שנו חכמים במסכת ברכות (ס.): "לעולם יהא אדם רגיל לומר כל דעביד רחמנא לטב עביד". וכבר עמדו המפרשים בדקדוק הלשון: מדוע לא אמרו חז"ל "לעולם יאמר אדם", ולשם מה הוסיפו את תיבת "רגיל"?
מבאר מרן הבן איש חי בספרו 'בן יהוידע' יסוד נפלא: דרכו של עולם, שכאשר פוקדת את האדם צרה אחת, בכוחו להתחזק ולהאמין כי הכל לטובה. אולם, כאשר באות עליו הצרות בזה אחר זה, כגלים המסתערים על הספינה ללא הפוגה, עלול האדם ליפול ברוחו ולומר: "הרי רגליים לדבר שהוחזקה הרעה, והנה סימן מובהק בידי שאין כאן טובה אלא פורענות חלילה".
לזאת כיוונו חז"ל בלשונם הזהב: "לעולם יהא רגיל לומר". הורו לנו, שאפילו במצב שנראה שיש "רגילות" לצרות, ונדמה שהקושי הפך לטבע קבוע שאין לו הפסק – אל יפול האדם ממדרגתו. עליו להמשיך ולהרגיל על לשונו שהכל לטובה, ולבטל את ה"רגילות" של הצרות ב"רגילות" של אמונה.מבאר מרן הבן איש חי בספרו 'בן יהוידע' יסוד נפלא: דרכו של עולם, שכאשר פוקדת את האדם צרה אחת, בכוחו להתחזק ולהאמין כי הכל לטובה. אולם, כאשר באות עליו הצרות בזה אחר זה, כגלים המסתערים על הספינה ללא הפוגה, עלול האדם ליפול ברוחו ולומר: "הרי רגליים לדבר שהוחזקה הרעה, והנה סימן מובהק בידי שאין כאן טובה אלא פורענות חלילה".
כך מצינו אצל רבי עקיבא, שארבעה מקרים רעים פקדוהו בזה אחר זה: סירבו להלינו בעיר, כבה נרו, ונאכלו תרנגולו וחמורו. היה זה שיעור "חזקה" גמור, שבו נדמה כי הרע השתקע והוחזק. אך רבי עקיבא לא נרתע, התחזק בביטחונו כצור החלמיש והשיב כנגד כל צרה וצרה: "כל מה שעושה הקדוש ברוך הוא – לטוב הוא עושה". ובסוף המעשה נתגלה למפרע, שדווקא אותה שרשרת עיכובים שנראתה כרעה גמורה, היא זו ששמרה על חייו.
המסר אלינו:
אף אם וכאשר נראה שהצרות "התרגלו" אלינו, חלילה, וכי המזל מסביר פנים לרעה פעם אחר פעם – עלינו לגייס את כוח ה"רגילות" של האמונה. לדעת נאמנה כי לעולם אין רע יורד מן השמים, וגם אם הצרות באות ב"חזקה", הרי הן רק מסווה לחסד גדול ומתמשך שעתיד להתגלות.
המסר אלינו:
אף אם וכאשר נראה שהצרות "התרגלו" אלינו, חלילה, וכי המזל מסביר פנים לרעה פעם אחר פעם – עלינו לגייס את כוח ה"רגילות" של האמונה. לדעת נאמנה כי לעולם אין רע יורד מן השמים, וגם אם הצרות באות ב"חזקה", הרי הן רק מסווה לחסד גדול ומתמשך שעתיד להתגלות.