דברים ד, ו
וּשְׁמַרְתֶּם֘ וַעֲשִׂיתֶם֒ כִּ֣י הִ֤וא חָכְמַתְכֶם֙ וּבִ֣ינַתְכֶ֔ם לְעֵינֵ֖י הָעַמִּ֑ים אֲשֶׁ֣ר יִשְׁמְע֗וּן אֵ֚ת כָּל־ הַחֻקִּ֣ים הָאֵ֔לֶּה וְאָמְר֗וּ רַ֚ק עַם־חָכָ֣ם וְנָב֔וֹן הַגּ֥וֹי הַגָּד֖וֹל הַזֶּֽה:
רש"י: ושמרתם - זו משנה:
מדוע ע"י ששומרים את התורה והמצוות, ולומדים את התורה מתפעלים כל העמים? הלוא ספריות כל ז' חכמות מלאות וגדושות יש להם, מה הייחודיות שהם רואים בתורתינו הקדושה?
מיוחדת היא תורתינו מכל שאר החכמות והספרים. בכל מיני החכמות יש סוף, אולם התורה הקדושה אינסופית היא. ניתן להעמיק בה עוד ועוד. כשאמר אריסטו את פתגמיו, או אינשטיין את הגותו הם התכוונו לדבר מה ותו לא. אולם בספר הספרים אין גבול לתוכן האלוקי רחוק מהשגת בן אנוש.
סיפר מרן הגר"ש רוזובסקי שכאשר היה נער צעיר הגיע לבקר את המשפחה "הדוד מאמריקה". השתעשע הדוד באחיינו, וקלט את הכישרון הרב בו נתברך הנער שמואל. הציע הדוד לאחיינו לבוא עמו אל היבשת המגדלת זהב, וללמוד באוניברסיטה... כשהוא מוסיף שמובטח בו שתוך זמן קצר יהפוך לאחד מ"הגדולים" של חכמות החיצוניות... ושמואל הקטן שאל "שב-שמעתתא יש שם???" אז מה יש לחפש שם? כמה חכמה יש להם להציע?...
מרן החזו"א כותב באיגרתו שהפלגת התורה על לומדיה לחנכו ולקרבו לקב"ה יותר מכל המצוות ומהפך את הגשם לרוח, התורה נכנסת לרמ"ח האיברים עד שנהיה בן אדם אחר, לרככם ולעדנם. דבר זה נעשה על ידי שעמלים בתורה ולא מתייחסים אליה כחכמה שקוראים בספר, אלא מנסים להשיג הבנה ותוכן עמוק בה.
וז"ל הרמח"ל ב"דרך עץ החיים" אות ב' "והודיענו בזה כי אמת הדבר שהתורה היא ממש אור אחד נתן לישראל לאור בו, כי לא כחכמות הנכריות וידיעות החל שאינן אלא ידיעת דבר מה אשר ישיג השכל בטרחו, אך התורה הנה קדש היא אשר לה מציאות גבוהה בגבהי מרומים, וכאשר יעסק בה האדם למטה-אור היא אשר תאיר בנשמתו להגיע אותו אל גנזי מרומים, גנזי הבורא ית"ש בדרך הארה ופעלה חזקה אשר היא פועלת בה. והוא דבר החכם 'ותורה אור', אור ממש! ולא חכמה לבד, ולא שמראה אור בדרך דמיון, אלא אור ממש! כי זו מציאותה למעלה, ובהכנסה בנשמה יכנס אור בה [פי' בנשמה] כאשר יכנס ניצוץ השמש באחד הבתים." וממשיך לבאר: "ואף גם זאת, הנה בדקדוק גדול נמשלה לאש והשואה מדקדקת כי כאשר תראה הגחלת שאינה מלובה והשלהבת היא בתוכה כמוסה וסגורה אשר בהפיח בה אז תתפשט ותתלהב ותצא מתרחבת והולכת, ובשלהבת ההיא נראים כמה מיני גונים מה שלא נראה בתחלה בגחלת והכל מן הגחלת יוצא - כן התורה הזאת אשר לפנינו כי כל מלותיה ואותיותיה כמו גחלת הן אשר בהצית אותם כן כאשר הן לא יראו כי אם גחלים וגם כמעט עמומות, ומי שישתדל לעסק בה אז תתלהב מכל אור שלהבת גדולה ממלאה בכמה גונים, הן הידיעות העומדות צפונות בתוך האות ההיא"
חכמת התורה צריכה שילבו אותה כמו הגחלת. בלי העמל וההיפוך מעמיא ואזלה... אבל כאשר מדליק בה את הניצוץ, או אז יראה כמה גוונים נפלאים... כמה אור אלוקי... והאור הזה מאיר את הנשמה, ומגיע אותה אל גנזי מרומים... אינה דומה לשאר חכמות שהם ידיעת נתונים, אלא הינה דבר אמיתי וממשי! אור!
עוד עלינו לדעת ולהתבונן, באמרנו מדי בוקר את הפסוקים תהלים קמז, יט-כ "מַגִּ֣יד דברו דְּבָרָ֣יו לְיַעֲקֹ֑ב חֻקָּ֥יו וּ֝מִשְׁפָּטָ֗יו לְיִשְׂרָאֵֽל: לֹ֮א עָ֤שָׂה כֵ֨ן׀ לְכָל־גּ֗וֹי וּמִשְׁפָּטִ֥ים בַּל־יְדָע֗וּם הַֽלְלוּ־יָֽהּ:" התורה ניתנה רק לנו לישראל, הגויים אין להם אפשרות להשיג אותה. גם אם את חיצוניותה יכולים הם ללמוד, יש להם תרגום השבעים או שאר מיני תרגומים. אבל את אותו אור, את הגחלת העמומה המתלבה על ידי עמל התורה- אין להם!
ושמא לצורך בעמל זה רמז נעים זמירות ישראל בפסוקים שקודם לכן, בהזכירו את הקרח הנמס והופך למים על ידי החום - תהלים קמז, טו-יח הַשֹּׁלֵ֣חַ אִמְרָת֣וֹ אָ֑רֶץ עַד־מְ֝הֵרָ֗ה יָר֥וּץ דְּבָרֽוֹ: (טז) הַנֹּתֵ֣ן שֶׁ֣לֶג כַּצָּ֑מֶר כְּ֝פ֗וֹר כָּאֵ֥פֶר יְפַזֵּֽר: (יז) מַשְׁלִ֣יךְ קַֽרְח֣וֹ כְפִתִּ֑ים לִפְנֵ֥י קָ֝רָת֗וֹ מִ֣י יַעֲמֹֽד: (יח) יִשְׁלַ֣ח דְּבָר֣וֹ וְיַמְסֵ֑ם יַשֵּׁ֥ב ר֝וּח֗וֹ יִזְּלוּ־מָֽיִם:... והלוא התורה נמשלה למים ככתוב "הוי כל צמא לכו למים- אין מים אלא תורה!" ועל זה אומר לנו הכתוב שאמרת ה', משולה לשלג הנמס למים, וכשדברו ימס וישב רוחו יזלו מים אז יהיה ניכר – מגיד דבריו ליעקב דוקא...
הלימוד בעיון הוא הדרך הנכונה והבלעדית להשגת האמונה, וכמבואר היטב בהקדמת בעל חובת הלבבות "ממה שאמר הכתוב (דברים יז) כי יפלא ממך דבר למשפט בין דם לדם בין דין לדין וגומר ועשית על פי הדבר אשר יגידו לך וגומר. וכשאתה משתכל במה שכולל הפסוק הראשון מעניני הדינין תמצאם דברים שצריכים לפרוט אותם ולחלקם ולדקדק בהם בדרך הקבלה לא בדרך אותות השכל. הלא תראה שלא הזכיר בכללם ענין מן הענינים אשר יושגו מצד השכל כי לא אמר כשתסתפק בענין היחוד איך הוא או בשמות הבורא ובמדותיו ובשרש משרשי הדת בעבודת המקום ובטוח עליו והכנע לפניו ויחד המעשה לשמו ולברר המעשים הטובים מפגעי ההפסד ועניני התשובה מן העבירות ולירא ממנו ולאהבה אותו ולהתבושש מפניו ולחשוב עם הנפש בעבור שמו והדומה לזה ממה שיגיע אליו האדם בדרך השכל וההכרה שתאמין בהם על ידי חכמי התורה והסמך ותסמוך על דברי קבלתם בלבד אבל אמר שתשוב אל דעתך ותשמש בשכלך במה שדומה לזה אחר שתעמוד עליו מצד הקבלה שהיא כוללת כל מצות התורה ושרשיהן ופרקיהם ותחקור עליו בשכלך ותבונתך ושקול דעתך עד שיתברר לך האמת וידחה השקר כדכתיב (דברים ד) וידעת היום והשבות אל לבבך וגו' וכן אומר במה שנוכל לעמוד על ברורו מדרך השכל במו שארז"ל כל דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כלו יצא מפני שדעת ענין היחוד בענף מן הדברים שיובנו בדרך השכל וכיון שיתחייב בו יתחייב בכלם:"
היינו שהטעם שהתורה לא מנתה בפסוק המצוה לדרוש בסנהדרין רק דינים ולא עניני אמונה, כיון שהדרך היחידה להבנתם היא רק על ידי שנשוב אל דעתנו ונמשמש בשכלנו אחר שלמדנו היטב בדרך הקבלה. כלומר שכשנתרגל בדרך הלימוד לבדנו רק אז נוכל באמת גם להבין ענין האמונה היטב.
כמה מחייבים הדברים להתחזק בבירור התורה לעומקה, באופן שתהיה בבחינת דבש וחלב תחת לשונך. שעמל התורה וליבונה יהפכו לאור בתוך נשמתנו, תהפך גשמנו לרוח, תרכך שכלנו ותעדן מחשבתנו. תאיר את הגחלת עד שנחזה בה את כל הגוונים.
וּשְׁמַרְתֶּם֘ וַעֲשִׂיתֶם֒ כִּ֣י הִ֤וא חָכְמַתְכֶם֙ וּבִ֣ינַתְכֶ֔ם לְעֵינֵ֖י הָעַמִּ֑ים אֲשֶׁ֣ר יִשְׁמְע֗וּן אֵ֚ת כָּל־ הַחֻקִּ֣ים הָאֵ֔לֶּה וְאָמְר֗וּ רַ֚ק עַם־חָכָ֣ם וְנָב֔וֹן הַגּ֥וֹי הַגָּד֖וֹל הַזֶּֽה:
רש"י: ושמרתם - זו משנה:
מדוע ע"י ששומרים את התורה והמצוות, ולומדים את התורה מתפעלים כל העמים? הלוא ספריות כל ז' חכמות מלאות וגדושות יש להם, מה הייחודיות שהם רואים בתורתינו הקדושה?
מיוחדת היא תורתינו מכל שאר החכמות והספרים. בכל מיני החכמות יש סוף, אולם התורה הקדושה אינסופית היא. ניתן להעמיק בה עוד ועוד. כשאמר אריסטו את פתגמיו, או אינשטיין את הגותו הם התכוונו לדבר מה ותו לא. אולם בספר הספרים אין גבול לתוכן האלוקי רחוק מהשגת בן אנוש.
סיפר מרן הגר"ש רוזובסקי שכאשר היה נער צעיר הגיע לבקר את המשפחה "הדוד מאמריקה". השתעשע הדוד באחיינו, וקלט את הכישרון הרב בו נתברך הנער שמואל. הציע הדוד לאחיינו לבוא עמו אל היבשת המגדלת זהב, וללמוד באוניברסיטה... כשהוא מוסיף שמובטח בו שתוך זמן קצר יהפוך לאחד מ"הגדולים" של חכמות החיצוניות... ושמואל הקטן שאל "שב-שמעתתא יש שם???" אז מה יש לחפש שם? כמה חכמה יש להם להציע?...
מרן החזו"א כותב באיגרתו שהפלגת התורה על לומדיה לחנכו ולקרבו לקב"ה יותר מכל המצוות ומהפך את הגשם לרוח, התורה נכנסת לרמ"ח האיברים עד שנהיה בן אדם אחר, לרככם ולעדנם. דבר זה נעשה על ידי שעמלים בתורה ולא מתייחסים אליה כחכמה שקוראים בספר, אלא מנסים להשיג הבנה ותוכן עמוק בה.
וז"ל הרמח"ל ב"דרך עץ החיים" אות ב' "והודיענו בזה כי אמת הדבר שהתורה היא ממש אור אחד נתן לישראל לאור בו, כי לא כחכמות הנכריות וידיעות החל שאינן אלא ידיעת דבר מה אשר ישיג השכל בטרחו, אך התורה הנה קדש היא אשר לה מציאות גבוהה בגבהי מרומים, וכאשר יעסק בה האדם למטה-אור היא אשר תאיר בנשמתו להגיע אותו אל גנזי מרומים, גנזי הבורא ית"ש בדרך הארה ופעלה חזקה אשר היא פועלת בה. והוא דבר החכם 'ותורה אור', אור ממש! ולא חכמה לבד, ולא שמראה אור בדרך דמיון, אלא אור ממש! כי זו מציאותה למעלה, ובהכנסה בנשמה יכנס אור בה [פי' בנשמה] כאשר יכנס ניצוץ השמש באחד הבתים." וממשיך לבאר: "ואף גם זאת, הנה בדקדוק גדול נמשלה לאש והשואה מדקדקת כי כאשר תראה הגחלת שאינה מלובה והשלהבת היא בתוכה כמוסה וסגורה אשר בהפיח בה אז תתפשט ותתלהב ותצא מתרחבת והולכת, ובשלהבת ההיא נראים כמה מיני גונים מה שלא נראה בתחלה בגחלת והכל מן הגחלת יוצא - כן התורה הזאת אשר לפנינו כי כל מלותיה ואותיותיה כמו גחלת הן אשר בהצית אותם כן כאשר הן לא יראו כי אם גחלים וגם כמעט עמומות, ומי שישתדל לעסק בה אז תתלהב מכל אור שלהבת גדולה ממלאה בכמה גונים, הן הידיעות העומדות צפונות בתוך האות ההיא"
חכמת התורה צריכה שילבו אותה כמו הגחלת. בלי העמל וההיפוך מעמיא ואזלה... אבל כאשר מדליק בה את הניצוץ, או אז יראה כמה גוונים נפלאים... כמה אור אלוקי... והאור הזה מאיר את הנשמה, ומגיע אותה אל גנזי מרומים... אינה דומה לשאר חכמות שהם ידיעת נתונים, אלא הינה דבר אמיתי וממשי! אור!
עוד עלינו לדעת ולהתבונן, באמרנו מדי בוקר את הפסוקים תהלים קמז, יט-כ "מַגִּ֣יד דברו דְּבָרָ֣יו לְיַעֲקֹ֑ב חֻקָּ֥יו וּ֝מִשְׁפָּטָ֗יו לְיִשְׂרָאֵֽל: לֹ֮א עָ֤שָׂה כֵ֨ן׀ לְכָל־גּ֗וֹי וּמִשְׁפָּטִ֥ים בַּל־יְדָע֗וּם הַֽלְלוּ־יָֽהּ:" התורה ניתנה רק לנו לישראל, הגויים אין להם אפשרות להשיג אותה. גם אם את חיצוניותה יכולים הם ללמוד, יש להם תרגום השבעים או שאר מיני תרגומים. אבל את אותו אור, את הגחלת העמומה המתלבה על ידי עמל התורה- אין להם!
ושמא לצורך בעמל זה רמז נעים זמירות ישראל בפסוקים שקודם לכן, בהזכירו את הקרח הנמס והופך למים על ידי החום - תהלים קמז, טו-יח הַשֹּׁלֵ֣חַ אִמְרָת֣וֹ אָ֑רֶץ עַד־מְ֝הֵרָ֗ה יָר֥וּץ דְּבָרֽוֹ: (טז) הַנֹּתֵ֣ן שֶׁ֣לֶג כַּצָּ֑מֶר כְּ֝פ֗וֹר כָּאֵ֥פֶר יְפַזֵּֽר: (יז) מַשְׁלִ֣יךְ קַֽרְח֣וֹ כְפִתִּ֑ים לִפְנֵ֥י קָ֝רָת֗וֹ מִ֣י יַעֲמֹֽד: (יח) יִשְׁלַ֣ח דְּבָר֣וֹ וְיַמְסֵ֑ם יַשֵּׁ֥ב ר֝וּח֗וֹ יִזְּלוּ־מָֽיִם:... והלוא התורה נמשלה למים ככתוב "הוי כל צמא לכו למים- אין מים אלא תורה!" ועל זה אומר לנו הכתוב שאמרת ה', משולה לשלג הנמס למים, וכשדברו ימס וישב רוחו יזלו מים אז יהיה ניכר – מגיד דבריו ליעקב דוקא...
הלימוד בעיון הוא הדרך הנכונה והבלעדית להשגת האמונה, וכמבואר היטב בהקדמת בעל חובת הלבבות "ממה שאמר הכתוב (דברים יז) כי יפלא ממך דבר למשפט בין דם לדם בין דין לדין וגומר ועשית על פי הדבר אשר יגידו לך וגומר. וכשאתה משתכל במה שכולל הפסוק הראשון מעניני הדינין תמצאם דברים שצריכים לפרוט אותם ולחלקם ולדקדק בהם בדרך הקבלה לא בדרך אותות השכל. הלא תראה שלא הזכיר בכללם ענין מן הענינים אשר יושגו מצד השכל כי לא אמר כשתסתפק בענין היחוד איך הוא או בשמות הבורא ובמדותיו ובשרש משרשי הדת בעבודת המקום ובטוח עליו והכנע לפניו ויחד המעשה לשמו ולברר המעשים הטובים מפגעי ההפסד ועניני התשובה מן העבירות ולירא ממנו ולאהבה אותו ולהתבושש מפניו ולחשוב עם הנפש בעבור שמו והדומה לזה ממה שיגיע אליו האדם בדרך השכל וההכרה שתאמין בהם על ידי חכמי התורה והסמך ותסמוך על דברי קבלתם בלבד אבל אמר שתשוב אל דעתך ותשמש בשכלך במה שדומה לזה אחר שתעמוד עליו מצד הקבלה שהיא כוללת כל מצות התורה ושרשיהן ופרקיהם ותחקור עליו בשכלך ותבונתך ושקול דעתך עד שיתברר לך האמת וידחה השקר כדכתיב (דברים ד) וידעת היום והשבות אל לבבך וגו' וכן אומר במה שנוכל לעמוד על ברורו מדרך השכל במו שארז"ל כל דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כלו יצא מפני שדעת ענין היחוד בענף מן הדברים שיובנו בדרך השכל וכיון שיתחייב בו יתחייב בכלם:"
היינו שהטעם שהתורה לא מנתה בפסוק המצוה לדרוש בסנהדרין רק דינים ולא עניני אמונה, כיון שהדרך היחידה להבנתם היא רק על ידי שנשוב אל דעתנו ונמשמש בשכלנו אחר שלמדנו היטב בדרך הקבלה. כלומר שכשנתרגל בדרך הלימוד לבדנו רק אז נוכל באמת גם להבין ענין האמונה היטב.
כמה מחייבים הדברים להתחזק בבירור התורה לעומקה, באופן שתהיה בבחינת דבש וחלב תחת לשונך. שעמל התורה וליבונה יהפכו לאור בתוך נשמתנו, תהפך גשמנו לרוח, תרכך שכלנו ותעדן מחשבתנו. תאיר את הגחלת עד שנחזה בה את כל הגוונים.
