על תדון את חברך

בשנות לימודי בישיב"ק למדתי בישיבה נחשבת בעלת אופי דורש ומלחיץ, כן לחץ חברתי מחייב.
כמובן שאם כל המחויבות כולנו בני אדם ולכל אחד קשיים רצונות וחשקים ובזמן זה נאלץ לצאת מחוץ לדרישות החברתיות.
זכורני מקרים רבים בהם הסתכלנו כולנו על בחור פלוני ופלוני שהוא ממש משוגע מה הוא עושה למה אינו כפוף
ולפעמים אף בחור שעשה שטויות באמת לא גמרנו ליתן ציונים ומסקנות.
זכורני ביום בהיר שמסיבה זו או אחרת חרב עלי עולמי נתקשתי נורא עשיתי הכול דווקא נגד הדרישות נגד המוסכמות.
ואז,כן כולם נזדעקו מה נראה לך מה אתה עושה אתה הורס לעצמך וכו'.
אז הבנתי את המשפט אל תידון את חבריך עד שתגיע למקומו אז הרגשתי בודד מול כל העולם נמצא במקום שאף אחד לו הגיע אבל דבר אחד כולם מצליחים לשלוח חיצים לזה המקום.
ודבר זה נלמד מפרשת השבוע החולף בלעם מכה שוב ושוב את אתונו במקום לחשוב במקום להתבונן במקום להבין שיש כאן משהו נגד טבעה הוא פשוט מכה.
ואז האתון מלמדת אותנו את היסוד אל תנסה לראות מה קורה אל תנסה לבדוק למה חברך אינו כשורה אלא תבין שיש דברים מאחורי זה.
תבין שזה נגד הטבע שתמיד הכול היה כשורה.