נעים זמירות ישראל אמר בתהלותיו (קמד, יד-טו):
אַלּוּפֵינוּ מְסֻבָּלִים אֵין פֶּרֶץ וְאֵין יוֹצֵאת וְאֵין צְוָחָה בִּרְחֹבֹתֵינוּ, אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁכָּכָה לּוֹ אַשְׁרֵי הָעָם שֱׁה' אֱלֹקיו.
וכדרכי בבלוגים אלו, אנסה לבאר ולהכניס רעיון מחודש בדברי כתובים אלו.
הבה ונחשב חשבונו של עולם, ונבדוק מה הוא הכח החזק ביותר בעולם, מה הוא הכח שאותו לא ניצחו מעולם, ומה הוא הכח המאפשר הישרדות נצחית?
בכל הדורות ובכל הזמנים ניסתה כל אומה למצוא את הכח שיגן עליה וישמור עליה מכל צרה, כח שישמר את קיומה ולא יתן לאחרים לאבדה.
אמנם מדינות רבות לא הצליחו, מדינות רבות היו חזקות בתקופתם, אך מורשתם קיומם ושלטונם נמחה ונשכח מאת באי העולם, ואם יחפש אדם כיום את האומה המואבית, העמונית, המצרית העתיקה, את המשך מורשתם וכוחם, לא ימצא.
לעומת זאת, ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים דתיהם שונות מכל עם, ורבים אמרו עליהם כי אין שווה להניחם, אך בכל זאת הם קיימים, והאומה היהודית בלתה ועוד תבלה רבים משונאיה והקמים עליה, וכאן התמיה עולה מאליה, מה הסוד? מה הכוח שמקיים את העם הזה? ומהיכן ירק זה חי?
ובאמת ששני תשובות בדבר, אשר אחת משלימה את רעותה.
הנקודה הראשונה היא שימת הדגש, העם היהודי לעומת כל עמי הארצות שם את נקודת חייו בעולמו הרוחני, בעולמו הפנימי בעבודתו את אלוקיו, הארץ, החיים הגשמיים אף פעם לא היו נקודת המרכז של יהודי הדורות, זמנים רבים אמנם היתה להם טובה גשמית, זמנים רבים היו הם בארצם, אך לעולם, לעולם לא זו היה סוד קיומם.
הקיום היהודי תמיד היה נתון בחלק הרוח אשר בחיים, בדבקות הבורא האחיזה בתורתו ושמירת מצוותיו, ועל כן איבוד הארץ, איבוד הטובה, לא איבד את זהותם. אך גויי הארצות אשר כשמם כן הם, גויים אשר קיומם וזהותם נעוץ בארצות, בטובה החומרית, בארץ המוחשית, על כן הם אבדו בעת נכבשו על ידי עם אחר, ואבדה משמעותם כאשר פיתחה אומה אחרת נשק חזק יותר מהם.
ודבר זה הוא קיום ההבטחה האלוקית (ויקרא כו, מד) 'ואף גם זאת בהיותם בארץ איביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלתם להפר בריתי אתם כי אני ה' אלוקיהם' ואמרו חז"ל (מגילה יג.) 'להפר בריתי אתם וכו' שהעמדתי להם של בית רבי וחכמי דורות' כי על ידי שהעמיד לנו הבורא את חכמי הדורות זכו ישראל לרומם את נקודת מבטם על החיים, להתחבר אל השורש הגבוה ממוחשיות החיים, וכאשר השכילו כי נקודת קיומם היא מעל החיים, היו מסוגלים לעבור את כל הקשיים והסבל.
ונמצא כי הבטחת ה' 'כי לא תשכח מפי זרעו' ומאמרו 'דברי אשר שמתי בפיך לא ימושו מפיך ומפי זרעך, ומפי זרע זרעך', היא עצמה הכלי לשרידותו ושמירתו של העם העם היהודי, ועל ידי קיום התורה בישראל השתמרה האומה היהודית.
והנה כאשר נתבונן עוד נשים לב לנקודה שניה הבאה כתוצאה הישירה לעובדה שקיום העם היהודי היתה בחלק הרוח:
יכולתם לשאת ולסבול את הקשיים הפיזיים, כי אדם אשר מרכז חייו נעוץ החיי הגשם, לא וכל להחזיק מעמד כאשר בסיס חייו קורס לעומתו, ועמוד התווך של חייו אינו מחזיק. אך כאשר מחובר האדם אל החיים האמיתיים, אל בורא כל העולמים, ממילא כל קשיי החיים נסבלים, כל יסורי הגלות אפשריים לנשיאה, כי הוא חי טפח אחד מעל הקרקע, מרומם הוא מחלקו החומרי.
ואחר אלו הדברים נתבונן בדברי דוד.
אלופינו מסובלים, אלופינו הם התלמידי חכמים ועמלי התורה (ראה ברכות יז.) יכולתם לשאת את סבל החיים ואת הקשיים, היא המשפעת על כל העם להכיר בנקודת החיים, לחוש כי חיי הרוח הם מרכז הויית החיים, ועל כן אין פרץ ואין יוצא ואין צווחה ברחובותינו, זה הדבר נותן כח לכל המון העם ההולכים אחר התלמידי חכמים, עיני העדה, לשאת את סבל הגלות, קשיי החיים, ועמל היסורים. ועל דבר זה אמר דוד אשרי העם שככה לו אשריו של עם זה הדבק בכח חזק יותר מכל כח, אשר קיומו לא תלוי בשום דבר, רק בדבר הנתון מעבר לחיים, דבר ששום אויב לא יוכל לגעת בו. ומנין שואבים ישראל כח זה, כיצד הם דבקים בחיי הרוח? אין זאת כי אשרי העם שה' אלוקיו, עם ידי הדבקות בבורא, אשר הוא ותורתו קיומם הוא נצחי מעל החיים החומריים, ממילא מסוגלים הם להתקיים לנצח, מסוגלים הם להתקיים בלי קשר לארץ ולטובה הגשמית, ונושאים הם את הסבל על שכמם.
אהה! אשרי העם שככה לו!!!
דבר זה נוגע להרבה דברים בחיינו, ואם נסגל בתוכנו את ההתקשרות הנפשית לחיי הרוח, כל הגזירות והקשיים יעברו מעל ראשנו, ויכול נוכל להם!
אַלּוּפֵינוּ מְסֻבָּלִים אֵין פֶּרֶץ וְאֵין יוֹצֵאת וְאֵין צְוָחָה בִּרְחֹבֹתֵינוּ, אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁכָּכָה לּוֹ אַשְׁרֵי הָעָם שֱׁה' אֱלֹקיו.
וכדרכי בבלוגים אלו, אנסה לבאר ולהכניס רעיון מחודש בדברי כתובים אלו.
הבה ונחשב חשבונו של עולם, ונבדוק מה הוא הכח החזק ביותר בעולם, מה הוא הכח שאותו לא ניצחו מעולם, ומה הוא הכח המאפשר הישרדות נצחית?
בכל הדורות ובכל הזמנים ניסתה כל אומה למצוא את הכח שיגן עליה וישמור עליה מכל צרה, כח שישמר את קיומה ולא יתן לאחרים לאבדה.
אמנם מדינות רבות לא הצליחו, מדינות רבות היו חזקות בתקופתם, אך מורשתם קיומם ושלטונם נמחה ונשכח מאת באי העולם, ואם יחפש אדם כיום את האומה המואבית, העמונית, המצרית העתיקה, את המשך מורשתם וכוחם, לא ימצא.
לעומת זאת, ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים דתיהם שונות מכל עם, ורבים אמרו עליהם כי אין שווה להניחם, אך בכל זאת הם קיימים, והאומה היהודית בלתה ועוד תבלה רבים משונאיה והקמים עליה, וכאן התמיה עולה מאליה, מה הסוד? מה הכוח שמקיים את העם הזה? ומהיכן ירק זה חי?
ובאמת ששני תשובות בדבר, אשר אחת משלימה את רעותה.
הנקודה הראשונה היא שימת הדגש, העם היהודי לעומת כל עמי הארצות שם את נקודת חייו בעולמו הרוחני, בעולמו הפנימי בעבודתו את אלוקיו, הארץ, החיים הגשמיים אף פעם לא היו נקודת המרכז של יהודי הדורות, זמנים רבים אמנם היתה להם טובה גשמית, זמנים רבים היו הם בארצם, אך לעולם, לעולם לא זו היה סוד קיומם.
הקיום היהודי תמיד היה נתון בחלק הרוח אשר בחיים, בדבקות הבורא האחיזה בתורתו ושמירת מצוותיו, ועל כן איבוד הארץ, איבוד הטובה, לא איבד את זהותם. אך גויי הארצות אשר כשמם כן הם, גויים אשר קיומם וזהותם נעוץ בארצות, בטובה החומרית, בארץ המוחשית, על כן הם אבדו בעת נכבשו על ידי עם אחר, ואבדה משמעותם כאשר פיתחה אומה אחרת נשק חזק יותר מהם.
ודבר זה הוא קיום ההבטחה האלוקית (ויקרא כו, מד) 'ואף גם זאת בהיותם בארץ איביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלתם להפר בריתי אתם כי אני ה' אלוקיהם' ואמרו חז"ל (מגילה יג.) 'להפר בריתי אתם וכו' שהעמדתי להם של בית רבי וחכמי דורות' כי על ידי שהעמיד לנו הבורא את חכמי הדורות זכו ישראל לרומם את נקודת מבטם על החיים, להתחבר אל השורש הגבוה ממוחשיות החיים, וכאשר השכילו כי נקודת קיומם היא מעל החיים, היו מסוגלים לעבור את כל הקשיים והסבל.
ונמצא כי הבטחת ה' 'כי לא תשכח מפי זרעו' ומאמרו 'דברי אשר שמתי בפיך לא ימושו מפיך ומפי זרעך, ומפי זרע זרעך', היא עצמה הכלי לשרידותו ושמירתו של העם העם היהודי, ועל ידי קיום התורה בישראל השתמרה האומה היהודית.
והנה כאשר נתבונן עוד נשים לב לנקודה שניה הבאה כתוצאה הישירה לעובדה שקיום העם היהודי היתה בחלק הרוח:
יכולתם לשאת ולסבול את הקשיים הפיזיים, כי אדם אשר מרכז חייו נעוץ החיי הגשם, לא וכל להחזיק מעמד כאשר בסיס חייו קורס לעומתו, ועמוד התווך של חייו אינו מחזיק. אך כאשר מחובר האדם אל החיים האמיתיים, אל בורא כל העולמים, ממילא כל קשיי החיים נסבלים, כל יסורי הגלות אפשריים לנשיאה, כי הוא חי טפח אחד מעל הקרקע, מרומם הוא מחלקו החומרי.
ואחר אלו הדברים נתבונן בדברי דוד.
אלופינו מסובלים, אלופינו הם התלמידי חכמים ועמלי התורה (ראה ברכות יז.) יכולתם לשאת את סבל החיים ואת הקשיים, היא המשפעת על כל העם להכיר בנקודת החיים, לחוש כי חיי הרוח הם מרכז הויית החיים, ועל כן אין פרץ ואין יוצא ואין צווחה ברחובותינו, זה הדבר נותן כח לכל המון העם ההולכים אחר התלמידי חכמים, עיני העדה, לשאת את סבל הגלות, קשיי החיים, ועמל היסורים. ועל דבר זה אמר דוד אשרי העם שככה לו אשריו של עם זה הדבק בכח חזק יותר מכל כח, אשר קיומו לא תלוי בשום דבר, רק בדבר הנתון מעבר לחיים, דבר ששום אויב לא יוכל לגעת בו. ומנין שואבים ישראל כח זה, כיצד הם דבקים בחיי הרוח? אין זאת כי אשרי העם שה' אלוקיו, עם ידי הדבקות בבורא, אשר הוא ותורתו קיומם הוא נצחי מעל החיים החומריים, ממילא מסוגלים הם להתקיים לנצח, מסוגלים הם להתקיים בלי קשר לארץ ולטובה הגשמית, ונושאים הם את הסבל על שכמם.
אהה! אשרי העם שככה לו!!!
דבר זה נוגע להרבה דברים בחיינו, ואם נסגל בתוכנו את ההתקשרות הנפשית לחיי הרוח, כל הגזירות והקשיים יעברו מעל ראשנו, ויכול נוכל להם!