כותב רש"י בפרשת דברים (פרק א פסוק ח) "באו ורשו – אין מערער בדבר ואינכם צריכים למלחמה, אלו לא שלחו מרגלים לא היו צריכים לכלי זיין".
מה בין חטא המרגלים, לבין כלי זיין בכיבוש הארץ, חתומים הם הדברים בפנינו.
וַתִּקְרְב֣וּן אֵלַי֘ כֻּלְּכֶם֒ וַתֹּאמְר֗וּ נִשְׁלְחָ֤ה אֲנָשִׁים֙ לְפָנֵ֔ינוּ וְיַחְפְּרוּ־לָ֖נוּ אֶת־הָאָ֑רֶץ וְיָשִׁ֤בוּ אֹתָ֙נוּ֙ דָּבָ֔ר אֶת־הַדֶּ֙רֶךְ֙ אֲשֶׁ֣ר נַעֲלֶה־בָּ֔הּ וְאֵת֙ הֶֽעָרִ֔ים אֲשֶׁ֥ר נָבֹ֖א אֲלֵיהֶֽן:
ואילו בפרשת שלח
שְׁלַח־לְךָ֣ אֲנָשִׁ֗ים וְיָתֻ֙רוּ֙ אֶת־אֶ֣רֶץ כְּנַ֔עַן אֲשֶׁר־אֲנִ֥י נֹתֵ֖ן לִבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל אִ֣ישׁ אֶחָד֩ אִ֨ישׁ אֶחָ֜ד לְמַטֵּ֤ה אֲבֹתָיו֙ תִּשְׁלָ֔חוּ כֹּ֖ל נָשִׂ֥יא בָהֶֽם:
הם בקשו לחפור את הארץ, ואילו ה' בציוויו למשה אומר להם לתור את הארץ.
ומה ביניהם, שניהם ענין חיפוש הוא.
מבאר המלבי"ם בכמה מקומות כי שני מיני מרגלים הם.
"העם המבקשים להם מקום לשבת
ממשיך ומונה המלבי"ם את ההבדל בין מינים אלו.
[א] "את התרים ישלחו כל העם כי להם נוגע הדבר..
ואת המרגלים ישלח שר הצבא כי הדבר נוגע לו לדעת מאיזה מקום ילחם על הארץ ויכבשנה".
[ב] "אם כמה שבטים ישלחו תרים לראות את הארץ.. אז כל אחד שולח איש מיוחד מבני שבטו... כי יצויר שתהיה הארץ טובה לפני שבט אחד ורעה לשבט אחר..
לראות את ערות הארץ ישלח שר הצבא מרגל אחד בעד כל השבטים".
[ג] "לתור את הארץ אם היא טובה או רעה שולחים נשיא השבט והחשוב שבהם שעליו יסמך לבם ויאמינו בדבריו...
לראות את ערות הארץ שולחים אנשים פחותים".
ונמצאים אנו למדים ביאור הדברים.
בפרשת דברים, בקשו העם ממשה לדעת "את הדרך אשר נעלה בה ואת הערים אשר נבא אליהן", הרי שבקשו לדעת את 'ערות הארץ' מהיכן היא נוחה להכבש.
ואילו בפרשת שלח, בציווי ה' למשה נאמר לתור את 'הארץ', שהשליחות תהיה לתור את הארץ אם טובה היא או רעה. ועל כן שלחם משה לראות את הארץ...
ובטעם הדבר, מפרש המלבי"ם "שאין צריך לשלוח מרגלים על דרך זה, כי לא יכבשוה בדרך הטבע, שבדרך הטבע עז העם היושב בארץ וא"א לכבשם, רק שיהיה הכיבוש ניסי על ידי ה'".
ואכן נשלחו י"ב אנשים, חשובים ונעלים לתור את הארץ עבור שבטי ישראל.
ומעיד המקרא בהם "וַֽיַּעֲל֖וּ וַיָּתֻ֣רוּ אֶת־הָאָ֑רֶץ מִמִּדְבַּר־צִ֥ן עַד־רְחֹ֖ב לְבֹ֥א חֲמָֽת"
ואם בתשובתם למשה עדיין עמדו בשליחותם לתור את הארץ.
אך לאחר מכן אמרו הם "לֹ֥א נוּכַ֖ל לַעֲל֣וֹת אֶל־הָעָ֑ם כִּֽי־חָזָ֥ק ה֖וּא מִמֶּֽנּוּ"
וכאן נתגלה כי לא 'רק' תרים הם, אלא מרגלים, לראות את ערות הארץ הלכו הם, ותשובתם היא "לא נוכל לעלות.. כי חזק הוא".
וכך מוכיח אותם משה בפרשת דברים "וַיָּבֹ֖אוּ עַד־נַ֣חַל אֶשְׁכֹּ֑ל וַֽיְרַגְּל֖וּ אֹתָֽהּ".
הרי לנו שהם מיאנו לכיבוש הארץ בדרך ניסית, וחפצו לכבשה בדרך טבעית, ועל כן בקשו לשלוח מרגלים, ואף לאחר ששלח משה "תרים", חזרו הם ואמרו "לא נוכל לעלות".
ולאחר שנודע להם חטאם, ולאחר שאמר להם משה שלא יעלו הם אל הארץ, אלא יהיו במדבר ארבעים שנה...
"וַיַּשְׁכִּ֣מוּ בַבֹּ֔קֶר וַיַּֽעֲל֥וּ אֶל־רֹאשׁ־הָהָ֖ר לֵאמֹ֑ר הִנֶּ֗נּוּ וְעָלִ֛ינוּ אֶל־הַמָּק֛וֹם אֲשֶׁר־אָמַ֥ר ה' כִּ֥י חָטָֽאנוּ"
ומשה אמר להם "אל תעלו.. כי העמלקי והכנעני שם לפניכם ונפלתם בחרב"... ואכן "וַיֵּ֤רֶד הָעֲמָלֵקִי֙ וְהַֽכְּנַעֲנִ֔י הַיֹּשֵׁ֖ב בָּהָ֣ר הַה֑וּא וַיַּכּ֥וּם וַֽיַּכְּת֖וּם עַד־הַֽחָרְמָֽה".
ולא נתפרש כאן בכתוב מה היה חטאם בזה, ומדוע אמר להם משה על מעשה זה "לָ֥מָּה זֶּ֛ה אַתֶּ֥ם עֹבְרִ֖ים אֶת־פִּ֣י ה'"
אך יתכן ויש לנו ללמוד חטאם, מתוכחת משה בפרשת דברים, וכך מתאר משה את מעשיהם "וַֽתַּעֲנ֣וּ׀ וַתֹּאמְר֣וּ אֵלַ֗י חָטָאנוּ֘ לַֽה' אֲנַ֤חְנוּ נַעֲלֶה֙ וְנִלְחַ֔מְנוּ כְּכֹ֥ל אֲשֶׁר־צִוָּ֖נוּ ה' אלוקינו וַֽתַּחְגְּר֗וּ אִ֚ישׁ אֶת־כְּלֵ֣י מִלְחַמְתּ֔וֹ וַתָּהִ֖ינוּ לַעֲלֹ֥ת הָהָֽרָה".
ונראה, שהם הבינו חטאם רק בעצם החשש מפני העם היושב בארץ, במה שאמרו "מֵבִ֨יא אֹתָ֜נוּ אֶל־הָאָ֤רֶץ הַזֹּאת֙ לִנְפֹּ֣ל בַּחֶ֔רֶב נָשֵׁ֥ינוּ וְטַפֵּ֖נוּ יִהְי֣וּ לָבַ֑ז" ובמה שאמרו "בְּשִׂנְאַ֤ת ה' אֹתָ֔נוּ הוֹצִיאָ֖נוּ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם לָתֵ֥ת אֹתָ֛נוּ בְּיַ֥ד הָאֱמֹרִ֖י לְהַשְׁמִידֵֽנוּ: אָנָ֣ה׀ אֲנַ֣חְנוּ עֹלִ֗ים אַחֵינוּ֩ הֵמַ֨סּוּ אֶת־לְבָבֵ֜נוּ לֵאמֹ֗ר עַ֣ם גָּד֤וֹל וָרָם֙ מִמֶּ֔נּוּ עָרִ֛ים גְּדֹלֹ֥ת וּבְצוּרֹ֖ת בַּשָּׁמָ֑יִם וְגַם־בְּנֵ֥י עֲנָקִ֖ים רָאִ֥ינוּ שָֽׁם:
וכפי שאמרו להם יהושע בן נון וכלב בן יפונה בדבריהם "וְאַתֶּ֗ם אַל־תִּֽירְאוּ֙ אֶת־עַ֣ם הָאָ֔רֶץ כִּ֥י לַחְמֵ֖נוּ הֵ֑ם", וכן מובא בפרשת דברים שאמר להם משה רבינו "לֹא־תַֽעַרְצ֥וּן וְֽלֹא־תִֽירְא֖וּן מֵהֶֽם".
ועל כן, חגרו הם איש את כלי מלחמתו עליו, ויצאו להלחם עם הכנעני, וסברו הם שבזה יתוקן חטאם.
אבל, וכפי שיש לנו ללמוד מדברי משה שאומר להם "אַֽל־תַּעֲל֔וּ כִּ֛י אֵ֥ין ה' בְּקִרְבְּכֶ֑ם... כִּֽי־עַל־כֵּ֤ן שַׁבְתֶּם֙ מֵאַחֲרֵ֣י ה' וְלֹא־יִהְיֶ֥ה ה' עִמָּכֶֽם".
וכך אמר ה' למשה, "אֱמֹ֤ר לָהֶם֙ לֹ֤א תַֽעֲלוּ֙ וְלֹא־תִלָּ֣חֲמ֔וּ כִּ֥י אֵינֶ֖נִּי בְּקִרְבְּכֶ֑ם וְלֹא֙ תִּנָּֽגְפ֔וּ לִפְנֵ֖י אֹיְבֵיכֶֽם".
ועל כן נענשו, ולא התכפר חטאם, אף על פי שמסרו נפשם לעלות אל הארץ ולהלחם עם הכנענים, שכן עדיין לא חזרו בהם מחטאם הראשון בעצם בקשת המרגלים, ומרצונם לכבוש את הארץ בחרב, בדרך מלחמה טבעית.
וכעת מתבארים הם דברי רש"י שהובאו בתחילת הדברים, שאם לא שלחו בני ישראל "מרגלים", לא היו צריכים לכלי זין, אבל לאחר ששלחו מרגלים, ואף לאחר מכן מיאנו בזה וחגרו כלי מלחמתם, הרי נענשו הם שלא תכבש הארץ לפניהם מאליה.
מה בין חטא המרגלים, לבין כלי זיין בכיבוש הארץ, חתומים הם הדברים בפנינו.
וַתִּקְרְב֣וּן אֵלַי֘ כֻּלְּכֶם֒ וַתֹּאמְר֗וּ נִשְׁלְחָ֤ה אֲנָשִׁים֙ לְפָנֵ֔ינוּ וְיַחְפְּרוּ־לָ֖נוּ אֶת־הָאָ֑רֶץ וְיָשִׁ֤בוּ אֹתָ֙נוּ֙ דָּבָ֔ר אֶת־הַדֶּ֙רֶךְ֙ אֲשֶׁ֣ר נַעֲלֶה־בָּ֔הּ וְאֵת֙ הֶֽעָרִ֔ים אֲשֶׁ֥ר נָבֹ֖א אֲלֵיהֶֽן:
ואילו בפרשת שלח
שְׁלַח־לְךָ֣ אֲנָשִׁ֗ים וְיָתֻ֙רוּ֙ אֶת־אֶ֣רֶץ כְּנַ֔עַן אֲשֶׁר־אֲנִ֥י נֹתֵ֖ן לִבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל אִ֣ישׁ אֶחָד֩ אִ֨ישׁ אֶחָ֜ד לְמַטֵּ֤ה אֲבֹתָיו֙ תִּשְׁלָ֔חוּ כֹּ֖ל נָשִׂ֥יא בָהֶֽם:
הם בקשו לחפור את הארץ, ואילו ה' בציוויו למשה אומר להם לתור את הארץ.
ומה ביניהם, שניהם ענין חיפוש הוא.
מבאר המלבי"ם בכמה מקומות כי שני מיני מרגלים הם.
"העם המבקשים להם מקום לשבת
[א] שולחם תחילה תרים, לתור את הארץ הטובה היא אם רעה
אחר ששבו התרים והודיעו להם שמושב הארץ טוב לפניהם, והסכימו לרשת אותה ולכבשה[ב] אז שולחים מרגלים לראות את ערות הארץ, היינו שירגלו את המקומות שאין הארץ מבוצרת שם כל כך לכבשה משם."
ועפי"ז מבאר המלבי"ם את חילוק הלשונות "הראשון נקרא תר והשני נקרא מרגל, כי התר מבקש את הטוב והמרגל מחפש את הרע ואת ערות הארץ".ממשיך ומונה המלבי"ם את ההבדל בין מינים אלו.
[א] "את התרים ישלחו כל העם כי להם נוגע הדבר..
ואת המרגלים ישלח שר הצבא כי הדבר נוגע לו לדעת מאיזה מקום ילחם על הארץ ויכבשנה".
[ב] "אם כמה שבטים ישלחו תרים לראות את הארץ.. אז כל אחד שולח איש מיוחד מבני שבטו... כי יצויר שתהיה הארץ טובה לפני שבט אחד ורעה לשבט אחר..
לראות את ערות הארץ ישלח שר הצבא מרגל אחד בעד כל השבטים".
[ג] "לתור את הארץ אם היא טובה או רעה שולחים נשיא השבט והחשוב שבהם שעליו יסמך לבם ויאמינו בדבריו...
לראות את ערות הארץ שולחים אנשים פחותים".
ונמצאים אנו למדים ביאור הדברים.
בפרשת דברים, בקשו העם ממשה לדעת "את הדרך אשר נעלה בה ואת הערים אשר נבא אליהן", הרי שבקשו לדעת את 'ערות הארץ' מהיכן היא נוחה להכבש.
ואילו בפרשת שלח, בציווי ה' למשה נאמר לתור את 'הארץ', שהשליחות תהיה לתור את הארץ אם טובה היא או רעה. ועל כן שלחם משה לראות את הארץ...
ובטעם הדבר, מפרש המלבי"ם "שאין צריך לשלוח מרגלים על דרך זה, כי לא יכבשוה בדרך הטבע, שבדרך הטבע עז העם היושב בארץ וא"א לכבשם, רק שיהיה הכיבוש ניסי על ידי ה'".
ואכן נשלחו י"ב אנשים, חשובים ונעלים לתור את הארץ עבור שבטי ישראל.
ומעיד המקרא בהם "וַֽיַּעֲל֖וּ וַיָּתֻ֣רוּ אֶת־הָאָ֑רֶץ מִמִּדְבַּר־צִ֥ן עַד־רְחֹ֖ב לְבֹ֥א חֲמָֽת"
ואם בתשובתם למשה עדיין עמדו בשליחותם לתור את הארץ.
אך לאחר מכן אמרו הם "לֹ֥א נוּכַ֖ל לַעֲל֣וֹת אֶל־הָעָ֑ם כִּֽי־חָזָ֥ק ה֖וּא מִמֶּֽנּוּ"
וכאן נתגלה כי לא 'רק' תרים הם, אלא מרגלים, לראות את ערות הארץ הלכו הם, ותשובתם היא "לא נוכל לעלות.. כי חזק הוא".
וכך מוכיח אותם משה בפרשת דברים "וַיָּבֹ֖אוּ עַד־נַ֣חַל אֶשְׁכֹּ֑ל וַֽיְרַגְּל֖וּ אֹתָֽהּ".
הרי לנו שהם מיאנו לכיבוש הארץ בדרך ניסית, וחפצו לכבשה בדרך טבעית, ועל כן בקשו לשלוח מרגלים, ואף לאחר ששלח משה "תרים", חזרו הם ואמרו "לא נוכל לעלות".
ולאחר שנודע להם חטאם, ולאחר שאמר להם משה שלא יעלו הם אל הארץ, אלא יהיו במדבר ארבעים שנה...
"וַיַּשְׁכִּ֣מוּ בַבֹּ֔קֶר וַיַּֽעֲל֥וּ אֶל־רֹאשׁ־הָהָ֖ר לֵאמֹ֑ר הִנֶּ֗נּוּ וְעָלִ֛ינוּ אֶל־הַמָּק֛וֹם אֲשֶׁר־אָמַ֥ר ה' כִּ֥י חָטָֽאנוּ"
ומשה אמר להם "אל תעלו.. כי העמלקי והכנעני שם לפניכם ונפלתם בחרב"... ואכן "וַיֵּ֤רֶד הָעֲמָלֵקִי֙ וְהַֽכְּנַעֲנִ֔י הַיֹּשֵׁ֖ב בָּהָ֣ר הַה֑וּא וַיַּכּ֥וּם וַֽיַּכְּת֖וּם עַד־הַֽחָרְמָֽה".
ולא נתפרש כאן בכתוב מה היה חטאם בזה, ומדוע אמר להם משה על מעשה זה "לָ֥מָּה זֶּ֛ה אַתֶּ֥ם עֹבְרִ֖ים אֶת־פִּ֣י ה'"
אך יתכן ויש לנו ללמוד חטאם, מתוכחת משה בפרשת דברים, וכך מתאר משה את מעשיהם "וַֽתַּעֲנ֣וּ׀ וַתֹּאמְר֣וּ אֵלַ֗י חָטָאנוּ֘ לַֽה' אֲנַ֤חְנוּ נַעֲלֶה֙ וְנִלְחַ֔מְנוּ כְּכֹ֥ל אֲשֶׁר־צִוָּ֖נוּ ה' אלוקינו וַֽתַּחְגְּר֗וּ אִ֚ישׁ אֶת־כְּלֵ֣י מִלְחַמְתּ֔וֹ וַתָּהִ֖ינוּ לַעֲלֹ֥ת הָהָֽרָה".
ונראה, שהם הבינו חטאם רק בעצם החשש מפני העם היושב בארץ, במה שאמרו "מֵבִ֨יא אֹתָ֜נוּ אֶל־הָאָ֤רֶץ הַזֹּאת֙ לִנְפֹּ֣ל בַּחֶ֔רֶב נָשֵׁ֥ינוּ וְטַפֵּ֖נוּ יִהְי֣וּ לָבַ֑ז" ובמה שאמרו "בְּשִׂנְאַ֤ת ה' אֹתָ֔נוּ הוֹצִיאָ֖נוּ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם לָתֵ֥ת אֹתָ֛נוּ בְּיַ֥ד הָאֱמֹרִ֖י לְהַשְׁמִידֵֽנוּ: אָנָ֣ה׀ אֲנַ֣חְנוּ עֹלִ֗ים אַחֵינוּ֩ הֵמַ֨סּוּ אֶת־לְבָבֵ֜נוּ לֵאמֹ֗ר עַ֣ם גָּד֤וֹל וָרָם֙ מִמֶּ֔נּוּ עָרִ֛ים גְּדֹלֹ֥ת וּבְצוּרֹ֖ת בַּשָּׁמָ֑יִם וְגַם־בְּנֵ֥י עֲנָקִ֖ים רָאִ֥ינוּ שָֽׁם:
וכפי שאמרו להם יהושע בן נון וכלב בן יפונה בדבריהם "וְאַתֶּ֗ם אַל־תִּֽירְאוּ֙ אֶת־עַ֣ם הָאָ֔רֶץ כִּ֥י לַחְמֵ֖נוּ הֵ֑ם", וכן מובא בפרשת דברים שאמר להם משה רבינו "לֹא־תַֽעַרְצ֥וּן וְֽלֹא־תִֽירְא֖וּן מֵהֶֽם".
ועל כן, חגרו הם איש את כלי מלחמתו עליו, ויצאו להלחם עם הכנעני, וסברו הם שבזה יתוקן חטאם.
אבל, וכפי שיש לנו ללמוד מדברי משה שאומר להם "אַֽל־תַּעֲל֔וּ כִּ֛י אֵ֥ין ה' בְּקִרְבְּכֶ֑ם... כִּֽי־עַל־כֵּ֤ן שַׁבְתֶּם֙ מֵאַחֲרֵ֣י ה' וְלֹא־יִהְיֶ֥ה ה' עִמָּכֶֽם".
וכך אמר ה' למשה, "אֱמֹ֤ר לָהֶם֙ לֹ֤א תַֽעֲלוּ֙ וְלֹא־תִלָּ֣חֲמ֔וּ כִּ֥י אֵינֶ֖נִּי בְּקִרְבְּכֶ֑ם וְלֹא֙ תִּנָּֽגְפ֔וּ לִפְנֵ֖י אֹיְבֵיכֶֽם".
ועל כן נענשו, ולא התכפר חטאם, אף על פי שמסרו נפשם לעלות אל הארץ ולהלחם עם הכנענים, שכן עדיין לא חזרו בהם מחטאם הראשון בעצם בקשת המרגלים, ומרצונם לכבוש את הארץ בחרב, בדרך מלחמה טבעית.
וכעת מתבארים הם דברי רש"י שהובאו בתחילת הדברים, שאם לא שלחו בני ישראל "מרגלים", לא היו צריכים לכלי זין, אבל לאחר ששלחו מרגלים, ואף לאחר מכן מיאנו בזה וחגרו כלי מלחמתם, הרי נענשו הם שלא תכבש הארץ לפניהם מאליה.
