נסיך המלך (ג) - החברה של אבא שלי: סוד השייכות של בן המלך

​

כאשר נשק המבקרים החיצוניים הולך ונחלש מול התמדתנו השקטה, הגיע הזמן לעלות קומה נוספת בעבודת השם. עלינו להפוך את חוסן המגננה החברתי לתודעת קיום תמידית ויוקדת, המבינה לעומק את המהות האמיתית של הנמשל הטמון בכבישי החיים.

האם העזת אי פעם לחוש שהתורה הקדושה, בית המדרש והעולם כולו נבראו במיוחד עבורך? מה קורה כאשר מבקר הכרטיסים הקשוח של החיים דורש ממך דין וחשבון, ולך יש את הביטחון המוחלט להשיב לו: "החברה הזו שייכת לאבא שלי"?

במאמר חותם ומרתק זה, נשזור יחד את מעשה האוטובוס המפעים, ונחבר את חלקי הפאזל לכדי יצירה רוחנית אחת המעניקה לבן התורה את המפתח לחיי רוממות ואי-תלות מוחלטת במוסכמות ובשר ודם.​

כאשר אנו מעמיקים בנמשל הרוחני, המוסרי והאמוני של אותו סיפור מיוחד מהכביש הפרטי באלעד, אנו מגלים פתאום את תעודת הזהות האמיתית והנצחית של בן תורה בעולמו. כאשר היצר הרע, העולם הזה על כל פיתוייו הרבים, או הסביבה החברתית שמסביב מנסים לערער את ביטחונך בדרך העלייה שבה בחרת לצעוד, כשהם לוחשים לך באוזן ברשעות ובחלקלקות: "מי אתה בכלל שתלמד בהתמדה כזו? מי אתה שתעז לשאוף לגדולות או שתשיג דרגות גבוהות בתורה וביראת שמיים שנראות רחוקות מהמעמד הנוכחי שלך?", ברגעים הקשים והמבלבלים האלו בדיוק עליך להרים את הראש בגאווה יהודית טהורה ומרוממת.

עליך להבין בכל נימי נפשך את האמת הצרופה, הברורה והמוחלטת: לנו, לבני התורה ולאברכים היקרים הממיתים עצמם באוהלה של תורה ומקריבים את תענוגות העולם הזה, יש אבא גדול בשמיים שהוא בעל הבית האמיתי, הבלעדי והיחיד של כל היקום כולו, וכל הדרכים, השבילים והנתיבים כולם שייכים אך ורק לו. התורה הקדושה שאתה עומל עליה אינה נחלה זרה או רכוש שאינו שייך לך חלילה, אלא היא המורשה והירושה האישית והחוקית שבורא עולם העניק לכל אחד ואחד מאיתנו באופן פרטי לחלוטין, וכשאתה מחובר באמת אל הנשמה האלוקית שלך ואל התורה, אין שום כוח, מילה או מבט בעולם שיכולים להקטין את ערכך המוחלט והנצחי בעיני המקום ברוך הוא.

בהקשר מופלא ומעורר השראה זה, ראוי מאוד להיזכר במעשה מפעים ויוצא דופן נוסף שהתרחש הלכה למעשה באוטובוס ציבורי סואן באחת מערי הארץ. בתוך האוטובוס, באחד המושבים הקדמיים, ישב בחור צעיר בעל חזות דתית מסורתית פשוטה. הבחור הזה אופיין לאורך כל הנסיעה בתמימות מיוחדת במינה, זכות גדולה וברוגע פנימי עמוק ושליו שלא היה תלוי בשום גורם חיצוני מסביב [יש שיאמרו שנבע ממצבו הנפשי...]. במהלך הנסיעה, באחת התחנות המרכזיות והעמוסות ביותר, עלה לאוטובוס מבקר כרטיסים קשוח, סמכותי וקפדן מאוד, והחל לעבור במהירות בין השורות ולבדוק את כרטיסי הנסיעה של הנוסעים השונים, שחלקם נלחצו מעצם נוכחותו.

כאשר הגיע המבקר אל אותו בחור תמים, הוא נעמד מעליו בקומה זקופה ובמבט חודר, וביקש ממנו בקול יבש ורשמי: "כרטיס, בבקשה". הבחור הצעיר לא נבהל כלל, לא התבלבל, לא החל לחפש בכיסיו בלחץ והיסטריה, ואף לא הראה שמץ של מבוכה או פחד מול הסמכות שעומדת מולו. הוא פשוט הישיר את מבטו הטהור ישירות אל עיניו של המבקר הקשוח, וענה לו במילים פשוטות, רגועות ובביטחון מוחלט שאין שני לו בעולם: "תקשיב טוב, החברה הזו שייכת לאבא שלי".

המבקר הקשוח והמנוסה נרתע מיד כמה צעדים לאחור. הוא נדהם לחלוטין מתגובתו הבלתי צפויה של הבחור ומהעוצמה המוחלטת שבה נאמרו הדברים ללא שמץ של היסוס או פקפוק עצמי. בהנחה המיידית והגיונית מבחינתו שמדובר בבנו הפרטי של מנכ"ל חברת התחבורה הגדולה או של אחד מבעלי המניות העשירים ביותר במשק, הוא הניח לו מיד, הסתובב והמשיך הלאה בשתיקה מוחלטת לדרכו בין שורות הנוסעים האחרות מבלי להציק לו עוד.

נוסע סקרן שישב בסמוך ממש וראה את כל המחזה המדהים הזה מתרחש לנגד עיניו, לא יכול היה לעצור את סקרנותו הרבה. הוא המתין בסבלנות עד שהמבקר יתרחק לירכתי האוטובוס, ניגש בעדינות אל הבחור התמים ושאל אותו בלחישה שקטה: "תגיד לי, זה באמת נכון? אבא שלך הוא הבעלים האמיתי של חברת האוטובוסים הזו?". הביט בו הבחור בעיניים קורנות, מאירות ומלאות שמחה פנימית זכה, וענה לו בביטחון מוחלט: "בוודאי שזה כך! והחברה הזו היא לא רק של אבא שלי, היא בעצם גם של אבא שלך – זה אבא שבשמיים, שהוא הבעלים הבלעדי והיחיד של כל חברות האוטובוסים, של כל הדרכים ושל כל העולם כולו ומה שמקיף אותנו".

אם נניח לרגע אחד בצד את הפן ההלכתי הברור והמחייב של הסיפור – שהרי התורה הקדושה מחייבת אותנו לחלוטין, בזהירות מופלגת ובקפידה יתרה, בכל דיני הממונות ובאיסור גזל חמור, ואין בדברים אלו שום היתר חלילה לחרוג מההלכה או לפגוע בממון חברות – ונתמקד אך ורק ביסוד האמוני העמוק והמטלטל שבו, נבין מיד שזהו המפתח האמיתי לחיים של רוממות, של גדלות ושל אי-תלות מוחלטת בדעת הבריות ובמוסכמות חברתיות חולפות. ההבנה המושרשת והחזקה הזו, שכל מה שמקיף אותנו בעולם הזה נמצא בכל רגע תחת השגחתו התמידית ובעלותו הישירה של הקדוש ברוך הוא, משחררת את בן התורה ואברך הכולל מהצורך התמידי במחיאות כפיים, בחיזוקים חיצוניים ובאישורים בלתי פוסקים מהסביבה שסביבו.

כאשר אנו מחברים את שני חלקי הפאזל היקרים הללו יחד – את פחד ההכרעה המאזן ומיישר אותנו בענווה גדולה לפני קבלת ההחלטה כפי שראינו בחלק הראשון, ואת תודעת השייכות המוחלטת של בני המלכים מיד לאחר מכן – אנו מקבלים את הנוסחה המושלמת לעלייה מתמדת בעבודת השם. כשאתה נכנס לבית המדרש בשעת בוקר מוקדמת והיצר הרע מנסה להחליש אותך ולרפות את ידיך, תביט ישר אל ארון הקודש ותדע באמונה שלמה שהבית הזה, התורה הזו והכביש הזה שייכים לאבא שלך, ואין שום כוח בעולם שיכול למנוע ממך לצעוד בראש מורם, בשמחה פנימית עצומה, ולהשלים את השליחות היחידה, המיוחדת והנפלאה שהופקדה בידיך מששת ימי בראשית על ידי מלך מלכי המלכים.



השורה התחתונה לעבודת השם: כשאתה נכנס לבית המדרש והיצר מנסה להחליש אותך ולומר שהלימוד גדול עליך, הביט אל פרוכת ארון הקודש ותדע שאין זו נחלה זרה. הבית הזה, התורה הזו והכביש הזה שייכים לאבא שלך; זוהי ירושת האבות הפרטית שלך, ויש לך זכות וחיוב קדוש לצעוד בה בראש מורם ובשמחה פנימית עצומה.



והנה תמציתה של מסילה, חותם השילוש של "מסלול של בן מלך":
עברנו יחד דרך שלושה שערים בנפש הלומד. ראשיתם בשער היראה והחשש – שם למדנו שהסערה שלפני ההכרעה היא קדושה ומאזנת, שומרת עלינו מפני פזיזות ומולידה בענווה את יישוב הדעת האמיתי. המשכם בשער האומץ – שם הבנו שקולות הרקע החיצוניים נועדו להיעלם מול התמדתנו השקטה, ושאין בכוחו של שום בשר ודם להקטין את השאיפות שנטע בנו בורא עולם.
וסופם בשער השייכות הגדול – התובנה המטלטלת שהעולם כולו והתורה כולה הם נחלת אבינו שבשמיים, ומכאן שכל בן תורה הוא בן מלך היורש את הכבישים כולם.
צא לדרך, אחי היקר. החששות יהפכו לזהירות קדושה, המבקרים יתפוגגו כעשן, ותודעת המלכות תלווה כל פסיעה שלך בבית המדרש ובכביש החיים שהוקצה במיוחד עבור נשמתך מששת ימי בראשית. עלה למעלה, כי כוח רב לך!
​

תורה היא ולימוד היא צריכה. לכל הערה המיישרת את הלב ולכל הארה המוסיפה נופך ועומק בדברי רבותינו ובתוכן המאמרים, אשמח מאוד לקבל את פני פניני מחשבתכם​