גדרי תולדה ואב [מנכש ומשקה]
שבת דף עג: אמר רב כהנא זומר וצריך לעצים חייב ב' אחת משום זומר ואחת משום נוטע והנה במו"ק דף ב: איתא אתמר המנכש והמשקה מים לזרעים בשבת משום מאי מתרינן ביה רבה אמר משום חורש רב יוסף אמר משום זורע אמר רבה כוותי דידי מסתברא מה דרכו של חורש לרפויי ארעא האי נמי מרפויי ארעא אמר רב יוסף כוותי דידי מסתברא מה דרכו של זורע לצמוחי פירא הכא נמי מצמח פירא אמר ליה אביי לרבה לדידך קשיא ולרב יוסף קשיא לדידך קשיא משום חורש אין משום זורע לא לרב יוסף קשיא משום זורע אין משום חורש לא וכי תימא כל היכא דאיכא תרתי לא מיחייב אלא חדא והאמר רב כהנא זומר וצריך לעצים חייב שתים אחת משום נוטע ואחת משום קוצר קשיא
ומבואר התם דאין פלוגתתם מהו המלאכה בחורש ומשקה מדהק' עליהם אביי אמאי לא חייב משום האב השני משמע דקו' אביי שיתחייב שאפשר לחייב שתים ומשמע דזה וודאי אי ס"ל דהיה ניתן לחייבו שנים היו מחייבים משום שניהם ורק כיון דפליגי אדאביי וס"ל דמחייבין אחד פליגי איזה לחייבו משום חורש או משום זורע
ובתוס' שם כתב דפליגי אי בתר עיקר המלאכה אזלינן ודומה לחורש ורב יוסף אע''ג דעיקר מלאכה דומה לחורש מחשבת הנפש לאו לרפויי ארעא ובהכי פליגי דרבה סבר לבתר המעשה מדמינן לה ולא אחר המחשבה ורב יוסף סבר בתר מחשבה אזלינן דהויא עיקר ולא אזלינן בתר הדמיון
וצ"ב דממ"נ אי א"צ כלל את הריפויי ארעא א"כ אמאי שיתחייב משום חורש הא הוי מלאכה שא"צ לגופה ואי צריך את הרפויי ארעא א"כ אמאי שלא יתחייב בכך ומה אכפ"ל שאין מחשבת הנפש אלא לצמיחה
ועו"ק דאי אזלינן בתר מחשבת הנפש א"כ כל חורש יהא חייב משום זורע דהא מחשבת הנפש היא להצמחה דהא בלא"ה לא היה זורע ואין לומר דמ"מ דאין זרעים עדין וא"א לחייב משום זרוע דהא חורש באילנות חייב משום חורש והתם מחשבת הנפש לצמיחה
ועו"ק דמוכח דמודו לאביי שבזומר וצריך לעצים חייב שתיים כדהוכיח החזו"א שבעית יח' וא"כ חזינן דאין מניעה שעל פעולה אחת יהא חייב ב' אבות ואמאי הכא לא נימא שגם מרפא ארעא וגם משיב את כח הצמיחה לצומח
ועוד אי מנכש הוא גם מרפי ארעא אמאי הוי תולדה ולא אב דמה אכפ"ל אי חורש בשורו או במכונה או ע"י עקירת האילנות ס"ס לפנינו ריפוי ארעא ומה אכפ"ל איך הגיע ליצירה זו
ונראה דוודאי חייבה תורה בשבת על פעולה שמביאה יצירה והאבות מלאכות מחולקים הם לפי יצירות דיש לט' יצירות שאסרה תורה שהם אב וכמו"כ יש עוד יצירות אסורות מדאו' שהם תולדות דאבות שאסורות שהם מעין היצירות דהאבות
וודאי כל יצירה היא יצירה שונה מחברתה ולא שייך שאותה יצירה תהא כחברתה לדוג' שאף אי התורה לא היתה מחשיבה את החורש כאב דאינה כיצירה חשובה בפנ"ע יתכן שהיה נחשב כיצרה של זורע, אולם כיון שנחשב כאב בפנ"ע א"כ הוא יצירה שונה, ולעולם א"א לחייבו משום זורע, דאף שהוא עוזר להצמחה מ"מ לכזה סגנון הצמחה התורה קראה יצירת חורש, ולא זורע, וע"כ לא שייך לחייבו משום זורע.
והנה שייך שבמעשה אחת יעשה ב' יצירות שונות, כמו זומר וצריך לעצים שהוא גם יצר יצירה של קוצר וגם של זורע, ובכה"ג כו"ע מודו דחייב שתים, דהפעולה שלו יצרה כאן ב' יצירות, [וחזינן שאין היצירה רק סיבה לאסור הפעולה, דא"כ איך אפשר לחייבו ב' הא יש כאן איסור אחד עם ב' סיבות לאוסרו, וע"כ ההגדרה היא שהתורה אסרה להיות יוצר, וא"כ בפעולה זו הוא פעמים יוצר.]
והנה מה שמנכש הוי תולדה ולא הוי אב, נראה משום שאין האיכות של היצירה של חורש מופיעה באותה רמה כשהוא מנכש, וע"כ מצד יצירת חורש א"א לחייבו כשמנכש, [וה"ה לשאר תולדות מאבות,] וה"ה דא"א לחייבו משום זורע דיצירה של הצמחה ע"י ניכוש, לא הוי יצירה כ"כ חשובה כמו נתינת הזרע בקרקע, [ושונה מנוטע ומבריך שהם רק סגנונות שונים של הצמחה חדשה,] וע"כ במנכש אין כאן כלל לא יצירה של חורש ולא יצירה של זורע, אלא יש כאן יצירה אחרת שהיא מנכש, שיצירת מנכש היא ריפוי ארעא והשבת הכח לצמח, שכל זה מוגדר כיצירה אחת ולא שתיים, [ועיין במאירי] ורק כשאנו באים לדמות יצירה זו לאיזה אב היא דומה, כאן א"צ שיהא דמיון מופלג, דוודאי אי לא היה דומה לחורש לכו"ע היו מדמים זאת לזורע וכן להיפך, אלא כיון דדמי לשניהם פליגי לאיזה דמיון להעדיף, אי אזלינן בתר מחשבת הנפש או בתר דמיון המלאכה.
[ושי' אביי צ"ל דס"ל דאה"נ לא מחייב תרתי, אלא דאפשר להתרותו משום ב' האבות גם משום אב דחורש וגם משום זורע, ובאף אחד מההתראות לא הוי כחוכא, ורבה ורב יוסף פליגי וס"ל דאין הדמיון אלא בדמיון המלאכה או במחשבת הנפש, ובלא"ה הוי חוכא, ובהא הוכיח להם מרב כהנא שדהתם מחייב תרתי וע"כ אפשר לללכת גם בתר מחשבת הנפש דהינו הזמירה וגם בתר דמיון המלאכה דהינו הקצירה, [ועי' מהרש"א רש"ש] [ובזה יתישב שגם לתוס' ס"ל כהחזו"א,] ועין מג"א סי' שלו דפסק כאביי דבפשוטו חייב ב' וצ"ע.]
