מה מסתתר מאחורי ה"איכה"?

איתא במדרש (איכה רבה) ששלושה נביאים נתנבאו בלשון "איכה": משה, ישעיהו וירמיהו. משה אמר "איכה אשא לבדי", ישעיהו אמר "איכה הייתה לזונה", וירמיהו קונן "איכה ישבה בדד".

ויש להתבונן, מהו הקשר הפנימי בין שלוש קריאות אלו, שנראות לכאורה מנותקות זו מזו?

ונראה בזה, שאין אלו שלוש מציאויות שונות, אלא מהלך אחד המגלה את עומק מהותם של ישראל. קריאת ה"איכה" של משה רבינו אינה קובלנה בעלמא, אלא ביטוי לגדולתם של ישראל – עם גדול ורם כזה, שיש בו עוצמות רוחניות אדירות, אי אפשר להנהיגו בדרך הטבע על ידי אדם אחד בלבד. עם ישראל נועד לגדולות ונצורות, להיות ממלכת כהנים וגוי קדוש, וכאשר העוצמות הללו מנוצלות לתפקידן, עולה קריאת התפעלות: "איכה"! כזה עם חשוב!

אולם, המטבע הזו היא בעלת שני צדדים. כגודל המעלה והפוטנציאל, כך גודל האחריות והנפילה. כאשר חלילה מדרדרים ישראל וחוטאים, גם הדרדור והחטא שלהם נעשים באותן עוצמות בלתי רגילות שנטבעו בהם, ועל זה תמה ישעיהו: "איכה". וממילא, כגודל הדרדור – כך גם עומק השבר והעונש מאבינו שבשמים, שהגיע בממדים בלתי רגילים, ועליו קונן ירמיהו: "איכה ישבה בדד".

נמצא שה"איכה" של החורבן, יונקת ישירות מה"איכה" של הגדולה והחשיבות. יה"ר שנזכה במהרה לראות בשוב ה' את שיבת ציון, ונחזור לגדולתנו ותפארתנו האמיתית, כדברי הנביא: "והיית עטרת תפארת ביד ה', וצניף מלוכה בכף אלוקיך", במהרה בימינו אמן.​