בעניין טבילת קופסאות שימורים
שאלה: ישנם אנשים שאחרי שגמרו להשתמש בקופסאות השימורים (העשויות פח) הם לא זורקים אותם אלא שומרים אותם לשימוש חוזר, כגון לבשל בהם ביצים קשות וכדו'. השאלה היא האם הקופסאות האלו צריכות טבילה לפני השימוש הרגיל שלהם, ואם לא האם כשמשתמשים בהם שימוש שלא לכך הם נועדו, האם אז הם כן יצטרכו טבילה?
ביאורים והוספות:
המהרי"ל דיסקין (קונטרס אחרון סימן ה קלו) כתב לעניין הקונה כלי שיוצר על ידי גוי ויש בו משקה, שאינו צריך לשפוך את המשקה ואז להטבילו, דשב ואל תעשה הוי, ולא נקרא שימוש. ומדובר שם שלא הניח בידיים את המשקה בתוך הכלי, אלא המשקה כבר היה מונח שם ואין צריך להוריקו ואז לטבול אותו, אלא יכול לאכול ללא טבילה. ומשמע שבמקרה כמו שלנו, שרוצה לעשות שימוש חוזר בכלי, יהיה אסור[1].שו"ת פרי השדה (חלק ג סימן קט) כתב עוד סברא להתיר את הכלי מטבילה, שהרי הקונה שקנה את הכלי לא התכוון לקנות את הכלי, כי לא רצה לעשות איסור בהשתמשות בלי טבילה, וכמו שכתב הט"ז (או"ח סימן תמח סק"ג) לעניין גוי שהכניס חמץ לרשות היהודי בפסח, שלא נח ליהודי לקנות אותו כדי שלא יעבור על איסור חמץ.
שו"ת שרידי אש (חלק ב סימן כט) הביא את דבריו, וכתב: וכן אני אומר בקופסאות שאחר השימוש משליכים אותם, מסתמא אין דעת הקונה לקנות אותם אלא משתמש בהם דרך שאלה ולא דרך קניה.
בשו"ת ציץ אליעזר (חלק ח סימן כו) נשאל בדבר השאלה, אם שמשתמשים בכלי שיוצר בבית חורשת של נכרים, האם מותר לקחת רק חלק מהאוכל שבתוך הכלי ואת השאר להחזיר, או שאסור. לשואל היה פשיטא שאסור להחזיר, וכן היה לו פשיטא שאסור לאכול ישירות מתוך הכלי שלא עבר טבילה. אך בנוגע לקופאות שימורים, היה לו היתר על פי החזו"א (או"ח סימן נא) שכתב לגבי שבת, שאסור לפתח את קופסת השימורים בשבת, כיון שהוה יצירת כלי, שקופסאות סגורות אינן נחשבות לכלי, ואם כן לעניין טבילה, שהישראל פתח את הקופסא, נחשב שהוא עשה את הכלי ולא יצטרך בטבילה.
ופסק הציץ אליעזר כחזו"א על פי המשנה בכלים (פרק טז משנה ה): חותל סל קלוע מחריות דקל, והם הענפים הגסים שבדקל, שחותלין וסוגרים אותו סביב לתמרים שלא נתבשלו באילן, שתולשין אותן בתחילת ימות הגשמים וסוגרים אותן זמן מה תוך סל כזה, ויתבשלו יפה (תפארת ישראל – יכין) שהוא נותן לתוכו ונוטל מתוכו טמא ואם אינו יכול עד שיקרענו או עד שיתירנו טהור. פירש הרא"ש: אם יכול ליטול הפירות מתוכו וישאר בשלימותו חשיב כלי ואם צריך להתירו או לקרעו טהור עכ"ל. כלומר כל שאינו יכול ליטול ממה שבתוכו וישאר בשלימותו לא חשיב כלי, ואם כן גם קופסאות שימורים לא חשיב ככלי.
ועוד, שהרי כתוב בהגהות הגרע"א (יו"ד סימן קכ) שיש סוברים שחביות של יין נחשבים ככלי סעודה וצריכים טבילה. אבל חילק שאין זה דומה, כי בחביות של יין, החביות ראויות לשימוש תמיד לקחת מהם יין לסעודה, אבל קופסאות שימורים אינם ראויות לשימוש כזה כלל כל עוד הם סגורים, וגם כשפותחים אותם, על פי רוב מוריקים מיד את כל המאכל, כדי שלא יתקלקל. ומה שיש מיעוט שרוצים אחר כך להשתמש בזה ככלי, נחשב זאת כאילו המיעוט הישראלי הזה הוא שבא וקובע על זה ברשותו ובמחשבתו ובמעשהו, והוכיח על פי הפרי חדש ועוד עיי"ש.
האגרות משה (יו"ד חלק ב סימן מ) פסק שמסתבר שאינם צריכים טבילה, כיון שהכלי מתבטל למשקים. והוכיח מהמשנה במעשר שני (פרק א משנה ג): הלוקח בהמה לזבחי שלמים או חיה לבשר תאווה, יצא העור לחולין, אע"פ שהעור מרובה על הבשר. כדי יין סתומות, מקום שדרכן למכור סתומות יצא קנקן לחולין. כלומר, המשנה אומרת שהעור או לחילופין הקנקן יצא לחולין, כיון שהם טפלים לבשר או ליין, ואם כן כך גם לעניין טבילה, שהקנקן טפל למשקה ואם כן כלי הוא לא קנה מהעכו"ם כלל, שרק אצל הישראלי נעשה כלי. וגם עם הכלי לא נמכר בשביל המשקה למוכרן יחד, ורק אח"כ הכניס לתוכן את המשקה וסגרם, גם כאן נגיד שהכלי בטל למשקה. וכתב, שמסתבר שגם ה'צלוחיות של קאפא' וכדו', אף שאפשר לתת אותם בנייר, מכל מקום כיון שהם ניתנים בצלוחיות ונמכרים דווקא עם הצלוחיות, הוא כמו צלוחיות של משקין. ועיי"ש מה שהרחיב.
ובשו"ת אור לציון (או"ח חלק א סימן כד) כתב, שבמקומות שלאחר השימוש אין בית החורשת מקבלים את הצנצנות בחזרה, שהם נועדו לשימוש חד פעמי, אינם צריכים טבילה. ואפילו אם לוקח זמן עד שמסיים את כל תכולתם, ואפילו אם בדעתו להשתמש בקופסא אחרי שיגמור את תכולתה, גם נראה שאין צריך טבילה, שבשעת היצור אינו נחשב לכלי, ורק בשעה שחושב הישראל הקונה להשתמש בו ולעשותו כלי, רק אז חל עליו שם כלי, ואז כבר אינו צריך טבילה.
שו"ת דברי יציב (חלק יו"ד סימן לז) הביא ב' ראיות למה אין צריך טבילה (מדבר על צלוחית חלב) א. הכלי לא עומד לקיום אלא רק לשתיה, ב. הוא עומד רק לסחורה.
באורחות רבינו (חלק ג עמוד פה אות נו) כתב שדעת החזו"א שמיד לאחר שפתח את הכלי צריך לרוקן התוכן לכלי אחר. וראיתי שכך כתב הג"ר יצחק אוהב ציון שליט"א בשם מרן הגר"ח קנייבסקי זצ"ל, שכתב, 'נכון לרוקן וצ"ע'[2].
בספר שמירת שבת כהלכתה (הערות פרק ט הערה מד) כתב ששאל את מרן הגרש"ז אויערבך זצ"ל שפסק בתחילה שאמנם כשפתח את הכלי הוא אינו צריך להוציא את תוכנה ולהטבילה, אך אם הוציא קצת מן המאכל לחוץ, יהיה אסור להחזיר בחזרה כל עוד לא טבלה, אך לאחר מכן חזר ופסק שמסתבר שגם בכה"ג כשמחזיר את העודף, לא נחשב עדיין כשימוש בכלי הסעודה להצריך הטבילה, אלא רק כהמשך המצב הקודם, וכאילו הוא מחזיר לתוך ערימת קפה שבתוך עטיפה של נייר. אבל להשתמש בקופסה אחר כך, כתב דנראה שצריך לטבולה בלא ברכה, והביא מסגרת השולחן (על הקשו"ע סימן לז ס"ק ו) כתב שצלוחית שאין משתמשים בה ככוס וגם אין מבשלים בה, י"ל דלא חשיב ככלי סעודה ואין לברך על טבילתה, ולכן כשעומד להשתמש בה אחר כך להחזיק בה קפה או כל שאר צרכי הסעודה, יטבילנה בלא ברכה. וכתב שאם מדובר על קופסת קפה נמס, לכו"ע היא טעונה טבילה כשתרוקנה והוא רוצה להשתמש בה שימוש נוסף, ואפילו אם ירצה להכניס לתוכה רק קפה נמס עי"ש.
ובתשובות והנהגות (יו"ד סימן תמו) פסק שאסור להשתמש בכלי שוב[3], וכתב: וצריך ביאור בקידוש מצוי שנשאר יין, ומוסיפין עליו עוד יין לתקן שלא יהיה פגום, ושוב מכניסים לבקבוק שקנו מייצרי היין מנכרי שלא טבלוהו, וכה"ג צריך טבילה כיון שמשמש גם להכנסת היין בתוכו, ולכאורה משתמש בכלי דעכו"ם בלי טבילה.
בחוט שני (טבילת כלים עמוד לב) פסק שקופסאות שימורים העשויות מפח שסתומות מכל צד והיהודי פותח את הקופסא, נחשב שהכלי נעשה על ידי ישראל ולא טעון טבילה, משום שהחזו"א כותב (או"ח סימן נא ס"ק יא) שכלי שסתום מכל הכיוונים אינו נחשב כלי. ומוסיף הגר"נ קרליץ זצ"ל שאולי החזו"א (לעיל) שאומר צריך לרוקן ולטבול, מדובר בקופסאות עם פקק שמחובר לקופסא, וממילא לא נקרא שהיהודי עושה את הכלי, ולכן צריך לטבול.
והצגתי שאלה זו קמיה מרן פוה"ד הגר"י זילברשטיין שליט"א, שהשיב לי בכת"י, וז"ל: הגוי שייצר את הקופסא התכוון לשימוש חד פעמי, ושימוש חד פעמי לא צריך טבילה, ומה שאחר כך היהודי החליט להשתמש בו מעבר לזה, זוהי החלטתו של היהודי, וכלי של יהודי לא צריך טבילה.
מאמר זה נכתב לפני מספר שנים וכיום התווסף לי עוד מקורות, אשמח לקבל מחברי הפורום מראי מקומות ועוד, לנושא זה.
[1] והגר"מ שטרנבוך שליט"א בספרו תשובות והנהגות (יו"ד סימן תמו) כתב ששמע בשם המהרי"ל ראיה מהגמרא בעירובין (דף כז ע"ב) שהגמרא שם אומרת, שמעות מעשר שני שצריך לקחת מהם דווקא אוכל, ואפילו הכי לוקחים בהן קנקן על גב יין, ולכן לא נקרא כלי גם לטבילה, שאינו עשוי אלא להחזיק את היין, והוי טפל למה שבתוכו.
[2] התפרסם בקובץ 'צהר' (יז, שעט – שפה).
[3] על פי המהרי"ל דיסקין עיין בתחילת התשובה, וכן בהערה 1.
