מעולמו של בין ישיבה א'

לכל אדם לב שוקק, לב חושק, שואף, ומיחל לנצל.
למעלה מכן ליבו הפועם של בין הישיבה נזר הבריאה.
תחושותיו מרקיעות שחקים, תחושת קושי, סיפוק, וחיפוש.
רצונו לכבוש פסגות לעלות במעלות ולהגיע רחוק.
תפקידו לקיום העולם כיסודות הבניין.
אך זר לא יבין זאת, לא ירגיש ויחוש.
ברצוני לבטות תחושת יחיד, המבטה אחד מני רבים.
בזמן אשר הכותרות לאחרים הטועים.
לעולם לא הוכל לבטות ולהמחיש.
למי שמימיו לא הרגיש.
רצוני לעורר הזיכרון למי שלו הוא עבר נעורים.
ויהי לי לזכרון עוד לימים ארוכים.