסיפו למנות כאן יציאת מצרים, ויש להקשות על זה, שהרי מקום הניחו לה להתגדר בברכת אמת ויציב, ועול מצות, וגם על זה יש להקשות שכבר יש את זה בפרשה שניה, ועוד ג מיני הרהורים (וצ''ע למה נמנה חמשה הא בס''ה ששה הויין): הרהורי מינות, והרהורים המצויים, הרהורי עבירה, והרהורי ע''ז, וצ''ע הכנסת המינות לפרשה, מה ענינה ומה שייכותה למצוה זו. ועוד מצינו (ברכות יד) מילתא דתמיהא, שפסקו הלכה כר' יהודה שאין להפסיק בין ויאמר לאמת ויציב, וסמכו על המקרא וה' אלהים אמת, ודורשי נסתרות אמרו שג תיבות אלו משלימות הק''ש כולה, ויש מהם שדרשו כן על ג תיבות המקדימות לק''ש ודומות לזה והם אל מלך נאמן, ושוב מזכיר לנו החתימה מעין הפתיחה שהזכרנו קודם.
והנה מצינו (ברכות יא:) שבמקדש היו אומרים עשרת הדברות בין אהבה רבה לשמע, ובירושלמי (ברכות פ''א ה''ה) אמרו שהם הם גופם של שמע, ובאופן זה החתימה מעין הפתיחה לגמרי, אנכי ה' אלהיך כנגד אני ה' אלהיכם והוא רק הבדל בין יחיד לציבור כמו בפרשה ראשונה לעומת שניה, ואמרו רבותינו שאף בגבולין בקשו לקבוע כן ובטלום מפני תרעומת המינים שהיו אומרים אין תורה אלא זו, ומצינו (משנה סוף ברכות) שאף במקדש קלקלו והיו אומרים אין עולם אלא אחד, ולכך הוסיפו בל' הברכות שם מן העולם ועד העולם, ושמא כנגדם נתקנו כל החיזוקים הללו בגבולין, שבמקום עשרת הדברות של אנכי ה' אלהיך שבין אהבה רבה לשמע, תקנו אל מלך נאמן, ובסיום הק''ש, הוסיפו לדרוש בפרשת ציצית, עול כל מצוות שלא נזכר בפרשה שניה, והוא כנגד טענתם שאין תורה אלא זו, ובאחרי לבבכם במקום פשט המקרא שהוא ע''ז כמו בפרשה שניה, דרשו על המינות.
ובסיום הק''ש חברו בין ויאמר לאמת ויציב, בה' אלהיכם אמת כמקביל לאל מלך נאמן.
ונחזור לקושיא שפתחנו על יציאת מצרים שנזכרת בפרשה לעומת הברכה שמאריכה בה, ובאמת לא קשיא מידי, שכשם שברכת תורה לפני הק''ש ופותחת בעיקר התורה שמע ישראל, כך ברכת יציאת מצרים לאחריה נסמכת לעיקר היציאה להיות לנו לאלהים ומאריך בה בסיפור מכת בכורות וקריעת ים סוף ובקבלת מלכות ה' עלינו וחותם צור ישראל.
ואמנם ברכה זו נאמרת בין ביום בין בלילה לסתמות המשנה שמזכירים יציאת מצרים בלילות, אבל פרשת ויאמר שעיקרה נוהגת רק ביום, לא הקפידו לאמרה כולה בלילה בא''י, והיו אומרים בקיצור תחילתה וסופה כדי לסמוך לה' אלהיכם אמת, וממשיכים בברכת אמת ויציב כמו ביום, [ושמא מאחר ולחכמים א''צ להזכיר יציא''מ בלילות, לא הקפידו להזכיר הפסוק והסתפקו בברכה וצ''ע].
אמנם בבבל הנהיג רב לומר בלילה ברכת אמת ואמונה, ואסמכה אקרא דואמונתך בלילות, וסימנא מילתא דנהגו בבבל לומר פרשת ויאמר כולה אף בלילה, ולא ניחא להו בקיצורים, ואף שלא ראו הציצית, הכניסו האמונה בלילה להזכיר ראיית הבוקר, וכבר רמזו (ב''מ פג:) שהעולם הזה דומה ללילה, ובימות עקבתא דמשיחא שהלילה הולך ומאיר באילת השחר, ניחא לן כבני בבל שמזכירים ויאמר בלילה כי רואים אנחנו הציצית וזוכרים את כל מצות ה' ומאמינים אנו במי ששומר הבטחתו לישראל, שיהיה אורנו הולך ואור עד נכון היום.
