א. בביאור הלכה סי' ח סי"ב (ד"ה אם לא) כתב דבאופן שיש ספק אם צריך לברך על הטלית שלובש (עי"ש פרטי הדין) "מוטב שלא ללבשו עד שיסיח דעתו מברכה ראשונה כדי שיתחייב עליו בבירור". והנה כל רגע שנמנע מלבישת הציצית הוא מפסיד קיום מצ"ע דאורייתא, ואפ"ה כיון שלא יכול לברך מחמת הספק צריך להפסיד המצוה.
ב. במשנ"ב סי' יד ס"ג ס"ק יא כתב דבשאל טלית מצויצת שעומדת ללבישה (ולא רק למצוה) יש מחלוקת גדולה בפוסקים אם מברך עליה אם לאו – "על כן כתב בדרה"ח דיכון בכל אלו שלא לקנות כדי שלא יצטרך לברך לכו"ע". וממש כעי"ז במשנ"ב סי' יד ס"ד ס"ק יד עיי"ש. הרי שמחמת שאינו יכול לברך אומרים לו ג"כ שלא יקיים מצות ציצית.
ג. בט"ז או"ח סי' תקפא ס"ק ג כתב: "וכתב בלבוש שהש"ץ שמתפלל סליחות (ר"ל קודם עלוה"ש) מתעטף בטלית ואינו מברך כדאיתא סי' י"ח בענין כסות לילה. ולי נראה תמוה, דכיון דלהרא"ש חייב בברכה בכסות המיוחד ליום אפילו לבשו בלילה כמ"ש סי' י"ח, למה יכניס עצמו תחילה לזה שילבש דבר שיש בו ספק ברכה ולא יברך... אלא יקח טלית חבירו ובזה לא יעבור כלום כי כבר הוכחנו בהל' ציצית דאין לברך על טלית שאולה ואפי' למאן דפסק לברך שם היינו כששאלו כדי לצאת בו אבל כאן לא נתכוין אלא משום צניעות בעלמא כ"ע מודים דא"צ לברך כנ"ל נכון", וכן נקט במשנ"ב שם סק"ו[1]. חזינן דמחמת שאינו יכול לברך אמרינן ליה לבטל עשה דציצית[2] (לשיטות שכסות יום חייב בלילה, עיין שו"ע סי' יח).
ד. והט"ז שנה משנתו בזה, דבסימן תרסח ס"ק א כתב הט"ז: "כתב רש"ל בתשובה סי' סח שראה הג"ה בשם מהר"ר טעביל שלא היה אוכל בכניסת יום שמיני עצרת עד הלילה, דא"כ היה צריך לברך 'לישב בסוכה' כיון דעדיין יום הוא כו', וכתב רש"ל ראיה לזה מחמת ברכת לישב בסוכה דאם לא יאמר אותה זה אין ראוי דלמה יגרע ברכה מחוייבת, נהי שהברכות אין מעכבות היינו דיעבד אבל לחיובי עצמו בברכה דהיינו לאכול בסוכה מבע"י ולא לאומרו עון גדול הוא", ע"כ. וחזינן דצריך להפסיד קיום מצוה דאורייתא דישיבה בסוכה משום העדר הברכה.
[ה. לגבי הניעור בליל שבועות ואינו מוצא מי שיוציאו בברכות התורה (ואינו יכול לברך בעצמו משום שהוא פלוגתא אי הניעור כל הלילה חייב בברכה"ת), החזו"א (דינים והנהגות פ"א סי"ב) הורה שרשאי להמשיך ללמוד, וכ"כ הגרשז"א במנח"ש סי' צא אות א (וראה מה שכתב שם סי' יח אות ח, ובהליכות שלמה תפלה פ"ו הע' ט) וכ"ד הגריש"א בקובץ תשובות ח"א סי' ט שכשא"א לברך לא מצינו איסור לעשות מצוה בלי ברכה.
מאידך, דעת הגרצ"פ פרנק (הו"ד במנח"ש שם) שמי שאנוס ואינו יכול לברך בשום אופן ברכת התורה, הברכה מעכבת ואסור ללמוד בלי ברכת התורה, וכ"כ בשבט הלוי ח"י סי' עז אות ב) שלדעת הרעק"א הנ"ל כיון שצריך לברך, הרי כל לימוד תורה בלי ברכת התורה הוא בגדר איסור.
אמנם אפשר דברכה"ת שאני ואינה כברכת המצוות דעלמא, ומטין משמיה דהגר"ח זצ"ל דלא אשכחן איסור ללמוד קודם ברכה, רק דהוא מצוה לברך קודם שלומד, ואכ"מ].
ו. בשו"ע או"ח סי' תרלט ס"ח כתב: "נהגו שאין מברכים על הסכה אלא בשעת אכילה", ובמשנ"ב שם ס"ק מו כתב דאף דשורת הדין דבכל כניסה לסוכה צריך לברך ואפילו שאינו אוכל מ"מ נהגו העולם שלא לברך אלא בשעת אכילה, וכתב עוד: "וכתבו האחרונים דנכון הדבר לצאת גם דעת הפוסקים הראשונים ולא לישב כך בלי ברכה, ועל כן תיכף בבואו מבית הכנסת יברך על דבר שהוא מחמישה מינים ויאכל ממנו מעט יותר מכביצה ויברך לישב בסוכה". ומדויק מדבריו שרק 'נכון הדבר' לעשות כן, אבל אין איסור להיכנס ולישב בסוכה בלי ברכה עד שעת אכילה.
ובספר "שיח הלכה" פ"ח אות מז הקשה דלכאורה הוא סותר למש"כ בשם הט"ז שאין ללבוש הטלית בלילה משום שאינו יכול לברך. והביא שם שהגרשז"א זצ"ל חילק: "בסוכה הרי כל רגע מקיים ודאי מצוה". היינו דהט"ז מיירי רק בספק מצוה ובזה אמרינן דעדיף לא לקיים ספק מצוה משאר לקיים ספק מצוה בלא ברכה, אבל במקום שזה ודאי מצוה עדיף לקיים המצוה בלא ברכה מאשר לבטל ולא לקיים את המצוה".
ז. והנה במ"ב סימן תרמט ס"ק נ הביא דעות אם יוצאים יד"ח נטילת אתרוג בשאול ביו"ט שני של גלויות, ולכן כתב דאם יש לו רק שאול, אי"צ לטרוח לקחת לולב שלו, אלא נוטל לולב שאול, רק לא יברך עליו. ותמה הגר"א גנחובסקי, דנהי דקיים המצוה משום דיש לו על מי לסמוך, אך אין לו ברכה ואיך יקיים המצוה בלי ברכה, ומ"ש מאלם שאינו תורם. ולדברי הגרשז"א יש ליישב, דהא דאלם לא יתרום, היינו משום דהמצוה היא ודאית ולכן אין לקיימה בלא ברכה, משא"כ שאול ביו"ט הוא ספק כלל אם מקיים המצוה.
אמנם דברי הגרשז"א צ"ע מדברי הט"ז שהבאנו (לעיל אות י) גבי מי שקיבל תוספת שמיני עצרת שאין לו להיכנס לסוכה משום שא"י לברך, והתם מיירי בודאי מצוה, ורק ברכה אינו יכול לברך, וא"כ אזל חילוק הגרשז"א. ומלבד זאת צ"ע, דאמנם לבישת טלית בלילה היא ספק מצוה, אבל הוא הדין שגם הברכה היא מסופקת, דלהצד שאין מצוה גם ברכה אי"צ, וא"כ מאי שנא.
ח. בשו"ע או"ח סי' שכג ס"ז מייתי פלוגתא אי מותר להטביל כלי חדש בשבת, וכתב הרמ"א שם: "ואם היא כלי שראוי למלאות בו מים ימלאנו מים מן המקוה ועלתה לו טבילה", וכתב המ"ב ס"ק לו: "ואינו מברך, דאז אינו מוכח שעושה לשם טבילה. ופשוט דזה דוקא אם אין לו כלי אחר לצורך שבת דאי לאו הכי אסור מפני שמפסיד הברכה בידים". ומבואר דכשאין לו כלי אחר מותר לטבול אפילו שאינו מברך, אבל כשיש לו כלי אחר אסור [ויש לתמוה, וכי הצורך בכלי הוא גדול יותר מקיום מצוה שמחמת זה לא התירו לו ללבוש ציצית כשאינו יכול לברך, וצ"ע].
ט. בתרוה"ד פסקים וכתבים סימן קמ כתב: "ובשום מקום ברכות אין מעכבות את המצות, וכי ס"ד אם אין במדינה עשרה, שלא תינשא אשה משום דברכת חתנים בעשרה". ובב"י אה"ע סימן סב תמה עליו: "ואין דבריו נראין, דמה טענה היא זו וכי לא נוכל לישא אשה במקום שאין שם עשרה, דאין הכי נמי שאם אין שם עשרה שלא תינשא אשה, ואין זה אלא כמכריח הדבר בעצמו", ועי"ש בב"ח מה שתמה על הב"י והצדיק דברי התרוה"ד "וכי יעלה על הדעת דמשום ברכה דאינה אלא תקנ"ח ואינה מעכבת לא תינשא אשה, ויבטל מצ"ע דפו"ר, והכי עיקר".
[1] וראיתי בזה (בספר שיח הלכה עמ' ק) הערה גדולה, דהנה לדברי הט"ז הוא הדין בכל יום ויום בתפילת ערבית במקומות שנהגו שהש"צ מתעטף בטלית שאין לו להתעטף בטלית של קהל אלא של אחר מה"ט. והנה במ"ב סימן יח ס"ק ב כתב דהש"צ הלובש טלית בלילה אי"צ לבדוק הציצית, דסמכינן אחזקה כיון דלא מברכינן. והנה ודאי מיירי בטלית של קהל, דאילו בטלית של אחר פשיטא שאי"צ לבדוק שהרי היא פטורה מציצית וכמ"ש הבאה"ל ס"ט ד"ה קודם. וחזינן דנקט המ"ב בפשיטות שהש"צ מתעטף לערבית בטלית של קהל, ולא העיר שלדברי הט"ז אין לעשות כן, וכמו שפסק בעצמו לגבי סליחות, וצ"ע. והביא שם שהגרשז"א זצ"ל חילק ד"בסליחות חוששין שימשך גם לאחר שיכיר", וצ"ע. וע"ע ב'הליכות שלמה' הלכות ימים נוראים פ"א בארחות הלכה הערה 5: "מיהו רבנו לא נהג להחמיר כהט"ז, ונתעטף בטלית של קהל לכתחילה בלא ברכה (כשעבר לפני התיבה במנחה, וכן בסנדקאות)".
[2] וכדברי הט"ז איתא ברא"ש הלכות ציצית סימן א: "וראיתי באשכנז לפני יום הכיפורים כשמשכימין שליח ציבור מתעטף בטלית של אחר כדי להפטר מהברכה משום טלית שאולה, משום דמספקא להו בטלית שהוא שלו אם צריך לברך או לא". וכעי"ז איתא ב"כל בו" הלכות ציצית, ומדשתקו להך מנהגא ש"מ דסבירא ליה.
ב. במשנ"ב סי' יד ס"ג ס"ק יא כתב דבשאל טלית מצויצת שעומדת ללבישה (ולא רק למצוה) יש מחלוקת גדולה בפוסקים אם מברך עליה אם לאו – "על כן כתב בדרה"ח דיכון בכל אלו שלא לקנות כדי שלא יצטרך לברך לכו"ע". וממש כעי"ז במשנ"ב סי' יד ס"ד ס"ק יד עיי"ש. הרי שמחמת שאינו יכול לברך אומרים לו ג"כ שלא יקיים מצות ציצית.
ג. בט"ז או"ח סי' תקפא ס"ק ג כתב: "וכתב בלבוש שהש"ץ שמתפלל סליחות (ר"ל קודם עלוה"ש) מתעטף בטלית ואינו מברך כדאיתא סי' י"ח בענין כסות לילה. ולי נראה תמוה, דכיון דלהרא"ש חייב בברכה בכסות המיוחד ליום אפילו לבשו בלילה כמ"ש סי' י"ח, למה יכניס עצמו תחילה לזה שילבש דבר שיש בו ספק ברכה ולא יברך... אלא יקח טלית חבירו ובזה לא יעבור כלום כי כבר הוכחנו בהל' ציצית דאין לברך על טלית שאולה ואפי' למאן דפסק לברך שם היינו כששאלו כדי לצאת בו אבל כאן לא נתכוין אלא משום צניעות בעלמא כ"ע מודים דא"צ לברך כנ"ל נכון", וכן נקט במשנ"ב שם סק"ו[1]. חזינן דמחמת שאינו יכול לברך אמרינן ליה לבטל עשה דציצית[2] (לשיטות שכסות יום חייב בלילה, עיין שו"ע סי' יח).
ד. והט"ז שנה משנתו בזה, דבסימן תרסח ס"ק א כתב הט"ז: "כתב רש"ל בתשובה סי' סח שראה הג"ה בשם מהר"ר טעביל שלא היה אוכל בכניסת יום שמיני עצרת עד הלילה, דא"כ היה צריך לברך 'לישב בסוכה' כיון דעדיין יום הוא כו', וכתב רש"ל ראיה לזה מחמת ברכת לישב בסוכה דאם לא יאמר אותה זה אין ראוי דלמה יגרע ברכה מחוייבת, נהי שהברכות אין מעכבות היינו דיעבד אבל לחיובי עצמו בברכה דהיינו לאכול בסוכה מבע"י ולא לאומרו עון גדול הוא", ע"כ. וחזינן דצריך להפסיד קיום מצוה דאורייתא דישיבה בסוכה משום העדר הברכה.
[ה. לגבי הניעור בליל שבועות ואינו מוצא מי שיוציאו בברכות התורה (ואינו יכול לברך בעצמו משום שהוא פלוגתא אי הניעור כל הלילה חייב בברכה"ת), החזו"א (דינים והנהגות פ"א סי"ב) הורה שרשאי להמשיך ללמוד, וכ"כ הגרשז"א במנח"ש סי' צא אות א (וראה מה שכתב שם סי' יח אות ח, ובהליכות שלמה תפלה פ"ו הע' ט) וכ"ד הגריש"א בקובץ תשובות ח"א סי' ט שכשא"א לברך לא מצינו איסור לעשות מצוה בלי ברכה.
מאידך, דעת הגרצ"פ פרנק (הו"ד במנח"ש שם) שמי שאנוס ואינו יכול לברך בשום אופן ברכת התורה, הברכה מעכבת ואסור ללמוד בלי ברכת התורה, וכ"כ בשבט הלוי ח"י סי' עז אות ב) שלדעת הרעק"א הנ"ל כיון שצריך לברך, הרי כל לימוד תורה בלי ברכת התורה הוא בגדר איסור.
אמנם אפשר דברכה"ת שאני ואינה כברכת המצוות דעלמא, ומטין משמיה דהגר"ח זצ"ל דלא אשכחן איסור ללמוד קודם ברכה, רק דהוא מצוה לברך קודם שלומד, ואכ"מ].
ו. בשו"ע או"ח סי' תרלט ס"ח כתב: "נהגו שאין מברכים על הסכה אלא בשעת אכילה", ובמשנ"ב שם ס"ק מו כתב דאף דשורת הדין דבכל כניסה לסוכה צריך לברך ואפילו שאינו אוכל מ"מ נהגו העולם שלא לברך אלא בשעת אכילה, וכתב עוד: "וכתבו האחרונים דנכון הדבר לצאת גם דעת הפוסקים הראשונים ולא לישב כך בלי ברכה, ועל כן תיכף בבואו מבית הכנסת יברך על דבר שהוא מחמישה מינים ויאכל ממנו מעט יותר מכביצה ויברך לישב בסוכה". ומדויק מדבריו שרק 'נכון הדבר' לעשות כן, אבל אין איסור להיכנס ולישב בסוכה בלי ברכה עד שעת אכילה.
ובספר "שיח הלכה" פ"ח אות מז הקשה דלכאורה הוא סותר למש"כ בשם הט"ז שאין ללבוש הטלית בלילה משום שאינו יכול לברך. והביא שם שהגרשז"א זצ"ל חילק: "בסוכה הרי כל רגע מקיים ודאי מצוה". היינו דהט"ז מיירי רק בספק מצוה ובזה אמרינן דעדיף לא לקיים ספק מצוה משאר לקיים ספק מצוה בלא ברכה, אבל במקום שזה ודאי מצוה עדיף לקיים המצוה בלא ברכה מאשר לבטל ולא לקיים את המצוה".
ז. והנה במ"ב סימן תרמט ס"ק נ הביא דעות אם יוצאים יד"ח נטילת אתרוג בשאול ביו"ט שני של גלויות, ולכן כתב דאם יש לו רק שאול, אי"צ לטרוח לקחת לולב שלו, אלא נוטל לולב שאול, רק לא יברך עליו. ותמה הגר"א גנחובסקי, דנהי דקיים המצוה משום דיש לו על מי לסמוך, אך אין לו ברכה ואיך יקיים המצוה בלי ברכה, ומ"ש מאלם שאינו תורם. ולדברי הגרשז"א יש ליישב, דהא דאלם לא יתרום, היינו משום דהמצוה היא ודאית ולכן אין לקיימה בלא ברכה, משא"כ שאול ביו"ט הוא ספק כלל אם מקיים המצוה.
אמנם דברי הגרשז"א צ"ע מדברי הט"ז שהבאנו (לעיל אות י) גבי מי שקיבל תוספת שמיני עצרת שאין לו להיכנס לסוכה משום שא"י לברך, והתם מיירי בודאי מצוה, ורק ברכה אינו יכול לברך, וא"כ אזל חילוק הגרשז"א. ומלבד זאת צ"ע, דאמנם לבישת טלית בלילה היא ספק מצוה, אבל הוא הדין שגם הברכה היא מסופקת, דלהצד שאין מצוה גם ברכה אי"צ, וא"כ מאי שנא.
ח. בשו"ע או"ח סי' שכג ס"ז מייתי פלוגתא אי מותר להטביל כלי חדש בשבת, וכתב הרמ"א שם: "ואם היא כלי שראוי למלאות בו מים ימלאנו מים מן המקוה ועלתה לו טבילה", וכתב המ"ב ס"ק לו: "ואינו מברך, דאז אינו מוכח שעושה לשם טבילה. ופשוט דזה דוקא אם אין לו כלי אחר לצורך שבת דאי לאו הכי אסור מפני שמפסיד הברכה בידים". ומבואר דכשאין לו כלי אחר מותר לטבול אפילו שאינו מברך, אבל כשיש לו כלי אחר אסור [ויש לתמוה, וכי הצורך בכלי הוא גדול יותר מקיום מצוה שמחמת זה לא התירו לו ללבוש ציצית כשאינו יכול לברך, וצ"ע].
ט. בתרוה"ד פסקים וכתבים סימן קמ כתב: "ובשום מקום ברכות אין מעכבות את המצות, וכי ס"ד אם אין במדינה עשרה, שלא תינשא אשה משום דברכת חתנים בעשרה". ובב"י אה"ע סימן סב תמה עליו: "ואין דבריו נראין, דמה טענה היא זו וכי לא נוכל לישא אשה במקום שאין שם עשרה, דאין הכי נמי שאם אין שם עשרה שלא תינשא אשה, ואין זה אלא כמכריח הדבר בעצמו", ועי"ש בב"ח מה שתמה על הב"י והצדיק דברי התרוה"ד "וכי יעלה על הדעת דמשום ברכה דאינה אלא תקנ"ח ואינה מעכבת לא תינשא אשה, ויבטל מצ"ע דפו"ר, והכי עיקר".
[1] וראיתי בזה (בספר שיח הלכה עמ' ק) הערה גדולה, דהנה לדברי הט"ז הוא הדין בכל יום ויום בתפילת ערבית במקומות שנהגו שהש"צ מתעטף בטלית שאין לו להתעטף בטלית של קהל אלא של אחר מה"ט. והנה במ"ב סימן יח ס"ק ב כתב דהש"צ הלובש טלית בלילה אי"צ לבדוק הציצית, דסמכינן אחזקה כיון דלא מברכינן. והנה ודאי מיירי בטלית של קהל, דאילו בטלית של אחר פשיטא שאי"צ לבדוק שהרי היא פטורה מציצית וכמ"ש הבאה"ל ס"ט ד"ה קודם. וחזינן דנקט המ"ב בפשיטות שהש"צ מתעטף לערבית בטלית של קהל, ולא העיר שלדברי הט"ז אין לעשות כן, וכמו שפסק בעצמו לגבי סליחות, וצ"ע. והביא שם שהגרשז"א זצ"ל חילק ד"בסליחות חוששין שימשך גם לאחר שיכיר", וצ"ע. וע"ע ב'הליכות שלמה' הלכות ימים נוראים פ"א בארחות הלכה הערה 5: "מיהו רבנו לא נהג להחמיר כהט"ז, ונתעטף בטלית של קהל לכתחילה בלא ברכה (כשעבר לפני התיבה במנחה, וכן בסנדקאות)".
[2] וכדברי הט"ז איתא ברא"ש הלכות ציצית סימן א: "וראיתי באשכנז לפני יום הכיפורים כשמשכימין שליח ציבור מתעטף בטלית של אחר כדי להפטר מהברכה משום טלית שאולה, משום דמספקא להו בטלית שהוא שלו אם צריך לברך או לא". וכעי"ז איתא ב"כל בו" הלכות ציצית, ומדשתקו להך מנהגא ש"מ דסבירא ליה.
