"לצאת מתחת לשולחן: סוד ה'הינדיק' וההתחדשות בעבודת השם"

קוראים יקרים הי"ו, בס"ד מאמר זה הינו הפרק הראשון מתוך ספרי שעתיד לראות אור בע"ה, אשר על כן דעתכם והערותיכם חשובים לי מאוד, ייש"כ מראש.



פרק א
סיפור ההינדיק

מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה: בְּאַרְמוֹן מְלוּכָה מְפֹאָר חַי לוֹ בֶּן מֶלֶךְ צָעִיר. יוֹם אֶחָד, לְפֶתַע פִּתְאוֹם, הִתְהַפֵּךְ עוֹלָמוֹ: הוּא נִתְפַּס בְּדַעְתּוֹ וּבְדִמְיוֹנוֹ שֶׁהוּא אֵינוֹ בֶּן אָדָם כְּלָל, אֶלָּא תַּרְנְגוֹל הוֹדוּ – שֶׁנִּקְרָא "הִינְדִּיק".

מִתּוֹךְ אֲחִיזַת הַדִּמְיוֹן הַזּוֹ, הוּא יָרַד אֶל מִתַּחַת לַשֻּׁלְחָן בְּאוּלַם הַמַּלְכוּת, פָּשַׁט אֶת בִּגְדֵי הַמַּלְכוּת שֶׁלּוֹ, וְקִרְקֵר בְּקוֹל גָּדוֹל מַמָּשׁ כְּמוֹ הַהִינְדִּיק, כְּשֶׁהוּא בָּא לְהַצְהִיר בְּכָךְ שׁוּב וָשׁוּב: "אֲנִי הִינְדִיק" נְקֻוּדָּה. הוּא סֵרֵב לֶאֱכֹל מַאֲכָלִים שֶׁל בְּנֵי אָדָם, וְכָל מָה שֶׁבִּקֵּשׁ הָיָה רַק לֶאֱסֹף פֵּרוּרִים וּלְקַרְקֵר כָּל הָעֵת כְּתַרְנְגוֹל הוֹדוּ לְכָל דָּבָר.

הַמֶּלֶךְ וּבְנֵי בֵּיתוֹ עָמְדוּ מֻדְאָגִים וְחַסְרֵי אוֹנִים נֹכַח הַמַּרְאֶה שֶׁל יוֹרֵשׁ הָעֶצֶר, כְּשֶׁאֵין דֶּרֶךְ יְשׁוּעָה הַנִּרְאֵית לָעַיִן.

יוֹעֲצִים וְרוֹפְאִים נִכְנְסוּ וְיָצְאוּ, אַךְ כְּכָל שֶׁנִּסּוּ לְהִתְקָרֵב אֶל מִתַּחַת לַשֻּׁלְחָן לֹא הִצְלִיחוּ לְשַׁכְנֵעַ אוֹתוֹ לָצֵאת וּלְהִתְנַהֵג כְּמִנְהַג בְּנֵי אָדָם.

כָּל עוֹד נִסּוּ לְשַׁכְנֵעַ אוֹתוֹ בְּהִגָּיוֹן פָּשׁוּט שֶׁהוּא בֶּן אָדָם, הוּא לֹא הֵשִׁיב לָהֶם בְּטִעוּנִים שִׂכְלִיִּים, אֶלָּא פָּשׁוּט עָנָה בְּקִרְקוּר בְּקוֹל גָּדוֹל מַמָּשׁ כְּמוֹ הִינְדִּיק.

עַד שֶׁבָּא אֶל הָאַרְמוֹן חָכָם אֶחָד – צַדִּיק אֲמִתִּי. הֶחָכָם לֹא נִסָּה לְהִתְוַכֵּחַ אִתּוֹ בְּוִכּוּחִים שִׂכְלִיִּים, אֶלָּא עָשָׂה מַעֲשֶׂה מַפְתִּיעַ: הוּא נִכְנַס בְּעַצְמוֹ אֶל מִתַּחַת לַשֻּׁלְחָן, פָּשַׁט אֶת בְּגָדָיו הַחֲשׁוּבִים וְהִתְיַשֵּׁב לְצַד הַהִינְדִּיק. כְּשֶׁרָאָה זֹאת הַנָּסִיךְ, הוּא נֶעֱמַד וּקִרְקֵר בְּקוֹל גָּדוֹל כְּאוֹמֵר בְּהַפְתָּעָה: "מָה אַתָּה עוֹשֶׂה כָּאן?"; וּלְעֻמָּתוֹ הֶחָכָם קִרְקֵר בַּחֲזָרָה, כְּאוֹמֵר לוֹ בְּפַשְׁטוּת: "גַּם אֲנִי הִינְדִּיק".

מִתּוֹךְ תְּחוּשַׁת הַחֲבֵרוּת הַזּוֹ, לְאַט לְאַט, הִתְחִיל הֶחָכָם לְלַמֵּד אוֹתוֹ דֶּרֶךְ עֵצָה זוֹ: הוּא אָמַר לוֹ, אַתָּה אָמְנָם הִינְדִּיק אֲמִתִּי, אֲבָל הִינְדִּיק אֲמִתִּי – גַּם אִם הוּא לוֹבֵשׁ בֶּגֶד שֶׁל אָדָם – הוּא נִשְׁאַר הִינְדִּיק; אָז בּוֹא נִתְחַפֵּשׂ לִבְנֵי אָדָם וְנִתְלַבֵּשׁ כְּמוֹהֶם. כָּךְ אָמַר לוֹ הֶחָכָם גַּם עַל הָאֹכֶל: נִתְחַפֵּשׂ וְנַעֲשֶׂה כְּאִלּוּ אֲנַחְנוּ בְּנֵי אָדָם וְנֹאכַל יַחַד אֹכֶל שֶׁל בְּנֵי אָדָם, בִּכְלֵי אֹכֶל, לְיַד הַשֻּׁלְחָן. וְכָךְ, צַעַד אַחַר צַעַד, מִתּוֹךְ הַהַסְכָּמָה לְהִתְלַבֵּשׁ וּלְהִתְנַהֵג כָּךְ בְּתוֹר "תַּחְפֹּשֶׂת", נִשְׁבְּרוּ הַמְּחִצּוֹת וְהַדִּמְיוֹנוֹת, עַד שֶׁהַנָּסִיךְ חָזַר לְעַצְמוֹ לְגַמְרֵי, עָלָה עַל הַדֶּרֶךְ הַנְּכוֹנָה וְשָׁב לִהְיוֹת נָסִיךְ אֲמִתִּי.


פרק ב
מי אני באמת?
'אני' זה המצוות שאני עושה?
התאוות שאני אוהב ומחובר אליהן זה לא אני?

שאלת השאלות בדורינו אנו של האנשים החושבים, גם אלו שמחפשים פתרונות בקרב הַקָּאוּצֶ'רִים והיועצים למיניהם היא השאלה שלמעשה מקשה מאוד על ההתקדמות ושינוי המעשים בעבודת השם.

השאלה שעלולה להשאיר את הבן אדם 'מתחת השולחן' ולא לאפשר לו להתקדם היא השאלה הפילוסופית מי אני האמיתי? עם איזה תפיסה והסתכלות על החיים אני הכי מזהה את עצמי? כיום השאלה כבר לא נשארת רק בספרי הפילוספיה אלא היא המפתח לעצם התנהגות החיים.

יהודה מבית וגן בן 32 מחפש עבודה, אבל לא מוצא כלום, לא בגלל שהוא לא מנוי על קבוצות דרושים, רק בגלל שהוא לא סגור על עצמו מה הוא מתכנן להיות בעוד עשור.

בתרגום חופשי בקרב מחפשי פנימיות לחיים השאלה המציקה היא האם אני מרגיש מזוהה עם עצמי כצדיק? האם הרצון לעשות טוב הוא נובע רק ממצפון או אני באמת?

יוסף מכנסת מרדכי כבר שנה וחצי מתוסבך, האם הרצון להתחיל להגיע מוקדם לתפילה זה באמת חלק ממנו, או שזה תחושה חיצונית רק בגלל שלמד שזה דבר מאוד חשוב.

אילו שאלה זו הייתה נפתרת ביום או יומיים היא לא הייתה מהווה בעיה גדולה בעיה גדולה מדי, אומנם מציאות החיים הם שמי שהשאלה מטרידה אותו לפעמים היא עוברת להתגורר במוחו לאורך ימים ושנים.

שנים ארוכות אנשים לא מצליחים להשתנות לא בגלל שקשה להם עצם השינוי, רק בגלל הרגשת החיבור האם באמת אני אדם כזה צדיק?

שאלה זו הייתה גם מצוקת ההינדיק, אם אני מרגיש הינדיק אז מי אמר שבאמת אני בן אדם? כדי שאתנהג כמו בן אדם אומר ההינדיק ליועצים קודם תוכיחו לי שאני בן אדם.

יועצים פילוסופים ואפילו רבנים חשובים, מנסים לשכנע 'אתה בן אדם' 'אתה צדיק', אבל פעמים שהדרך ארוכה, כי כל עוד ולא באמת מצליחים להתחבר לשיכנוע ועדיין מרגישים קצת הינדיק או בעל תאוות, עדיין רוצים לחיות את האמת (המדומה) ולהתנהג איך שמרגישים.

תופעת האנשים שהשאלה מציקה להם גדלה מאוד בדורינו כך שהיא מהווה את פריחת הַקָּאוּצֶ'רִים והפסיכולוגים למיניהם, אולם גם הפיתרון שהם מציגים מתבררת (הלואי ורק) לעיתים, כמסוכנת עוד יותר, כי מה יקרה לאדם אם לאחר מחשבה מעמיקה יזדהה עם עצמו יותר בצד של ההינדיק או של התאוות?

ר' מתתיהו היה עד לא מזמן אברך בן עליה, אולם כתוצאה מסדרת פגישות להעצמה ומודעות אישית (בקליניקה חרדית כמובן) הוא הגיע להבנה (ר"ל) שבאמת בסתר ליבו הוא לא אוהב ללמוד תורה, והוא עושה את זה רק בעקבות שזו מצווה, כך לצערו הוא איבד את כוחותיו, ונשק לגמרא האהובה בפרידה.
(נ.ב. הורתו של מאמר זה הינו בעקבות ובזכות הפגישה איתו, מי יתן והשם ירחם ויוציאו ויחזירו במהרה מחושך לאור התורה).

שאלה מציקה זו עלולה ואף מצליחה להשתרש בלב האדם ולעצור ממנו את האפשרות לשנות את המעשים שלו עד שהוא יפתור שאלה זו שאין לו עליה תשובה.

כאן בא החכם אל ארמון המלוכה, רבינו בא אל כל יהודי שהוא בן מלך, לאחר שאדם מחפש ומחפש והתייעץ עם מי שהוא כבר התייעץ ועדיין הוא לא קיבל מענה, בא אליו רבינו ונותן דרך של עיצה חדשה, דרך שונה מכל מה שהיכרנו, רבינו מגלה את התרופה של ההינדיק גם לכולם.

בואו נדמיין את עצמנו לרגע בביקור בארמון המלוכה, הנה פתאום אנחנו רואים הפתעה! הנה ההינדיק המוכר לבוש בגלימה מכובדת אציל בהליכותיו ונראה ממש כנסיך אמיתי.

מה אנחנו משוכנעים, הוא הינדיק שמתנהג כמו בן של מלך, או שהוא באמת בן של מלך?

---עכשיו אתם כבר יודעים מה החכם-רבינו חושב שְׁמַה אנחנו באמת??!!---

אומר לנו רבינו, הנשמה שקיבלת הבוקר היא טהורה? נתת V יופי.

אתה חלק מממלכת כהנים וגוי קדוש? נכון V מצוין.

גם עליך נאמר 'בנים אתם להשם אלוקיכם' מסכים.

כל זה אתה כבר בטח יודע? זהו זה מספיק.

עד כאן הנתונים ברורים, מעכשיו כל המחשבות מיותרות ומזיקות.

מספיק לחשוב עם איזה מצוות וערכים אתה עוד מרגיש מחובר ומזוהה, ואם איזה פחות.

החיים הרבה יותר פשוטים, תפסיק לחשוב ותפסיק לקבוע פגישות אצל פסיכולוגים, מעכשיו תחיה ותתנהג ב'כאילו', אתה מתנהג כאילו אתה צדיק.

אתה לומד הלכה בשולחן ערוך, שמעת על עוד הלכה, תחקה את ההלכה הזו בין אם אתה מרגיש מחובר ובין אם אתה מרגיש הינדיק או גוי.

אתה רואה צדיק? תראה איך הוא מתנהג ותתחיל לחקות אותו, פשוט תחקה אותו, איך שהוא מתפלל גם אתה יכול, הוא נותן צדקה גם אתה, הוא מתייחס יפה לבן אדם גם אתה.
השכן שלך עיצבן אותך? מישהו במשפחה, בבית הכנסת התנהג אליך בצורה משפילה?

נכון, אתה רק בן אדם, אתה לא רוצה לנקום אבל לפחות קצת, משהו לענות, אומר לך רבינו, תחשוב רק אילו היית צדיק אז מה היית עושה? אתה עדיין לא כזה, אבל אם היית כזה מה היית עושה?

בבקשה, תעשה הצגה לכבוד השם, שם ההצגה 'כאילו אני צדיק' לך תגיב לבן אדם כמו צדיק.

כך תגלה איך יום רודף יום, נכון שכל יום והניסיון שלו, אבל בכל יום יש גם את ההצגה שלו.

פרק ג
יישום עיקרון ה'כאילו' בפרטי החיים: תפילה, שמחה ומעשים טובים

נמשיך ונראה איך רעיון זה של ה'כאילו' בא לידי ביטוי יומיומי גם בנושאים נוספים בעבודת השם.

עבודת התפילה במשנת רבינו תופס מקום מאוד מרכזי, רבינו התבטא 'העניין שלי הוא רק תפילה' (במקור בשפת היידיש: 'מַיְן זַאךְ אִיז נׇאר תְּפִלָּה').

אחד העבודות אותם הדגיש רבינו בעבודת התפילה היא הצורה בא חשוב להתפלל, רבינו נותן דגש חזק על תפילה בְּחַיּוּת וּבְהִתְלַהֲבוּת בקול רם, אולם אליה וקוץ בה, לא תמיד האדם מצליח להדליק את פְיוּז ההתלהבות בתפילה, פעמים רבות בבוקר אדם עדיין במצב שינה או אדם שבא להתפלל באמצע מירוץ החיים בלי פְּנִיּוּת נפשית בשביל תפילה בְּחִיּוּת ובשמחה, ומה יעשה אדם זה?
גם כאן מציע רבינו את אותו הפיתרון, תעשה כאילו, תתחיל להתפלל בקול כאילו בהתלהבות, פתאום תגלה איך אתה ממש מתלהב גם באמת.
------------------------------------------

עיקרון נוסף ומרכזי לא פחות בעבודת השם במשנת רבינו היא עבודת השם 'בשמחה', גם כאן נוכל למצוא את דרך ה'כאילו'.

מעלת השמחה היא אחת מן הדברים עליהם הִרְבָּה רבינו לדבר בה, בגודל מעלתה וּבְהֶכְרֵחִיּוּתָהּ, אולם גם כאן פעמים רבות שבמסגרת החיים קשה להשיגה לפחות באירועים או בימים מאתגרים, אבל מרוב חשיבותה אי אפשר לוותר עליה אפילו לרגע קט, הלוא ממיטת חוליו האחרונה זעק רבינו 'יהודים אל תתיאשו' 'מצווה גדולה להיות בשמחה תמיד'
איך באמת אפשר להצליח להתמיד במידת השמחה בתמידות??

גם כאן אחת מן הדרכים להצליח בזה היא באותה הדרך של רעיון ה'כאילו', כאן רבינו בעצמו הסביר על כך בדרך משל, וכך כתב רבינו זיע"א:

בְּעִנְיַן הַשִּׂמְחָה עַל פִּי מָשָׁל שֶׁלִּפְעָמִים כְּשֶׁבְּנֵי אָדָם שְׂמֵחִים וּמְרַקְּדִים אֲזַי חוֹטְפִים אִישׁ אֶחָד מִבַּחוּץ שֶׁהוּא בְּעַצְבוּת וּמָרָה שְׁחֹרָה וּמַכְנִיסִים אוֹתוֹ בְּעַל כָּרְחוֹ לְתוֹך מְחוֹל הַמְרַקְּדִים וּמַכְרִיחִים אוֹתוֹ בְּעַל כָּרְחוֹ שֶׁיִּהְיֶה שָׂמֵחַ עִמָּהֶם גַם כֵּן.

אתה עצוב? זה הגיוני, הסיבה שלך להיות כך אכן מוצדקת, אולם אם בכל זאת אתה רוצה להתגבר על זה, תנסה להיסחף לאוירת השמחה החברתית, תיכנס למעגל המרקדים כאילו אתה שמח, ובסוף תבוא לידי שמחה פנימית ואמיתית.
רבינו מוסיף במשל עוד יותר קיצוני, גם אם אתה לא מעוניין לצאת מבועת העצבות שלך, ורק אחרים מכריחים אותך לשמוח ולרקוד, זה אולי לא נעים, אבל אם תזרום ותרקוד, בסוף תהיה שמח באמת.

במקרה ואתה עצוב לבד, אין איתך מישהו נוסף, איך כעת תהיה בשמחה? עכשיו הדרך גם אפשרית, רבינו קורא לזה בארמית 'מִלְּתָא דְּשְׁטוּתָּא' תעשה איזה פרצוף מצחיק, תעשה איזה ריקוד קטן בינך לבין עצמך, תעשה מה שאתה יכול, כל דבר שמביא אותך לחייך, אפילו חיוך מְעֻושֶּׂה-בכאילו.

זה לא קשה כל כך, זה רק קצת זמן כי בסוף השמחה תבוא באמת.

------------------------------------------


אחרי שגילנו את ההבנה הזו, נראה שהסוד הזה קיים לא רק בהסתכלות כללית על החיים אלא גם כדרך שנותנת כוח בשינוי של פרטים מסוימים בחיים שלנו, מעשים ספצפיים שהדבר שמונע מלעשות אותם הוא רק השאלה האם המעשה באמת מאפיין אותי האמיתי? כפי שנראה בדוגמאות הבאות:


הרב יהושוע מרמות מסודר כלכלית אבל בהחלט לא נחשב לאדם אמיד, אבל כשסוף סוף התחילו לבנות בנין קבע לבית הכנסת הוא קיבל חשק ורוצה לתרום סכום גדול, אבל למרות שהבנייה מתקדמת הוא עדיין עסוק בשאלות הפילוסופיות, מה אני כזה בעל חסד? מתי נהייתי כזה? אולי אני רוצה רק כבוד ולא לכבוד המצווה?

אומר רבינו, תחשוב פשוט, אילו היית בעל חסד גדול היית עושה את זה? בוודאי! אז פשוט תחקה את הבעל חסד ותתרום כמה שהוא היה תורם.

ההורים המבוגרים של משפחת אברומוביץ מבני ברק מבקשים שמישהו מהבנים יעבור דירה להתגורר לידם כדי לעזור להם, שמואל רוצה מאוד להירתם למצווה הגדולה, אבל המחשבות רודפות אותו כבר כמה חודשים 'מה אני באמת האח הכי צדיק? ממתי אני כל כך 'צדיק' בשביל המסירות נפש הזאת?!

רבינו אומר, אם אליהו הנביא היה בא ומגלה לך שאתה הכי צדיק במשפחה, פשוט שזה היה מתאים לך? אז עכשיו רוץ תחקה את האח הכי הצדיק.

כעת לסיום הפרק, נחשוב רק לרגע כנה עם עצמנו ונסכים, שבן אדם שמתנהג בכאילו שהוא צדיק שוב ושוב, נכון שֶׁמַּהֵר מאוד הוא מתחבר לדמות של השחקן והוא מתחיל להיות באמת כזה, אז זה ממש כדאי!!

בואו ננסה, כמה שנצליח במשחק נְשַׂמֵּחַ יותר את השם יתברך, שיהיה בהצלחה לכולנו. אמן.


פרק ד
למיטיבי לכת
שלב גבוה יותר בסולם ה'כאילו' וההנהגות הנעלות


בדרך זו – שבה אדם מתנהג כאילו הוא צדיק, מבלי לעצור ולחשוב האם הוא מרגיש כך באותו רגע או לא, נוכל לעלות לשלבים גבוהים יותר בסולם העבודה הפנימית.

בספרי רבינו ותלמידיו נוכל למצוא רבות, איך כל יהודי יכול להתנהג בהנהגות רבות שאינן מחויבות על פי עיקר ההלכה, כָּאֵלּוּ שנדמה לנו שכדאי שיהיו שמורות רק לצדיקים נעלים, אולם רבינו דווקא הנהיג אותן כדרך הראויה והכללית לכל עם ישראל.

אולם די אם נביט ברשימה קצרה מתוך ההנהגות האלו ונשפוט בעצמנו האם הן נראות מתאימות לאדם פשוט מן הישוב? אתמהה.

רוצים דוגמאות? בבקשה.

• יהודי הפשוט לכאורה, ואפילו כזה שנכשל בעבירות, מתאים שיעסוק בתיקון חצות?
• נער מיום הבר מצווה כבר חי בקדושה גדולה בשביל להניח תפילין של רבינו תם?
• מנהג הצדיקים הגדולים שהיו רגילים לדבר עם השם יתברך בשיחה אישית (מה שרבינו קורא לה בשם 'התבודדות') ולספר לו את כל קורותיהם, האם זה מתאים ליהודים פשוטים בשגרת יומם?
• לחיות תמיד מתוך הבנה עמוקה של "גם זו לטובה" – האם זה מתאים לכל יהודי בכל מצב?
• לנהל חיים שפויים ומלאי חיות יחד עם זיכרון תמידי של יום המיתה ושאיבת כוחות נפש לניצול החיים מתוך זה?
• לקום במסירות נפש לתפילת נץ החמה, להתמסר לטבילה במקווה.
• להתמיד בקריאת משניות – אפילו בזמנים שאינו מבין את עומק הסוגיא – ולהתמלא בשמחה עצומה רק משום שהשם יתברך שמח בכך.

נכון, הרשימה לא מתחילה להיות מלאה, אבל די אפילו באחת מן ההנהגות בשביל להשתומם.

כיצד רשימת מושגים והנהגות רמות כאלו מתאימה לאדם פשוט מן הישוב.

אולם, אחד מן הדרכים דרכן נוכל להבין איך באמת אפשר לאדם פשוט להכיל הנהגות כגון אלו, הינו בדרך עצת עבודת ה"כאילו":

בדרך הזו, רבינו בעצם קורא לכל יהודי, גם זה שחושב שהוא הכי פשוט, רבינו פונה אליו ואומר – חבל שתמתין מאתיים שנה עד שתהיה צדיק, ועוד מאתיים שנה שתתעלה עוד יותר, ורק אז תתחיל באלו ההנהגות.

אדרבה! תתחיל מיד, ותתנהג כאילו אתה לא סתם צדיק, אלא צדיק גמור.

אבל בינינו, זה הרבה מעבר ל"כאילו" בלבד; כידוע, שבסוף "אחרי המעשים נמשכים הלבבות". לאחר כל כך הרבה פעולות של "כאילו", האדם נעשה באמת ובתמים כזה.

לכן הרווח הוא כפול, ראשית מקבלים כוח להתנהג בהנהגות של דרגות גבוהות, שנית בסוף באמת מצליחים להתעלות לדרגות הגבוהות הללו.


בשולי הפרק, נכון לענות לאלו התמהים: האם הנהגות גבוהות כאלו אינן מביאות חלילה את האדם ליפול במידת הגאווה?

התשובה פשוטה וברורה: ההינדיק שבסיפור, כשהתחיל להתנהג כמו בן אדם האם הוא מרגיש גאווה על אנשים רגילים?

אדם שמתנהג בינו לבין עצמו מתוך תפיסה שהוא בסך הכל בתור "כאילו" צדיק, אינו בא לידי גאווה כלל.

גם כיום, אפשר לפגוש יהודי שקם לתיקון חצות, טובל במקווה, מתפלל שחרית בנץ החמה, קורא שיעורי משניות וספרי הלכה בכל יום, חי בשמחה, ומודה להשם על הצרה כעל השמחה ממש – ועדיין, בעיני עצמו, הוא מרגיש יהודי פשוט המשתוקק לעבודת קונו.

הלוואי וגם אנחנו נזכה להיות צדיקים של ממש, אבל גם עד אז בואו נחשוב על ההצגה שרבינו לימד אותנו,

כשקורה ניסיון נעצום עיניים וניזכר בהינדיק, כך נקבל השראה להתנהג לפחות כמו צדיק.

בשם השם נעשה ונצליח. אמן.