פרשת נחלות - סדר הירושה והשמטת הכתובים - חלק ב "שארו"

​

ביאור הגמרא בילפותא

"דתניא: שארו זה האב, מלמד שהאב קודם לאחין; יכול יהא קודם לבן ת"ל: הקרוב - קרוב קרוב קודם" (בבא בתרא דף קח עמוד ב).

ומקשה הגמרא (בדף קט עמוד א) נקדים את האב אף לבת "אימא: שארו זה האב, מלמד שהאב קודם לבת; יכול יקדים לבן ת"ל: הקרוב - קרוב קרוב קודם", ומיישבת הגמרא "כיון דלענין יבום - בן ובת כי הדדי נינהו, לענין נחלה נמי בן ובת כי הדדי נינהו".

שוב מקשה הגמרא, נאחר את האב ונאמר שאינו קודם אלא לאחי האב "אימא: שארו זה האב, מלמד שהאב קודם לאחי האב; יכול יקדים לאחין תלמוד לומר: הקרוב - קרוב קרוב קודם!", ומיישבת הגמרא "אחי האב לא צריכי קרא, אחי האב מכח מאן קא אתו, מכח אב, קאי אב קא ירתי אחי האב".

ומדוע שארו זה האב דוקא, בגמרא (בבא בתרא דף קט עמוד ב) עמדה בזה ושאלה "וממאי דשארו - זה האב? דכתיב: שאר אביך הוא, אימא: שארו - זו האם, דכתיב: שאר אמך היא!"
ויש לתמוה, היכן נרמז בפסוק "שאר אביך הוא" העוסק בערות אחות האב שהאב הוא הנקרא "שאר", והרי אדרבה, נאמר כאן על אחות האב שהיא "שאר" האב, וא"כ האחים הם שנקראים "שאר".

ולשאלת הגמרא מדוע לא נאמר ש"שארו" האמור כאן זוהי האם, מבארת הגמרא שמכיון שכתוב "לִשְׁאֵר֞וֹ הַקָּרֹ֥ב אֵלָ֛יו מִמִּשְׁפַּחְתּ֖וֹ" הרי אינו מתפרש באם שהרי "משפחת אם אינה קרויה משפחה".


התמיהות העולות בדברי הגמרא

ובעיקר הדרשה יש לתמוה, כיצד למדו מן הכתוב הזה שהאב קודם לאחין, והרי לפי סדר המקרא הוא נכתב אחרון, ובדברי הגמרא מתבאר, שהיות שאי אפשר שיירשו אחי האב קודם לאב שהרי כל קרבתם אינה אלא מחמתו, הרי בהכרח שלא זה בא הפסוק ללמדנו, ובשל כך נלמד מן הפסוק את קדימת האב לאחים בסדר הירושה.
אלא שאם כן יקשה שנמצא שירושת האב אינה נלמדת מהיותו "שארו" אלא מירושת אחי האב שבהכרח עומדים הם בסדר הקורבה והירושה אחרי האב, ומדברי הגמרא הרי מתבאר שירושת האב נלמדת מהיותו "שארו".

ועוד יש לתמוה, אם כן מדוע סברה הגמ' תחילה ללמוד מכתוב זה שאב קודם אף לבת, והרי כל הכרח הקדימה נלמד מכך שלהקדימו לאחי האב אין נצרך לזה פסוק ואם כן די לנו אם נקדימו לאחי המת, ומדוע נקדימו אף לבת.


אמנם, הגמרא עומדת על סדר הכתובים שאינו כפי סדר הירושה, ומקשה "והא קראי לאו הכי כתיבי, דכתיב: ואם אין אחים לאביו וגו'". ומבארת הגמרא "קראי שלא כסדרן כתיבי".
ודבר זה טעון ביאור מפני מה נכתבו המקראות שלא כפי סדר הירושה הנכון, ומדוע לא הקדימו את האב לאחים והכל יבא על מקומו.
והמלבי"ם תמה על זה וכתב "שמ"ש ונתתם לשארו צריך לכתב אצל ואם אין לו בת, והוא דבר זר ומוזר מאד, שנעקור פסוק ממקומו ונציגנו למעלה שלא במקומו, ואנכי שמתי חק ולא יעבור כי תורה שבע"פ והקבלה מסכמת תמיד עם פשוטי המקראות ואיך נעות את הכתובים באופן כזה שאמרו פה דקראי שלא כסדרן כתיבי".


"שארו זה האב" - מדוע?

המלבי"ם באילת השחר (פרק נא אות תקנו) מבאר את החילוק בין "שאר" לבין "שאר בשר", וכך הוא כותב "ויש הבדל בין שארו סתם ובין שאר בשרו. ששאר סתם לא בא רק על הקרוב בלא אמצעי והם אשתו ושאר קרובים המפורשים גבי טומאת כהנים, אבל שאר בשרו כולל גם הקרוב ע"י אמצעי"

ועל פי זה מבאר המלבי"ם "ולכן במ"ש ונתתם את נחלתו לשארו הקרוב דריש בב"ב (דף קח) על האב. ושם (דף קט) וממאי דשארו זו האב דכתיב שאר אביך הוא. פי' מדקרא אחות אביו שאר אביך. ר"ל שאינם שארך רק שאר אביך. מכלל דהאב הוא שאר בעצם ולכן אוסר שאר האב".

וכוונתו כפי שכתב בפרשתנו במוסגר "פה שנזכר כל הקרובים שלא ע"י אמצעי, בנו ובתו ואחיו וה"ה אחותו כנ"ל, וא"כ מ"ש ונתתם את נחלתו לשארו בהכרח כוון על האב שהוא שאר בלא אמצעי", ואם כי ניתן לפרש זאת אף על האם שאף היא קרובה שלא על ידי אמצעי, הרי ע"ז השיבו בגמרא שאי אפשר לפרש כן על האם לפי שכתוב "ממשפחתו" ומשפחת אם אינה קרויה משפחה.

ביאור הכתוב על פי דעת חז"ל, והסבר הילפותא

ונמצא שכך הוא ביאור הכתוב "ואם אין אחים לאביו, ונתתם את נחלתו לאביו (שארו) הקרוב אליו ממשפחתו וירש אותה".

והרי אי אפשר לפרש שהכוונה שרק אם אין לאביו אחים יירש אותו אביו עצמו שהרי אחי אביו אינם קרובים אליו יותר מאביו ואינם יכולים להיות קודמים לאביו בסדר הירושה.
וכפי שאמרו בגמרא "אחי האב לא צריכים קרא, אחי האב מכח מאן קא אתו מכח אב, קאי אב קא ירתי אחי האב".
ואם כן, בהכרח שאביו קודם בירושה לכל הפחות לאחי אביו, ואי אפשר שעליו יתפרש הכתוב.

ואם נפרש שהכוונה היא לאבי אביו, ונלמד מכך שהאחים קודמים לאב בסדר הירושה, לכאו' היות ובהכרח בסדר הקורבה בא אבי אביו לכה"פ אחרי אחי אביו, ואין מישהו אחר שיקדם לאבי אביו בסדר הירושה, שהרי אחי אבי אביו אינם יכולים לקדום לו וכפי שנתבאר, הרי מילת "לשארו" מיותרת היא, ואף אילו היה נכתב "ונתתם את נחלתו לקרוב אליו ממשפחתו" הרי היינו יודעים שאם אין אחים לאביו יקבל אבי אביו את הירושה.

ומוכרח מזה, ש"שארו הקרוב אליו" היורש לאחר אחי אביו אינו אביהם אלא אבי אביהם, ועליו אמר הכתוב שאם אין אחים לאביו, הרי הבא בסדר הירושה לאחריהם הוא אבי אביהם.

ומכך נלמד שאף אבי אביו קודם הוא לאחי אביו, כשם שאבי אבי אביו הוא היורש אם אין אחים לאביו וקודם הוא לאחי אבי אביו.

הרי שבוודאי פירוש הפסוק "ואם אין אחים לאביו ונתתם את נחלתו לשארו הקרוב אליו ממשפחתו וירש אותה", כך הוא, ואם אין אחים לאביו, ונתתם את נחלתו לאבי אבי אביו, ומכך אנו למדים שאבי אביו קודם הוא לאחי אביו בסדר הירושה, ולמדנו שהאב קודם לאחים בסדר הירושה.

ואם כן, הרי שמה שאמרו בגמרא "קראי שלא כסדרן כתיבי" אין הכוונה שהפסוק המדבר על ירושת אביו נכתב שלא במקומו, שהרי פסוק זה אינו מדבר על ירושת האב, אלא על ירושת אבי אבי האב שהוא היורש כאשר אין אחים לאביו, וסדר הפסוקים הוא כסדר הירושה.
אלא כפי שביאר זאת המלבי"ם "ולפ"ז מ"ש קראי שלא כסדרן כתיבי אין הפי' שנעקור פסוק זה מכאן ונעמידנו תחלה במ"ש ואם אין לו בת, רק ר"ל שענין זה שהנחלה הולך באמצעות שאר הקרוב שהוא האב או אבי האב היה ראוי שיכתב תיכף בסדר הראשון במ"ש שהנחלה הולכת לאחי המת היל"ל שהוא באמצעות השאר שהוא האב, והתורה בארה זאת בסוף שנלמד מזה לכל הסדר לפניו ולאחריו שהכל הולך באמצעות שאר הקרוב".


ביאור הס"ד שהאב קודם לבת

ועל פי זה תובן שאלת הגמרא "אימא שארו זה האב מלמד שהאב קודם לבת", שלא מיתור הפסוק לבדו נלמדת הקדימה, אלא מכיון שכתוב ש"אם אין אחים לאביו" תתן הנחלה לאבי אבי אביו, ומכך נלמדת קדימתו לאחי אבי אביו, ואם כן הרי שיש מקום לומר שאם אין אחים לאביו תנתן הנחלה לאבי אבי אביו אף אם יש אחיות לאב, שכן הוא פשטות הפסוק.

אלא שבכלל אחי האב נלמדים גם אחיות האב, וכמו שאמרו בגמרא "כיון דלענין יבום בן ובת כי הדדי נינהו לענין נחלה נמי בן ובת כי הדדי נינהו, ואם כן מה שאמרו בפסוק "ואם אין אחים לאביו" הרי בכלל זה גם שאין אחיות לאביו, ואין אבי אבי האב קודם לאחיות האב, הרי שאין האב קודם לבת בסדר הירושה.​