תמיהה גדולה יש להתבונן בתפילתו של בלעם הרשע: "תמות נפשי מות ישרים ותהי אחריתי כמוהו". מה פתאום אדם שמלא כולו בטומאה וברשע, ושכל רצונו הוא להשמיד עם שלם, משתוקק פתאום למות דווקא כ"ישר"? ביאור העניין עולה מתוך יסודו המפורסם של הנצי"ב מוולוז'ין בהקדמתו לספר בראשית, שם הוא מסביר מדוע חז"ל כינו את ספר בראשית בשם 'ספר הישר'.
הנצי"ב כותב שם דברים נוקבים על אנשי דור חורבן בית שני, שהיו אמנם צדיקים, חסידים ועמלי תורה, אך היה להם חסרון אחד גדול – הם לא היו "ישרים בהליכות עולמים". בגלל שנאת החינם שהייתה בליבם, כל מי שלא נהג בדיוק כפי שיטתם ביראת שמים, מיד חשדו בו שהוא צדוקי ואפיקורוס. והקב"ה, שהוא ישר, אינו סובל צדיקים כאלו שהולכים בעקמימות, אפילו אם כל כוונתם היא "לשם שמים", מכיוון שהתנהגות כזו מחריבה את העולם. זהו בדיוק שבחם של האבות, שמלבד צדקותם הגדולה ידעו להתנהג ביושר ובשלום עם כל אדם. על זה היה פלאו של בלעם על עצמו; הוא הבין שאמנם הוא רשע, אך שורש הקלקול שלו הוא אותה שנאה תהומית שמונעת ממנו לרצות בקיומם של ישראל, בזמן שהאבות היו מתרצים לשונאיהם בפיוס קל.
המסר אלינו הוא נוקב ביותר. לעיתים אדם יכול להשקיע את כל כולו בלימוד התורה ובדקדוקי מצוות, אך לשכוח את היסוד הפשוט של להיות "ישר בהליכות עולמים". קנאות רוחנית שמובילה לעקמימות, לפסילת השני ולשנאת חינם – אינה רצויה לפני המקום והיא זו שמחריבה את ישוב העולם. המבחן האמיתי של יראת השמים שלנו הוא לא רק בתוך בית המדרש, אלא ביכולת להלך בנעימות וביושר עם הבריות, ולזכור תמיד שדרך ארץ קדמה לתורה.
הנצי"ב כותב שם דברים נוקבים על אנשי דור חורבן בית שני, שהיו אמנם צדיקים, חסידים ועמלי תורה, אך היה להם חסרון אחד גדול – הם לא היו "ישרים בהליכות עולמים". בגלל שנאת החינם שהייתה בליבם, כל מי שלא נהג בדיוק כפי שיטתם ביראת שמים, מיד חשדו בו שהוא צדוקי ואפיקורוס. והקב"ה, שהוא ישר, אינו סובל צדיקים כאלו שהולכים בעקמימות, אפילו אם כל כוונתם היא "לשם שמים", מכיוון שהתנהגות כזו מחריבה את העולם. זהו בדיוק שבחם של האבות, שמלבד צדקותם הגדולה ידעו להתנהג ביושר ובשלום עם כל אדם. על זה היה פלאו של בלעם על עצמו; הוא הבין שאמנם הוא רשע, אך שורש הקלקול שלו הוא אותה שנאה תהומית שמונעת ממנו לרצות בקיומם של ישראל, בזמן שהאבות היו מתרצים לשונאיהם בפיוס קל.
המסר אלינו הוא נוקב ביותר. לעיתים אדם יכול להשקיע את כל כולו בלימוד התורה ובדקדוקי מצוות, אך לשכוח את היסוד הפשוט של להיות "ישר בהליכות עולמים". קנאות רוחנית שמובילה לעקמימות, לפסילת השני ולשנאת חינם – אינה רצויה לפני המקום והיא זו שמחריבה את ישוב העולם. המבחן האמיתי של יראת השמים שלנו הוא לא רק בתוך בית המדרש, אלא ביכולת להלך בנעימות וביושר עם הבריות, ולזכור תמיד שדרך ארץ קדמה לתורה.