זמן חיוב מצות ציצית

האם יש חיוב ציצית בלילה??? >>> האם נשים יכולות ללבוש ציצית??? >>> האם סדינים ושמיכות ביום חייבים בציצית??? >>> חובת גברא או חובת הבגד??? >>> האם חייב בציצית בלילה כשיש אור??? >>> האם יכול לישון עם ציצית??? >>> האם יכול לעשות מצוות במקום שאינו נקי??? >>> במעלת ושורש מצות ציצית.

דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם לְדֹרֹתָם וְנָתְנוּ עַל צִיצִת הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵלֶת. וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֹת ה' וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם. לְמַעַן תִּזְכְּרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֶת כָּל מִצְוֹתָי וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים לֵאלֹקֵיכֶם. (במדבר טו, לח – מ)
בגמ' במנחות (מג, א) מצינו, ת"ר הכל חייבים בציצית כהנים לוים וישראלים גרים נשים ועבדים ר"ש פוטר בנשים מפני שמצות עשה שהזמן גרמא הוא, לפי שלילה לאו זמן ציצית וזמנה ביום, וכל מצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות, ולמד מהברייתא, שנאמר 'וראיתם אותו' פרט לכסות לילה, אתה אומר פרט לכסות לילה או אינו אלא פרט לכסות סומא שחייב, כשהוא אומר (דברים כב, יב) 'אשר תכסה בה' הרי כסות סומא אמור, מה אני מקיים 'וראיתם אותו' פרט לכסות לילה, ומה ראית לרבות כסות סומא ולהוציא כסות לילה, מרבה אני כסות סומא שישנה בראיה אצל אחרים ומוציא אני כסות לילה שאינה בראיה אצל אחרים, ורבנן, למדו מהפסוק של 'וראיתם אותו וזכרתם' מאימתי קורין את שמע בשחרית משיכיר בין תכלת ללבן, כשמכיר בין מנין הציצית יקרא קריאת שמע.
וכתב הרי"ף (הל' ציצית יא, א) שהלכה כרבי שמעון וכ"כ הרא"ש (סי' א) בשם רבינו תם, וכן כתב ברמב"ם (פ"ג הל' ציצית ה"ז) שהלכה כרבי שמעון, שחובת הציצית ביום ולא בלילה שנאמר 'וראיתם אותו' בשעת ראייה, וסומא חייב בציצית אף על פי שאינו רואה אחרים רואים אותו.

חיוב נשים בציצית

והנה מצינו שם בגמ', שרב יהודה היה מטיל ציצית לבגד שמתכסה בו אשתו, ומברך עליו כל בוקר בציצית, ומדייקים ממה שעשה ציצית לכסות אשתו הרי סבר שנשים חייבות וסבר שהיא מצות עשה שאין הזמן גרמא שזמנה בין ביום ובין בלילה, ומק' שאם מצותה ביום ובלילה מדוע היה מברך כל בוקר שיברך רק פעם אחד כשהתעטף בה כשהיתה חדשה, ומבארת הגמ' שסבר כרבי שכל פעם שמניח תפילין מברך אפי' שזמנם רק ביום, וא"כ היה מחליף את גלימתו בלילה ובבוקר מחליף, שהיו לו שני טליתות מצוייצות אחת ליום ואחת ללילה, ולכך מברך רק בבוקר.
וכתב הרמב"ם (פ"ג הל' ציצית ה"ט), נשים ועבדים וקטנים פטורים מן הציצית מן התורה, ומדברי סופרים שכל קטן שיודע להתעטף חייב בציצית כדי לחנכו במצות, ונשים ועבדים שרצו להתעטף בציצית מתעטפים בלא ברכה, וכן שאר מצות עשה שהנשים פטורות מהן אם רצו לעשות אותן בלא ברכה אין מוחין בידן, טומטום ואנדרוגינוס חייבין בכולן מספק לפיכך אין מברכין אלא עושין בלא ברכה.
ובהשגת הראב"ד כתב, שדוקא בציצית שאין בה כלאים מותר לנשים, וכן שיטת רש"י, והביא את דברי ר"ת שאף מברכות לפי שגם הברכה רשות, והוכיח ר"ת מדברי הגמ' (עירובין צו, א) שמיכל בת שאול היתה מניחה תפילין ולא מיחו בה חכמים ומסתמא היתה מברכת, ומביא עוד ראיה מהגמ' בקידושין (לא, א) שר' יוסף אמר שמי שיאמר לו שהלכה כרבי יהודה שאמר שסומא פטור מכל המצוות יעשה יו"ט שאפי' שאינו מצווה הוא מקיים מצות ואחרי ששמע שר' חנינא אמר שגדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה הוא יעשה יו"ט אם אין הלכה כרבי יהודה, ומבואר שם שאפי' שלא היה מצווה מ"מ קיים את המצוות עם ברכה, והר"ן (ראש השנה ט, ב) כתב כדברי ר"ת שיכולות לברך ומה שאומרות וצונו אפי' שלא נצטוו, כיון שהאנשים נצטוו ואף הן נוטלות שכר יאמרו וצונו, ובטור (או"ח סי' יז) כתב שיותר טוב שלא יברכו, וקטן היודע להתעטף אביו צריך ליקח לו ציצית לחנכו, וכתב הבית יוסף, שלענין הלכה נקטינן כהרמב"ם דספק ברכות להקל, ואפשר לדחות את הראיה ממיכל בת שאול שבפסיקתא מובא שמיחו בה וכן אין ראיה שהיה מברכת.
והביא הבית יוסף (סי' יז) את דברי האגור (סי' כז) בשם מהר"י מולין (תשובות מהרי"ל החדשות סי' ה) שנשים הלובשות ציצית שטות הוא ומיחזי כיוהרא [נראה כגאוה] ואחת היתה בשכונתינו שהיתה לובשתו, וברמ"א (שם סעי' ב) הוסיף, הואיל ואינו חובת גברא פי' אינו חייב לקנות לו טלית כדי שיתחייב בציצית
וכתב בעל הלבוש במה שבציצית דוקא מחזי כיוהרא יותר מבשאר מצות עשה שהזמן גרמא, כיון שאנו נוקטים שחובת גברא הוא הרי שחייבה התורה בציצית רק שמלת איש, וא"כ איך תתחייב האשה עצמה בדבר שיש בו נדנוד עבירה דהיינו שמלת גבר, ומיכל היתה בת מלך ואשת מלך, ולכך אין האשה יכולה ללבוש ציצית מדין יוהרא, והקשה בנחלת צבי (או"ח יז, סק"ב) שהרי מצינו שהתורה חייבה דוקא שמלת גבר, והרי מצינו שאין החיוב בטלית, ועוד שכל הנידון הוא כשעושה ציצית בבגדה ולברך עליו כשיש לה בגד בת ארבע כנפים, וכן מה שהוכיח ממיכל בת שאול היכן מצינו שלבשה ציצית ואם נאמר שכיון שהניחה תפילין גם התעטפה בציצית, א"כ קשה מדוע מיחו בה בציצית.

חיוב ציצית בלילה

כתב הטור (או"ח סי' יח), לילה לאו זמן ציצית היא, יש אומרים שכל מה שלובש בלילה פטור בציצית ואפילו אם מיוחד ליום ומה שלובש ביום חייב אפילו מיוחד ללילה וכ"כ הרמב"ם, ומותר ללבוש ציצית בלילה ובלבד שלא יברך.
וכתב הרא"ש (הלכות ציצית סי' א) שהיה אומר רבינו תם, שפרט לכסות לילה היינו כסות המיוחד ללילה אבל כסות המיוחד ליום אין בו משום כלאים אפילו אם לובשו בלילה, שהתיר הכתוב כלאים בציצית ואפילו אם לובשו בלילה, והביא ראיות מהגמ' ומהספרי (במדבר פסקא קטו) וכתב, שנראה שהותרו כלאים בציצית בטלית של איש בין לאיש בין לאשה בין ביום ובין בלילה ומ"מ נחשב מצות עשה שהזמן גרמא, כיון שכסות לילה פטור, ועוד שהרי אם טלית של יום נפסק בלילה מתור ולא חייב עד היום.
וכתב הרא"ש שלביאור הראשון מי שמתעטף בלילה בכסות יום חייב לברך כיון שרק כסות לילה פטור וכסות יום חייב אפילו בלילה, ולביאור השני משמע שאין מברכים על כסות יום בלילה שאם נפסק בלילה אינו חייב לתקנו עד היום, לכך כתב הרא"ש כהביאור הראשון שכשם שכסות לילה פטורה ביום כך חייב בכסות יום בלילה, וכן כתב הסמ"ק (סי' לא) שריצב"א היה מברך בליל יום הכפורים כשהיה מתעטף בטליתו, וכן משמע בירושלמי בקדושין (פ"א ה"ז).
אבל הרמב"ם כתב (ה"ז), כסות של פשתן אין מטילין בה תכלת גזרה שמא יתכסה בה בלילה שאינה זמן חיוב ציצית ונמצא עובר על לא תעשה בעת שאין שם מצות עשה, ונראה מדבריו שאפילו בכסות המיוחד ליום יש בו משום כלאים אם לובשו בלילה, שהרי כתב גזרה שמא יתכסה בה בלילה ומשמע שמדבר בכסות יום, שאם היה מדבר בכסות לילה היה צריך לומר גזרה משום כסות לילה, ועוד שכתב (ה"ח) מותר לאדם ללבוש ציצית בלילה בין בחול בין בשבת ואף על פי שאינו זמנה ובלבד שלא יברך, ומאימתי יברך על ציצית בשחר וכו', הרי שסתם וכתב שאינו מברך על ציצית בלילה ומברך עליו בשחר ולא חילק בין כסות המיוחד ליום לכסות המיוחד ללילה.
וכתב הבית יוסף, במה שכתב שמותר ללבוש ציצית בלילה, היינו כשאין בו כלאים ואע"ג שלילה לאו זמן ציצית מותר ללבוש טלית שיש בה ציצית ולא עבר משום 'בל תוסיף', וכן בשבת מותר לצאת בטלית מצוייצת אפילו בלילה שאין זמן ציצית משום שהציציות אינם משוי אלא מנוי הבגד, ולכך ציצית של כלאים אסור ללובשה בלילה וזה הביאור בדברי הטור, וכתב בהגהות מיימוניות (פ"ג אות ז) שרש"י פירש כדברי הרמב"ם ורבינו שמשון פירש כרבינו תם, ולענין הלכה נוקטים כהרמב"ם דרב מובהק הוא וכל שכן דרש"י סבר כמותו, ועוד דספק ברכות להקל.

סדינים ושמיכות ביום

וכתב הרא"ש, שסדינין אף על פי שאדם ישן בהם בבקר עיקר תשמישן בלילה נקראים כסות לילה, וכתוב בהגהות מיימוניות פרק ג' (שם) אבל כסות לילה ביום חייב יש לחוש בסדינים שיש להם ארבע כנפות ומתכסין בהם בבוקר והם חייבים בציצית ושמעתי שרבינו אליהו היה עושה להם ציצית מיהו פירשתי שרבינו תם פטר סדין בציצית אפילו כשהוא כסות יום, ומנהג פשוט שלא להטיל ציצית לסדינין בין הם של פשתן בין הם של צמר ולא פקפק אדם בדבר.
וכתב המשנה ברורה (יח, סק"ח) שלדברי הרמב"ם שכסות לילה חייב ביום יהיה חייב בסדינים, וי"א עוד טעם לפטור משום שלא חייבה התורה רק דרך מלבוש או דרך עיטוף ולא דרך העלאה בעלמא ויש חולקים שאפילו אם יציע תחתיו בגד של ד' כנפות חייב בציצית וכ"ש דרך העלאה, והכריע המג"א שיעשה קרן אחת עגולה ויצא לכו"ע, אכן משמע מדבריו שאין להחמיר רק בסדין של צמר אבל לא בשל פשתן או שאר מינים.

חובת גברא או חובת הבגד

בגמ' במנחות (מב, ב) נחלקו רב נחמן ורב חסדא האם במצות ציצית החובת היא בטלית והמצוה היא בעשיה או שהחובה על האדם והמצוה היא כשמתעטף בה, והרמב"ם (פ"ג הלכות ציצית ה"י) כתב, היאך חיוב מצות הציצית, כל אדם שחייב לעשות מצוה זו אם יתכסה בכסות הראוי לציצית יטיל לה ציצית ואח"כ יתכסה בה, ואם נתכסה בה בלא ציצית הרי ביטל מצות עשה, אבל בגדים הראויים לציצית כל זמן שלא יתכסה בהן אדם אלא מקופלים ומונחים פטורין מן הציצית שאינה חובת הטלית אלא חובת האיש שיש לו טלית, וכן פסקו הרי"ף (הל' ציצית יב, א) והרא"ש (סי' ט) והסמ"ג (עשין כו) שחובת גברא הוא.
והקשה בנחלת צבי (או"ח יט, סק"א) שהרמ"א כתב (יז, ב), שאינו חובת גברא כמו שהבאנו לעיל לגבי נשים, וכתב לבאר את דברי הרמ"א שמה שנקט שאינו חובת גברא היינו שאינו מחוייב לעשות ציצית בטלית אם אינו לובש אותו וכשרוצה ללבשן אז חייב לעשות ציצית, שהוא נתינת טעם בנשים מדוע אינן דרכם ללבוש בגד של ארבע כנפים, ואם לבשה הרי נראה כיוהרא, והוכיח מדברי תוס' והרא"ש (סי' ט) בברכות (יד, ב) שכתבו שציצית אינו אלא חובת טלית שאם יש לו טלית חייב ואם אין לו פטור מן הציצית, והרא"ש כתב, שמצות ציצית אינו בגופו אלא שחייב הכתוב בבגד שיש לו ארבע כנפים, והרי שיטת הרא"ש שציצית היא חיוב גברא, אלא שלא חייבו הכתוב לעשות ולקנות ציצית ואם יש עליו ציצית הרי"ז חובת גברא.
ובשלטי גיבורים (סק"א) כתב, ע"פ המרדכי וכ"כ התוס' בעירובין (ב, א) שדוקא לקנות אינו מחויב אבל אם יש לו טלית בת ד' כנפות ואינו לובשו עובר בעשה כמו שמצינו במנחות שיש עונש על עשה בעידן ריתחא, וכן מבואר בתוס' בפסחים (קיג, ב), ולפי"ז כתב ליישב שבגוף הדין ציצית חובת גברא הוא דהיינו חיוב גמור אם יש לו בגד עם ד' כנפות שמחויב ללובשו, ורק אם אינו רוצה ללבוש פטור להטיל בו ציצית דכלי קופסא פטור מציצית אבל ודאי שאין חוב על האדם כמו מצות תפילין וכדו' שמכין אותו עד שתצא נפשו אם אין לו תפילין שבציצית אינו מחויב להשתדל לקנות ציצית ובגד להטיל בו ציצית וללבוש אותו ולכך כתב הרמ"א שאינו חובת גברא היינו כחובת שאר המצות, וא"כ יראה גאוה אם נשים יקנו להם טלית שחייבת בציצית כיון שגם אנשים אינם חייבים בזה אבל כשיש לו הוא חובת גברא.

ציצית בלילה כשיש אור

והנה בגמ' במנחות (מג, א) ממעטים לילה מציצית שנאמר 'וראיתם אותו' פרט לכסות לילה, ונחלקו הקדמונים אם המיעוט הוא בכסות דהיינו כסות לילה פטור, אבל כסות יום בלילה חייב, או שהמיעוט הוא בלילה שאינו זמן ציצית.
והנה בספר הר צבי (או"ח סי' יב) הביא בשם ספר הפרדס לרש"י, שבלילה לפני הנר יכול להתעטף בטלית שהרי לא מצינו שאסור להתעטף אלא שפטור, וכתב בביאור דבריו, שאם יש אור בחדר חייבים גם בלילה בציצית, ולכך יש מדקדקין אפילו בשינה בלילה שיהיה אור בחדר, ולפי הנ"ל לא רק מפני שאז לילה כיום יאיר ולא מצויים כ"כ רוחות הטומאה, אלא שלדברי רש"י שמא חייבים בציצית באופן זה ומקיימים מצות עשה בלילה, משא"כ כסות יום בלילהגם אם חייב, היינו שאסור בלי ציצית, אבל אין את קיום המצוה אפילו לכסות יום.
וכן כתב בסמ"ע (חו"מ ה, סק"ז), שאין דנין בלילה, אבל אם נרות דולקים דנים גם בלילה שהוא כעין יום, ודוקא שם חלקו עליו בפוסקים שיש מיעוט בלילה גם אם יש אור, אבל בציצית שנאמר 'וראיתם אותו' תלוי בראייה, וכדברי רש"י שכשיש נר ורואים חייבים בציצית.
ובביאור הגר"א (או"ח סי' יח) כתב, שזמן ציצית מצד הדין הוא רק משיכיר בין תכלת ללבן שהוא זמן ראייה, ולא מעמוד השחר ככל שאר חיובי היום, לפי שבציצית אינו תלוי ביום אלא בראייה, וא"כ אם רואה ע"י נר הרי כבר יש לו הכר לפי שהחיוב תלוי בראיה, אמנם יש לחלק שזמן משיכיר הינו זמן ראייה לכל, אבל ע"י נר אי"ז זמן קבוע אלא רק בשבילו ולכך חלקו הפוסקים, ובתשובות והנהגות (ח"ב סי' ט) כתב שבשעת הדחק אפשר לסמוך על דברי רש"י, ובהגהות רע"א (סי' יח) משמע שכשלובש טלית קטן בלילה יש מצה כיון שהיא כסות יום ולילה.
ובתשובות והנהגות (ח"ד סי' ג) הביא תרגום יונתן בפסוק (שמות י, כג) 'ולכל בני ישראל היה אור במושבותם', ופירש 'ולכל בני ישראל הוה נהורא וזכיא למעסוק במצותא במותבניהון', ובביאור שם כתב, שכמה מצוות תלויין באור כמו ציצית ותפילין וקריאת שמע של שחרית שהיו יכולים לקיים, ולפ"ז המיעוט של 'וראיתם אותו' שפטור בציצית בלילה אינו תלוי ביום או בלילה אלא אם יכולים לראות או לא, ולכן ביום בחושך פטורים וכשהיה אור חייבין, וכן בלילה אם יש אור דינו כיום, שתלוי באור וחושך.
ואפשר ליישב את דברי המג"א (יח) שפטור ציצית הוא רק בלילה ממש אבל בבין השמשות חייבים, והביא במ"ב (יח, סק"ז) שמברך בבין השמשות, וכן פסק בדרך החיים, ואפשר לבאר שאף שמהשקיעה הוא ספק לילה מ"מ כיון שהפטור הוא משום 'וראיתם אותו' שאינו זמן ראיה וכיון שעדיין לא חשוך ממש עד הלילה עדיין יש עליו חיוב עד הלילה.

לישון עם ציצית

כתב הרמ"א (או"ח כא, ג) שמותר לשכב לישון עם ציצית, ויש שכתבו שנהגו שלא לשכב לישון בטלית שיש בו ציצית, כדי שלא יהיו מצוות בזויות בעיניו, אך נוהגים להקל לשכב בהם, ובבית יוסף (כא, ג) כתב, שלא שמענו מי שהקפיד ע"ז מעולם, ובמג"א (סק"ב) הביא מכתבי האר"י על פי הסוד יש לשכב בלילה בטלית קטן, והביא ראיה לזה מדוד המלך שרק בשעה שנכנס למרחץ היה בלי מצוות ומשמע שכשישן הוא היה עם ציצית.
והנה לדברי הרא"ש שרק כסות לילה פטור מציצית, א"כ בטלית קטן שהוא בגד יום ולילה שחייב בציצית, ואם כן לכאורה היה מן הראוי לשכב בשינה בלילה בטלית קטן שהרי חייב בזה בציצית ומקיים מצוה, וכן כתב בהגהות רע"א (סי' כא) שלדברי הרא"ש ראוי לשכב בלילה בט"ק, וכתב בתשובות והנהגות (ח"ה סי' ט) שגם לשי' הרא"ש מה שמצינו שנענשים בעידן ריתחא מי הנמנע מללבוש ציצית, היינו רק בזמן ששייך 'וראיתם אותו וזכרתם את כל מצוות ה', והיינו ביום ולא בלילה, ועוד הביא, שיש שנהגו להקפיד שלא לישון עם ציצית, וידוע שהגרי"ז לא נהג לשכב בלילה עם ציצית וכן החזו"א, כיון שהציצית כיום היא רק עבור המצוה ואינה בגד, וביום הרי הוא כבגד לפי שכך לובשים, וכשלובשו עם בגדי לילה אי"ז כבגד שהרי לא נהגו ללבוש ט"ק בבגדי לילה אלא יחידי סגולה, ויש לחשוש שלא מקיים בזה מצוה ויש לאסור אם לובשו למצוה מדין 'בל תוסיף', וכתב שלמעשה נראה דיש להחמיר לישון עם הציצית כדברי האר"י.

אם יכול לעשות מצוות במקום שאינו נקי

והנה הביאור הלכה (תקפח, ד"ה שמע) כתב לדון, אם מותר לעשות מצוות במקום שאינו נקי והביא ראיה מציצית שלובשים אותו במקום מטונף [ורק הזכרת השם אסור], ובמטה אפרים כתב לאסור כיון שאין לעשות מצוות במקום מטונף, ומה שמקיים מצות ציצית בבית הכסא, אפשר לומר שדוקא במצות שופר או לולב זה ביזוי מצוה, שראוי לקיימה במקום נקי, אבל בציצית שמצותה כל רגע לא אוסרים, ולכן מותר לקיימה גם במקום שאינו נקי, ובמ"ב (תמד סקכ"א) כתב, שחמץ הנשאר בערב פסח שחל להיות בשבת ישליכו לבית הכסא, ולכאורה הרי מקיים מצות תשביתו בהשלכתו לבית הכסא שאינו נקי, אלא כיון שאם לא ישליך יבטל את המצוה מותר גם באופן זה, ולכאורה זה דוקא בערב פסח של בשבת שרק באופן זה יכול לבערו ואם יש לו אפשרות אחרת יהיה אסור באופן זה.
ובתשובות והנהגות כתב, שהמנהג שכתב הרמ"א להקל הוא דוקא בטלית קטן שאוכל ועובד עמו ונכנס עמו לבית הכסא, שמותר לישון אתו, ולדעת האריז"ל מיגן ומציל וראוי לשכב עמו בלילה, אבל בטלית גדול שמיוחד למצוה ופושטו כשנכנס לבית הכסא אין לשכב בה שזהו בזיון.

במעלת ושורש מצות ציצית

שרש המצוה נגלה בכתוב, שהוא למען נזכר כל מצות השם תמיד, ואין דבר בעולם יותר טוב לזכרון, כמו נושא חותם אדוניו קבוע בכסותו אשר יכסה בה תמיד, ועיניו ולבו עליו כל היום, וזהו שנאמר בו בכתוב (במדבר טו לט) וזכרתם את כל מצות ה',
והנה בגמ' במנחות (מג, ב) מצינו, מפני מה נשתנה תכלת מכל מיני צבעונין מפני שהתכלת דומה לים, והים דומה לרקיע, והרקיע דומה לכסא הכבוד, שנאמר (שמות כד, י) ו'יראו את אלקי ישראל וגו' ואומר (יחזקאל א כו) 'כמראה אבן ספיר דמות כסא', ותחת כסא הכבוד מקום שנפשות הצדיקים גנוזות שם,
בכתב סופר (חולין פח, ב) כתב, שבמצות ציצית שאנו מצוינים בה מקיפים הבגד בכל צד לאחור ולפנים, ויש בו חוט תכלת דומה לים ודומה לרקיע ולכסא הכבוד כדי שנזכור תמיד כי אנו מושגחים מה' והכל בידי שמים, ועסקינו ומלאכתינו הכל בהשגחת ה' ולא נאמר כח ועוצם ידינו עשה החיל הזה, וידוע כי עיקר עסקם בארץ ישראל ומסחרם היה על הים 'זבולון לחוף ימים ישכון' (שם מט יג), ולכן תכלת דומה לים וים לרקיע ודומה לכסא הכבוד להראות כי כל עסקינו והצלחתינו על הים הכל השתלשלות מלמעלה למטה סיבות מאת ה' אלקי ישראל, ולכן כשאנו זוכרים זה אנו מוצאים עצמינו מחויבים לקיים רצונו יתברך שמו כי הוא הזן ומפרנס ומכלכל אותנו תמיד והכל מאתו ולא בכחינו, והיינו 'וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה'', על ידי שנראה הציצית ונתבונן בהשתלשלות מלמעלה למטה נזכיר כל מצות ה' לעשותם.
והמהר"ל (ח"א סוטה יז, א) כתב, ומה שאמרו כי מצות ציצית נאמר בה שני פעמים אני ה' אלוקיכם, האחד שהוא יתברך נאמן לשלם שכר טוב למי שעושה מצותיו, השני שהוא נאמן להפרע מן הרשעים שהם עוברים מצותיו, ולכך תכלת הוא דומה לכסא הכבוד אשר יושב עליו מלך המשפט לשלם לחוטאים, כי האדם יש בו הכנה לקבל מצות שהם דקות הנמשכים כחוטים, והם גזירת המלך שגוזר עליו מצות ומתדמים לכסא הכבוד, שמורה על מלכותו יתברך שהוא מלך גוזר מצות על האדם, והאדם הוא תחת כסא הכבוד, ועי"ש.