חומות של חולשה: בין פחד למציאות

כשהמרגלים יוצאים לתור את הארץ, משה רבינו נותן להם סימן פסיכולוגי מרתק כדי להבין את חוסן האויב:
"הֶחָזָק הוּא הֲרָפֶה הַמְעַט הוּא אִם רָב".

רש"י מיד מפרש את הקוד: אם הם יושבים בערים פתוחות (פרזים) – הם חזקים וסומכים על גבורתם. אם הם מתחבאים מאחורי חומות וערים בצורות – סימן שהם חלשים ומפחדים.
והנה, המרגלים חוזרים ומספרים בבהלה: "אֶפֶס כִּי עַז הָעָם... וְהֶעָרִים בְּצֻרוֹת גְּדֹלֹת מְאֹד".

רגע, אם הערים בצורות, לפי הסימן של משה זה אומר שהם חלשים! למה המרגלים נבהלים מהחומות, במקום להבין שמדובר באויב מבוהל וחלש?

המסר אלינו:
הפחד מעוור את העיניים. המרגלים היו אנשים גדולים, אבל ברגע שנכנס בהם פחד, כל המבט שלהם התהפך. במקום לראות בחומות הגבוהות סימן לחולשה ופחד של יושבי הארץ, הם ראו בהן איום בלתי מנוצח.
בחיים שלנו, לפעמים אנחנו נתקלים ב"חומות" – אנשים שנראים קשוחים מדי, חברה שמציבה מולנו חומות של ציניות, או קשיים שנראים כמו מבצר. קל לנו להיבהל ולחשוב "אין סיכוי מול העוצמה הזו".
אבל התורה מלמדת אותנו להביט פנימה: לעיתים קרובות, מי שבונה סביבו את החומות הכי גבוהות ואטומות, עושה זאת רק כי הוא חלש ומפוחד מבפנים. אל תיבהלו מהחומות החיצוניות של העולם – תאמינו בכוח שלכם לפרוץ אותן.​