מעולמו של בין ישיבה ג'

קרב מול גלי החושך
זכורה לי הסיטואציה כאילו זה עתה, בליל שבת חורפי בין כותלי הישיבה.
נלחם אני במחשבתי לרכזם לדף הגמ' הפתוח על גבי הסטנר הבני ברקי.
אך אין לי כח להאבק יותר, אין לי את הכח להסיט את רעיוני מאלפי סיטואציות ריגשיות הטסות במוחי במהירות האור והקול גם יחד.
קמתי ממקומי אל עבר בית המדרש הרחק מהיכל הישיה"ק כעניין שינוי המזל.
אך לשווא, מוחי הקודר שמע גם כן אל עצתי ועבר גם כן.
וכך נדדתי מבית מדרש אל משנהו וממסכת אל חברתה אך לבי חלל בקירבי.
אך באופן מפתיע תחושת הנחישות והצורך לנצח בערה בקירבי וחשתי תשוקה לצלול, לצלול אל מעמקי הגמ' לשכח סער וסופה.
ואז, אז נתבאר לי הטעות לא הרחק ממקום הישיבה, לא במעבר בין היכלי התורה אלא שם, שם ליד הסטנדר הישן והנושן בהיכל הישיבה שם ליד בני החבורה, רק שם הוכל לקחתי את עצמי בכבדות לנסות שוב ובהחלטה פזיזה קיבלתי החלטה לא הרים את עיני גם אם תפרוץ מלחמה.
היצר לא ויתר ולפתע נתקבצו לידי קבוצת חברים מנייסים זה על דה וזה על הא נפשי בערה בקירבי הלהיות או חלילה.....
והסוף ברור הקשן מצליח עד לרגע זה ברצוני לחוש את חושת אותה הלילה תחושת הניצחון וככול והשנים רחקו הגעגועים רק הלכו ועצמו.
תחושה זו של בחור הנלחם נלחם נגד כל העולם להבין לא יוכל זר אך זו היא נחלתינו. אשרינו.