בס"ד
איתא בבכורות ו. דילפינן מקרא לאיסור חלב טמאה דנחלקו בגמ' אי ילפי' מגמל הגמל לרבות חלבה או מאת הגמל והק' שם בגמ' ל"ל הך ילפותא תיפוק ליה מהטמאים לאסור צירן ורוטבן ובכלל זה גם חלב. ותירצו בגמ' היות ומצינו שחלב טהורה מותר שנא' ארץ זבת חלב ודבש וכן בעוד מקומות ואע"פ שיש סיבות לאיסור או משום דדם נעכר ונעשה חלב והוי דם או משום שהוא אבר מן החי אע"פ כן התירה התורה חלב טהורה ונאמר אפוא שאף חלב טמאה מותר לכן צריך קרא לאסור חלב טמאה.
ויש להקשות דהא מבואר במנחות כא. דדם שבישלו אינו עובר עליו מכיוון שאינו ראוי לזריקה והתורה אסרה דם שראוי לזריקה ודעת רוב הראשונים שלא רק בדם קודשים כן הדין אלא אף בדם חולין שדם שאם היה קורבן לא היה ראוי לזריקה- אינו באיסור דם א"כ צריך ביאור מה הס"ד לאסור לחלב משום דם הרי מכיוון שנעשה חלב אין לך שינוי גדול מזה שיהיה פסול לזריקה ואם פסול בזריקה אינו באיסור דם.
וראיתי בקהילות יעקב סימן ה' שמתרץ וז"ל ואולי י"ל דדבר שמשתנה ע"פ טבע ודרכו בכך ועומד להשתנות כגון דם הבהמה שטבעה להשתנות לחלב למ"ד דם נעכר ונעשה חלב ועומד לכך וכן הביצה מטבעה להשתנות לאפרוח ועיקר יצירתו שתהא האם רובצת עליו ויתהווה לאפרוח וכל כה"ג אינו נחשב אחר שנשתנה כדבר חדש לגמרי ודיינינן שהוא עדיין החפץ הראשונה ולכן לא פקע האיסור שהיה בו מחמת שמו הראשון אבל היכא שמשתנה ע"י מעשי האדם ותחבולותיו כגון דם שבישלו דינינן ליה כמציאות חדשה ופקע האיסור שהיה בו מחמת שמו הראשון.
ובחזו"א סי' ט"ז סקי"ג ד"ה ובהא נתן טעם לדבר כי כשהאדם עושה את השינוי , הרי החומר המחודש אינו נחשב יוצא מן הטמא כי האדם הוא המבשל , ברם שינוי הנעשה ממילא ובידי שמים פעולת השינוי מתייחסת לאיסור שיצא ממנו ונחשב שהאיסור שעשאו הוא ששינהו ע"כ.
וצריך ביאור בסברא זו דהגם שהשינוי פועל ע"י האדם אבל סו"ס מה שמשתנה זה האיסור בעצמותו והחומר המחודש יוצא מן הטמא , ועוד דגם אם נדון שמהאדם יוצא החומר המחודש ולא מהחפץ הטמא והרי אדם כלפי עצמו גם נחשב טמא , אלא שנאמר שכוונת החזו"א לפעולת האדם שאכתי היא לא טמאה וצריך ביאור עוד.
בקובץ שמועות חולין אות נב' כתב שאין כוונת הגמ' שהיה הו"א לאסור חלב משום דם אלא משום איסור היוצא מן הדם , וביוצא אין ההיתר של בישול או שינוי שאינו כדין הדם עצמו שאינו אסור אלא כשראוי ע"ג המזבח.
והנה המג"א סי' רט"ז סק"ג הביא מחלוקת ראשונים לענין מוסק [הוא דם שנהפך לבשמים]אם הוא מותר או אסור והביא את דעת רבינו יונה הובא ברא"ש ברכות מ"ג להתיר את המוסק וז"ל ואפשר ליתן טעם להתיר ולומר דפרש בעלמא הוא ואע"פ שמתחילה הוא דם לא חיישינן להכי דבתר השתא אזלי' , תדע שהרי הדבש אם נפל בו חתיכה של איסור אין הדבש אסור אע"פ שהאיסור נימוח בתוך הדבש כיון שדרך הדבש להחזיר שנופל לתוכו דבש כמו דבש דיינין ליה ומותר, הכי נמי אע"פ שמתחילה היה דם כיוון שעכשיו יצא מתורת דם בתר השתא אזלי' ואע"פ שנותן טעם בתבשיל טעם לשבח מותר עכ"ל.
הביא הטור ברכת הפירות סימן רטז את שיטת ר' יונה וכתב וא"א הרא"ש [רא"ש בתשובה כלל כד סימן ו] ז"ל כתב על דבריו ונ"ל דאפילו ראייתו צריכה ראייה, דהיינו הרא"ש לא מסכים עם הר' יונה גבי הדבש שנתערב בו איסור וכתב דצריך ראייה על זה.
ולכאו' דברים מפורשים הם דאיתא בבא בתרא ג: גבי ההיא ינוקתא נפלה מאיגרא לארעא טמנה שבע שנין בדובשא וכתב השלטי גיבורים ע"ז לט על המרדכי וז"ל שאני חוכך קצת לפי שהדבש נראה שיש לו שתי סגולות אחת למהר למחות ולכלות דברים הנתכים [צ"ל כנראה הנחתכים] הנופלים בתוכו והשנית להעמיד ולקיים דברים שלמים הנטמנים בו כמו שאמרו חז"ל בפ"ק בב"ב . ובשו"ע יו"ד פ"ד סעיף יב' מרקחת שנפלו לתוכו נמלים ועברו עליהם י"ב חודשים יש להסתפק אם אינם מתקיימים י"ב חודש נחשב כדבר שאין בו עצם ומותרים או שהדבש דרכו להעמיד הדברים הנטמנים וביאר הש"ך בס"ק ל"ז אבל הדברים הנחתכים הנופלים לתוכו דרכו למהר למחות ולכלות כן כתב הרשב"א בתשובה , ואף הרא"ש שם משמע דלא נחלק עליו אלא מטעם דשמא אע"פ שנמחה נותן טעם לשבח אבל מודה שדבש ממחה את הנטמנים בתוכו בחתוכים. וצ"ע וראיתי בביאור הגר"א דמקשה כן על המג"א.
וגם צ"ב דהרי לר' יונה יש ראייה מהגמ' במנחות לגבי בישול הדם דלא מתחייב עליו דהוי כפנים חדשות אבל לפי מה שביארנו לעיל דלא דמי סוגיין לגמ' במנחות ע"פ הקה"י דיש הבדל בין שינוי בידי אדם לשינוי הבא מכח טבע אדרבה אכתי צ"ע הר' יונה דהרי במוסק זה גם שינוי טבעי א"כ לשיטתו הדרא קושיית הנודע ביהודה אמאי צריך קרא להיתר חלב ת"ל מדם שבישלו וביאר בקה"י וצ"ל דעיקר טעמא שהתיר את המוסק הוא לפי שמסרח סרח קודם שנעשה מוסק אך בדם שבישלו דלא סרח בינתיים מוכרחים אנו לחלוק שכתבנו.
ותמה המגן אברהם מהא דבכורות הנ"ל וז"ל ולעניות דעתי צ"ע דאמרי' בבכורות דחלב חידוש הוא כיוון דדם נעכר ונעשה חלב ה"ל לאסרה א"כ ש"מ דלולא הפסוק אזלי' בתר מעיקרא וכ"ת נילף מחלב הא קי"ל דמחידוש לא ילפי' ועוד הקשה וא"ל דהמוסק פירשא בעלמא הוה ולא הוי מאכל כלל דא"כ לכ"ע שרי מידי דהוי אכשרה שינקה מן הטריפה דמותר להעמיד גבינות בקיבת' ועוד דהדבש הוא טוב למאכל ומ"ש הרר"י דפירשא בעלמ' הוא היינו שאין עליו תורת דם וא"כ הדרא קושיא לדוכתא וגבי אפרוח שנולד מביצה טריפה אמרי' כל כמה דלא מסרח לא גביל ובעידנא דקגביל עפרא בעלמא הוא משמע דאי לאו ה"ט אסור דבתר מעיקרא אזלינן וא"ת ה"נ קודם שנעשה מוסק עפרא הוא כי מי יודע זה ועוד דגבי דבש מאי איכא למימר וצ"ע.
בחק יעקב סימן תס"ז כתב ומדבש לא קשה מידי, דשאני התם בחלב דהו"א דלא יהיה לשום חלב שום היתר, כיון דכל חלב נתהווה מאיסור דם, באיסורא קמא קאי, אף שנשתנה במראה לא נשתנה לדבר היתר, על כן אמרינן דחידוש הוא שחידשה התורה. מה שאין כן בדבש שהדבש עצמו הוא היתר א"כ אם שמו בתוכו דבר איסור שחוזר ונהפך לעשות דבש א"כ אזלינן בתר השתא שהוא נעשה בדבר היתר שהוא דבש, ומהיכי תיתי לאסרו מכל דבש כיון שטעמו ומראה שוה ונשתנה לדבר היתר, וק"ל. נמצא דאין סתירה כלל מהאי דחלב לדברי הר"ר יונה לענין הדבש, גם לענין המוסק (פירוש, שקורין בלשון אשכנז פיז"ם) שכתב שם הר"ר יונה, אפשר לדחוק ולחלק כהאי גוונא, אך דמשם בלאו הכי לא קשה מידי כמו שכתב המ"א עצמו בסימן רט"ז [שם], ומדבש שהניח בצ"ע לא קשה מידי, וכמו שכתבתי, ודוק:
אמנם החזון איש דחה דבריו הנ"ל בחידושיו לבכורות וביאר באופן אחר וז"ל והנה דעת הר' יונה דכל שנשתנה למחודש אינו כלל איסור דהוי כנתאפס ונברא אח"כ דבר חדש וכגידולי איסור בדבר שזרעו כלה עכ"ל וביתר ביאור נראה לבאר דלא דמי חלב לדבש ומוסק דבחלב הוצרכנו לקרא היות ובחלב הוא בא מדם הגם שהשתנה אבל מכל מקום החלב נתהווה מדם והוי כגידולי איסור בדבר שזרעו כלה דכל מהות החלב הוא מדם רק השתנה צורתו וטעמו אבל גוף הדבר היינו הנוזל נמצא בעולם לכן היה הו"א שאסור קמ"ל הפסוק שמותר משא"כ מוסק כל הדם שהיה בחיה כרגע לא נמצאת כלל דנהפכה לאבקה מבושמת נמצא שהשינוי לא מגיע מהאיסור אלא מייבוש חיצוני וכן בדבש מה שהתווסף בדבש לא מגיע מהאיסור אלא הדבש סגולתו להפוך כל מה שבתוכו לדבש א"כ השינוי מגיע מדבר היתר ולכן אין כלל איסור ודו"ק.
אגב גררא ידוע לריבוע הקסם שכתב האבן עזרא ששאלו אותו בדין עכבר שנפל לדבש כאמור ניתן לקרא מכל כיוון.
נפקא מינא להלכה
מצאתי חידוש דין בחזון איש יו"ד (סי' יב אות ז) שאחר שפלפל בדברי רבינו יונה והרא"ש, העלה בזה"ל: ונראה לפ"ז שאם מוציאים במלאכת הכימיא אטמים מאיסור, ונותנים אותם אח"כ למאכל לתקנו, אם נפסל באמצע מאכילת אדם, ואינו ראוי אפילו ע"י תערובת, אף על פי שהוא עומד לגמור מלאכתו ויהא ראוי למתק בו הקדרה, לכ"ע מותר, ואם לא נפסל באמצע, הדבר תלוי במחלוקת רבינו יונה והרא"ש. ע"כ.
מצאתי בחשוקי חמד נדה דף ט וז"ל אשאלה מעשה שהיה: באחד המפעלים של גלידה היה הפסקת חשמל, הגלידה נמסה ובעל המפעל זרק זאת לחוץ, לאחר כמה שעות הגיעו אלפי דבורים ומצצו את הגלידה, בעל הכוורת הסמוכה סיפר שלאחר מכן הדבש קיבל צבע קצת לבן, וטעמו הוא טעם גלידה, שואל בעל הכוורת האם עלי לציין על הדבש בגדול 'חלבי', ואולי אסור למכרו כלל, כי יהיה אנשים שיכשלו ויאכלוהו עם בשר?
וכתב שהציע את השאלה לפני הגרי"ש אלישיב שליט"א ואמר לי שהדבש הוא חלבי, ואף שלכאורה הרי הדבש טבעו לבטל את כל דבר המתערב בו, ולכן אין לחשוש שיש בדבש רגלי דבורים, מכל מקום כל זה לגבי איסור, אבל טעם אין הדבש מבטל שהרי במציאות יש בו טעם חלב.
ונראה לבאר את טעמו, שהרגלים נוצרו לאחר שנעשה הדבש, ואז טבעו לבטל את הדבש בתוכו, ואילו היה נופל חלב בתוך הדבש היה מתבטל בתוכו, אבל החלב שנוצר ביחד עם הדבש, אינו מתבטל בו אלא נהפך לחלק ממנו, ולכן הדבש הוא חלבי.
אמנם לפי החזו"א שביארנו לעיל כל ההיתר של דבש וכדו' הוא משום שהאיסור נתאפס ונהפך לדבש דבלא התאפס כו"ע אסרי א"כ הכא שהחלב לא התאפס דנשאר טעם החלב אפשר דהדבש עדיין חלבי וראיתי שאחרוני הזמן מאריכים בנידון זה ובדומיו לדוגמא בספר מראות ישרים ח"ב הביא בשם הרב וואזנר גבי דבש המופק מרוק של שקצים ורמשים אי מותר או לא והאריך בספרו לאסור עיי"ש.
מקור חלב טמאה שאסור
איתא בבכורות ו. דילפינן מקרא לאיסור חלב טמאה דנחלקו בגמ' אי ילפי' מגמל הגמל לרבות חלבה או מאת הגמל והק' שם בגמ' ל"ל הך ילפותא תיפוק ליה מהטמאים לאסור צירן ורוטבן ובכלל זה גם חלב. ותירצו בגמ' היות ומצינו שחלב טהורה מותר שנא' ארץ זבת חלב ודבש וכן בעוד מקומות ואע"פ שיש סיבות לאיסור או משום דדם נעכר ונעשה חלב והוי דם או משום שהוא אבר מן החי אע"פ כן התירה התורה חלב טהורה ונאמר אפוא שאף חלב טמאה מותר לכן צריך קרא לאסור חלב טמאה.
קושית הנודע ביהודה מהגמ' במנחות
ויש להקשות דהא מבואר במנחות כא. דדם שבישלו אינו עובר עליו מכיוון שאינו ראוי לזריקה והתורה אסרה דם שראוי לזריקה ודעת רוב הראשונים שלא רק בדם קודשים כן הדין אלא אף בדם חולין שדם שאם היה קורבן לא היה ראוי לזריקה- אינו באיסור דם א"כ צריך ביאור מה הס"ד לאסור לחלב משום דם הרי מכיוון שנעשה חלב אין לך שינוי גדול מזה שיהיה פסול לזריקה ואם פסול בזריקה אינו באיסור דם.
כמה יישובים על זה
וראיתי בקהילות יעקב סימן ה' שמתרץ וז"ל ואולי י"ל דדבר שמשתנה ע"פ טבע ודרכו בכך ועומד להשתנות כגון דם הבהמה שטבעה להשתנות לחלב למ"ד דם נעכר ונעשה חלב ועומד לכך וכן הביצה מטבעה להשתנות לאפרוח ועיקר יצירתו שתהא האם רובצת עליו ויתהווה לאפרוח וכל כה"ג אינו נחשב אחר שנשתנה כדבר חדש לגמרי ודיינינן שהוא עדיין החפץ הראשונה ולכן לא פקע האיסור שהיה בו מחמת שמו הראשון אבל היכא שמשתנה ע"י מעשי האדם ותחבולותיו כגון דם שבישלו דינינן ליה כמציאות חדשה ופקע האיסור שהיה בו מחמת שמו הראשון.
ובחזו"א סי' ט"ז סקי"ג ד"ה ובהא נתן טעם לדבר כי כשהאדם עושה את השינוי , הרי החומר המחודש אינו נחשב יוצא מן הטמא כי האדם הוא המבשל , ברם שינוי הנעשה ממילא ובידי שמים פעולת השינוי מתייחסת לאיסור שיצא ממנו ונחשב שהאיסור שעשאו הוא ששינהו ע"כ.
וצריך ביאור בסברא זו דהגם שהשינוי פועל ע"י האדם אבל סו"ס מה שמשתנה זה האיסור בעצמותו והחומר המחודש יוצא מן הטמא , ועוד דגם אם נדון שמהאדם יוצא החומר המחודש ולא מהחפץ הטמא והרי אדם כלפי עצמו גם נחשב טמא , אלא שנאמר שכוונת החזו"א לפעולת האדם שאכתי היא לא טמאה וצריך ביאור עוד.
בקובץ שמועות חולין אות נב' כתב שאין כוונת הגמ' שהיה הו"א לאסור חלב משום דם אלא משום איסור היוצא מן הדם , וביוצא אין ההיתר של בישול או שינוי שאינו כדין הדם עצמו שאינו אסור אלא כשראוי ע"ג המזבח.
בדין "המוסק" שיטת הר' יונה
והנה המג"א סי' רט"ז סק"ג הביא מחלוקת ראשונים לענין מוסק [הוא דם שנהפך לבשמים]אם הוא מותר או אסור והביא את דעת רבינו יונה הובא ברא"ש ברכות מ"ג להתיר את המוסק וז"ל ואפשר ליתן טעם להתיר ולומר דפרש בעלמא הוא ואע"פ שמתחילה הוא דם לא חיישינן להכי דבתר השתא אזלי' , תדע שהרי הדבש אם נפל בו חתיכה של איסור אין הדבש אסור אע"פ שהאיסור נימוח בתוך הדבש כיון שדרך הדבש להחזיר שנופל לתוכו דבש כמו דבש דיינין ליה ומותר, הכי נמי אע"פ שמתחילה היה דם כיוון שעכשיו יצא מתורת דם בתר השתא אזלי' ואע"פ שנותן טעם בתבשיל טעם לשבח מותר עכ"ל.
דעת הרא"ש
הביא הטור ברכת הפירות סימן רטז את שיטת ר' יונה וכתב וא"א הרא"ש [רא"ש בתשובה כלל כד סימן ו] ז"ל כתב על דבריו ונ"ל דאפילו ראייתו צריכה ראייה, דהיינו הרא"ש לא מסכים עם הר' יונה גבי הדבש שנתערב בו איסור וכתב דצריך ראייה על זה.
דבש שנתערב בו איסור
ולכאו' דברים מפורשים הם דאיתא בבא בתרא ג: גבי ההיא ינוקתא נפלה מאיגרא לארעא טמנה שבע שנין בדובשא וכתב השלטי גיבורים ע"ז לט על המרדכי וז"ל שאני חוכך קצת לפי שהדבש נראה שיש לו שתי סגולות אחת למהר למחות ולכלות דברים הנתכים [צ"ל כנראה הנחתכים] הנופלים בתוכו והשנית להעמיד ולקיים דברים שלמים הנטמנים בו כמו שאמרו חז"ל בפ"ק בב"ב . ובשו"ע יו"ד פ"ד סעיף יב' מרקחת שנפלו לתוכו נמלים ועברו עליהם י"ב חודשים יש להסתפק אם אינם מתקיימים י"ב חודש נחשב כדבר שאין בו עצם ומותרים או שהדבש דרכו להעמיד הדברים הנטמנים וביאר הש"ך בס"ק ל"ז אבל הדברים הנחתכים הנופלים לתוכו דרכו למהר למחות ולכלות כן כתב הרשב"א בתשובה , ואף הרא"ש שם משמע דלא נחלק עליו אלא מטעם דשמא אע"פ שנמחה נותן טעם לשבח אבל מודה שדבש ממחה את הנטמנים בתוכו בחתוכים. וצ"ע וראיתי בביאור הגר"א דמקשה כן על המג"א.
לכאורה לפי"ז הדרא קושיית הנוב"י
וגם צ"ב דהרי לר' יונה יש ראייה מהגמ' במנחות לגבי בישול הדם דלא מתחייב עליו דהוי כפנים חדשות אבל לפי מה שביארנו לעיל דלא דמי סוגיין לגמ' במנחות ע"פ הקה"י דיש הבדל בין שינוי בידי אדם לשינוי הבא מכח טבע אדרבה אכתי צ"ע הר' יונה דהרי במוסק זה גם שינוי טבעי א"כ לשיטתו הדרא קושיית הנודע ביהודה אמאי צריך קרא להיתר חלב ת"ל מדם שבישלו וביאר בקה"י וצ"ל דעיקר טעמא שהתיר את המוסק הוא לפי שמסרח סרח קודם שנעשה מוסק אך בדם שבישלו דלא סרח בינתיים מוכרחים אנו לחלוק שכתבנו.
קושיית המגן אברהם
ותמה המגן אברהם מהא דבכורות הנ"ל וז"ל ולעניות דעתי צ"ע דאמרי' בבכורות דחלב חידוש הוא כיוון דדם נעכר ונעשה חלב ה"ל לאסרה א"כ ש"מ דלולא הפסוק אזלי' בתר מעיקרא וכ"ת נילף מחלב הא קי"ל דמחידוש לא ילפי' ועוד הקשה וא"ל דהמוסק פירשא בעלמא הוה ולא הוי מאכל כלל דא"כ לכ"ע שרי מידי דהוי אכשרה שינקה מן הטריפה דמותר להעמיד גבינות בקיבת' ועוד דהדבש הוא טוב למאכל ומ"ש הרר"י דפירשא בעלמ' הוא היינו שאין עליו תורת דם וא"כ הדרא קושיא לדוכתא וגבי אפרוח שנולד מביצה טריפה אמרי' כל כמה דלא מסרח לא גביל ובעידנא דקגביל עפרא בעלמא הוא משמע דאי לאו ה"ט אסור דבתר מעיקרא אזלינן וא"ת ה"נ קודם שנעשה מוסק עפרא הוא כי מי יודע זה ועוד דגבי דבש מאי איכא למימר וצ"ע.
ביאור החק יעקב והחזון איש
בחק יעקב סימן תס"ז כתב ומדבש לא קשה מידי, דשאני התם בחלב דהו"א דלא יהיה לשום חלב שום היתר, כיון דכל חלב נתהווה מאיסור דם, באיסורא קמא קאי, אף שנשתנה במראה לא נשתנה לדבר היתר, על כן אמרינן דחידוש הוא שחידשה התורה. מה שאין כן בדבש שהדבש עצמו הוא היתר א"כ אם שמו בתוכו דבר איסור שחוזר ונהפך לעשות דבש א"כ אזלינן בתר השתא שהוא נעשה בדבר היתר שהוא דבש, ומהיכי תיתי לאסרו מכל דבש כיון שטעמו ומראה שוה ונשתנה לדבר היתר, וק"ל. נמצא דאין סתירה כלל מהאי דחלב לדברי הר"ר יונה לענין הדבש, גם לענין המוסק (פירוש, שקורין בלשון אשכנז פיז"ם) שכתב שם הר"ר יונה, אפשר לדחוק ולחלק כהאי גוונא, אך דמשם בלאו הכי לא קשה מידי כמו שכתב המ"א עצמו בסימן רט"ז [שם], ומדבש שהניח בצ"ע לא קשה מידי, וכמו שכתבתי, ודוק:
אמנם החזון איש דחה דבריו הנ"ל בחידושיו לבכורות וביאר באופן אחר וז"ל והנה דעת הר' יונה דכל שנשתנה למחודש אינו כלל איסור דהוי כנתאפס ונברא אח"כ דבר חדש וכגידולי איסור בדבר שזרעו כלה עכ"ל וביתר ביאור נראה לבאר דלא דמי חלב לדבש ומוסק דבחלב הוצרכנו לקרא היות ובחלב הוא בא מדם הגם שהשתנה אבל מכל מקום החלב נתהווה מדם והוי כגידולי איסור בדבר שזרעו כלה דכל מהות החלב הוא מדם רק השתנה צורתו וטעמו אבל גוף הדבר היינו הנוזל נמצא בעולם לכן היה הו"א שאסור קמ"ל הפסוק שמותר משא"כ מוסק כל הדם שהיה בחיה כרגע לא נמצאת כלל דנהפכה לאבקה מבושמת נמצא שהשינוי לא מגיע מהאיסור אלא מייבוש חיצוני וכן בדבש מה שהתווסף בדבש לא מגיע מהאיסור אלא הדבש סגולתו להפוך כל מה שבתוכו לדבש א"כ השינוי מגיע מדבר היתר ולכן אין כלל איסור ודו"ק.
אגב גררא ידוע לריבוע הקסם שכתב האבן עזרא ששאלו אותו בדין עכבר שנפל לדבש כאמור ניתן לקרא מכל כיוון.
נפקא מינא להלכה
מצאתי חידוש דין בחזון איש יו"ד (סי' יב אות ז) שאחר שפלפל בדברי רבינו יונה והרא"ש, העלה בזה"ל: ונראה לפ"ז שאם מוציאים במלאכת הכימיא אטמים מאיסור, ונותנים אותם אח"כ למאכל לתקנו, אם נפסל באמצע מאכילת אדם, ואינו ראוי אפילו ע"י תערובת, אף על פי שהוא עומד לגמור מלאכתו ויהא ראוי למתק בו הקדרה, לכ"ע מותר, ואם לא נפסל באמצע, הדבר תלוי במחלוקת רבינו יונה והרא"ש. ע"כ.
מצאתי בחשוקי חמד נדה דף ט וז"ל אשאלה מעשה שהיה: באחד המפעלים של גלידה היה הפסקת חשמל, הגלידה נמסה ובעל המפעל זרק זאת לחוץ, לאחר כמה שעות הגיעו אלפי דבורים ומצצו את הגלידה, בעל הכוורת הסמוכה סיפר שלאחר מכן הדבש קיבל צבע קצת לבן, וטעמו הוא טעם גלידה, שואל בעל הכוורת האם עלי לציין על הדבש בגדול 'חלבי', ואולי אסור למכרו כלל, כי יהיה אנשים שיכשלו ויאכלוהו עם בשר?
וכתב שהציע את השאלה לפני הגרי"ש אלישיב שליט"א ואמר לי שהדבש הוא חלבי, ואף שלכאורה הרי הדבש טבעו לבטל את כל דבר המתערב בו, ולכן אין לחשוש שיש בדבש רגלי דבורים, מכל מקום כל זה לגבי איסור, אבל טעם אין הדבש מבטל שהרי במציאות יש בו טעם חלב.
ונראה לבאר את טעמו, שהרגלים נוצרו לאחר שנעשה הדבש, ואז טבעו לבטל את הדבש בתוכו, ואילו היה נופל חלב בתוך הדבש היה מתבטל בתוכו, אבל החלב שנוצר ביחד עם הדבש, אינו מתבטל בו אלא נהפך לחלק ממנו, ולכן הדבש הוא חלבי.
אמנם לפי החזו"א שביארנו לעיל כל ההיתר של דבש וכדו' הוא משום שהאיסור נתאפס ונהפך לדבש דבלא התאפס כו"ע אסרי א"כ הכא שהחלב לא התאפס דנשאר טעם החלב אפשר דהדבש עדיין חלבי וראיתי שאחרוני הזמן מאריכים בנידון זה ובדומיו לדוגמא בספר מראות ישרים ח"ב הביא בשם הרב וואזנר גבי דבש המופק מרוק של שקצים ורמשים אי מותר או לא והאריך בספרו לאסור עיי"ש.
