גן עדן של מידות טובות

עמך · 11 יולי (7) 2025

חיזוקים

פרשת בלק

שנינו במש' באבות על תלמידיו של אברהם שהצטיינו בשלושת המידות הטובות של עין טובה נפש שפלה ורוח נמוכה,
ומנגד תלמידיו של בלעם שניחנו במידות הרעות של עין רעה נפש רחבה ורוח גבוהה,
וממשיכה המש', מה ההבדל ביניהם?, - הללו אוכלין בעולם הזה ונוחלין לעולם הבא, והללו יורשין גהינום והולכים לבאר שחת,
כתוב כאן שתלמידי אברהם המה לא רק זוכים לעולם הבא, אלא אוכלים כבר בעולם הזה,
ללמדך כי מידות טובות אינם רק המתכון הטוב לעולם שכולו טוב, הם נותנים גם לאין שיעור כבר בעלמא הדין,
'טעם החיים' האמיתי של העולם הזה נמצא אצל מי שקנה מידות טובות, כך הוא לא עסוק כל היום ברדיפה אחר הקנאה תאוה וכבוד, הקנאה הרי לא תיתן לו כלום, הכבוד מגיע רק למי שבורח ממנו, כך גם כל שקל מביא את התאבון לשקל הבא, והמכנה המשותף בין כולם הוא לחיות את מה שאין, את ההעדר והחיסרון.
ר' דוב יפה היה אומר משפט יסודי:
כל אחד יכול לבחור שני מסלולים בחייו, הוא יכול לבחור לעבור את כל שנותיו בגיהנם של מידות רעות, והוא גם יכול לחיות אותם בתוך גן עדן של מידות טובות,
הבריסקרוב שאל פעם כמה משומעי לקחו, למה המבוגרים לא שמחים כמו הילדים?, הללו החלו משיבים לו זה בכה וזה בכה, אין להם טרדות של פרנסה, לא בעיות של בריאות, וכו',
אבל זו לא התשובה - אמר להם הבריסקרוב, הרי יש מבוגרים שיש להם את כל זה והם עדיין לא שמחים, אלא האמת כי האלוקים עשה את האדם כך שמצד טבעו הוא שמח, אבל אז הוא בוחר להתנהג במידות המגונות של קנאה תאוה וכבוד וזה הורס את הכל.
האור החיים כותב בתחילת ראה, "את הברכה – אשר תשמעו", חלק מהברכה היא כבר בעצם עשיית המצוות בלי קשר לשאר הברכות.
והנה פרשת 'ויהי בנסוע הארון', לא הייתה צריכה להיאמר בפרשת בהעלותך, ולמה היא נכתבה שם?, אומרת הגמ' בשבת - כדי להפסיק בין פורענות לפורענות,
קשה בפשט, הפורענות השניה מאוד מובן, היו שם מתאוננים ומתו שם כמה רבבות, אבל מה היא אותה פורענות שלפניה?,
ויסעו מהר ה' – כתינוק הבורח מבית הספר, הלזה 'פורענות' תקרא?, זה אינו אלא 'חטא', מדוע היא נכנסת תחת המטריה של פורענות?
שמעתי לתרץ מהגר"א דיסקין, מה מונח בפתגם 'תינוק הבורח מבית הספר', אם נפליג בזיכרוננו נראה את עצמנו מחכים בכל שיעור לגאולה השלמה, נראה את הרבה' שרק רצה להקשות עלינו, את ההורים שתמיד אבל תמיד רוצים את מה שאני לא רוצה, כל המבוגרים נגדי ודורשי רעתי,
יש שחיים כך גם בתור מבוגרים, הם מדמיינים המלאך העומד על גבם ומכריז: אם אתה רוצה גן עדן – תסבול, רוצה עוד יותר גן עדן – תסבול עוד יותר, והחיים נראים כמו זירת קרב בהתגברות על כל עברה, מלחמה בלתי נגמרת בקושי שבכל מצוה, וכל תפילה נדמית עליהם כמשא, חיים שכאלה הם פורענות אחת גדולה, בכזה חטא כבר בה אפשר לראות את הפורענות כבר במעשים עצמם.
שמים וארץ לא מבדילים בין שני דרכים אלו, בין מי שעושה את המצוות כי חייבים ואין מה לעשות, למי שמשנה את עצמו להיות עובד ה', שקם כל בוקר בשמחה כלביא לעבודת ה' מתוך היותו עבד ה' בכל הרמ"ח והשס"ה.
והנה נצטוונו בתורה "והלכת בדרכיו - מה הוא רחום אף אתה מה הוא חנון אף אתה", נדייק, לא כתוב מרחם אלא רחום, כל שעלינו הוא ללכת בדרכי הבורא ולהידמות לו ולא רק לעשות כמעשיו, לכן תיקון המידות הוא בעיקר מה שנדרש מאיתנו,
ר' חיים ויטאל כותב, מה הטעם שאין המידות מפורשות בתורה, מפני שהן שורש של כל הפעולות, וממילא אם המידות אינן כראוי אזי ממילא המעשים פגומים, וכן כתב באבן שלמה – "כל עבודת ה' תלוי במידות, וכל החטאים מושרשים במידות".
הרמב"ם אומר, "ורוב דיני התורה אינן אלא עצות מרחוק מגדול העצה לתקן הדעות וליישר כל המעשים",
המצוות הם כלי להיות מתוקנים ולהתקרב לה', ואינם באים כדי שיהיה לנו עוד וי בשמים, לא נצטוונו למלאות שקים, אלא בעיקר לשנות את עצמנו, מה שיעיד ויגלה לנו על השורש הם הם המצוות, אבל צריך לשים לב לעיקר, כשניגשים לחטא לזכור למה באתי אליו בכלל, ומכאן הדרך בעשיית תשובה היא לומר - איני אותו האיש, לא לפנות לחטא אלא לחוטא, לראות מהיכן הוא נובע ואת זה לתקן.
לתקן מידה זה אמנם לא קל, זה יותר קשה מלסיים ש"ס כידוע, אבל עוד יותר קשה לנסות להתנהג כאדם מתוקן בעוד הלב רוצה אחרת, יותר קשה מלא להיכנס לבוץ הוא לנסות להיחלץ הימנו, הברירה היא איפוא להשתנות ולקנות קניין איתו נהיה אנשים מרוממים באמת, וע"כ בקטע הבא.

אל תהיו כסוס כפרד

נראה את לשונו הזהב של הרמב"ם בפיה"מ, "וכיון שנעשה אדם שלם הרי ממעלת האדם שלא יעכבנו מעכב שתתקיים נפשו בקיום מושכלה וזה הוא העולם הבא כמו שביארנו, וזהו ענין אמרו אל תהיו כסוס כפרד אין הבין וכו', כלומר שהדבר שמונעם מן ההפקרות הוא דבר חיצוני כמתג והרסן - אל יהא האדם כן, אלא יהיה המונעו מכך נפשו כלומר צורתו האנושית, אם היתה שלמה - היא תמנענו ממה שימנע ממנו את השלמות, ותזרזנו על מה שהוא נעשה בו שלם".
אל תהיו כסוס, אשר עיניו רואות וכלות ואין לאל ידך, מה הוא יכול לעשות והרי יש לו רסן, המטרה היא לא לשים אמברקס' לפני כל נסיון, גם מה שלא מן הנמנע שנצליח לעצור בזמן, אלא לדעת שיש מעשים שכלל לא קושרים אלי, וכך אהיה רחוק מכל מקום שריח צחנה נודף הימנו.
למען האמת הדבר תלוי בין החוקים למשפטים, בחזיר למשל אין לומר שאינני מתאווה לחזיר ולומר אעפ"כ, כי שם א"א להשליט את השכל כאשר הוא עצמו לא מבין למה הוא עושה אותם, אך במצוות השכליות, אין לומר שהייתי מאוד רוצה לרצוח לנאוף ולגנוב, אבל התורה אסרה.
כבר כשקבלנו את התורה כרתנו ברית עם ה', ברית זה אומר קשר של אחד, ולכן נהיינו בעצמנו ממלכת כהנים -משהו אחר, וכמו שכ' בתרגום יונתן בעשרת הדברות – עמי בני ישראל לא תהוון רציחין / גנבין / נאפין, הגויים לעומת זאת לא רצו לשמוע על לא תרצח, למרות שהם גם לא רוצחים, אבל אצלם האיסור הוא לשים את הסכין על הצוואר של השני, אבל בתוך הלב הם מאוד היו רוצים לרצוח, ולכן הם לא יכלו לקבל את הציווי של לא תרצח שכתוב בתורה, כי הם מוכנים לא לרצוח אבל לא מסכימים לצאת מהאגו של עצמם, הפנימיות תישאר ורק במעשים יש על מה לדבר.
צריך לשאוף שרצון ה' יהיה גם רצוני, אבל לא לחשוב אני חייב ומה אעשה נבעח' והתורה אסרה, ה' לא צריך את המצוות שלך אלא אותך, ואם אתה לא משתנה לא עשינו כלום, הנחפץ הוא שלא תהיה מלחמה בין הרצון שלי לרצון ה', אלא שיהיה לי רצון אחד, "מה תמר אין לה אלא לב אחד, אף ישראל אין להם אלא לב אחד לאביהן שבשמים", וע"כ בקטע הבא.

לעשות רצונך אלוקי חפצתי

נחזור למש', ונראה שדווקא תלמידי בלעם לקחו את המהלך הזה כדרך חיים, עבורם כמה שיותר קשה לך לעשות רצון ה' זה לא סימן שאתה מרוחק, אדרבא כך תקבל שכר על גדול כבישת היצר פעמים הרבה,
כי הנה במש' נקראו תלמידי בלעם תחת התואר 'תלמידים', וכאן הבן שואל, בשביל להיות כזה כלומניק צריך להיות תלמיד של מישהו, די להניח עצמו ביד כבדותו והוא מיד ייסחף אל רשתו של אותו זקן וכסיל?
אלא הביאור הוא כזה: אצל בלעם ההשקפה אומרת שמי שהוא טוב בבעצם אין מעלה אם יעשה רצון ה', כי הוא לא היה צריך להתאמץ יתר על המידה, לדידם אין עניין שהאדם יעבוד על המידות שלו מהשורש, כי אז הוא לא יוכל להתגבר כל פעם מחדש, אלא עליו להשאיר בקרבו את המידות המגונות, ובעצם לרצות ברע, אבל בכ"ז בבוא הנסיון לנגדו הוא יצטרך להתאמץ בכל כוחו ולהתגבר על מידותיו הרעות.
זהו בעלם, נכון הוא עשה מה שה' אמר, הוא לא עבר על שום פסיק בפרי מגדים, אבל זה היה כמו רסן ששמים לסוס, הוא באמת נמצא בשאול תחתית, כל הרצון שלו הוא רק לעשות רע כל היום, הראש והלב שלו היו יותר באתון מאשר בעבודת ה', והוא מאוד רוצה לקלל, כשמו כן הוא – בולע עם, לא אכפת לו לאבד אומה שלמה בשביל קצת כסף וכבוד, כי הרצון שלו עמוק ברע,
וזה מאה שמונים מעלות מהאומה אותה ביקש בלעם לעקור – שחוגגת ג' רגלים, יש עוד הרבה מצוות אבל שם בעיקר רמזו לו שיראה איך הם באים להראות את פני ה, וזה מגיע רק עם שמחה, השמחה בעליה לרגל היא עיקר המצוה בעליה לרגל, השמחה מראה שזהו רצוני האמיתי,
לאברהם היה הרבה מעלות, אבל עיקר גדלותו באה כי לקח אותם לרצון ה', בדרשות הר"ן כתב שהמעלה הגדולה בעקידה הייתה שאברהם כלל לא היה חייב להקריבו עולה, זה היה בסכ"ה בקשה – קח נא", לא דאו' לא דרבנן, אלא ה' גילה לו את רצונו והוא מיד חבש את חמורו,
ואילו בלעם נתנו לו להיות עם הראש בשמיים, השגות נפלאות, ומה הוא עושה עם זה – מה אני ירוויח מזה, - עוד קנאה תאווה וכבוד, זה המציאות שלו וזהו, וכמו שהוא אמר שהיה רוצה מאוד לקלל, אבל כיון שה' לא מסכים - "לא אוכל", ומה אעשה ואינני יכול, יש לי רסן,
זה ההבדל המהותי בין יהודי לגוי, יהודי כל היום שלו סובב סביב עבודת ה', מהמודה אני, עד שהוא מפקיד את נשמתו, גם בבית הכסא יש הלכות, כי כל חייו הם חיבור לה', אבל אצל הגוי הוא בעצם מה שטוב לו זה באמת כל מהותו, הזוהר הק' אומר "כל מאי דעבדי עכו"ם לגרמייהו הוא דעבדי", אם הם נותנים צדקה והבן שלהם מת הם מתחרטים, כי לא יצא להם מהצדקה שום תועלת,
ה' הביא לאומות את בלעם, רש"י אומר שזה כדי שלא יהיה להם פתחון פה שאילו היה לנו את משה היינו חוזרים בנו, אמנם יש לו לבעל הדין לומר, טענתם עומדת בעיניה, תראו את מי הביאו לישראל ואת מי הביאו לנו?
התשובה היא שה' הראה להם שבאמת כך נראה פרופיל של גוי עם נבואה, הם חושבים רק על עצמם ולכן גם הנביא שלהם חושב רק על עצמו.

דרך האמצע

וכמו שנתבאר, דרך היהודי הוא להיות האדם השלם שלא יצטרך להתגבר כל פעם מחדש, וכל תאוה ומידה שיש לנו לא שייך שתהיה כחסרון שצריך להסתדר איתו כדי שלא יפריע לנו בעבודת ה', לא מחפשים שיהיה לנו קשה ונעשה נגד הטבע שלנו, לכן המטרה שנתקן את עצמנו ונתגבר על היצר מהשורש, ההתגברות באה כדי שנהפוך את המידה לצד הטוב ונהיה עם אדם שיותר דומה ל'אדמה לעליון' ולא ל'אדמה' ממנו לוקח, ולכן כל מידה כשמה כן היא יש לקחת אותה במידה, רק לצד הטוב ולא לצד הרע,
יסוד החילוק ביננו הם שהגויים לא מאמינים בכך שהאדם יכול לרומם את עצמו, הוא יכול להתגבר למרות שהוא רוצה לא להתגבר, אבל שאני יהיה טוב בבעצם, הרי המציאות של הרע שלי זו מציאות שא"א לשנות אותה,
אבל אנו יודעים שה' רוצה שנעשה לו שכינה בתחתונים, כן, עם כל המשיכה לרע עלינו להילחם כדי לשנות אותה לטוב, וכך אדם בטבעו ירצה את הטוב ולא יימשך לרע,
תרבות המערב כל כולה נהנתנות ותו לא, ההנאות הם הם המטרה, [וכמובן שלא משיגים אותה ורק שותים עוד ועוד מים מלוחים], ומנגד עומדת תרבות המזרח שהם תלמידיו של בלעם, הגדולה אצלם זה לשבת על קוצים ולסבול, עד שהם מספרים על אבותיהם שנשארו בתוך חבית זה כמה שנים, הם גם אומרים על אותו האיש שהגיע מבתולה בלבד כי כל תאוה באה מריעות הגוף, בשבילם להתחתן זה חסרון של פשוטי העם, כאילו אנחנו פשלה', היצר הרע בא רק לרעתנו, והדרך לתיקון היא לא להיות מי שאתה, אם אתה לא מרגיש סבל מה אתה שווה,
והאמת שהעירבוב של הרע עם הטוב לא נברא כדי שיהיה לנו קשה, אלא כדי שנוכל להפוך גם את החומר לקדושה,
וכאן עומד היהודי באמצע, לא צריך להנות, וגם לא צריך לסבול, כן צריך לקחת את מה שאתה כן, ואיתו לעלות, כן לקחת את החומר, ולא להכחיש את קיומו, לא לשים אותו כמטרה אבל כן לעלות אותו לקדושה, כשמחברים את הלב למח, את הנשמה לגוף, את השמים לארץ, כך מורידים את השכינה לתחתונים, בכל לבבך דרשו חז"ל בשני יצרך, היצר הרע הוא הראשון בהיסטוריה שנתנו לו ציון: טוב מאוד,
אין להתכחש למה שאני, ה' לא ברא אותי דפוק, רק צריך לכוון לאמת, מי שנולד במזל מאדים שיהיה מוהל, אחרת הוא יהיה חייב לרצוח, ולכל יצר מגיע הפורקן בצד הטוב ומעלה אותה למטרה האמיתית בחיים.
כך מבאר האו"ח שהיום האילולא שלו את הנעימות בלימוד התורה, עה"פ לא ראה עמל בישראל - נתכוון לומר שהצדיקים הגם שעושים מצות וכל עסקם בתורה אינם מרגישים שיש להם עמל, אלא אדרבא כאדם המרויח וכאדם המשתעשע בשעשועים לרוב חשקם בתורה.
מצינו על בלעם שהיה 'שתם העין' ו'נופל וגלוי עינים', ומבאר רש"י על הסיבה שנסמית עינו, "לפי שאמר 'ומספר את רובע ישראל' שהקב"ה יושב ומונה רביעותיהן של ישראל מתי תבוא טיפה שנולד צדיק ממנה, אמר מי שהוא קדוש ומשרתיו קדושים יסתכל בדברים הללו, ועל דבר זה ניסמת עינו של בלעם", וכן עה"פ "נופל וגלוי עינים - כשהיה נגלה עליו לא היה בו כח לעמוד על רגליו ונופל על פניו לפי שהיה ערל ומאוס להיות נגלה עליו בקומה זקופה לפניו", אצל בלעם לא היה שייך להתקרב לה' עם הגוף שבו האדם דומה לבהמות, אלא ניתק את הגוף כשדיבר עם ה', ודווקא עם הגוף שלו אכל עם האתון באבוס אחד, לכן היה צריך ליפול ולהיראות אל ה' רק בלילה, והוא היה ערל כי אין מטרה בקדושת הגוף כי הגוף נצרך לחומר שאינו קשור לקדושה ועם הגוף יכול לעשות ככל העולה על רוחו ולבוא על אתונו, ואף שיודע שהכל מה' ויודע דעת עליון הוא לוקח את כל הכוחות שה' נותן לעצמו ולמידותיו הרעות ולא לקדשם ולהמליך שמו בעולם.
האור ישראל מבאר שאברהם לימד בטבעו להיות טוב כדי לקדש את החומר, וזה קרה רק בזכות המילה, וזה ההבדל בין נח לאברהם, שאברהם בגלל המילה הלך בטבעו אחר ה', לא היה אצלו שום מקום נבדל מאת ה', גם מקום שנראה חומרי בא בחותם אות ברית קודש המעיד כי אני עבד לה', ורק נח היה צריך סיוע כדי להתהלך אחרי ה'.

לא משתנים בקבר

וכמו שממשיכה המש', שתלמידי אברהם אף נוחלין לעולם הבא, אין כאן שני חלקים של שני העולמות, אלא זה תוצאה, העולם הבא הוא ההשתקפות של העולם הזה, מי שהיה קרוב לה' בעולם הזה הוא ימשיך עם זה גם לעולם הבא,
ומשכך אומר שם המהר"ל על המש' שתלמידיו של אברהם אבינו אוכלין בעוה"ז ונוחלין בעוה"ב כי הם נוחלין את מה שהם היו אוכלין בעוה"ז ומושלמים במידותיהן - את זה גופא הם נוחלין בעוה"ב, וכנגדם תלמידיו של בלעם שיורשין גהינום, כי זה מה שהם היו גם בעוה"ז מלאי ההעדר שכל תאוותיהם הביאו לעצמם עוד ועוד ההעדר כי המידות הרעות המה ההעדר וחיצוניות ולא נתנו לאדם מאומה, ואת זה גופא מקבלים בגהינום, ע"ז נאמר שהם 'יורשים' גהינום, כדבר שמראש היה מיועד אליו והיה חלק ממנו, הוא חלקו ונחלתו, כיון שהוא עצמו גרם לעצמו להיות אדם של גיהנום, אדם ששייך לארציות ולחומר בלי שום שייכות אל הקדושה.
העולם הבא אינו עומד כמתנה וקיבול שכר למי שעשה מצוות ועמד בנסיונות, אלא בעולם הזה האדם בונה לו לעצמו ע"י התורה והמצוות את העולם הבא שלו, בשמים לא משלמים ריבית למה שהסכים להלוואת ולוותר בחייו, אלא מי שאוכל בעולם הזה, הוא ממשיך לנחול עולם הבא, רק בעולם הזה אפשר להשתנות, ומי שעשה את זה הרי שמקומו גבוה,
סיפר הגאון ר' אליהו לאופיין על הדיבוק שהיה בהיותו ילד ששאלו המקובלים את הדיבוק מפני מה לא יוצא מגוף האשה?, ואמר שממתינים לו חמשה מלאכי חבלה שרוצים להכות בו ללא הרף, ואז התחיל להגיד דברי נבלה שלא היה אפשר לעמוד בחדר כלל מרוב טינוף, שאלו אותו מדוע הוא לא מתקן דרכו ונותן את עצמו לחסדיהם של אלו המלאכים, והוא ענה שמה שאדם עשה בעולם הזה הוא חייב ונזקק להמשיך לעשות כדי להתקיים, רואים שוב שאע"פ שהוא מבין כמה רעות עשה בעולם בכ"ז הוא לא משתנה, הנשמה שלו מטונפת וככזאת היא גם נשארת.
כך גם אמר החפץ חיים לר' מאיר מלובלין, שמי שלמד מסכת פלונית לעת"ל יקראו לו כמו המסכת, ר' שבת או ר' ש"ס, כי השם זה המהות של האדם וזה יהיה המהות של כ"א לעת"ל, וכן להפך מי שיתעסק כל הזמן בתענוגות העוה"ז יקראו לו ר' אשראי ור' טוצולנט' כי זה המהות והמקום שלו, מי שכל הראש שלו נמצא בושלנט' עולה לשמים סיר טוצולנט'.
זה גם יסביר לנו גמ' בגיטין, שם בלעם מיודעינו שולח לנו ד"ש מהסופו של ברנש - אונקלוס העלה את בלעם ושאל אותו אם להתגייר, והוא השיב לו אל תתעסק איתם מטוב ועד רע, ובמה אתה נידון?, שאל אונקלוס, והתשובה הייתה בשכבת זרע רותחת, כעי"ז גם ענה טיטוס הרשע,
והשאלה עומדת וגם ניצבה, עד מתי?, כמה הם צריכים עוד לסבול כדי להבין ששווה מאוד להיות רק יהודי, הרי הם לא סובלים שם סתם?
אלא רואים את היסוד, אדם לא משתנה בקבר, כל אשר תמצא לעשות בכוחך עשה, אם בעוה"ז אדם היה עם מידות רעות כך הוא נשאר למעלה עם אותם דעות ותאוות, וכמו שהאדם חשב והתעסק בעוה"ז את זה ממש הוא יהיה וימשיך בעוה"ב.
וכן אומר הרמח"ל באוצרות חיים, "כי בדרך שאדם הולך בעוה״ז שעשה בה הולך אחר מיתתו ואותו העוון שעשה בעוה"ז בבחירתו ואז הוא לו לעונג אותו העוון עצמו מתמיד ועושה בגיהנום אבל בע"כ שלא בטובתו, וזהו הצער היותר גדול שיכול להיות לו, כי מי שגונב וגוזל בחייו גם במותו יגזול אלא שבחייו גזל מעות או ממון להנאתו ושם יגזול אם בגיהנם של אש אש ואם בגיהנם של שלג שלג".
וכן אומר בספר מגיד ישרים דברים מבהילים מהו כף הקלע, שאם אדם היה מהרהר בהנאה פלונית, והכוחות החיצונים של אותה הנאה באים לשלוט עליו, ומצד השני באים כוחות רעים אחרים שרוצים שיבוא אליהם כי היה דבוק גם בהנאה אחרת, ונמצא הוא כאילו בינהם, הם משחקים איתו מתכות ורבים עליו,
ומשל למלך שנתן לשני אוהביו לבנות בשבילו ארמון על גבי חורבה, האחד ראה שבכזה מקום א"א לתת למלך לחיות ומשכך הוא שבר את החורבה ובנה ארמון לתפארת, השני לעומת זאת לא היה לו כח לעבוד קשה, הוא טייח ושם גבס, ציפה הכל בזהב, כך שרק לאחר כמה שנה שנתיים יתחילו הנזילות וייראו סדקים, אבל עד אז כבר ישלמו לו,
ראה המלך את שתי הארמונות והתרשם, שניהם נראים יפים מאוד, המתנה שתקבלו אמר להם המלך שהנה - הי לכם מה שבניתם,
כך לעולם הבא מי שעשה את כל המצות ביוצא זיין', כך גם ייראה העולם הבא שלו, אבל מי שהיה דבוק בה', הוא ימשיך להיות דבוק בו במושגים של דבקות אשר עין לא ראתה.

גן עדן של מידות טובות

חיזוקים

פרשת בלק

אל תהיו כסוס כפרד

לעשות רצונך אלוקי חפצתי

דרך האמצע

לא משתנים בקבר

תגובות אחרונות

חיזוקים

פרשת בלק

חברים מקוונים לאחרונה

פוסטים אחרונים בבלוגים

פוסטים נוספים בבלוג של מחבר זה

גן עדן של מידות טובות

חיזוקים​ פרשת בלק ​

אל תהיו כסוס כפרד​

לעשות רצונך אלוקי חפצתי​

דרך האמצע​

לא משתנים בקבר​

תגובות אחרונות

חיזוקים​ פרשת בלק ​

חברים מקוונים לאחרונה

פוסטים אחרונים בבלוגים

פוסטים נוספים בבלוג של מחבר זה

חיזוקים

פרשת בלק

אל תהיו כסוס כפרד

לעשות רצונך אלוקי חפצתי

דרך האמצע

לא משתנים בקבר

חיזוקים

פרשת בלק